טיילור מלכוב חושפת: "קרו דברים מאחורי הקלעים שהיו מאוד מאוד קשים"

שלושה חודשים אחרי שחשפה באופן רשמי את הזוגיות החדשה שלה, השחקנית והדוגמנית טיילור מלכוב, שנמצאת באחת מהתקופות העמוסות בקריירה שלה, הגיעה ל"וואלה אישי", הפודקאסט של וואלה סלבס, לשיחה צפופה על כל הנושאים הבוערים בחייה.

מערכת היחסים עם בן הזוג החדש שמגיע ממשפחה מיוחסת, הפיטורים מערוץ הילדים והתקופה הקשה שעברה כשהחלו להפיץ תמונות מיניות מזוייפות שלה ברשת, הגירושים של הוריה, הקאמבק של האקס לירן דנינו וגם - מה היא חושבת על הזוגיות החדשה של בן זיני ועדי הימלבלוי?

צפו בווידאו בראש הכתבה.

אני זוכר את הפעם הראשונה שבעצם הגעתי לראיין אותך, אמרו לי שיש את טיילור ובן זיני. אני לא ידעתי במה מדובר, ומסתבר שכבר אז הייתם איזה "שם דבר" בעולם הנוער. זה היה שנוי במחלוקת, כי היית מאוד צעירה, היית בת 14.
זה מטורף. התחלתי את הקריירה ממש בת 14 בערוץ הילדים. אפילו לפני, 13 וחצי. ועם בן כן, היה הרבה דברים שנויים במחלוקת. אנחנו אלה שקיבלו את כל ההדף הראשוני, שאם היום דבר כזה היה קורה זה היה קצת יותר מקובל. אבל כל דבר בתקופתו.

היום זה קורה הפוך.
נכון, היום זה קורה הפוך. הוא גם זה שחטף ראשון, גם בהפוך, אבל כנראה שהוא יוצר טרנדים, מה אני אגיד לך.

אם אנחנו מסתכלים,אחורה לכל העשור, איך את רואה את עצמך עכשיו, בנקודה הזו? עשית גם "רוקדים עם כוכבים" שזה "וי" שהרבה זמן רצית לעשות, פרזנטורית, "זמר במסכה". הייתה לך תקופה עכשיו מאוד מאוד טובה.
הייתה שנה מאוד מאוד מוצלחת באמת. זו השנה שאם היית אומר לי לפני עשר שנים, זו השנה שאתה באמת חולם עליה. שאתה אומר וואו, זה השיא. אני מאחלת לעצמי שהשיא עוד לפניי, שזה היה כזה רק שנה של חימום לדברים קדימה. אבל זה באמת הייתה שנה של הרבה "וי" בקריירה שמאוד מאוד רציתי לסמן.

כשקיבלתי את ההצעה ל"זמר במסכה", זה היה, 'מה קשור עכשיו?', כבר עברתי את הנישה הזאת, תמיד אמרו "היא לא זמרת, היא לא זמרת", מה אני צריכה עכשיו לבוא ולהוכיח? כאילו לא הייתי בקריירת מוזיקה. אמרתי יאללה, בוא נעשה בשביל החוויה, מגניב, פריים טיים וזה. ובלי שתכננו בכלל, בסוף זה יצא באמת שזה שודר במקביל עם "רוקדים", שזה היה מדהים,

הייתי הראשונה בהיסטוריה שעשתה גם וגם, שזה הכי משמח בעולם. ושזכיתי במקום הרביעי בזמר, מקום שנייה לפני הגמר, שזה משהו שאם היית אומר לי בהתחלה הייתי צוחקת לך בפנים. לא הייתי מצפה בכלל.

כי לא היית מתוייגת בתור זמרת בתחילת הדרך.
כן, גם אני תמיד אמרתי לעצמי, אין לי קול מטורף, למדתי פיתוח קול כל השנים, אני יודעת לשיר, אם אני צריכה עכשיו לעשות תפקיד במחזמר אני אדע לבוא ולתת את הג'וב מה שנקרא, אבל לא, אני לא שירי מימון ואני לא מירי ואין לי קול מיוחד. מודעות זה דבר חשוב. אבל בסופו של דבר נתנו שם את השואו הנכון וזה עבד וזה כיף.

והחוויה מרוקדים?
עכשיו אני יכולה להגיד שהיא הייתה מדהימה. היא הייתה מטורפת, אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בחיים. אבל אז כשהכל היה טרי, זה היה שבירת לב. זה היה שברון לב מאוד מאוד גדול.

למה בעצם?
כי אני מבחינתי שתמיד היה לי חלום, גם עשיתי אודישן בעונה הראשונה ומאוד מאוד רציתי. אמא שלי תמיד אמרה "אם מחזירים את רוקדים עם כוכבים את עושה". הייתי תמיד רקדנית כל החיים שלי.

ואז חוויתי את זה מהבית אבל מהצד השני, כי לירן עשה את העונה הראשונה. אז את מאוד מפרגנת כי זה בן זוג, אבל חבר'ה גם הייתי בת 18, הייתי "אממ, איך זה לא שלי? איך זה לא שלי?". והוא ידע שאני מאוד מאוד רוצה את זה. וכשאני תמיד חלמתי על רוקדים, זה היה כאילו מאוד ברור בשבילי איך זה מסתיים. אתה יכול לקרוא לי יהירה, אבל מבחינתי אמרתי, אני רקדתי כל החיים שלי, אני באה לצאת בראש, ואני לא רואה שום אופציה אחרת שאני לא בגמר.

גם כולם מאוד הרימו, מאוד הכתירו. עזוב רגע את הרמה התחרותית ברוקדים, נתנו לי שם מקום מאוד מאוד מאוד פתוח. אני חושבת שהדבר הכי מדהים שקרה לי בשנה הזאת, זה שראו מי זאת טיילור. זה אחד הדברים שאותי הכי משמחים, יותר ממקום רביעי בזמר, זה שבאמת ראו את טיילור, ראו אותי על המסך באמת מי שאני, חיים הוציא ממני דברים מדהימים, הוא היה פרטנר אדיר שבאמת ראו גם את השטותניקית שאני וגם את הרגישות שבי. ראו שהפכתי לאישה, זה כבר לא מה שזוכרים מטיילור, כאילו כל הזמן כותרות ובת 16. וזה כיף, זה כיף לקבל אהבת קהל. הייתי מאוד מאוד נפעמת כל הזמן מאהבת קהל טהורה, אמיתית כאילו. אז אני חושבת שזה מה שעשה הכי טוב. ואחר כך כשעברתי רגע את התחרות ואת הוואי...

