חודשים סוערים עוברים על הפעילה החברתית ואושיית הרשת נטלי דדון. במקביל לפרידה מבן זוגה ואבי בנה, עמית פרליס, עליה סיפרנו לכם כאן לראשונה, היא מנהלת מאבק משפטי אל מול חברת חדשות ערוץ 12 והכתב גיא פלג, שתבעו אותה על סך חצי מיליון שקלים.
דדון הגיעה אל "וואלה אישי", הפודקאסט של וואלה סלבס, כדי לפתוח הכל: השינוי הגדול שעברה בחייה מאז ימי "הדוגמניות", החברות שנטשו לאורך הדרך, מה הוביל לפרידה מפרליס? האם היא מתכננת להביא לעולם ילד לבדה? מה היא חושבת על פעיל הימין מרדכי דוד? והאם יש סיכוי שנראה אותה מתמודדת לבחירות הקרובות?
צפו בריאיון המלא בראש הכתבה.
כאן מאזינים בספוטיפיי.
דדון, כאמור, נמצאת בתקופה לא פשוטה בחייה, כפי שפתחה זאת בתחילת הריאיון בעצמה: "תקופה מאתגרת להגיד טוב, שלומי טוב, הכל סבבה. כאילו אתה יודע, הרוב טוב וזה מה שחשוב, וגם מה שלא טוב הוא לטובתי.
אנחנו מכירים באמת מגיל 16 בערך, מהקריות. אם יש מישהי שהיא סוג של זיקית בתעשייה הזו, לטוב ולרע, זו את. את יכולה להסכים עם זה?
אני חושבת שאם נניח את התגובות בצד, כמו שאני עושה לאחרונה, זה בעיקר מסע של חיפוש עצמי מאוד אינטנסיבי כזה, כשאתה בנקודה מסוימת שיש לך יותר הסתכלות פנימית והזנה לנפש, אתה אומר וואו, כאילו מה חיפשת פה, בכל נקודה חיפשתי משהו.
חיפשתי במקום מסוים תשומת לב, במקום אחר ערך עצמי, במקום אחר ביטחון עצמי בדרכים לא דרכים גם. אני מסתכלת על תמונות מהקריות, אנחנו זוכרים את הגלגולים האלה, טוב שלא היה אינסטגרם. היינו רוקדות בברים ואירועים, לא שיש משהו שאני יכולה להגיד היום שמהעבר שאני מצטערת עליו או מבייש אותי, התפרנסתי, קניתי את האוטו הראשון שלי, עברתי לגור לבד בגיל מאוד מאוד צעיר, אבל תמיד היה שם איזשהו חיפוש, זו לא הייתה שם איזושהי זהות כזאת מוצקה.
לא התחסנת לזה.
זה לא שאני לא חסינה, זה פחות מנהל אותי מפעם. אני יכולה לצחוק איתך על זה היום, פעם זה היה כאילו משבש אותי, מה זאת התמונה הזאת... כן חשוב לי האסתטיקה עדיין, כן חשוב לי להיראות טוב, אבל אני תמיד מזכירה לעצמי שאני בת 42 וזה כאילו שעדיין יש את הילדה הזאת שמנהלת אותנו מדי פעם, הילדה השורדת הזאת, כשאתה לומד אותה אתה פחות ופחות נותן לה לנהל להיות הבעל הבית, ויותר עונה לה, מעמידה אותה במקום, את הילדה הזאת.
אבל כן נוצר צורך להוכיח ולהשיג אישורים חיצוניים, נוצר צורך בדרך הזאת כשאת ילדה קטנה מאז ועד היום. את עוברת עוד ריאליטי ונכנסת לעוד תוכנית ומשיגה עוד שער ועוד קמפיין, את אומרת לעצמך כולם יכירו אותי, והנה כולם מכירים אותך ומה? מה הנקודה הזאת שאמורה להיות שם, שם האושר?
מאיפה זה הגיע? היו לך שריטות בילדות, איזו כווייה שקיבלת ושם אמרת 'אוקיי אני רוצה להוכיח שאני לא רק נטלי הקטנה מהקריות'?
כולנו נושאים טראומות, צלקות למיניהן, אני לא נכנסת עכשיו לילדות שהיה פחות טוב או יותר טוב, חוויתי אותה באופן שבו כן הילדה הזאת הייתה צריכה יותר, יותר במקום הזה של כלים. אין בבית מי שייתן את הכלים.
נולדנו להורים מאוד מאוד צעירים, זה לא כמו היום, יש מלא מודעות לאיך לגדל, אנחנו כבר לא יודעים להיות הורים בעצמנו מרוב שיש לך יועצת שינה ויועצת הנקה ויועצת זה וזה וכל אחד כבודו במקומו מונח, אבל אנחנו כבר לא יודעים ללכת לבד.
אין לי איזושהי אצבע מאשימה, אני נורא גאה בדברים ששאבתי מהילדות שלי, אם זו אמא שיוצאת לעבוד בשלב מאוד מוקדם ב-4 עבודות כי אבא פתאום נעלם, יש המון דברים שערערו את הביטחון בבית, שפעם הייתי מצביעה על המקומות האלה כעל ילדות במצוקה נגיד. המשקפיים שלי היו מאוד מאוד קורבניות, וכשאתה מחליף משקפיים אתה דווקא לוקח את הוואלה אלה החיים, היו שם עוגנים, תקחי אותם.
