שני גולדשטיין פותחת הכל: "כולם זכאים לשמוע את דעתי עליהם"

בחודש יולי האחרון, הדוגמנית ואושיית הרשת שני דפני גולדשטיין, התארסה לבן זוגה, כוכב הריאליטי של נטפליקס סאם קליין, אחרי עשרה חודשי זוגיות בלבד. זמן קצר לאחר מכן, היא חשפה כי החגיגה כפולה - השניים מצפים לבת בכורה, שצפויה להוולד ממש בקרוב.

רגע לפני שהיא תהפוך לראשונה לאמא, גולדשטיין הגיעה להתארח ב"וואלה אישי", הפודקאסט של וואלה סלבס, לריאיון חשוף בו דיברה על הכל, כולל הכל.

למה היא שמחה שהיא לא זכתה ב"אח הגדול", החלום מגיל צעיר להיות שחקנית, היחסים עם בן הזוג סאם קליין, ההיריון המתקדם, מערכת היחסים האלימה שחוותה וגם - למה היא חושבת שמיה שם לא הייתה צריכה לקבל את התפקיד בהצגת הילדים, איזו תגובה של מעיין אדם היא לא תשכח ולמה היא מתעלמת מטום אביב ודניאל גרינברג?

צפו בריאיון בראש הכתבה.

כאן מאזינים בספוטיפיי

כמה ההריון הזה השפיע עלייך?
באמת היה לי עד עכשיו סופר איזי. באמת, ממש נוח. ועכשיו התחיל להיות לי קשה. לא היו לי הרבה תסמינים פיזיים, כמו שהרגשתי תסמינים נפשיים. במנטלי עברתי הכל. עברתי בטרימסטר הראשון את הדיכאון של ההתחלה ואת השוק וכל הדברים האלה.

אפילו שרצית את זה ושחיכיתם לזה והכל, היה לך את הדיכאון ואת השוק? למה בעצם?
זה לא שאת חלילה לא רוצה, את פשוט מרגישה מדוכדכת. א', עברתי את זה לבד, כי בן הזוג שלי עדיין היה בחו"ל. זה היה לפני שהוא עלה לארץ, אז עוד היינו בלונג דיסטנס, אז את עוברת את זה לבד. וזה גם שינויים הורמונליים, וזה גם פתאום לקום בבוקר, במקום הטקס של לקרוא ברכות השחר ולשתות קפה, יש לך טקס שאת מקיאה ומרגישה נורא לא טוב.

ואז גם פרץ הסיפור עם איראן. אני נכנסתי להריון עם איראן ברקע ואני גם יולדת ככל הנראה עם איראן ברקע. אז נוסף לזה עוד רובד של סטרס או אי נעימות. אני חושבת שהרבה נשים חוות מין דיכאון כזה בטרימסטר הראשון.

איזה פחד כזה שאולי החיים משתנים?
לא, זה לא בקטע הזה בכלל. אני חושבת שזה פשוט הגוף, הוא משתנה, הוא משתבש. אז גם כל המערכת ההורמונלית, וגם דברים שפעם יכולת לברוח עליהם, שזה כוס יין עם חברה, או ניקוטין, או אתה יודע, אפילו טיפות הרגעה, זה פתאום דברים שאת לא יכולה לעשות.

כמה זמן אתם ביחד? כי זה לא הרבה יחסית. הכל כאן קרה ממש כאילו על "פול פאוור" כזה.
אני לא חושבת שזה פול פאוור, כמו שני אנשים באמצע שנות ה-30 לחייהם, שממש מבינים מה הם רוצים. וממש אוהבים אחד את השנייה.

אבל בואי נכניס גם את העניין הזה שעד לא מזמן הוא לא חי בארץ, משהו שמקשה על העניין.
אנחנו שנינו ידענו שזה הכיוון. אין אופציה שאני והוא לא נהיה כאילו ביחד.

זה פעם ראשונה שזה קרה לך? שאמרת זה, זה זה?
כן. בלי היסוסים ובלי תהיות, ובלי קשרים בבטן. ואגב, גם של הצד השני. אתה יודע, היו סיטואציות שנגיד אולי אני הייתי יותר בטוחה והצד השני מחלחל בו איזה שהוא חוסר ביטחון, אבל באמת ברוב הקשרים שהייתי בהם, תמיד הייתי עם איזה מין רגל כזו בחוץ. זה משהו שנורא נורא הפחיד אותי, במיוחד בשנים האחרונות.

ככל שאנחנו מתבגרות ומתרגלות לעצמאות שלנו, גם הפיזית, גם הכלכלית, גם מבחינת איך אנחנו בוחרות להעביר את הזמן שלנו והאינטימיות בבית שהוא רק שלנו, אז פתאום נהיה יותר קשה לחשוב על לעזוב את כל זה.

אז אולי היה זה נוח בעצם שהוא לא חי איתך בהתחלה?
בהתחלה, כן. אני חושבת שלי זה היה קלאסי, למישהי כמוני שנורא פחדה מלעזוב את גברת שניה דפני גולדשטיין. זה לא שנעלמתי בתוך הזוגיות, אבל לעזוב דירה שהיא הייתה הדירה שלי שמונה שנים. זה המון, ובחיים לא היו לי שותפים, זה כאילו זה היה הכל שלי. כל פינה וכל צבע. אז כן, היה צריך להיות מישהו מיוחד בשביל שאני אגיד ביי לעצמאות שלי ולמה /אני רוצה כרגע לעשות ומתי אני קמה ומתי אני הולכת לישון.

אני זוכר שאני פרסמתי אצלנו שאת בזוגיות. מההתחלה לא אמרו לי מי, אבל אמרו לי תקשיב, היא מדברת, ש"זה זה". זה זה חתונה. ואף אחד לא ידע מי בן הזוג שלך. ידעתם שזה הולך להיות עניין?
אני לא חשבתי שככה. הוא אפילו עוד יותר. הוא ממש שאל אותי "את מי זה מעניין?".