מור: היית בבאסה.
מה זה בבאסה? הייתי באמת בשברון לב. אני לא יצאתי מהמיטה שבוע. זה משהו שאתה לא יכול לתאר במילים. הייתי גמורה מזה.

בסופו של דבר זה רק זכייה, זה לא עכשיו את מקבלת עוד כסף.
לא, זה לא... פשוט אתה באמת במיינד תחרותי ארבעה חודשים, שהוא מאוד מאוד מאוד מאוד קשה, וזה נהיה כל החיים שלך. כל החיים שלך. אני לא הייתי יוצאת עם חברים, אני לא הייתי הולכת למסעדות. אז באמת אתה נכנס למיינד של ספורטאי, אתה מתאמן שבע-שמונה שעות ביום, אין שישי, אין שבת, אין חגים. היינו מזמינים ג'חנון בשבת בבוקר לסטודיו כאילו ואוכלים אני, רוני דלומי, לוטם, כאילו זה הסיטואציה. וכשזה נגמר פתאום... גם אתה מפנה את כל הלו"ז, אז אתה פתאום קם בבוקר אתה אומר וואו.

אין לך כלום.
כולם בסטודיו עכשיו ואני לא, וזה... פשוט מיינד מטורף של ספורטאי שנהיה לך.

את אומרת שהצליחו להכיר את טיילור, מה שלא הכירו לפני כן. אם אני זורק אותך סתם נגיד ל"אח הגדול", ששם באמת מכירים 24/7 ובלי חדר חזרות וכאלה. יש סיכוי כזה?
אני חושבת ש"האח הגדול", עזוב רגע עריכה, אני חושבת שמי שרואה את הסטורי שלי ביום יום ומי שעוקב אחריי כאילו באדיקות מגיל 26 נגיד, באמת באמת יודעים מי הבנאדם שאתה.

כן, רואים בנאדם הכי כמו שהוא, פשוט עם עריכה מגמתית זה יכול להיות קצת הימור מאוד מאוד מאוד מפחיד. לא משהו שהייתי עושה ברמת הקריירה שאני פשוט נמצאת בה היום. אז נבר סיי נבר, אבל עוד פעם...

היית עושה בית ספר לכולם בבית שם.
אני חושבת שהיה לי מצחיק שם. הייתי יכולה להיכנס לריבים, יכול להיות שיש אנשים שלא היו אוהבים את הדרך שלי כמו בני אדם בחיים, כן? אני חושבת שכל בנאדם תמיד מדמיין את עצמו כזה באח הגדול, נכון? כאילו כל בנאדם נורמטיבי. וואלה, נראה לי מגניב.

את מגיל 14 רגילה שאת סוג של מספר אחת, אם זה בחברים, אם זה בקרב המשפחה, הכי מוכרת, הכי יפה, הכי מפורסמת, ואז את נכנסת באמת לבית שכולם שווים בין שווים.
אני לא חושבת שהשווים בין שווים זה מה שמפחיד, מה שמפחיד זה שאתה בסופו של דבר בנאדם ואתה יכול לא להסתדר עם בנאדם אחר ולפעמים יוצא לך הקוף. מה שאנשים לא יכולים לראות סתם נגיד בראיון רגיל.

אני יודעת שאני בנאדם שהוא חבר טוב, אני יודעת שאם הייתי בבית האח והיה מישהו ש... הייתי מגנה בחירוף נפש, אז אולי הייתי נכנסת למקומות שלא הייתי צריכה להיכנס.

אז עזבי ריאליטי, איפה כן בורח לך הקוף? אני מנסה לחשוב על שערוריות או על איזה ריבים מתוקשרים שהיו לך. זה משהו שאת שומרת עליו בקפידה.
אני חושבת שלא היו לי ריבים מתוקשרים... אני יכולה להגיד שפעם הייתי בנאדם מאוד אימפולסיבי, והייתי בסופו של דבר ילדה שנכנסה לתעשייה, ובלי קשר אני מזל שור, אוקיי?

גם הראיונות שלך הם מאוד השתנו. את היית יותר אימפולסיבית.
כן, איזה כיף לשמוע את זה.

נראה לי שהיום את יותר חושבת על מה להגיד.
כן, אני רואה את זה גם על ריבים עם חברים שלי מפעם או בכללי, שהייתי בנאדם אימפולסיבי, והיום אני בנאדם שיודע יותר... לא, לא שממש חושב מה הוא צריך להגיד, פשוט אני יודעת שאחר כך, הלבקש סליחה או לחשוב על מה שאמרתי בדיעבד, זה פחות מתאים. אז למדתי לשמור על עצמי. ואני חושבת שזה חלק מההתבגרות כנראה של להיות מילדה לאישה.

את עדיין בת 24. את עדיין ילדה. איפה הילדה? את מדברת איתי עכשיו כמו מישהי מאוד בוגרת ומבוגרת. את לא מרגישה לפעמים שהחמצת אולי את טיילור הילדה הרגילה, הפשוטה, שלא צריכה לחשוב על איך לדבר ואיך להתנהג. זה לא משהו שחסר לך?
פגשתי חברי ילדות שלי לא מזמן, חברי ילדות של 20 שנה שהיינו ביחד בגן מגיל 3, בדיוק הצטלמו איתי לידם שהיינו באיזה מסעדה, והם אמרו לי "מה, די, לא קשה?". אז אמרתי להם תקשיבו, נשבעת לכם, אני לא זוכרת את החיים שלי מלפני. כאילו, ברור שיש לי זיכרונות מלפני גיל 14, אבל אני לא זוכרת מה זה הטיילור של פעם, או הטיילור היותר ילדה מה שנקרא.

כן, היה לי ויתורים לאורך החיים. אם זה לא לצאת לטיול שנתי, ואם זה לא הנשף, ואם זה לא לצאת לפולין. יש החמצות, נגיד דווקא כשאני עם חברי ילדות ויש איזה חוויות וכזה, אז אתה אומר וואי, באסה שלא הייתי.