אבל גם היום, אם יש איזה "עליהום" או אי הסכמה או איזה מריבה של כוכבת רשת כזו או אחרת מולך, את אומרת 'הכי נוח לתקוף את נטלי דדון'.
זה לא מהמקום הזה. אני היום לוקחת את זה למקום של נטו יש פה כוח שקיבלתי, יש פה מתנה. זה לא עכשיו אוקיי תוקפים אותי, עושים לי, לוקחים לי. להחליף משקפיים זה לא רק טכניקה, זה דרך חיים שתודה לאל שהתניא נכנסה לי לחיים ונתנה לי קצת לעבוד עם המערכת הפעלה הזאת של שנייה לשנות גישה. העולם לא קם כד לעשות משהו לנטלי דדון.
את מטפחת אישיות כל כך הרבה שנים, את השם הזה שאת מאבדת את עצמך. זה עידן כזה שמטפח פרופילים נוצצים, מי כמוך יודע, והתמונה שתהיה לי מדויקת, והנה אני נופלת לשם. זאת לא עבודה שיש בה קסם ואתה אומר 'אוקיי הנה אני במקום מתוקן', התיקונים ברוך השם נמשכים כל הזמן. אבל כן הייתי במקום הזה.
אבל את יכולה להבין גם למה?
אני יכולה להבין שאני בנאדם מאוד דעתן, אני יכולה להבין שיכולתי לקחת את זה כמחמאה רוב הזמן, ולא עכשיו לעצור על כל איזה פיפס ש'היא הגיבה והיא ענתה לך ואת בחרת להתבטא'. קבלי בחזרה, הכל טוב, בחרת. אבל אז זה באמת היה מקום מאוד מתנצל, מתקרבן, שכל הזמן תחת התקפה. קמתי מהמיטה כל הזמן עם מגנים כאילו קסדה, זהו, יאללה יוצאת למלחמה.
אבל זה היה נראה שאת אוהבת את זה.
לא אהבתי את זה, לא ידעתי לנהל את זה. הייתי בוכה הרבה, עור של פיל לא היה לי, עד היום אני לא קוראת לעצמי מישהי שיש לה עור של פיל. אני בנאדם מאוד רגיש, לא נהניתי ממלחמות, אבל לא הסכמתי לוותר על עצמי בדרך. לא הסכמתי לשתוק. הייתה שם לוחמניות כזאת גם פמיניסטית כזאת.
והיום?
היום יש המון רוך, הנשיות הנקביות תופסת מקום.
אני כל כך גאה בעצמי שהאימפולסיביות כבר לא שם. בכל שעה יש על מה להגיב. יש כל כך הרבה נושאים שמקפיצים אותך לכותרות. אני לא מרגישה צורך לקפוץ לכל הכותרות. המלחמות האלה לא שלי. הם כן של העם שלי, הם כן דברים שאני מרגישה צורך לקום ולדבר על דברים שלא קיבלו את הבמה בתקשורת אז אני אכנס שם.
אם היום הילד שלך, ריף, יחשף לתמונות ודברים שעשית בעבר?
הוא יראה, אבל זה יהיה צחוקים, תראה איזה מטומטמת אמא, תראה מה עשינו. מה נעשה עם זה? נבכה על זה? זה מצחיק. אז קודם כל זה הומור, זה הביא בפרצוף את מה שקורה עד היום.
לא חשבת שזה משהו מאוד זול?
בזמנו מי חשב? הזרימה הייתה להשאר בתודעה, אתה יודע, כמו שדיברנו על הדברים שניהלו אותנו, ה-15 דקות תהילה והנה יצא מזה ותכף נגמר לך. אני שמתי את הערך שלי ואת הקיום שלי בבשר ודם בידיים של מי יכתוב עליי, מי ידווח, איפה אני עדיין נשארת רלוונטית.
וזה עבד.
כן, אבל זה עבד לי בעולם השקר. מה זה לא להיות רלוונטית? מה אם מחר לא יכירו אותי אז אני לא קיימת? שתבין שרובנו ככה חיים, מה קורה לך מחר אחרי התפקיד? מה אנחנו מאמצים לחיים שלנו? מה הכותרת שמגדירה אותי? אני קודם כל אמא. אמא אני אהיה. אני קודם כל נשמה, אני בת של מלך. לאן אני מחוברת? לתחתון או בצינור ישיר לעליון? איפה אני בוחרת להיות מונחת?
אבל לא הייתה לי את הבחירה הזאת אז. היה עולם אחד, היה עולם אחד בו אני מתקיימת, שורדת, מתפרנסת, אם לא יבואו לי לא יהיה לי כסף, אם לא אם אני לא אכנס לעוד תוכנית אז ישכחו אותי. מה זה להישכח? זה תהליך כואב אגב, זה לא קרה ביום.
איך הגעת דווקא לקטע של הדת והרבי מלובביץ' ושליחויות, מה מאיפה זה הגיע?
הרבה מוצאים את עצמם מאמינים דווקא מתוך מקום מאוד מאוד נמוך, אבל הלוואי והיינו גם בטוב. היום אני גם בטוב, קמה בבוקר אומרת תודה על הקפה, ממש על כל דבר טוב שקורה לי. אבל שם זה היה מתוך שבר מאוד מאוד עמוק של, 'מה, לאן זה הולך הגלגל הזה?'. אתה כמו אוגר בתוך איזשהו מרוץ.