מי שלא יודע, הוא כוכב נטפליקס.
כן. הוא נורא נכווה מהחוויה שלו אחרי נטפליקס.

למה בעצם?
גם עריכתית, לא כל כך הוציאו אותו טוב. בתוך הלא להוציא טוב, אני חושבת שגם יש דרגות כמה אפשר להאשים את העריכה. אני לא חושבת שהעריכה הייתה מאוד מאוד רעה, כמו שהתגובות של הסובבים שלו היו מאוד מאוד קיצוניות. וזה הפך להיות הנרטיב.

באופן קארמתי, זה מאוד הזכיר לי את החוויה שלי, כשאני הייתי ב"אח הגדול". שאני בסך הכל בייבי בת 25, וגם אני הרגשתי שאמנם זאת לא הייתה עריכה וזאת לא הייתה הפקה, אבל כאילו השתרש איזה מין נרטיב בחוויה שהייתה לי בתוכנית, שאני איזה שהוא נבל וכולם נגדי, ואז אתה יודע, הקהל גם זורם עם זה. וזה מה שקרה לו. והמזל שלו זה שהוא גם יהודי וציוני ותומך ישראל, והוא היה מאוד אינטו איט
בטיקטוק. הוא היה ממש עולה ועושה הסברה, מצלם את עצמו בהפגנות, כל עניין החטופים.

כמה הוא מוכר שם?
זו מדינה עצומה. אי אפשר להשוות את זה. תחשוב שרק בלונדון יש את כמות התושבים בישראל כולה. וגם אני אומרת לך, הבריטים לא אהבו אותו. רוב העוקבים שלו הם כזה ארצות הברית, מדינות אחרות באירופה וישראלים. מלא ישראלים.

אבל כשאתם הולכים כאילו ברחוב, מזהים אותו?
זיהו אותו בברלין המון. בברלין היו ממש חמודים אליו וזה עשה לו קצת טוב, החוויה. שפתאום אנשים עוצרים אותו ואומרים לו "היי, היי, יור קול, איי לייק יו".

כשאת עוברת כאן ברחוב וכולם מכירים אותך. זה משהו שהפריע לו אולי?
הוא לא מבין את זה. הוא חושב שזה אנשים שאני אומרת להם שלום. הוא עוד לא מדבר עברית כל כך טוב, אז ברוב המקרים הוא כזה "וואי, מי זאת? היא מאוד מאוד נחמדה. מאיפה אתן מכירות? אני כזה: אני לא מכירה אותה".

אבל הוא יודע שאת היית ב"אח הגדול".
ברור. אבל נגיד, אם זה לא סיטואציה שמבקשים עכשיו תמונה, או שסתם מישהי באה ואומרת לי שלום ואני נותנת לה חיבוק ונשיקה, הוא מבחינתו זה בטח מישהי שעבדה איתה פעם או משהו כזה.

הוא בטח לא ראה קטעים שלך מ"האח הגדול".
בטח שהוא ראה.

מה הוא חשב על זה?
זה מצחיק, אני אסרתי עליו לראות, גם הוא אסר עלי לראות את שלו, ובסוף הוא לא התאפק. כי הוא מזל קשת ובאמת אפס דחיית סיפוקים, אין לו את זה. אז הוא ראה, וזה הדהים אותי, שהוא לא דובר את השפה, והוא לא מבין את התרבות שלנו כמונו, ועדיין הוא הצליח להבין את הסיפור.

מה הסיפור?
אני לא כזה רוצה לדבר על "האח הגדול" כי זה כבר מאוס בעיני, אבל זה הדהים אותי שהוא הצליח לראות ולקלוט סיטואציות שישראלים שדוברים את השפה לא הצליחו.

למה את לא רוצה לדבר על "האח הגדול"?
כי זה מאוד עבר. זה כבר הספיק לעבור הפקה וערוץ ואי אלו גלגולים. אני לא מרגישה איזה שהוא חלק מהותי.

אבל שם הקריירה שלך התחילה בעצם.
אין שום בעיה, אבל הספקתי לעשות ממש קצת דברים מאז. ממש טיפ-טיפונת.

יכול להיות שזה שלא זכית במקום הראשון אלא רק במקום השני, זה משהו שהוא איזה כתם שכזה?
הפוך. אני חושבת שזכייה במקום השני היא יותר שווה.

למה?
כי המקום השני, בדרך כלל, סטטיסטית, מי שמצליח לשמר קריירה לאורך זמן. שירי מימון, ליהיא גרינר, אפילו הלני, הזמרת שהגיעה למקום השני באירוויזיון אחרי נטע. היא האישה בינלאומית, מי לא יודע מי היא.

למה את חושבת שזה ככה בעצם? בכל זאת, במקום הראשון בחרו רוב הצופים.
אני לא יודעת. אבל אם אתה אם תסתכל סטטיסטית, אז גם אירוויזיון, גם תוכניות ריאליטי, מלכות יופי, המקום השני בדרך כלל מחזיקים יפה.

אבל בלי המיליון.
זה לא מיליון. זה 680 אלף.

או דירה. בעונה שלך לא הייתה דירה, לא? אם אני לא טועה.
כן, שזה אפילו פחות משתלם.

יש שיגידו שאולי בגלל שאת באה מבית מאוד אמיד ולא היית צריכה את הכסף הזה או את הזכייה, זה גם איזה משהו שאת חושבת שלקחו בחשבון?
זה מדהים, כי אם אני באה מבית כזה אמיד, ואני כזאת עשירה טחונה כמו שאנשים עשו ממני, למה שההורים שלי יבזבזו כסף על זיופי הצבעות וכל מיני דברים שהאשימו אותנו? למה שלא פשוט לקנות לי דירה?