חברי ילדות זה משהו שיש לכם עדיין על מה לדבר?
בטח. אני יכולה להגיד לך שאולי בתקופת הצבא פחות, כי בצבא אני גם מאוד עבדתי ובצבא הם פשוט היו בצבא. אבל עכשיו כן, כולם כבר לומדים באוניברסיטה, משלבים גם את העבודה, חלק כבר יוצאים מהבית של ההורים, יש לנו שלוש זוגות בשכבה שכבר התארסו.

ואין את העניין הזה של חוסר פרגון אולי? או איזה "חיה בסרט"?
אני חושבת שכבר כולם התבגרו. היום הם ממש מתגאים בי.

אבל זה היה.
זה היה. זה היה, דווקא כשהתחלתי, זאת אומרת אני יכולה להגיד מגיל 14 עד הצבא כזה, שלא ראיתי אותם, היה את ההרגשה הזאת. ואחרי הסרט של "חשיפה", קיבלתי הודעות מאיזה עשרה חברים בשכבה שממש שלחו לי מגילות של התנצלות, שאמרו "וואו, סליחה. כאילו לא ידענו עד כמה הדבר הזה שרט אותך, או היה שם ואנחנו לא היינו שם, השפיע עליך ונמצא עד היום". כי אתה יודע, הם גם היו ילדים, וכן היו כאלה שמעבירים ביניהם, או היו מסתלבטים על זה, בלי להבין מה המשמעות של זה. אני לא יודעת, אולי אני סלחנית, אבל אני אומרת לעצמי "ילדים".

כמה זה באמת היה קשה באמת לנבור בעבר הזה? ראינו אותך מתפרקת שם, כמה זה צילק אותך?
ראיתי את הסרט עם אמא שלי, עם היח"צנית שלי נטע שהיא איתי עשור ממש מתחילת הדרך, עם הסוכנת שלי וממש עוד שניים-שלושה חברים. ישבתי על הספה, אני לא אשכח את זה, ואני מתייפחת. אני כל הסרט מתייפחת.

אני רואה את עצמי בוכה ואני בוכה. לא האמנתי שאני רואה עכשיו משהו בפריים טיים, יחד עם כל המדינה, על משהו שעברתי אותו, ומה זה עברתי אותו? זה לא שהוא מאחוריי, הוא עדיין קורה. אני עדיין במפגשים עם הפרקליטות ועם המשטרה, הוא עדיין שם.

אני עבדתי במהלך השנה הזאת מאוד מאוד קשה, עוד לפני רוקדים ולפני הכל, על הרצאה על כל מה שעברתי, שידעתי שאני הולכת לצאת עם הדבר הזה. ואני יכולה להגיד ש"חשיפה" נתנו לי פוש מאוד מאוד גדול לזה, כי בסופו של דבר כשהסיפור שלך בחוץ, אז יותר קל לך לבוא ולפתוח את זה.

תעשי לנו תקציר למי שלא ראה.
זה מטורף להגיד את זה, אני בדיוק משנה את זה בהרצאות מתשע שנים לעשור, שאני חווה את זה ממש כבר כמעט עשור. הפצה של סרטונים עם תוכן מיני שהתקשרו לשמי. סרטונים שלא רואים בהם פנים ולא רואים בהם שום דבר, ופשוט מסרטון אחד זה גדל לשישה סרטונים שונים.

הייתי ילדה בת 14 וחצי, בקושי 15, שנאלצה להתמודד עם הטרדות מיניות ברשת, ועם הפצה שהיא אש בשדה קוצים בכל פלטפורמה אפשרית. ואני מתמודדת עם זה עד היום, כי זה כל פעם היה באפליקציה אחרת. עכשיו לא מזמן זה התחיל בטלגרם, עכשיו גם התגלגלנו ל-AI, אז גם נהיה פתאום תיקים של AI שממש מפשיטים בחורות לחלוטין על תמונה עם בגדים.

וכל זה בזמן הזה את גם מנהלת קריירה.
אני מנהלת קריירה, אבל ברור שקרו דברים מאחורי הקלעים שהיו מאוד מאוד קשים. מאוד. היו הפיטורים מערוץ הילדים, זאת אומרת ערוץ הילדים שחרר אותי באותה תקופה. הם אמרו 'אנחנו לא יכולים להתקשר עם השם שלך'. שאת אומרת לעצמך 'לא עשיתי כלום'. שמי נקשר למשהו שהפיצו.

את אמרת להם שזה לא את?
הם אמרו אנחנו גם יודעים שזו לא את, אבל אין לנו כרגע באפשרות כשאנחנו מקבלים מיילים מאמהות על הדבר הזה, לעשות את המלחמה הזאת. זה באסה. בסופו של דבר הם לא הרסו לי קריירה. עבדתי מאוד מאוד מאוד קשה להמשיך.

כן אבל זה פגע לך, ערוץ הילדים היה איזה אבן דרך.
אני יכולה להגיד לך שמה שיותר פגע מערוץ הילדים, זאת אומרת, קודם כל ערוץ הילדים אני לעולם לא אשכח גם שהם בסופו של דבר היו המקום הראשון שנתן לי את הגושפנקא מה שנקרא. אני התחלתי את הדרך שלי בערוץ הילדים, אין מה לעשות.

להגיד לך שלא כעסתי ולא שברו לי את הלב ולא נפגעתי מאוד? כן, אני כן, גם הייתי ילדה מאוד מאוד צעירה. היום אני יכולה להגיד לך שכשאני פוגשת את האנשים האלה פנים מול פנים, הכל בסדר. אני חושבת שיש איזה שהוא משהו באוויר שאנחנו יודעים אותו ולא מדברים עליו.

מערוץ הילדים לא דיברו איתך אחרי הסרט?
לא. אני יכולה להגיד שפגשתי אחד מהם לא מזמן ונתנו חיבוק גדול וזה לא פשוט לא דובר באוויר.

אבל מה שכן יותר פגע בי לאורך השנים, שזה משהו שגם שלא דיברתי עליו, זה העניין שבסופו של דבר אנחנו את העבודות מקבלים ממשרדי פרסום, ובגלל הדבר הזה שקרה במהלך השנים, הייתה כותרת מאוד מאוד ברורה על טיילור שלא עובדים איתה, כי "מינית מדי", משהו שיש אותו באוויר, והיה את הסיפור הזה ואני לא יכולתי לעצור אותו. זאת אומרת, לא משנה באיזה דרך ניסיתי. אני יכולה להגיד שעד חשיפה באמת לא היה סוף להפצה הזאת.

