קשה להאמין שכבר עברה לה יותר משנה מאז שהתרחשה העסקה הראשונה שהביאה לשחרורם של 104 חטופים. עם חלוף הזמן, נותרו בשבי 101 חטופים וחטופות - שנמצאים בעזה כבר יותר משנה וחודש, וזמנם קצוב. בזכות העסקה המבורכת, יגיל יעקב חזר ארצה יחד עם אחיו הגדול אור, אך אביהם יאיר (יאיא) יעקב, נרצח ב-7 באוקטובר וגופתו נותרה בשבי.
בסטורי שהעלה אתמול (רביעי) יגיל לחשבון האינסטגרם שלו אתמול, הוא סיכם את השנה שעברה עליו מאז שחזר: "לפני שנה. לא מאמין שעברה שנה מאותו היום, הכי עצוב ושמח בחיים שלי. מאותו היום הגוף שלי פה, הראש שלי כבר שנה שלמה בעזה. לא מצליח להשתקם עד שאבא שלי יחזור".
"מתגעגע לחיים של לפני 7 באוקטובר, כשהייתי ילד תמים שרק רוצה לגדול בקיבוץ שהיה כמו גן עדן", נזכר בכאב, והוסיף: "מחכה לך עדיין אבא".
כמה שעות לאחר מכן, שיתף יגיל תמונה שלו מהמסע במסוק חזרה מהשבי - לישראל: "יום כל כך מטורף, 52 ימים שלא אכלתי ולא שתיתי, וכל מה שעשיתי זה לשבת במזרן בחדר קטן, חשוך, קופא מקור, ופשוט מחכה לרגע שאוכל לחבק את אמא, וזה קרה".
"חזרתי וחיבקתי את אמא שלי", הוא הוסיף, "דמיינו לעצמכם ש-101 תמונות שמתוכן לפחות עשרות מחובקים עם המשפחות שלהם. הלוואי וכל המשפחות, כולל המשפחה שלי, יזכו לרגע הזה, בעזרת השם".
יגיל נזכר גם בסרטון שהשובים שלו הכריחו אותו לצלם, והוסיף: "לא מאמין שעברה יותר משנה מהסרטון הזה. החלום הכי גדול היה פשוט שמישהו יקח אותי ברכב שלו בעזה, שיביא אותי לגדר, לבית שלי בניר עוז. מי ידע בכלל מה זה הצלב האדום, מה זה עסקה. פעם הייתי ילד תמים".