האשימו אתכם? אני לא זכרתי את זה.
בוודאי. כל מה שאפשר היה להאשים אותנו, האשימו אותנו. אז אני באמת שואלת, אם באמת ההורים שלי כל כך רוצים שהבת שלהם תהיה להם דירה והם כל כך עשירים והם כל כך מוצלחים, למה לא פשוט לקנות דירה לילדה? למה לשלוח אותה לתוכנית ריאליטי ולפמפם לה הצבעות?

קנו לך דירה?
לא קנו לי דירה, אני גרה בשכירות. סאם ואני גרים בשכירות.

חשבתי שתגידי שיש לך דירה בתל אביב שקנית בכוחות עצמך.
אין לי דירה, אפילו אין לי אוטו על שמי.

איך זה יכול להיות? גם לבחורה כמוך שעובדת ומגיעה מרקע סבבה?
אני עובדת, ונכון, נקודת הפתיחה שלי בחיים הייתה פריווילגית, אגב, בעיקר בנושא ההשכלה. אני זכיתי בהורים ששילמו לי על התואר שלי. אני מודה, אני תמיד הודיתי בזה, אף פעם לא ניסיתי לעשות הצגות כאילו לא. הם שילמו לי את הסכום המלא של התואר, אבל החיים שלי היו על חשבוני.

כלומר, אני גרתי לבד בדירה שכורה, ומי שהייתה צריכה לקום בבוקר ולהגיע לשיעורים ולקבל את הציונים הגבוהים שהיא קיבלה, וגם לתחזק איזה שבע עבודות במקביל ולא לגרד את ה-6,000 שקל בחודש להוצאות מינימליות, זאת הייתה אני בסופו של דבר.

עכשיו יגידו אוי אוי אוי.
ממש לא אוי אוי אוי, להיפך! להיפך, אני אומרת, נכון. אני את ה-6,000 שקל שאני עשיתי, יכולתי לבחור אם להוציא על חלב סויה, שהוא יותר יקר מחלב פרה, ולא הייתי צריכה לעשות את החישוב של אם אני יכולה לקחת עוד קורסים וכאלה. אבל מי שהגיע לשיעורים והגיש העבודות זאת אני, לא ההורים שלי.

אז זכייה כאן יכלה כן לעזור לך, את יודעת, אם זה 600 אלף שקלים או דירה, יכלת לא לעבוד.
קודם כל, אף אחד לא מפסיק לעבוד בשביל 600 אלף שקל.

אבל בתור סטודנטית.
כן, אבל יצאתי ואני ממש זוכרת שכבר באותה שנה כיסיתי את המינוס שהיה לי והחזרתי את הלוואת סטודנטית שלקחתי. עברתי לדירה הרבה יותר מרשימה. אין מה לעשות, החיים השתנו. גם הכסף שהרווחתי מהתוכנית, כי משלמים לך גם על ההשתתפות. לא משנה אם אתה זוכה או לא. וגם ישר התחלתי לעבוד. ישר קיבלתי תוכנית ברדיו, ישר קיבלתי תוכנית בערוץ 24.

היית דמות מאוד שנויה במחלוקת.
הייתי? למה הייתי? אני עדיין.

אם אני חוזר לנקודת ההתחלה שלך, ל"אח הגדול", היית מצד אחד מאוד רהוטה, מאוד חכמה, מאוד אחת שיודעת מה היא שווה.
מצד שני, פרחה.

וגם מאוד מאוד מנותקת. היו את אביחי ואת מעיין, והיה אותך שאת אליטיסטית כזו, ויצרת איזה רושם כזה של "אני מעליכם".
אני לא חושבת שאני מעל אף אחד.

אז, בזמנו, לא חשבת שאת יותר טובה?
אני לא חשבתי שאני יותר טובה, אני חשבתי שאנחנו שונים. יש הבדל בין להגיד "בני אדם הם שונים והם מגוונים", לבין "בני אדם הם באיזושהי היררכיה". אני לא חושבת שיש היררכיה בין בני אדם שהיא לא סטטוס שנקבע חברתית. אני כגברת שני לא יכולה להחליט מי יותר או מי פחות.

בואי, בתוך תוכנו כולנו מחליטים מי יותר ומי פחות.
זה שאני באופן אישי חושבת על עצמי שאני חכמה ומוצלחת ויפהפייה ופצצה וכל המחמאות שבאמת אתה יכול לדמיין, אני אומרת לעצמי כל בוקר, אבל אני חושבת על עצמי. זה לא אומר שאני לוקחת את זה ממישהי אחרת. זה ההבדל.

יצא לך להיפגש עם חבר'ה מהעונה שלך מאז? מעיין (אשכנזי) לדוגמה שלא ממש הסתדרת איתה.
דווקא מעיין ואני מפרגנות מלא אחת לשנייה. אנחנו גם עוקבות אחת אחרי השנייה באינסטגרם. אני השארתי את כל מה שהיה בבית הזה באמת... I couldn't care less.

היית עושה את זה שוב?
בדיעבד כן.

ועכשיו?
עכשיו לא.

והיית עושה את זה אחרת?
לא.

והיום, אם מציעים לך שוב?
לא.

למה?
אין סכום בעולם שיחזיר אותי לבית הזה. אולי מיליון. אולי אם אני מקבלת מיליון מראש...

היית רחוקה מהמילון מקום אחד, את יודעת.
זו חוויה מאוד מאוד מאוד קשה. ובגלל זה תמיד כשמתייעצים איתי ושואלים אותי, אני אומרת לא.

כן? כששואלים אותך את אומרת לא?
כששואלים אותי אני מתחילה ב"אני לא ממליצה", אבל אם אתה מתעקש וכבר חתמת, אז סבבה אני אתן לך את הטיפים שלי.