למה לא עשית את החשיפה הזאתי לפני עשור לצורך העניין?
קודם כל, לפני עשור השתמשתי באמצעים שכן ניסיתי לעצור. היה לי ערוץ יוטיוב גדול וישבתי עם אמא שלי בסרטון של 16 דקות והסברנו כמה הדבר הזה הוא גם פלילי ומסוכן ולהפסיק לעשות את זה. אם זה אחר כך שעשינו את הקמפיין בריונות ברשת. בסופו של דבר גם הגשתי תלונה והייתי עם המשטרה ומצאו נאשמים.

אחרי תשע שנים שהדבר הזה לא נפסק, אמרנו טוב רגע, גם תחשוב שפתאום היה גל שקט ואז פתאום יש טיקטוק, אז יש הפצה בטיקטוק. ואז פתאום הצלחנו לעצור את זה בטיקטוק והיינו ביחד בקשר עם טיקטוק ישראל, והיה פתאום את הטלגרם. ואז פתאום טלגרם זה גם קהל אחר של הפצה, זה גברים בני 30, 40 ו-50 בקבוצות של 20,000 ו-30,000 גברים. אז כל פעם היה משהו.

את חושבת שהזוגיות בזמנו עם בן זיני, שאת בתור ילדה והוא קצת יותר מבוגר..
ברור, הלהיטה את הכל. אין לי ספק בזה. אין לי ספק שהזוגיות עם בן לא הוסיפה לדבר. זאת אומרת, היא כן נתנה לזה גם אש. ואני יודעת את זה, כי גם פתאום כל הסיפורים שהיו מספרים על הסרטונים שהפיצו, פתאום זה נהפך להיות... עכשיו רואים את הגבר כן? רואים שזה לא בן, אבל הפיצו שזה פתאום טיילור ובן בסרטונים. כי כן היה הפרש גילים.

אבל אני גם לא יכולה לקחת מזה שבן הוא היה החסין כדורים שלי. זאת אומרת, בן היה הבנאדם שבאמת לימד אותי לא להקשיב לרעשי רקע, והוא היה באמת המגן מתוך הדבר הזה. ואני שומרת לו המון המון נקודות זכות על זה.

זה בטח גם צילק אותך לימים אחר כך, את יודעת, כשאת יוצאת לדייט עם מישהו או כשאת נמצאת איתו בבית ואת מפחדת שאולי יש איזה מצלמות או משהו, כי זה קורה לכמעט לכל בחורה שהיא מפחדת שאיכשהו מסריטים אותה. אז בטח אם זו מישהי שככה עשו את זה בעבר.
אז יפה שאתה אומר את זה. כשאתה מוכר, אתה לא הולך למסעדה בדייט ראשון, אנחנו נפגשים בבית בדרך כלל בדייט ראשון. וכן, ואתה גם לפעמים לא יודע מה הכוונות של הבנאדם שמולך.

זה ברור שזה דפק לי את האמון בהמון המון אנשים. להגיד לך שספציפית בגברים? אני לא יודעת, כי אני מבחינתי האויבים שלי זה היה אנשים ברשת. זאת אומרת, זה לא שחוויתי חס וחלילה אונס או הטרדה מינית פיזית. ברור שזה הטרדה מינית, אבל תמיד צחקתי על זה ואמרתי הטראומה שלי, עם כמה שהם גם הקהל שלי ואנשים שאוהבים אותי, לי יש טראומה מילדים בני 14. זה כאילו משפט מטורף להגיד, אבל הטראומה שלי זה מאנשים ברשת שהם המפיצים.

להגיד לך שכן זה דופק את העניין של אמון? כן, זה דופק. את גם אומרת לעצמך "מה הוא יודע עליי? הוא ראה את הסרטונים פעם? הוא חשב שזה אני? הוא לא חשב שזה אני? הוא מאמין לי? הוא לא מאמין לי?". זה כמו ילד שאתה אומר, אתה צריך מישהו אחד שיאמין בך בשביל להגיע, אז בן היה הראשון כזה שאחד שיאמין לך. ובגלל זה זה עבד.

כמה שנים אתם לא יחד?
וואי מלא. אמאל'ה, תן לי לחשב... שש שנים? שבע שנים? משהו כזה.

הוא לנצח יהיה האקס המיתולוגי.
לנצח. בסדר, אהבה ראשונה, אקס מיתולוגי, לכל אחת יש אקס מיתולוגי.

אומרים שאהבה ראשונה ואקס מיתולוגי זה תמיד גם נשאר איזה מקום בלב יותר מאקס.
יכול להיות, כן. כן, אני יודעת שגם לי יש מקום מיוחד אצלו בלב, אצל כל המשפחה שלו. בסופו של דבר המשפחה שלו הייתה גם המשפחה שלי, גרתי איתם תקופה ארוכה. הם היו שם בשבילי, הכל.

אני ובן גם באמת בקשר טוב לאורך השנים. היה לנו אחרי הפרידה איזה שטות של אגו, בוא, היינו ילדים גם, אבל היה כזה שטות רגע של מלחמה על הערוץף והוא גם קצת היה לו קצת כואב בלב כי אני המשכתי מהר ללירן והכל מובן. היום בדיעבד הכל הכל מובן. הייתה לנו קריירה מאוד מאוד גדולה והרבה דברים משותפים.

כמה כואב לשמוע שהאקס שלך יוצא עם אחת הבנות הכי נחשקות בתעשייה?
וואי תקשיב, מה זה לא כאב לי. קודם כל כי אני ממזמן לא שם, אני באמת מאוד מאוד אוהבת אותו כבנאדם. אני יכולה להגיד לך שברוקדים, היה לנו חוויות מדהימות ביחד, זה כמו גורל של אנשים שנצלב ביחד.

בואי, זה לא גורל.
בסדר, אבל הנה, גם אני יכלתי לסרב וגם הוא יכל לסרב. וזה כן איזה שהוא גורל שיצא ששנינו עשינו את זה ביחד. היה לנו חוויות נדירות ברוקדים. זה בנאדם שעד היום מצחיק אותי, אני יכולה לעשות פיפי בתחתונים, באמת.