אתה מונח במקום ששאפת להיות בו ולהגשים את עצמך וכולם מכירים אותך ומשהו ריק. אוקיי, את אמא והדבר היחיד שממלא אותך באמת זה האימהות והייעוד שלך ועדיין, יש שם משהו שלא מתיישב לך. הדבר הסופי באמת, המזון הזה לנשמה, היה חסר לי מאוד.
וזה התחיל כשהבנתי שהבן שלי הוא דור תשיעי לאדמו"ר, ואז לא כל כך הבנתי במה מדובר, מה זה אומר להיות דור תשיעי. והתחלתי לחקור את ספר התניא ואז יצאה משלחת ראשונה לניו יורק לרבי מלובביץ', התחלתי ללמוד אותו כבר בבית עוד לפני, אז כל כך חלמתי להגיע אליו ושם זה ממש ננעץ לי.
זה לא לעשות צעד היום בלי לשאול אותו, ממש ברמה של האם להיכנס לפוליטיקה והאם לפרק את הבית והאם אני צריכה ממש תשובות חד משמעיות שאני מקבלת רק מהרבי שלי.
את מדברת כמו מישהי שחוזרת בתשובה, אבל את לא חוזרת בתשובה.
אני לא חוזרת בתשובה, מה שירצה השם. אני עד הסוף, אני אול-אין.
את שומרת שבת?
אני יהודייה מאמינה, זה האול-אין שלי. אני לא מחפשת קליפות. שמרתי שבתות אחרונות, התרופף לי לאחרונה, אני לא שם. אני שם בהזנה של הנשמה שלי ושל מה היא צריכה, אחד יגיד דתי לפי דעתי יגיד ההוא, אני לא מגדירה אני לא אוהבת את המחיצות האלו.
גם בתוך הדתיים יש מחיצות, ההוא ברסלב וההוא חב"ד וזה... בסדר, יש כל כך הרבה. אני לומדת מחכמינו. אני חושבת שעד היום סגדנו לדברים הלא נכונים. סגדנו לסלבס או לדמויות שיצאו עכשיו מריאליטי. סגדו לי, הנה תיקח דוגמה, עזוב אחרים, בוא נדבר עליי. מה אתם סוגדים לי? אתם מכירים את הנשמה שלי? מה אני עושה ביומיום? איך אני קמה בבוקר? למי אני מזיקה או לא מזיקה או מי אני? מה אתם מכירים? את נטלי דדון שפיזזה סביב שכשוכית באח הגדול?
נכון, קיבלו ממני המון, אני מאוד שקופה ברשתות, קיבלו ממני את הרגיש שלי, את הבכי שלי, את הטוב שלי, את הרע שלי, את החצ'קונים שלי, כל הזמן שמתי דאגתי לשים באמת המון אותנטיות ברשתות, אבל רוב הזמן אנחנו עם פילטרים. ואנחנו סוגדים לאנשים שאין לנו מושג מה מתחולל בנשמה שלהם, והיום אני סוגדת לחוכמה, חוכמה של דרך של חיים של שורשים של אדמו"ר של הרבי מלובביץ', כל דף שאני פותחת אני אומרת יואו איזה חמצן איזה מזון איזה אור.
את לא מרגישה שאת מקלה על עצמך ואת אומרת איפה שנוח לי אני אני דתיה או יהודייה ואיפה שלא לא?
לא, כי גם אם אני אהיה דתייה לא אגדיר את עצמי כדתייה, אני יהודייה מאמינה. יש אנשים שיש להם ניסיונות שהם יותר קשים, אז לי קשה לוותר על הימים היחידים כאימא עובדת ומתפרנסת. בסוף בתוך המסגרת אני מקנאה במי שמצליח לקיים את כל המצוות.
אני מקנאה כי שם נמצא חופש אמיתי. כשיש לך את המסגרת הזאת שאתה יודע מה אפשר לעשות הכל מדויק שם. הכל כל כך חכם. זה הנידה וזה השבת של לעצור שנייה, וזה מוכח גם מדעית אגב, מי ששומר שבת האנשים הרבה יותר מאוזנים נפשית ורגשית והכל הכל כל כך מדויק שם.
אז למה לא?
קשה לי לא לקחת את הילד פתאום לסוסים בשבת ואין לי את הזמן הזה איתו. אז שוב, אתה יכול להגיד לי זה תירוץ, אתה יכול להגיד את לא מחוברת מספיק. אני מחוברת בכל רמ"ח איבריי.
אם אני אכיר עכשיו מישהו הוא יקבל אותי רק אחרי חתונה, אז אתה מבין זה דברים שאצלי בנשמה אתה לא תדע אותם.
רגע רגע מה זאת אומרת אחרי חתונה?
אני לא אכניס אף אחד עכשיו לחדר המיטות שלי, אבל הבנת אותי. לא צריך לפרט, הבנת אותי.
מה זאת אומרת, תשמרי נגיעה עד עד החתונה?