למה?
כי זה ממש לא לכל אחד. השאלה מה, מה המטרה? מה אתה מנסה להשיג? כל האלה שאומרים חוויה, חיים, אתה רוצה חוויה, תסע ללונה גל, תסע לתאילנד, תעשה ויפאסנת שתיקה בצפון עם עזים ויעלים. זאת לא חוויה.

אז למה בכל זאת היית חוזרת?
כי מבחינתי אני מגיל כלום, באמת מגיל כלום, ואני לא יודעת, בטוח להורים שלי יש איפשהו סרטונים.

רוקדת על שולחנות?
מה זה רוקדת על שולחנות? מעירה את אבא שלי בשבת ב-5 וחצי, 6 בבוקר כי עשיתי כוריאוגרפיה עכשיו ל"עכבר נוס-נוס" והוא חייב לצלם את זה. באמת. פרפורמרית ומדברת, ודיברתי שפות מגיל מאוד צעיר. דיברתי גם מגיל מאוד צעיר, אז כמו שאתה רואה זה גם לא הפסיק.

תמיד ציירתי ושיחקתי. מגיל מאוד צעיר כבר הייתי במגמת תיאטרון, גם התחלתי לעשות אודישנים לסדרות טלוויזיה ופרסומות וכאלה בגילאים האלו.

אז בשבילך זה היה מקפצה בעצם.
זה לא בדיוק כמו שזה היה מקפצה, כמו שאני הרגשתי עם עצמי שזה משהו שחייב לקרות. כי אמנם הייתי באמת סטודנטית מאוד מוצלחת לאדריכלות, ואני גם אוהבת את זה, וגם אני מאוד מאוד שמחה על כל הידע והניסיון שצברתי בארבע השנים הללו במכללה, אבל בסופו של יום, כשהתיישבתי בבית ואמרתי "מה, זה מה שאני עושה בחיים?".

אז נרשמת ל"אח הגדול"?
גם, זה לא בדיוק היה ככה. זה כנראה היה meant to be. הליהוק לא ויתר עלי. ואז בסוף השתכנעתי, וקרה.

אם הבת שלך, תרצה להיות, כמו שאת מספרת שרצית להיות מפורסמת מגיל צעיר?
אני לא רציתי להיות מפורסמת, זה, זה הקטע. לא רציתי להיות מפורסמת לשם המפורסמת. אני רציתי להיות אשת מדיה, רציתי להיות שחקנית, רציתי להיות רקדנית, רציתי להיות מישהי שמקשיבים לה, מישהי שמסתכלים עליה. בחיים לא אמרתי את המילה "מפורסמת". זה לא היה הקטע של הפרסום כמו שהרגשתי, אני זוכרת שקראתי אנציקלופדיות כשהייתי קטנה ואמרתי, אני גם יכתבו עלי באנציקלופדיה יום אחד. זה היה יותר המהות, זה לא ה"מפורסמת". כי אתה יודע, יש הרבה יותר מוכרות ממני.

לא חשבת להיות אדריכלית? את יכולה להפוך להיות אדריכלית מפורסמת.
נכון, אבל זה לא מעניין אותי. אני רוצה לפתוח מצלמה ולעמוד על במה, ואני רוצה שיקשיבו לי.

ואת חושבת שאת במקום שזה הטופ? שאת מוערכת מספיק? שעשית מספיק? את מיוצגת הרי גם בסוכנות דוגמנות, גם במשחק.
נכון.

את חושבת שאת מיצית את כל הדברים האלו?
מבחינת היכולות שלי? כן.

מבחינת המלהקים והבימאים?
הביקורות שאני שמעתי, שמלהקים, המיילים שאני ראיתי שמלהקים ובימאים כתבו לסוכנת שלי זה "איפה החבאת אותה?".

למה עד עכשיו זה לא קרה? יכול להיות שזאת גם קצת אשמתי. יכול להיות שגם מישהי יותר מתאימה ממני, שזה לגיטימי לגמרי. יכול להיות שהייתה מישהי יותר טובה ממני, אפילו שאני מאוד טובה. יכול להיות שזה פוליטיקות מסוימות, יכול להיות שזה אפילו לוחות זמנים. אני לא יודעת. אני באמת לא מפקפקת בעצמי בכלום.

יש מצב שכל העניין שבאת מ"האח הגדול" זה משהו שכן פגע? יוצאת ריאליטי?
אני מאמינה שבהתחלה כן. מצד שני היום מקבלים תפקיד על זה ש... אתה מסבך אותי. אני אגיד פה דברים שאחר כך, כאילו אחרי שאני אלד, אני אגיד וואו, לא הייתי צריכה להתראיין בתקופה הכי חסרת טאקט שלך.

מה מקבלים תפקידים על מה?
עם כל הכבוד, אני לא חושבת שמייה שם הייתה צריכה לעקוף 1000 שחקניות, אפילו לא אותי, אני, תוציא אותי בצד, 1000 שחקניות צעירות בגילה שיצאו כרגע מניסן נתיב או יורם לוינשטיין או אפילו תוכנית ריאליטי, כן.

למה בעצם?
עכשיו אני יושבת רגע בכובע הביקורת, זה מוזיל את זה.

את כל עניין השבי.
כן. כאילו... לדעתי. לא חייב להסכים איתי.

את יודעת, זה נהיה סוג של, לא רוצה להגיד טרנד, אבל כאילו נוצר מצב שהרבה פדויי שבי הפכו להיות סוג של הסלבס של היום.
כן, אבל אני מצליחה לראות את ההבדל בין אמילי דאמרי ורומי (גונן), למיה. תחושת החובה לדבר על הדבר הזה והאכפתיות היא לא נגמרת.

גם אנשים יכולים להגיד לי "שני סתמי, את טיפשה, זאת לא חוויה שלך, ומי את בכלל שתעיזי להעביר על זה ביקורת".