אז למה לא אתם לא ביחד בעצם? את אומרת עליו כל כך הרבה דברים טובים.
כי אין שם כבר משהו רומנטי ממזמן. אני יכולה להגיד לך שאם היום אני ובן נחזור לקשר מאוד מאוד קרוב, זה בתור חברים אחים. וגם באמת הזוגיות שלי ושל בן התחילה מחברות.

את מאמינה באקסים שהופכים להיות אחים?
כן. אם עברו שבע שנים וזה האקס הראשון שלי? בטח. עברו מים בנהר, גם אצלי וגם אצלו. כשהיינו ביחד, אני לא אשכח, יש איזה משהו שמתגלגל בטיקטוק בלי הפסקה עכשיו, שהיינו "בזוג מנצח", שאמרתי מה הטעם שלי בגברים ואז אמרתי לו 'מאמי, החלום שלך זה עדי הימלבלוי!'. כאילו, 'כולם יודעים שזה הפטיש שלך' וזה באמת משהו שהיה נורא ידוע. אז זה מצחיק כי היום זה מתגלגל בגלל שהם באמת ביחד. אני תמיד ידעתי את זה, והיא גם פטיש של הרבה גברים במדינה, וזה בסדר גמור. זה כזה הצחיק אותי בהתחלה, למרות שכשזה יצא רשמית בתעשייה, אנחנו כבר בבפנים כן ידענו את זה מתרחש לפני. אז לא הופתעתי.

הייתה איזה פרידה של שבוע ביניהם, סימסת לו?
לא סימסתי לו. אבל אני חושבת שיש להם זוגיות טובה.

מאתגרת, בואי... הוא צעיר הרבה יותר, היא גרושה עם שני ילדים.
מאתגרת מאוד. מאתגרת מאוד גם מהפן העתידי. זאת אומרת, אני חושבת שכולם מרימים גבה בגלל שהיא כבר עם שני ילדים והוא כאילו עוד נחשב רווק, אז לא יודעים מה יהיה קדימה. אבל אני חושבת שאהבה יכולה לנצח הכל.

אבל את יודעת, הוא בטח ירצה להיות אבא בקרוב.
אני לא בשיחות שלהם בתוך הבית בשביל לדעת אם היא רוצה עוד ילדים, ואם זה משהו שהוא מוכן לקבל ב"לא" ופשוט להיות בזוגיות.

שמועות אמרו שהם נפרדו בגלל זה, שהוא רוצה ילדים והיא לא.
גם זה הגיוני. אני חושבת שגם בסופו של דבר אם האהבה מאוד מאוד גדולה, וזה דבר שמוביל לפרידה, זה דבר הגיוני. ואם שני אנשים בוגרים שעם כל האהבה גם יכול להיות שהגיעו להסכמות האלה, אני לא יודעת. אבל אני יודעת שאני מאחלת לו את הכי הכי הכי טוב בעולם. בין אם זה להקים איתה משפחה ובין אם הם יחליטו שלא, אני באמת באמת אוהבת אותו.

בואי נדבר על אקס אחר שלך, על לירן דנינו. בשנה האחרונה, הוא גם בעלייה.
כמה אני שמחה בשבילו. ממש. אנחנו תמיד חלמנו על זה ביחד בשבילו. וזה שהוא הגיע עכשיו למקום הזה שהוא רצה, אני לא יודעת אם לקרוא לזה קאמבק, אבל כן, הוא קרא לאלבום האחרון שלו "לירן דנינו חוזר", אז אפשר לקרוא לזה קאמבק. פשוט משהו שהוא קצת מוזיל בעיניי כי הוא תמיד היה זמר אדיר. אבל כן, להיות ב"נקסט", ליד הזמרים הכי הכי הכי מצליחים כל שנה, זה מדהים בעיניי.

סימסת לו? כתבת לו על זה משהו? "אני גאה בך", "אני שמחה בשבילך"?
אני ולירן תמיד גם היינו בקשר טוב. אני יכולה להגיד שלפני חצי שנה נפגשנו במקרה והוא השמיע לי כמה שירים שהולכים לצאת, והוא סיפר לי לפני כן שהוא הולך להיות ב"נקסט", וממש ממש שמחתי בשבילו. אמרתי לו "די, אני לא מאמינה וזה ואיזה כיף". וכבר אז הוא רמז לי שהולכים לפתוח מנורה, אמרתי לו "ברור, אחרי הנקסט כאילו אתה הכי הולך לעשות את זה". ושמחתי לראות, עשה סולד אאוט ואז עוד סולד אאוט.

זה קטע שאת מדברת עליו ככה, כי גם את זה אני זוכר שהגעתי לראיין אותך שניה אחרי שנפרדתם, שם פרצת בבכי.
תשמע, אני ולירן זו הייתה אהבה מאוד גדולה. נפרדנו באהבה גדולה.

היום את יכולה לדבר, להגיד למה זה קרה? למה זה נגמר? זה היה מאוד מפתיע כשנפרדתם.
כן, אני ולירן היינו ביחד שנתיים וחצי, גרנו ממש מהיום הראשון ביחד, היה לנו שני כלבים ביחד, הייתה ממש הרגשה משפחתית. גם כולם נורא הכתירו שאנחנו הולכים להתחתן וזה מאוד הלך לשם.

ואני חושבת שפשוט ממש בחודשים האחרונים של הזוגיות, אולי כי אני הייתי צעירה, אבל אנשים משתנים. זאת אומרת, אני לא יודעת, אולי אני השתניתי, הכיוון כבר לא הלך לאותו כיוון. לירן גם בכללי היה בתקופה מאוד מאוד קשה עם המוזיקה, הייתה לו בעייה ביבלות במיתרים, וזה מתסכל, בנאדם מגיע למצב מאוד מאוד מתסכל.

אני כן עבדתי באותה תקופה, והיה לנו קשה. פשוט היה לנו קשה להתנהל כזוג. אני אומרת את זה הכי ברור שיש, עם אהבה מאוד מאוד מאוד גדולה. אני חושבת שזה מה שהפך את זה לקשה. כשזוג מאוד מאוד אוהב אבל לא מצליח להגיע למקומות טובים ביחד ולהגיע לאותם הישגים אז כן, אז זה קשה.