אני לא אשמור נגיעה, זה אני חושבת שלא צריך, אבל כן, האינטימיות שלי תישמר לאחר החתונה. אלו דברים שאני לוקחת לנשמה שלי. זה כן זה משהו שגזר ממני המון, שדרדר אותי נשמתית. בתור מישהי שסיפרה לעצמה כל הזמן למה זה בסדר שבוחרים כל בוקר אחד בשני וזה מספיק, ולמה לא צריך להכניס את בורא עולם הביתה, ולמה זה בסדר רק ילד אחד. הסיפור שסיפרתי לעצמי הוא דווקא דרך המקום הזה, של אותה ילדה שרק צריכה את הפירורים.
קיבלתי שם המון, קיבלתי שם עולם ומלואו ובאהבה עצומה ואין לי חצי מילה רעה אפילו על המקום, אבל אני, כמי שאני הייתי איפה שהייתי מונחת, יכולתי להסתפק בכל משהו שהוא פחות אני, אבל לא ידעתי שהוא פחות אני. לא שיקרתי, הייתי במקום שבו סיפרתי סיפור מתוך המדרגה שהייתי מונחת בה.
כשאתה מתחיל להתקלף ואתה עולה במדרגות ואתה מוריד את הקליפות האלה, של הערך, של הביטחון העצמי,את יכולה לדרוש להתחבר לרצונות שלך מבלי לפחד שמישהו לא ירצה בך. הצבת הגבולות האלה, נטלי של הקריות הייתה שמה את המיני ואת הטופ הקטנטן כי כי ככה הייתה מקבלת את האישור לקיום שלה.
אבל אם אני משליך את זה לעניין של היחסים עם האקס שלך עם עמית, יכול להיות שאת אולי באיזשהו מקום גם מאשימה אותו על זה שלא התחתנתם? או לא הבאתם עוד ילדים ביחד?
בעולם שלי אין אשמה, כי בסוף הבחירות הן בחירות שלי, התהליך הוא תהליך שלי, איפה שאני מונחת כרגע מולך כי אני כרגע אמורה להיות מונחת כאן. הייתי צריכה להיות 10 שנים בנקודה הזאת כדי להיות נטלי שאני היום. איך אני אאשים אותו בדבר איזה דבר מדהים הוא העניק לי? אני הייתי צריכה לגלות את ההידרדרות הרוחנית שלי בשביל לקום משם ולהגיד אני רוצה טבעת.
אבל רצית להתחתן איתו גם אז?
בטח. זה היה על השולחן. אחרי המסע ראשון שלי לרבי, חזרתי הביתה ושמתי על השולחן שאני רוצה טבעת וילד. נטלי הקודמת לא הייתה שמה את זה על השולחן, היא הייתה מתכווצת ומחכה וממתינה ומחכה.
אז בגלל זה זה נגמר? בגלל שלא הייתה טבעת ועוד ילד?
אני חושבת שהמקום שאני מונחת בו היום קצת שינה לי את ההגדרות למה זאת אהבה. זאת אהבה שהיא נכונה לנטלי שהייתה שם 10 שנים. בסוף בסוף, אתה אומר לעצמך יש כאן משהו שקצת עיוותת לעצמך בעידן המודרני שלא חייב טבעת ולא חייב עוד ילד, זה אגב זה בהרבה בתים. מי צריך להתחתן, מי צריך עכשיו את זה. אני קיבלתי גם בבית שלי משהו שהוא לא לא בריא, אז אמרתי, טוב נו, ראיתי איך נראים נישואים. ראיתי מה קורה שם.
אבל עדיין הגעת מהרב ושמת על השולחן שאת רוצה טבעת ועוד ילד.
שמתי על השולחן שחשוב לי אלוקות בתוך הבית, ואם אין בינינו את המקום הזה המחבר העמוק הזה, אז יכול להיות ש... איך אני אגדיר את זה? אני נורא נורא רוצה לשמר אותי ואת עמית במקום המכבד שלנו. ולא משנה מה אני אגיד עכשיו, זה יישמע כאילו שמתי תנאי, יש שם מורכבויות שהן לא התחילו והסתיימו בטבעת וילד.
יש שם מורכבויות של זוג שהיה יכול כנראה לעבוד על הכל ולפתור הכל, ויש לנו ילד מדהים ביחד, והוא אבא אמאל'ה, אני כל כך מברכת את זה שהוא אבא של הילד שלי. ובסוף בסוף, נטלי צמחה למקום שמאוד התרחק מהמקום שבו עמית מונח. עמית מונח במקום מסוים מאוד שלם מאוד טוב, שלושה ילדים. נטלי חיה בחוסר מסוים ולא היה שם לא הייתה שם היכולת לעלות אליי. סליחה, אולי הוא במקום יותר גבוה ממני אפילו, כן? זה נשמע כאילו אני מגדירה אותו למטה.
כי זה מאוד מוזר. בתחילת הקשר שלכם, גם באמצע, היו הרבה ברייקים ופרידות ובשנים האחרונות דווקא זה היה נראה שזה הולך להיות, לא יודע אם חתונה, אבל עוד ילד.
אז אתה מחכה ומחכה ומחכה, ואתה מאמין שזה יקרה שם. וזה לא קורה.
אני חושבת שאני בשלל של שברון לב, שלא משנה מה אני אגיד כרגע, אני אבכה ממנו, כי פירקתי בית. בסוף לקחתי החלטה של לבחור בי לטובת משהו שאני לא יודעת איפה ולאן הוא יילך, בחרתי בנטלי. כי באיזשהו מקום את אומרת למה הרצונות האלו הושתקו.