גם אמילי עושה עכשיו מחוברים, את יודעת, היא עכשיו מאורסת לדניאל עמית, זה לא רק נטו לספר את הסיפור שלה.
אבל זה היה נוכח מאז ומתמיד. זה לא משהו שנשכח. אתה מצליח להבין מה אני אומרת?

אם את שמה את הכובע של הבימאי או המנהל תיאטרון, את לא רואה את הסיבה שהם לקחו וליהקו אותה בגלל באמת הסיפור שלה?
אני לא יודעת, אני לא ראיתי את ההצגה. יכול להיות שאני אתבדה והיא באמת שחקנית וזמרת מאוד מאוד מוכשרת ואני אוכל את הכובע. אגב, הנה, רוצה לשמוע איך אכלתי את הכובע השבוע שעבר?

כן.
אני הכרתי את אודיה פינטו במציאות. לראשונה. ואני אכלתי את הכובע.

למה? כי ראית אותה ברשתות ומה אמרת עליה?
העברתי עליה ביקורת גם בטור שלי, גם באינסטגרם, גם בטיקטוק. הבחורה, גברת.

ומה חשבת עליה לפני כן?
לא חשבתי שהיא מקצועית, בוא נגיד את זה ככה. חשבתי שהיא במין איזה חוסר אחריות כזה של יאללה ומה שבא ליד, וממש לא. אני תופסת מהבחורה הזאת קודם כל מבינה עניין. דבר שני, יודעת לקבל ביקורת. היו לי מקרים שכתבתי טור או העליתי סרטון וזה, והתגובה הייתה "נשמה תרדי ממני".

מי למשל?
לא יודעת עכשיו לשלוף לך.

לפעמים אין לך מעצורים. אמנם את אומרת את זה מאוד יפה, אבל היפה שלך הוא גם מאוד ארסי.
אה, הנה, התשובה הכי טובה שאני יכולה לתת לך, זה הבחור שניסה לתבוע אותי כשעברתי עליו ביקורת.

מי זה?
מתן ניסטור. הוא מנטור לכאורה לעסקים.

העברתי עליו ביקורת חריפה. גם בטיקטוק, גם באינסטגרם. ואז בפודקאסט שלי ושל אלמוג שור, ב-Basic Bitches. קיבלנו התראה לפני תביעה על סך 80 אלף כל אחת.

ואז ששאלו אותו באיזה לייב, אם הוא אי פעם תבע פודקאסט, אז הוא אמר שלא, שכל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה. אז אני לקחתי את ה"כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה" ממש לתשומת ליבי והשתמשתי בזה. ואני ממשיכה להגיד כל מה שאני רוצה.

מי דמות שאנחנו כן מכירים, שפחות אהבת שאולי לא מדבר איתך בעקבות זה, או סימס לך אחרי זה שזה לא סבבה?
לא, לא קרה לי ברמה הזו.

יש מישהו שהוא קו אדום שאת לא תדברי עליו? שהוא לא ראוי מספיק או שאת לא חושבת שמגיע לו הבמה הזו?
לא נראה לי.

יש מישהו שאת אומרת, זה נחות מדי בשבילי אפילו להתייחס ולתת לזה במה?
לא. שוב אני אגיד, אני לא חושבת שיש יותר טובים או פחות טובים ממני. אני חושבת שכולם זכאים לשמוע את דעתי עליהם.

אבל יש איזה נושא שהוא טאבו, הנה למשל עכשיו, את שקלת מילים שנייה לפני שאמרת לי.
זהו. כן. זה, זה משהו שהוא מבחינתי...

אבל עדיין דיברת.
בסדר, אבל נזהרתי.

אה, זה אחרי שנזהרת.
זה, זה כן.

פעם מצאת את עצמך יורה משהו ואמרת טוב אני לא יכולה, אני מוחקת את זה, בואי נשקול מילים שנייה, אולי מישהו ייפגע?
בטח. מלא.

את יכולה להיזכר במשהו כזה?
היית צריך לשלוח לי את השאלות מראש. אתה לא יודע מה זה להיות בחודש תשיעי, את נהיית חביתה. באמת.

היו לך התקלויות או מריבות לאורך השנים בתעשייה הזו?
כן. זה לא השתלחויות כמו שהיו לי אנשים שהתאכזבתי מהם נגיד.

מי למשל?
מעיין אדם. אני גם לא חושבת שהיא אפילו יודעת. נורא נורא נעלבתי ממנה. אז כשיצאתי עם עדי כרמלי, היא אמרה עלי משהו נוראי.

מה?
בחדשות הבוקר, היא אמרה ששילמו לי בשביל זה. או משהו בסגנון. אני אוסיף לכאורה, כי אני לא זוכרת את המילים המדויקות.

אם אומרים דבר כזה, והוא לא נכון, זו עילה לתביעה. לא חשבת לעשות את זה מהעצבים?
לא. פשוט עשיתי לה הסר עוקב, ומבחינתי איבדתי חברה.

היא הייתה חברה טובה לפני כן?
לא, אבל הייתה חברה, קולגה, בחורה חמודה, גם נפגשנו כמה פעמים. באמת אחלה, הייתה אחלה. ממש.

אבל ברגעים הקשים שהיא עברה ב-7 באוקטובר לא חשבת שזה אולי המקום, אולי הזמן לסלוח ואולי גם לסמס?
סלחתי מזמן. נראה לך, אני לא הולכת עם זה עכשיו, כל לילה אומרת לעצמי "מעיין". ממש לא.

אבל לעשות איו סגירת כזו וכן אולי לשלוח הודעה?
אני לא חושבת שהיא במודעות. אני אומרת לך אמיתי. לדעתי עכשיו היא תשמע את זה בפעם ראשונה, היא לדעתי בכלל לא תזכור שהדבר הזה קרה. אבל זה בדיוק חלק מזה.