נפרדנו מאוד מאוד בטוב, לא היה איזה ריב, אני זוכרת שנפרדנו ושנינו בוכים על הספה, אני אורזת את הבית בארגזים ובוכה. ובגלל זה זה היה מאוד מאוד רגיש. והוא בנאדם מהמם ומגיע לו להצליח.

ומאז אני חושב שהוא לא היה בזוגיות, אם אני זוכר נכון.
לא. אבל הוא גם נכנס למקום מאוד מסוים של דת, ואני חושבת שהוא לא יוציא שום דבר החוצה עד שזה לא בטוח. והוא עושה את הכל מאוד מאוד שקול. לירן תמיד היה כזה.

אם היית איתו את חושבת שגם את אולי היית מתחזקת?
אני ולירן היינו מאוד בהתחזקות. שמרתי איתו שבת, והיינו מאוד מאוד בהתחזקות.

כן, אמרת משהו על נידה וזה גם היה איזה משהו ש...
זו הייתה המילה הכי מחופשת בגוגל באותו יום. שאנשים לא ידעו מה זה נידה.

אבל זה לא היה בדיוק ששמרתם...
אנחנו לא ניכנס למה היה הלכה ומה עשינו, זה כבר נשאר בחדרי המיטות. לא, לא המצאתי הלכה, עשינו לפי הלכה, פשוט אנשים דיברו אם מותר לפני נישואים או לא מותר לפני נישואים. וזהו, ואני היום עושה את מה שטוב לי בדת. הוא הכיר לי עולם מדהים, מדהים, מדהים, מדהים ואני מאוד מחוברת לעולם הזה ועושה את מה שלי נוח ולי טוב בחיים היום, מבלי להרגיש שאני מגזימה מדי או שאני לא נמצאת עדיין במקום הזה של הדת. וזהו, ואני מאחלת לו למצוא את הכי הכי טוב.

למה אנחנו מדברים על האקסים כשיש בעצם נוכחי? את מאוהבת?
כן.

כן?
ממש.

כמה זמן כבר?
ארבעה, חמישה חודשים.

זה טרנס-אטלנטי כזה.
זה לונג דיסטנס. אומרים שלונג דיסטנס זה כאילו אם זה ארבעה חודשים זה כבר כמו שמונה.

איך את מצליחה לשלב את כל הדבר הזה ובאמת להיות על הקו? זה גם לא אירופה.
זה מסובך. אני ממש הכרתי אותו שנייה אחרי שסיימתי רוקדים. וברוך השם היה לנו הרבה הרבה דברים קדימה. וכשחזרתי מהדייט הראשון דיברתי עם אמא שלי ואני כזה, "אמא, שיט. שיט". כי אתה יודע, אלוהים מביא לך דברים כשאתה לא מצפה להם. ואז את אומרת "רגע, מה אני אכנס עכשיו לקשר טרנס-אטלנטי? זה מטורף". אבל למדתי שאהבה באמת יכולה לנצח את הדבר הזה.

מתי פעם אחרונה ראית אותו?
הוא חזר לפני כמעט שבועיים. היינו ביחד בפריז. וזה היה פרידה ממש כמו בסרטים, שהוא חוזר למיאמי ואני חוזרת לארץ לבד, ובכי...

מדברים כבר על השלב הבא?
זה באוויר. זה באוויר, יש בינינו דיבור, הוא מאוד מאוד זורם, הוא מאוד מאוד אוהב את הארץ, הוא לפני שהכרנו היה פה שלושה חודשים, בא לבלות פה את הקיץ. אני מאוד אוהבת שם, זאת אומרת, אני נולדתי בלוס אנג'לס ואני גם מאוד אוהבת את מיאמי ואת ארצות הברית. אבל הוא יודע שהקריירה שלי זה פה. זאת אומרת, הקריירה שלו יותר נגישה לעבוד גם מפה.

את לא אותן אלו שמנסות את מזלן בארצות הברית?
תשמע, אני מאוד מאוד מאוד, מאוד רוצה את זה. זה משהו שתמיד אמרתי, לנסות שם. אבל אני רוצה לנסות שם, אחרי שסימנתי פה וי על דברים מסוימים שאני רוצה, אני לא רוצה שאף אחד מהקהל שלי או מהעם הישראלי יבוא ויגיד "יאללה יאללה, מה היא חושבת שהיא הולכת לנסות שם?".

בא לי לקבל את החיבוק הזה מהעם שיגיד "וואלה מגיע לה. וואלה בא לנו שהיא תצליח". ואני לא יודעת אם גל קיבלה את החיבוק הזה, אבל אני יכולה להגיד שעכשיו כל אחד מתגאה להגיד שגל היא ישראלית.

ואני באמת רוצה לקבל את החיבוק הזה. כי תשמע, יש הרבה שהלכו וניסו ולא הצליחו, יהודה לוי עשה על זה סדרה שלמה, אבל יהודה זה פאקינג יהודה לוי. כאילו כולם אחר כך חיבקו אותו גם כשהוא לא הצליח, והוא עשה פה אפילו עוד יותר דברים.

אז את בעצם פוחדת שאם את תנסי שם וזה לא יצליח, את תחזרי לכאן וזה יהיה קצת...
טכן, ולא יהיה לך קריירה. וזה לא רק מהמקום של הפחד שלא יישאר לך, זה ממקום שבאמת בא לי לנסות שם, כשנותנים לך את הפוש הזה מהעם. אני חושבת שזה הדבר הכי הכי מדהים שיש.

אבל אם יש גיל לעשות את זה, זה בדיוק עכשיו, אני חושב 24 זה כאילו זה הזמן.
נכון, אני חושבת אבל שהמסלול לכל דבר כבר נעלם ממזמן. זאת אומרת, זה כמו שהדוגמנות כבר די נכחדה מהעולם. אין כבר מסלול באמת. אם אני פעם היה לי את החלום הזה בגיל 14, יש לי ראיונות של ציטוטים "אני רוצה להיות מלאכית של ויקטוריה סיקרט". מאמי, אין היום כבר דוגמניות. הזמנים משתנים. את יכולה לעשות מסלול, את יכולה לעשות זה, אבל זה כבר לא מה שזה היה פעם. אם את לא 1.75 ובמידות הנכונות את לא תעשי מסלולים של שאנל.

מצד שני, יש מקומות שכן פתחו את עצמם למקומות אחרים. אבל היום לפני הכל, את צריכה שיהיה לך הכישרון. אין כבר רק דוגמנות.