אני לא מאחלת לאויבים שלי לשבת מול האדם שאתה אוהב ולוותר עליו, כי אתם מונחים במקום כל אחד במקום אחר לגמרי. ואין שום גשר שיכול לחבר אתכם יותר. זה מקום מאוד מאוד קשה. וצריך המון אומץ. ואתה יודע שאתה מסתכל על ילד קטן שהעיניים שלו נשואות אליך, אלייך, לאמא שלו. ואת מפרקת לילד הזה את הבית. אז זה לא משנה הבחירות שלי בסוף, יש אנשים שנשארים בשביל הילדים, וזה לא היה רק הילד, הייתה שם אהבה גדולה. ויש אנשים שהולכים כדי שלילד תישאר אמא. ואני הלכתי בעיקר כדי שלילד שלי תישאר אמא.
אני רוצה פשוט. אני לא מחפשת נצנצים. הגיע הזמן שהוא יהיה פשוט. אהבה, חתונה, ילדים, הגיע הזמן שיהיה פשוט. ועם כל הכאב לא הייתי חוזרת לרגע להחלטה אחרת, כי זה זה מניח אותי שוב במקום המצומצם של שמתפשר ומניח את הרצונות שלו בצד.
ואת לא רואה לזה איזה סוף כזה, האפי-אנד, שפתאום עמית מבין שוואלה, יכול להיות שהוא טעה ופתאום כורע ברך ויאללה בואי.
אין טעות בשלם שלו. אני חושבת שנתנו שם את כל כולנו, הוא את כל כולו, את הכל שלו, ואני את הכל שלי. אין לי שם אפילו אחוזון של איזושהי תקווה שמשהו אחר ייצא מהמקום הזה.
את מאמינה שתכירי עוד מישהו ותתחתני?
נטלי: מה זאת אומרת, אם אני לא מאמינה בזה אז אני לא מאמינה בו. ישועת השם כהרף עין ואני יודעת שיש, אנחנו חצי. יודעת שנורא קשה לאנשים להגיד "לא, אני שלם, כשאני אהיה שלמה יגיע האחד שלי". אז אני אני נורא נורא מסתייגת מהמקום הזה. אנחנו חצי. הוא הנחית אותנו כאן חצי, חצי שלם, חצי שעובד, חצי שמתמלא, אבל עדיין אנחנו חצי. עד שלא נגיע לשלם שלנו אנחנו לא אנחנו לא מונחים בייעוד שלנו, והייעוד שלנו הוא להקים כאן בית בישראל ולעשות ילדים והשושלת שלנו השורשים שלנו.
יש איזה דד-ליין שאת אומרת אוקיי אם אני לא אמצא את זה אז..?
אני מוכנה לשתף את הנושא הזה כי אני יודעת שהמון נשים נמצאות במצב שלי. דיברנו על שליחות, אז יש יש היום כל כך הרבה אופציות שהן אפילו מתסכלות באיזשהו מקום, כי את מוצאת את עצמך בגיל מאוחר והתחרבשת כזה עם כל אחד ומסיבותיה הוא.
ואז מונחות בפנייך האופציות של הורות משותפת, אני מגיעה לרופא והוא פותח לי מגירה של חללים, זה היה מומנט כזה של, רגע זו אופציה של הורים שמחפשים שהיא באמת תביא ילד עם עם גיבור ישראל שכבר לא איתנו.
יש כל כך הרבה אופציות בחוץ, ותרומה ובנק הזרע כבר קיבל ממני טלפון. אני יכולה להגיד לך שעברתי את כל המסלולים בחשיבה ובבדיקות ואפילו לקראת ביצוע והבדיקות הגנטיות, ולהגיע שוב פעם לאולטרסאונד ורופא ופתאום קולטת שאת בסבב הזה לבד שוב. התיקון שלך לא לא קורה. עברת כבר את השלבים האלה את הכל לבד, חדר לידה עם אחותי שתהיה לי בריאה, היה כיף,אבל זה לא הגבר שלך שאת מניחה לו את התינוק על החזה.
ועצרתי. פשוט אמרתי שנייה, תעצרי את המרוץ לילד הזה. אני זוכרת שריף הסתכל עליי, ואני יודעת שהוא מאוד חכם ומאוד בוגר, והוא דיבר על איזשהו סיטואציה של חבר שנולד בלי אבא, והוא אומר לי, "אל תביא תינוק שאין לו אבא". ואז אמרתי, וואלה זה שיקול. זה לא היה בכלל בסיסטם מבחינתי, אני מביאה ילד. עכשיו כן, להביא אותו כבר מראש בלי אבא, אני מעדיפה שלא היום.
עד מתי אבל?
שמתי לעצמי את הדד-ליין הזה של השנה הקרובה, אם ירצה השם ואני כן אכיר וכן יהיה פה משהו עם אבא בתמונה, ברור שזאת העדיפות הכי מתוקנת שלי, לעשות את זה כמו שצריך פשוט. אני רוצה פשוט, וזה נורא קשה לא פשוט להיות פשוט.
אי אפשר שלא להתייחס לתביעה של של גיא פלג וקשת. איפה זה נמצא היום?