גם לי קרו מקרים, שעשיתי או אמרתי משהו, והיה בן אדם שהלך עם זה שנים, ואני בכלל לא הייתי מודעת לסיטואציה. אז אני אפילו לא, אין לי, אין לי כעס. אני לא מאשימה אותה, לדעתי אין שום סיכוי שהיא בכלל קלטה.

אז אם היא תראה אותך מחר ברחוב?
אני אגיד שלום. אני תמיד אומרת שלום.

יש מישהו שלא תגידי לו שלום?
אה... כן. הנה נזכרתי! נו. אנשים שממש לא אהבו את הביקורת שלי, דניאל גרינברג ותום אביב.

אנחנו אפילו לא מייצרים קשר עין אחד עם השני. ואתה יודע משהו? יש לי ריספקט גם לזה. למה להיות צבועים? אנחנו שלושתנו, אנחנו מודעים לסיטואציה, נכון?

נכון.
אז למה, למה להיות צבועים? למה לעשות הצגה?

מאור: אבל זה היה איזה מין פינג-פונג כזה. את ירדת על...
אל תשתמש במילה ירדת. אני לא יורדת על אף אחד.

סליחה. אוקיי, העברת ביקורת.
העברתי ביקורת נכונה.

אני זוכר ששם זה התחיל כל עניין הביקורות, לא? עם תום?
לא, מה פתאום. העברתי ביקורת לדעתי פעם ראשונה בגיל 5, על אבא שלי. על אבא שלי. לדעתי אני חושבת שישבתי, ישבתי והגעתי אליו עם דו"ח מוכן.

אז העברת ביקורת על תום, והיום הוא רואה אותך וזה אוויר?
אוויר.

וסבבה לך?
עוד פעם,למה לעשות סתם?

כי את אומרת שאת, למשל, מהדבר הקטן שמעיין אדם אמרה לך, את לקחת את זה איתך. אמנם זה לא עכשיו יושב לך בראש, אבל זה איתך. את יכולה להבין אבל מישהו שזה איתו?
היום זה לא היה קורה. נעלבתי ממנה לפני 6-7 שנים. אני לא בגיל הזה יותר ואני לא במקום הזה בקריירה יותר. היום אם מעבירים עליך ביקורת זה לדעתי סימן שאתה עושה משהו נכון, וגם לפעמים אני יכולה להגיד, וואלה - פה קיבלתי ביקורת נכונה.

ודניאל גרינברג, מה קרה שם?
כמעט כל דבר שאי פעם היא העלתה לסטורי היה לי מה להגיד עליו.

יש כאלו שיגידו, מה נתפסת עליה עכשיו?
את מחזיקה בחצי מיליון עוקבים, קחי אחריות. אגב, אין פה קשר לחיבה. סתם דוגמה, אדל בספלוב, שאני חושבת שהיא בחורה מהממת, ואשת עסקים מעולה, פייטרית ולא רואה בעיינים. אני חושבת עליה המון דברים טובים, ופירגנתי לה המון פעמים, וגם הייתה פעם אחת שהעברתי עליה ביקורת, כי חשבתי שפה היא עשתה טעות שהיא צריכה לקחת עליה אחריות. והיו פעם שהרגשתי שיצאו עליה יתר על המידה, ויצאתי להגנתה. אנחנו לא חברות, או בסטיז, זה לא שיהיה לי עניין אישי.

ואולי כי אדל בספלוב היא לא מישהי שמתעסקים איתה?
אבל עובדה שכן העברתי ביקורת, כשהרגשתי שהביקורת נכונה וראויה.

אבל בטח שקלת מילים.
אני חושבת שדווקא אדל מאוד יודעת להגן על עצמה, מאוד יודעת להגיב, היא לא פראיירית.

אני חושבת שדניאל גרינברג גם בחורה חזקה, אני לא מורידה ממנה לשנייה. והנה עכשיו הזכרת לי, שגם להגנתה פעם יצאתי. היא בכתה נורא אחרי הפרידה השנייה מאיל, היא שיתפה שהיא הייתה צריכה להסביר את זה לילדים המשותפים שלהם, ויצאתי להגנתה.

ועדיין אם תראי אותה, זה אוויר.
זו גם בחירה שלה. אני והיא גם היינו חברות פעם.

היא הגיבה לך?
היא פעמים שהיא הגיבה לי. לגיטימי, האינטרנט זה מקום חופשי.

אני רואה אותך אישה חזקה, ואני חוזר אחורה לקשר הרעיל שהיה לך. לא מתחבר לי שמישהי כל כך דעתנית וחזקה, אחת שאי אפשר לדרוס, עברה את מה שעברת. איך את מסבירה את זה?
אין שום קשר. הנה זה קרה גם לנטע דנינו. גם אחת שלא רואה בעיניים. קרה לה סיפור מאוד דומה.

אתה חייב להבין ש"פרדטורס" (טורפים), או נוכלים, מתוחכמים, זה אנשים שזה המקצוע שלהם מבחינתם. כלומר, הם יודעים מה לעשות. עובדה שגם אמא שלי, ואבי החורג, ואחותי, וגיסי, וכל החברים שלי נפלו בפח הזה. אתה יכול להאמין לי שאולי אם אני יצאתי סתומה, מישהו מהם שהם חבורת אנשים חריפים ואינטליגנטים היה אמור לקלוט. אבל אף אחד מאיתנו לא קלט עד ממש לקראת הסוף.

איך קלטתם?
היו כמה פעימות. הוא "גזלייטר" מקצוען. עכשיו, אני רואה ברשתות החברתיות את שימוש היתר במילה גזלייטינג, שקצת יצא מפרופורציות. אז רק אני אתן את המינוח המדויק: גזלייטינג זה לא כל מניפולציה רגשית. מניפולציה רגשית ושקרים הם חלק עיקרי בגזלייטינג. אבל גזלייטר יגרום לקורבן שלו לחוש שהוא מאבד את שפיותו. שהוא מאבד אחיזה במציאות. שאפילו החושים שלו מעורערים.