אז מה נראה שתעשו? אם יש מישהו שצריך לעבור, מי זה שיעשה את הצעד הזה?
הוא יודע שהקריירה שלי זה כאן. ואנחנו כן נעשה את זה כמו שהוא מגיע לכאן לחודש, אני גם אעשה לשם, זה כן יהיה עדיין על הקו. יש מצב שהוא יעבור לפה לקצת. ויכול להיות שאם אני ארגיש שזה הזמן הנכון בשבילי, אז אני אעבור לשם. הוא מאוד מאוד מאוד זורם איתי.

אני יכולה להגיד ששנינו מאוד מאוד שם אחד בשביל השנייה, וגם הוא בכלל חי במיאמי, אבל אם אני אגיד לו "מאמי, אני צריכה לעבור לעבודה ל-LA", אני חושבת שהוא הכי הכי יהיה שם. אז זה כן משהו שהוא באוויר. ואנחנו מחכים לקצת הפוגה בשביל באמת ליישם את זה.

כמה זה נוח שהוא מגיע ממשפחה אמידה? עם כל התנאים של הטיסות ושהייה, את יודעת.
קודם כל, הוא לא נכד ישיר שאף אחד לא ינסה לעשות את זה כאילו הם איזה... זה משפחה. הוא בעצמו בנאדם אינטליגנט וחכם בצורה באמת מעצבנת.

הוא עובד מאוד מאוד קשה והוא הון שלו עצמו, עשה הכל לבד, בעשר אצבעות שלו, מגיל 17. וגם ההורים שלו אנשים מאוד מאוד מאוד של עבודה קשה. וזה מה שאני גאה ומתגאה בו. זאת אומרת, גם כשהוא הולך למלון הוא גם משלם. כאילו הכל בסדר.

ואני חוזר עוד פעם לשאלה, כמה זה נוח שיש את האמצעים האלו?
אני אענה לך על זה בדרך אחרת. כשהיו מנסים להכיר לי אנשים שהם "בן של" או משהו "של", זה לא מה שעושה לי את זה. זאת אומרת, גם כשהכירו לי אותו, לא הכירו לי אותו כ"בן של" או כ"נכד של". אם לא היה משהו בקופסה, ולא היה לי שיח עם הבנאדם, זה לא משהו שהיה מתגלגל. כי זה לא מה שמדליק אותי, עם כל הכבוד. הבנאדם, הוא עצמו אינטליגנט וזה מה שחשוב. ויש הרבה אנשים שהם בן של ונכד של, וזה לא... זה לא. זה פשוט לא. ובנאדם נדיר ורגיש וחכם ואינטליגנט הוא בשל עצמו, וזהו, ובגלל זה זה קורה.

אם אני רואה את כל מי שהתחילו במסלול דומה לשלך, קים אור אזולאי ואלין כהן, כולן מתחתנות ממש בקרוב, אתן באותו גיל.
נכון.

זה משהו שמגרד לך?
לא מגרד לי. אני בנאדם מאוד זוגי, והייתי בזוגיות מגיל מאוד צעיר, מאוד ארוך טווח, שלוש שנים ואז שנתיים וחצי, וכל הזמן הכתירו "הנה הנה היא תתחתן, היא תתחתן", גם אני תמיד חשבתי שאני אתחתן צעירה. אז כן, זה מוזר.

ואני גם לא רק לוקחת את אלין ואת קים לצורך העניין, אני גם לוקחת חברים שלי מהשכבה. כל השכבה שלי הייתה בטוחה שאני זאת שתתחתן ראשונה. וכן, זה מוזר. אבל הנה, אלוהים מזמן לי דברים אחרים. ויכול להיות בעזרת השם שזה יקרה השנה ושנה הבאה. אני, לשאלתך, אני לא לחוצת חתונה. זה מדגדג עם הבנאדם הנכון.

את חושבת שהוא הבנאדם הנכון?
אני יכולה להגיד לך שכל היום, מהיום הראשון, אנחנו נורא נורא צוחקים על זה, ש"טוב יאללה, יאללה, אפשר להתחתן". זה משהו שתמיד התחיל בסטלבט, וכן, שולחים חתונות וטבעות אחד לשנייה, אבל נראה מה יוליד יום. אבל אני לא בלחץ. אני לא אומרת לו "יאללה, זה צריך לקרות השנה, ושנה הבאה מתחתנים", ממש ממש לא. הוא גם בן 29, זה לא משהו שהוא מאוחר לגבר, הכל בסדר.

עוד לא בוער לך להיות עזבי נשואה, אמא?
אני מתה להיות אמא. אבל אני רוצה להיות אמא בזמן הנכון. אני חושבת שבסופו של דבר להיות אמא זה גם עבודה במשרה מלאה, ואני רוצה לתת לילדים שלי עולם. ואני חושבת שגם אני רגע רוצה לראות עולם, ולסמן וי על עוד הרבה הרבה דברים שאני לא אוכל לעשות כשאני אהיה אמא. אז שנייה. גם חתונה זה משהו שלוקח שנתיים. רגע.

הגעת מבית שבעצם ההורים התגרשו.
נכון.

כמה זה השפיע עלייך בנוגע לזוגיות ולחתונה?
להורים שלי הייתה תקופת גירושים מאוד מאוד ארוכה. היו להם בתי משפט של שמונה שנים. אני לא יכולה להגיד שהייתה לי ילדות קשה, כן? ההורים שלי אוהבים אותי והמלחמה ביניהם הייתה על כמה שהם אוהבים אותי, וכל אחד רצה להיות כמה שיותר זמן איתי.

אני נולדתי הרי בארצות הברית, ואמא שלי לא אהבה לחיות פה, היה לה מאוד מאוד קשה והיא רצתה לחזור לשם. ואבא שלי רצה שאני אמשיך שגדלו אותי פה. והמלחמה העיקרית זה שכל הזמן היו שולחים אותי לפסיכולוגים, שאת כאילו בכלל אומרת למה? כאילו למה? אבל כי בית משפט לא יכול לשאול אותך מה את רוצה והכל צריך להיות בדרך עקיפה. ושואלים אותך שאלה מאוד פשוטה, אבל שהיא ממש לא פשוטה. את רוצה להיות עם אמא או עם אבא? כמו ששואלים אותך את מי אתה יותר אוהב, את אמא או את אבא?