כמו בכל דבר, אני כרגע עשיתי סטופ, יש לי 60 יום להגיב, נבדקות כל האופציות של את מי לקחת לייצוג כרגע.
זה מפחיד אותך?
לא. איך אני יכולה לפחד? גיא הוא לא מי שיפרק אותי, עם כל מה שאני עוברת, אבל כן, זה היה רגע כזה של חבר'ה וואלה לא בא לי לבד. לא בא לי לעבור את זה לבד. אני יכולה להיאבק, אני יכולה לעבור את זה לבד.
בסוף הגיוס המונים שאני יצאתי אליו לא היה תרומות עכשיו של "אני מסכנה אין לי מה לאכול". זה היה עם ישראל, אני נאבקת כאן לא מה-7 באוקטובר, הרבה לפני, גייסתי כל משאב שלי להילחם ולדבר להיות הקול של הרבה אנשים, של מדינת ישראל ללא שום שכר, ללא שום תפקיד רשמי. זה היה בדמי. ואני לא לבד יש המון שעושים את זה, כן? קטונתי. אבל מי שראה את הדרך שלי, לא היסס אפילו והרים טלפון ונהיה שותף שלי לדרך, הגענו ל-230 אלף שקל רק בגיוס של התביעה הזאת.
כל שקל כזה יילך למלחמה הזאת, שלא לא יהיו תביעות השתקה ושאנשים יוכלו לדבר ולומר את הדעה שלהם. כי מה שאני אמרתי מדינה שלמה אמרה. וזה האבסורד.
אבל עם יד על הלב, עזבי שזה כיף וזה נעים לדעת שיש מאחורייך גב, את היית צריכה את הכסף הזה?
אני אחרי תביעה מאוד גדולה מאוד גדולה, שהסתיימה בסוף בסולחה, אבל אף אחד לא החזיר לי את הכסף של העורכי דין ששילמתי כבר 80 אלף שקל. הייתה אחרי זה עוד תביעה עם בעל הבית קפה שעדיין באוויר. כן, יש עליי התמודדות לא פשוטה, העניין הזה של לחזור לבתי משפט זה בפני עצמו זה מקום שהוא סוחט אנרגטית, הוא לא כיף להתעסק בזה. אחרת הייתי לוקחת כל כל תגובה שהגיבו עליי ועובדת בזה, ובוא יש תגובות שהם ניצחון בטוח.
אבל זה נראה כאילו באמת את לא נזהרת, את כאילו קופצת.
בסוף אני חושבת שאני איזשהו למען יראו וייראו, בוא ניקח את הדג השמן, וזה לא ממקום מתמסכן, אני באמת חושבת שיש לי כוח. אם הוא אם הוא מראה שהוא תובע את נטלי כל השאר ישתקו. אני יכולה לאיים על ערוץ 12? וואלה תודה, איזה כיף שאתם נתפסתם דווקא עליי, כנראה שאני באמת מונחת במקום שמאיים על מישהו. כי אחרת שום פוסט שלי לא היה מרים תביעה של חצי מיליון. ממה אתם מפחדים? מה הקול שלי עושה לכם? אמרתי משהו שאמרו כל עם ישראל, אני כן אבל אני אעמוד שוב פעם למען לוחמי כוח כוח 100, אני אעמוד מאחוריהם.
זה שווה להפסיד חצי מיליון שקלים?
עוד לא הפסדנו, אנחנו אופטימיים. קודם כל היה שווה רק בשביל לגלות את עם ישראל מאחוריי. נורא חששתי מהרגע הזה של לעלות לאוויר כי אני לא רעבה ללחם. אתה מבין פתאום את המסה של האנשים שרואים אותך ואת העבודה שלך ואת ההקרבה שלך, ואתה אומר וואלה יש פה עם, יש פה עם שאני מכורה אליו והוא גם רואה והוא גם מוקיר תודה. אז היה שווה את זה, כן.
בתור פעילת ימין ואחת שלא לא חוסכת בדעותיה...
איך אני פעילת ימין? אני פעילה יהודית. זהותית, אבל זה נכון זה נצמד. אז זה רק מוכיח מוכיח לך רק דבר אחד.
מה?
שהמלחמה האמיתית היא באמת על זהות המדינה.
גם גיא פלג יהודי.
שיוכיח. אוקיי, אנחנו נזהר במילים כאן היום. אני נזהרת, לא אמרתי שום דבר רע, שיוכיח לכאורה.
מה את חושבת על על מרדכי דויד, פעיל הימין.
קודם כל אני אוהבת שהוא שם מראה, על דברים שכבר קורים כאן המון המון זמן. ורק כשמישהו מהצד השני עושה אותם, יש כאן דברים של-X מותר ל-Y אסור, וזה מראה לנו את זה ככה בפרצוף.
אני רואה את הדר (מותר) ואת מה שהיא חוטפת, ואני רואה את פעילי ימין, שפתאום נהיו מעצרים. איפה הייתם שנתיים? אנחנו רואים את האמת פה. יש כאלה שבוחרים לא לראות.
אבל אני צריכה אותנו יותר במקום גבוה, כי הלוחמניות הזאת ולרדת להתקוטטויות, מצד אחד אני אומרת וואלה טוב שאתה מראה לנו מה יוצא מהם, אני שונאת גם את ההם והאנחנו, זה גם קשה לי, גם קשה לי עם זה.