ככה הרגשת?
כן. כל יום. כל יום עם האיש הזה. ברמה שאפילו, פעם אחת היינו בארוחת ערב ואמרתי לו "וואי הכלב ההוא שלא הפסיק לנבוח הוציא אותי מדעתי", והוא אמר לי: "על איזה כלב את מדברת? לא היה שום כלב". עכשיו... אתה אומר, אין, זהו.

יכול להיות אבל שהוא לא שם לב שהיה כלב אולי?
הוא שם לב להכל. הוא שם לב להכל כי במתודה הזאתי אחר כך הוא יכל להשתמש כשנעלמו לי 200 שקלים מהארנק... ודמיינת, היית אתמול במספרה, את תמיד נותנת יותר מידי טיפים, אמרתי לך.

בכמה כסף מדובר בסופו של דבר?
כסף פיזית, אקטיבית, מזומן שנגנב - באזור ה-100 אלף. מחיה של שנתיים על חשבוני וחשבון המשפחה שלי - אנחנו מדברים על עוד איזה 200 אלף שקל.

וכל זה התחיל באח הגדול, כן? הכרתם באח הגדול?
כן.

הנה עוד סיבה לחזור לאח הגדול.
עוד עוד סיבה למה זה לא כזה זיכרון מתוק, למה אני מעדיפה לשים את זה מאחוריי.

איפה זה עומד היום? כי היו איזה הליכים משפטיים.
היו, וכמובן זכינו, אבל אין מאיפה לקחת.

זכית לקבל את הכסף, הוא צריך לשלם כסף ואין?
אני אומרת לך שהוא פרזיט מקצוען. הוא כל פעם מוצא מישהו חדש להתעלק עליו. ואין לו שום דבר משלו.

איזה באסה זה להגיד את זה על אקס, כאילו לדעת שחיית עם בן אדם...
זה נורא. זה נורא. זה נורא. זה מה שאני לא הבנתי. כשסוף סוף היה לי את האומץ, שש שנים אחרי זה, של טיפול פסיכולוגי שהייתי צריכה להחלים מהחוויה הנוראית הזאת, אז היו אנשים בתגובות שכזה "בשביל אייטם לצאת על אקס"... קודם כל זה לא היה בשביל אייטם, אני כתבתי את זה בשאלות תשובות שלי בפרטי, בסטורי שלי, וזאת גם לא הייתה פעם ראשונה. זאת פשוט הייתה פעם ראשונה שזה לדעתי אתם קלטתם. ראשונים.

וכמובן לא צריך את אישורי בשביל לפרסם משהו שאני פרסמתי בעצמי בסטורי, כאילו לגיטימי. לקחתם, עשיתם צילום מסך, העלתם.

איך הוא הגיב לזה בזמנו? לפני שזה הפך להיות תביעות ועניינים?
קודם הייתה את התביעה שניצחנו, ואז הבנתי שזה גם זה לא קורה. אז כבר התחלתי להבין שזה לא יקרה אף פעם. אני חושבת שזה גם היה חלק מהחוויה שלי להשלים עם זה שזה קרה לי.

יצא לך לראות אותו מאז? ברחוב? בתל אביב?
יצא לי לראות אותו לפני המון המון שנים. המון המון המון שנים.

עדיין את מקבלת בוקס כזה בבטן?
זו עוד פעם סיטואציה בה שחררתי את הכעס והבושה וההלקאה העצמית על זה שזה קרה לי, וגם על הדרך שחררתי את הכעס אליו. אני לא כועסת עליו יותר.

אם הוא יבוא ויגיד סליחה עכשיו?
הוא לא יגיד. הוא לא יגיד. אני לא חושבת שאתה מבין את הפורמט של מה שקורה שם, ויסכימו איתי עכשיו כי כל כך הרבה נשים שפנו אליי, נשים ונערות אגב, שסיפרו לי שהופעלה נגדם או נגד אמא שלהן אלימות כלכלית. כלומר או על ידי אבא, או על ידי בן זוג. ואמנם לא כל הסיפורים הם ברמה כזאתי של נוכלות מתוחכמת וגניבות, אבל זאת אלימות כלכלית. זאת אלימות כלכלית לחיות עם מישהי ולא להיות מוכן לקחת חלק בלשלם שכר דירה ולשלם על הסופר ולשלם על המחיה שלכם, ולקום ולצאת לעבוד. זה בדיוק הקריטריונים לאלימות כלכלית. בדיוק אבל.

זו הסיבה גם שעברת אולי להתנסות אבל עם נשים גם?
אני לא קוראת לזה התנסות, זה גם לא משהו שהסתרתי. בגיל 18 יצאתי עם בחורה, והיו לי גם כזה פלינגים או פלירטים עם בחורות, כי זה לא היה איזשהו סוד. פשוט אף פעם לא הייתי במערכת יחסים רצינית.

בסופו של דבר, היו לך שתי מערכות יחסים ארוכות עם נשים.
למדתי שאני יותר סטרייטית ממה שאני חושבת. כי גם בתוך הטווחים האלו, זה, זה לא פיפטי-פיפטי.

את בקשר עם האקסיות? שורטי, עדי?
לא. לא.

למה בעצם? שורטי קצת פחות קרובה, אבל עדי כרמלי הייתה חברה.
היא עזבה פשוט את הארץ ממה שאני הבנתי. אבל היו כמה פעמים שנתקלתי בה לפני כמה שנים שלום, חיבוק, כזה כאילו הכל בסדר.

והילה (שורטי) בחורה מגניבה. אני לא חושבת שאנשים יודעים את זה עליה, אבל רמות האינטלקט והעומק של הבחורה הזאתי הם מטורפים. עכשיו, הגבולות הטשטשו, כי אני בעצמי הייתי במצב שלא ידעתי לאן אני הולכת עם החיים שלי באופן כללי. אגב, לא רק בפן הזוגי או המיני או האינטימי. באופן כללי.