מה עונים על דבר כזה?
אז אני, אז היו תקופות שהייתי רוצה לרצות את אמא שלי. והייתי אומרת "אני רוצה להיות עם אמא, אנחנו נגור באמריקה. מה את יודעת על לגור באמריקה? עלית לפה כשהיית בת שנתיים וחצי, זה לא שמכרו לך איזה חלום. מצד שני, אבא שלי, הוא היה הנסיך שלי והוא אומר לי "מה, את לא תראי אותי וזה", אז את אומרת "לא, אני רוצה להיות עם אבא". אז אין באמת תשובה אחת.

ואז כל הזמן הדבר הזה היה מתהפך. ואז אמא לא הייתה מרוצה, ואבא לא היה מרוצה, כי הכל מועבר דרך פסיכולוגים ודרך עורכי דין. והייתי כל הזמן קרועה בין שני עולמות, שאת צריכה לרצות, ואת לא יודעת איזה צד לרצות.

זה סיפור מאוד מאוד קשה, אם דיברנו על ההטרדה, זה נראה לי משהו הרבה יותר מצלק.
זה משהו מאוד מאוד מצלק, ואני חושבת שגם מזה השריטה של את כל הזמן רוצה לרצות. אני תמיד מאוד מאוד רוצה לרצות, ובגלל זה תמיד הייתי בנאדם זוגי, וילדה כזאת של אהבה, שכל הזמן אמרו "למה היא עוברת הלאה?". הייתי בנאדם שצריכה את החום והאהבה ואוהבת לאהוב. זה משפט נורא קיטשי אבל אוהבת לאהוב.

אחרי המון המון שנים שלא היה לי בית אחד, ועוד פעם זה נשמע כאילו אני מתלוננת, אבל היה לי הורים גרושים, את קופצת מבית לבית. ובגלל זה גם עזבתי את הבית בגיל נורא מוקדם, כי פתאום היה לי, מה שנקרא בית אחד, לב אחד. שלא היה לי את זה המון שנים.

איפה זה עומד היום מבחינת אבא, אמא?
אני בקשר מדהים איתם. מדהים, מדהים, מדהים, מדהים. אבל עזבתי את הבית מוקדם אז גם התרגלתי לא לחיות איתם פתאום. אני חושבת שחיפשתי נורא את העצמאות ואת השקט שלי.

אין לך כעסים אבל? על התקופה הזו?
לא. אין לי כעסים כי אני יודעת שזה נובע ממקום של המון המון המון אהבה, ולהיות הורה, בסופו של דבר אני עוד לא יודעת מה זה להיות הורה.

את לא חושבת אבל שזה גם איזה, את יודעת, בכל גירושים יש גם קצת אגו...
להגיד לך שפעם רבתי איתם ולא אמרתי להם "אתם דפקתם אותי"? כן, אמרתי. ברמת השכל אתה אומר, אתם דפקתם אותי כאילו במקום הזה. אבל לכל אחד יש דפיקות. וכל ילד גדל עם איזה משהו בבית שהוא לא עד הסוף, אין הורה מושלם. ואני יודעת שההורים שלי, זה פשוט נבע מהמון המון המון אהבה ורצון לגדל אותי.

את לא חושבת שזה גם בא כדי להכניס לגרוש/ה?
אל תדאג, הם הכניסו אחד לשני בלי קשר למלחמה עליי. היה שם גם עניין של כספים וגירושים רגילים כמו כל הורה.

כן, היה לא פשוט. היה לא פשוט. אני פשוט היום בתור אישה בוגרת יודעת מאיפה זה נבע, אז אין לי כעס עליהם ואני בקשר מאוד מאוד מאוד טוב איתם. ואני חושבת שפשוט הבנתי שזה מה שנכון לי, להיות אני, עצמאית, גרה לבד, בשקט שלי, אייזק בא, כיף לי.

באירועים משפחתיים אתם נפגשים?
נגיד אייזק הכיר אותם בנפרד. אם עכשיו יהיה אירוע גדול וכזה, הם מתראים בפרמיירות שלי וכזה, אבל לא... לא נשב עכשיו לארוחת חג הפסח ביחד. זה לא יקרה.

גם כשתצטרכו להכיר את ההורים בארוחה המסורתית הזאת שנייה לפני החתונה?
אני חושבת שהכי קרוב שיהיה ביניהם, זה ללוות אותי לחופה, שאחד פה ואחד פה. זה כאילו הכי קרוב שהם יגיעו.

שזה גם איזה אירוע, זה סוג של ניצחון.
זה אירוע. כן.

מה אני יכול לאחל לך טיילור? בואי נקפוץ עוד עשור. איפה את רואה את עצמך?
אני אאחל לעצמי עוד עשור, קודם כל להיות אחרי ה"כברת דרך" בארץ ושיש לי את החיבוק מהעם שלי.

מה עוד? עשית ריאליטי, עשית טלוויזיה...
תפקידים, תפקידים, תפקידים, משחק. אני יכולה להגיד לך שעכשיו אנחנו ערב-ערב עם "צ'רלי וחצי", אני עושה את גילה, שזה התפקיד הכי אייקוני שיכולתי לקבל בעולם. הקהל עף על זה, באמת, זה האיקוניות לשמה ערב-ערב, קלאסיקה של צ'רלי וחצי. ובא לי עוד. אני רעבה לעוד מלא מלא תפקידים. אני עושה תיאטרון כבר חמש שנים רצוף, בין אם זה חנוכה והצגות מבוגרים. ובא לי טלוויזיה. טלוויזיה, סדרות, פריים-טיים, סרטים.

איפה כל העניין של ה-LA, גל גדות...?
נעשה פה כמה תפקידים, רגע נגיד שנייה עשיתי, ואז נקבל את החיבוק מהעם, ניסע שנייה, ננסה שם בעזרת השם, תפקיד בהוליווד זה חלום, מי יכול להגיד שלא.

ובעזרת השם כשזה יגיע, זה יגיע בזמן הכי נכון. ואם צריך לגור שם, ביחד עם אייזק, בעזרת השם. ועוד עשור נקווה כבר כן, שאני אחרי חתונה וילדים, מה, זאת המטרה.

את רוצה להיות אמא צעירה?
כן, 26 זה גיל לגיטימי, לא?

זה עוד שנתיים.
נכון.