את יודעת שהוא קיבל צו הרחקה של 50 מטר מגיא פלג?
אני גם רוצה צו הרחקה מגיא פלג. אבל אם אני יכולה להבין את זה? אני רוצה אותנו במקום יותר גבוה. אני פחות מתחברת לדרך הזאת, אבל אני כן חושבת שהוא עושה את השליחות שלו בלהראות, להציף לנו אמת. אני אישית שוב זה המקום הנשמתי שאני מונחת בו, אני כן הייתי רוצה שלא יתקיים בכלל מכל צד. אני במקום היום שבא לי לחבר. אני זה מטריף אותי שאנחנו עדיין מדברים בהם ואנחנו.
זה לא נראה מחבר, את יודעת.
נכון, זה לצערי מאוד נאיבי להיות במקום הזה, של איך אנחנו מורידים מחיצות. אני, בתור מישהי שב-24 שעות ירדתי לאפס היכרויות קודמות, אני נורא נזהרת בלהגיד חברים, בסוף חברים שצריכים לעטוף אותי עוטפים אותי היום. ותודה לאל על כל אחד מהם. אבל אני יכולה להגיד לך שהמעגלים הקרובים הקודמים שלי אפס. מחיקה מוחלטת. זה עולם שאתה כל כך יכול לאבד חברויות שהן לא מחוברות מהמקום האמיתי.
אפשר להגיד שאת סוג של המצאת את כל המוכרניות ואת כל המשפיעניות ברשת.
נטלי: בעוונותיי. אני צוחקת. כמו שאמרתי קודם, כל מקום שהייתי מונחת בו, הוביל משהו.
היום אנחנו יודעים כמה משפיענית ממש טובה מרוויחה בחודש. את זוכרת איזה שיא כזה שלך של פעם?
היו סכומי עתק.
ולא חבל לוותר על זה?
לא, לא חבל. לא חבל כי בסוף במקום שאתה צריך לקיים משהו שאתה אתה בסוף המוצר.
אבל פעם הרווחת הרבה כסף. היום מאיפה את מרוויחה את הכסף?
אני מרוויחה מאלוקות. היום בערב יש לי הרצאה ל-100 אנשים ברוך השם. אתמול הייתי בפאנל. אני טסה בשבוע הבא ל-AIPAC לכנס ענק במיאמי. אתה חייב להרוג משהו כדי כדי לצמוח למקום חדש.
היו לך חברות ששרדו את הנטלי של פעם והן ממשיכות איתך עד היום?
יש את הלן חיים שלי, הלן הוד. אני יכולה לספור על יד אחת אנשים שנשארו.
מי לא שרדה את זה?
לא חשוב שמות.
יש לי המון קבלה היום. נורא כאבתי תקופה מסוימת, חברות מאוד מאוד טובות שהתחילו את העסק שלהן עם השם שלי, שבנו אימפריות. הן לא זלזלו בי, הן זלזלו במה שבורא עולם שלח להן.
בהתחלה זה היה אני, הסיפור הוא אני. למה פגעת בי? למה החרמת אותי? למה טסת בלעדיי? הכל קרה סביבי ואז שוב את חוזרת לנטלי של פעם. למה את בלופ הזה כל הזמן, של שתי חברות מתחברות ואת פתאום לא בתמונה? הכרת בין זה לזה ואת נפלטת? ואז את עוצרת שנייה ואומרת "סתמי, תני לדברים שנייה לקרות". ואת פתאום מגלה באמת עולמות של שאנשים, שאת אומרת לעצמך, וואלה כן זה זז כדי שזה ייכנס.
יש אנשים שאני מאוד מתגעגעת אליהם אגב. אני בנאדם שמתחבר לנשמה. וגם אם אנשים יצאו לי מהחיים, הם היו מחוברים אליי ואני אוהבת אותם וכואב לי שהם הלכו. אבל אני היום יודעת לקבל את זה.
אני מתגעגעת ואם יש משהו שאני יודעת היום זה, שאני יכולה להתגעגע לאנשים והם לא מתגעגעים אלי, אז הם לא אישו. אם זה לא הדדי אין אותי יותר. נטלי הייתה רודפת, נטלי הייתה מרצה, נטלי הייתה פותחת את הארון, נטלי הייתה מביאה איפור שיער לכל מי שהתחילה בתעשייה, כל היום ארוחות שף אצלי בבית והדלת כל חברה עם מפתח לדירה שלי ו... די. אם זה לא הדדי זה לא שם, זה לא קיים יותר.
אנחנו בשנת בחירות. את תבחרי?
לפריימריז? לא, קיבלתי הצעות, הרבי שלל את זה באופן מוחלט, מוחלט.
וזה אומר שגם את שללת.
זה אומר שגם אני אמרתי לא.
למי אמרת לא?
אמרתי לכמה הצעות, שאני אגב לא חושבת שמשם תגיע הישועה שלנו, לא מהפוליטיקה.
יכול להיות שזה מבן גביר?
אני מאוד אוהבת את מה שהוא עושה, הלוואי והלוואי ויהיו לנו עוד בן גבירים עם ביצים והלוואי ויהיו לנו מלא פייגלינים] והלוואי ויהיו לנו אנשים שבאמת חיים ונושמים את האדמה הזאת ומבינים באופן ערני לחלוטין מה צריך לקרות כאן
מה לגבי גיוס חרדים?