זה היה חיפוש.
אני לא יודעת אם לקרוא לזה חיפוש, אבל כן, אחרי המערכת יחסים הזאת הייתי קצת קליפה של עצמי. וגם עדי, וגם הבחורה בין לבין שהייתי איתה בזוגיות הרבה זמן, ששמה שמור במערכת כי לא מפורסמת ואנחנו נכבד את פרטיותה, וגם הילה, הן עשו לי המון טוב. כולן. הן עשו לי באמת באמת טוב. ואני באיזה שהוא מקום, כל אחת קיבלה התנצלות בזמנה, כשהרגשתי שזה היה הרגע הנכון והיו לי המילים הנכונות לתת, כל אחת קיבלה את המכתב התנצלות שלה. שזה היה לא פייר שלי לא היה מה לתת בחזרה. לא היה לי מה להעניק.

כי את יחסית אליהן היית, לא יודע אם סטרייטית, אבל דו-מינית, הן היו מאוד בטוחות במיניות שלהן.
כן. וגם שם, שם הבנתי שאני יותר סטרייטית.

אם בעלך לעתיד יבוא ויגיד שיש לו גם משיכה לגברים, או שהוא היה עם גברים, זה משהו שיפריע לך?
זה לא משהו שאני יכולה לשפוט בן אדם עליו.

היית ממשיכה לצאת איתו אם הוא היה אומר לך דבר כזה?
אם הוא היה אומר לי את זה עכשיו, זה מבחינתי שיקרת לי המון זמן, אז יש פה בעיה של אמון. אבל אם זה משהו שאומרים לך מההתחלה, זה בעיני לגיטימי.

כן, לגיטימי?
כן.

שהגבר של חייך יבוא ויגיד לך שהוא נמשך גם לגברים, את יודעת, זה איזה סוג של פחד שיום אחד את לא תספיקי לו. לא?
אני יכולה גם לא להספיק לו והמזכירה במשרד שלו תספיק לו. אני שונאת את הסטיגמה הזאת, גברים סטרייטים ונשים סטרייטיות בוגדים בתדירות, תקשיב, הסטטיסטיקה היא מטורפת. לא צריך להיות דו מיניים בשביל זה.

ואגב, אם כבר אנחנו מדברים, לדעתי עדיף להוציא מהסיסטם ולעשות את כל הבדיקות האלה אם יש לכם איזה שהוא משהו בבטן שאומר "אולי אני כן רוצה לנסות את זה. אולי אני רוצה לנסות רק נשיקה. אולי אני רוצה להתחיל עם מישהו. אולי אני רוצה כן להיות בזוגיות עם אישה". לא משנה באיזה רמה אתם רוצים לבדוק את האופציות שלכם, עדיף שתבדקו אותן בשנות ה-20 שלכם, לפני שאתם מתמסדים.

את מאוד פתוחה בכל הקריירה, מיניות, את מפרסמת מוצרי סקס. אם עכשיו סם יבוא ויגיד לך שהוא רוצה לצרף או לפתוח את היחסים? את יודעת, זה קורה הרבה.
שיפתח עם חברה חדשה. הוא מוזמן. אני אאחל להם המון המון המון בהצלחה.

לא?
לא. מה פתאום. אני קנאית. אני יכולה לדבר על מיניות ולעזור לנשים למצוא עונג של הן עם עצמן או עם הפרטנר-פרטנרית שלהם, אבל אני על שלי קנאית. המקסימום שמותר זה שהוא יסתכל על מישהי ושהיא תסתכל עליו, זהו. בחורה יפה עוברת, אנחנו תמיד אומרים וואו. אבל וואו קצר. אם זה יותר מדי, זה כבר... הוא לא כזה אבל. זה לא האופי שלו. הוא חנון.

מתי תהיה החתונה?
אל תדאג, אתה תקבל הזמנה.

מתי אבל תהיה? לפני הלידה לא.
לא, לא נתחתן מחר.

אבל תהיה חתונה עם רב והכל?
בוודאי. כן.

זה חשוב לך.
מאוד. גם אני מארגנת לו שבת חתן.

וזה גם יהיה בטרנד של השתי חתונות, או חברים מצומצם?
לא לא לא, רק מצומצם. פשוט ולעניין.

אוקיי, איפה?
אני עוד לא יכולה להגיד.

לוקיישן מטורף? או שזה יהיה כזה...
מאוד נורמלי ולא חתונתי.

קאט לאיזה אחוזה בניס.
אני לא חושבת שאתה מבין כמה המוניות זה לא אני. נגיד כשהוא הציע לי נישואים, הבנתי כמה הוא מכיר אותי. את אומרת לעצמך אוקיי, וואו. כאילו רק אחותי הייתה שם. וואלה. אני, הוא, על הגג של הבניין שלי.

הכי כיף.
בלי שופוני. מסכן, הוא הדליק שם כל היום נרות וכל דקה נכבו לו. הוא ניקה את הגג הזה. הוא שפשף את הגג. ואז הוא ואחותי הדליקו שם נרות, ועשו לי הפתעה. וזהו.

אם היה מביא לך שלט עם לבבות וזה?
הייתי אומרת לו יפה שלי, חבל על הכרטיס טיסה שבזבזת לכאן.

יש איזה תוכניות ללידה? לידת מים, בלי אפידורל וכאלה?
לידה רגילה, עם אפידורל. כמה שיותר. בתכלס, אני כל כך הרבה יותר רגילה ממה שאנשים חושבים. בא לי כזה רק את אמא שלי ואת אחותי ואת בן הזוג שלי איתי.

שם כבר יש?
בוודאי.

כן?
כן, גם שם שני. וגם שם שני ספייר.