כשמלחמת "חרבות ברזל" פרצה בשנה, עיתונאים רבים מיהרו להגיע אל הזירות הרבות בדרום הארץ ובעוטף עזה כדי לדווח מהשטח על הנעשה באזורים האלו - כשלא מעט מהם עשו זאת מבלי שהם עדיין יודעים עד כמה מדובר באירוע לא רגיל בכלל.
לציון יום השנה הראשון ל-7 באוקטובר, כתב חדשות 13 רוני שצ'וצ'ינסקי פרסם אתמול (שני) בחשבון האינסטגרם שלו את נקודת המבט שלו לעבודה שהוא חווה באותו יום נורא - ושיתף גם בשיחה שלו עם עמיתתו לעבודה, חן זנדר, כשזו סיפרה לו שאחותה, נועה ז"ל, כבר אינה בין החיים.
"'תתארגן ותתחיל לנוע לכיוון הדרום'. זה הווידאו הראשון שצילמתי בטלפון הנייד, ב-7 באוקטובר", כתב על רקע הסרטון, שבו נראים מרחוק ענני עשן ענקיים. "נוסעים ברכב, הצלם ואני, ולא מאמינים למה שאנחנו רואים - מלחמה. אז, עוד לא מבינים את גודל הזוועה ומה מחכה לנו".
בסרטון אחר שהעלה, הוא מציג מקרוב את אותם ענני עשן שהוא ראה בתחילת נסיעתו לאזור, וכותב על מראות השוטרים שנסעו עם חלונות פתוחים ונשקים שלופים. "לאט-לאט תחושת הפחד מתחילה להופיע", כתב.
"זה כבר הפריים הראשון שלי מאותו הבוקר", שיתף בתמונה שלו משבת השחורה, כשהוא נראה שכוב על הרצפה וברקע רשימה ארוכה של יישובים שבאותו הרגע נשמעה בהם אזעקה. "אזעקות בלתי פוסקות, כל השמיים יירוטים. 100 מטר לידנו, נפילה של רקטה בשטח פתוח. עדיין, האדרנלין בשמיים, מוד של עבודה. מנסה להיות בכל מקום ולתעד הכל".
הוא שיתף גם בהודעות מצמררות שקיבל מכמה אזרחים שיסייע להם במה שיוכל. "הרגע שבו נופל האסימון. זה הרגע שליווה אותי תקופה ארוכה - הודעות מצוקה. זה רק חלק קטן מההודעות שקיבלתי מחברים, מאנשים שאני לא מכיר, שהבינו שאין מדינה וניסו להיאחז במשהו", כתב. "המשהו הזה היינו אנחנו, התקשורת. חוסר האונים מהכמויות, וההבנה שלא משנה כמה אני מנסה, אין לי שום דרך לעזור. זה משהו שלקח לי זמן להתאושש ממנו".
בסוף סדרת הסטוריז שלו, שצ'וצ'ינסקי הציג הודעה קצרה שזנדר כתבה לו במה שנראה כקבוצת וואטסאפ משותפת שבה שניהם חברים. "חברים, כנראה שאחותי לא שרדה", כתבה הכתבת. הוא השיב לה מיד, כשהתדהמה בולטת מדבריו: "די, זנדר, בבקשה, אל תגידי את זה. למה את אומרת את זה?".
בטקסט נוסף לצילום המסך, שבו הוא צירף גם תמונה של האחיות, הוא כתב: "זאת הודעה בה הרגשתי איך הקרקע נשמטת. האסון הלאומי הופך אט-אט גם לאישי. החברים הכי קרובים שלך מאבדים את היקר להם מכל". הוא הוסיף: "שעה אחרי ההודעה הזאת כבר הייתי בבית של חן, וראיתי במו עיניי איך הבית הכי שמח בעולם הופך ברגע אחד למקום עצוב, איך חיים של משפחה שלמה מתהפכים בשנייה".