הוכיחו שאפשר לשלב, וזה קורה ויש עוד ועוד יחידות שנפתחות, ואני כל כך גאה באלה שבוחרים בדרך הזאת, של גם ללמוד תורה וגם לשלב את זה עם גיוס. המערכת היא מאוד מורכבת. זה לא שאלה של כן או לא, לא מקובל עליי אף אדם שלא מתגייס. לא אלה מתל אביב, לא ערבים שיכולים לתרום ולא חרדים שיכולים. החברה כולה צריכה להתגייס. כשממקדים את זה באוכלוסייה מסוימת זה נטו קמפיין מבחינתי.
מה את חושבת על בנימין נתניהו?
אני חושבת שיש כאן המון דברים שיש לי עליהם ביקורת, ואנשים כאן לא מצליחים להרים את הראש ויש כאן המון דברים שצריך לשנות.
את הממשלה צריך לשנות? את ראש הממשלה?
חייבת להיות כאן ממשלה באידיאולוגיה ממשלת ימין לגמרי. לא לוותר על גרגר אדמה שהיא שלנו, לא לוותר עליה.
ובנימין נתניהו צריך להמשיך?
קודם כל החלום שלי שהוא יפסיק לחטוף ובאמת ינוח לא מהמקום האגואיסטי שלי. אני לא רואה אדם אחר מנהל כזה דבר בשבע חזיתות באופן פנומנלי ומתפקד בגיל כזה ובכלל גם לא בגיל כזה, בכלל.
וה-7 באוקטובר עצמו?
וואו, זה נושא כל כך כאוב. אני חושבת שצריך פה קודם כל לחקור את זה ואני כל כך מפחדת מזה שמשפחות לא יקבלו כאן תשובה אמיתית. אני רוצה תשובה תשובות למה שקרה שם. ויש פה כל כך הרבה סימני שאלה כל כך הרבה דברים שלא פתורים. ולא איבדתי אף אחד, אז מה עם אלה שכן איבדו? אני קצת חוששת מזה שאף אחד לא יקבל תשובות בזמן הקרוב. ולבקש ועדה כזאת או כזאת, די, תתחברו כבר. תכניסו את כולם לתוך אותו חדר ותסגרו כבר על ועדה.
כל פעם מוצאים לנו משהו שאנחנו נבחר בו צד. ממלכתית או לאומית? ימין או שמאל? כן גיוס או לא גיוס? אתה מבין שמייצרים לנו פילוג ואנחנו על אוטומט כבר בוחרים? זה פסיכי שאנחנו כבר לא מתעוררים וקולטים מה עושים איתנו. אנחנו פשוט פאפיז של המערכת. אנחנו פשוט בובות של המערכת. אתם תתקוטטו לכם פה בזה, אנחנו נשתה קפה בקפיטריה של הכנסת ואז ניכנס לוועדות.
אני צריכה אותנו בהתעוררות. אני חייבת אותנו בהתעוררות. לא של ימין ושמאל. בואו נשב נושא נושא, אני בטוחה שאנחנו נסכים על הכל. בטוחה. גם אלה שהכי לא סובלים אותי, אנחנו נסכים לא על הכל. אנחנו נלמד לריב, אבל אנחנו אנחנו נסכים על הרוב. כי אנחנו רוצים שכולם יתגייסו, רוצים שכולם יתרמו, אנחנו רוצים כל כך הרבה דברים, שאני בטוחה שמישהו היה מוצא את הדרך לזה שזה יקרה אם לא היו צריכים אותנו מפולגים. מישהו היה מוצא את הדרך. אבל אז לא היה לך קואליציה ואופוזיציה אז לא הייתה פוליטיקה אז זה לא מעניין.
את מי את הולכת לבחור?
אני לא יודעת. אני יודעת שאני הולכת לבחור. אני שומעת אנשים שאומרים אני לא בוחר. אתה בהכרח בוחר. כשאתה לא בוחר טוב, אתה בהכרח בוחר רע.
יש סיכוי שלא תבחרי בביבי?
אני רוצה לראות מי רץ. אני רוצה לראות מה מונח על השולחן.
לבן גביר או ביבי, לא?
תאמין לי שאני לא בנאדם שמסתיר. כשאני אדע מה אני בוחרת, כולם ידעו. לטוב ולרע אני In your face.
אני מאמין שעוד כמה שנים, אם אנחנו נעשה את הראיון הזה, זה יהיה אחרת.
יהיה מעניין לראות אותי עוד כמה שנים.
מה את מאחלת לעצמך בעוד כמה שנים האלו?
להמשיך להתחזק באמונה בחיבור שלי אליו, להמשיך לחזור לעצמי.
שביס? יש מצב שנראה?
וואלה לא יודעת, האמת שלהגיע לביטול מוחלט אני אמרתי לך קודם, אני לא אמרתי את זה כסיסמה, אני מקנאה באנשים שלוקחים על עצמם את כל המצוות. ואני גם מאוד אוהבת את הדרך שלי. היא מדויקת לי, היא נכונה לי.
ואמא לעוד ילד או ילדה?
בעזרת השם. בעזרת השם כבר אשת איש.