חברת הכנסת סתיו שפיר, שלקחה חלק בפרויקט הגאווה של וואלה! סלבס לשנת 2016: "ברוך שעשני אשה" בטור מיוחד לכבוד שבוע הגאווה
"ברוך שעשני אשה" : פרויקט גאווה 2016 של וואלה! סלבס בסימן העצמה נשית
בזמן שמצעד הגאווה המרהיב של תל אביב הופך משנה לשנה ליותר אטרקטיבי לתיירות בינלאומית, לישראל של 2016 עוד קשה מאוד להתגאות במדיניות שוויונית כלפי הקהילה הגאה. בשנה האחרונה, מאז הבחירות, בעוד שתשע מדינות בעולם הצטרפו לעשרות המדינות שמאפשרות לזוגות חד-מיניים להינשא - אצלנו הופלה בממשלה כל ניסיון להעביר נישואים גאים בחקיקה. 11 הצעות חוק נוספות לקידום שוויון לקהילה הגאה הוגשו לכנסת הנוכחית, והופלו גם הן: אימוץ לזוגות גאים, איסור הפליה על רקע מיני, איסור על טיפולי המרה, הכרה בפשעי שנאה על רקע הומופובי, הכרה במשפחות גאות שכולות, וכמובן - ברית זוגיות או נישואים גאים, הצעות שהגשתי בעצמי לאחר שנפלו גם בכנסת הקודמת.
לא פעם ייעצו לי לוותר ולא להעלות הצעות מהסוג הזה להצבעה, כי אין "היתכנות פוליטית" להעביר אותן. אין רוב. האמנם? סקר של מכון סמית ועמותת חדו"ש מראה ש-76% מהציבור תומכים בהכרה בזוגות מאותו המין.
יש לנו רוב בציבור. למעשה, אם לשפוט ע"פ הצהרות חברי הכנסת, יש לנו רוב גם כאן במשכן. אפילו ראש הממשלה מתרברב לא פעם בנאומיו ברחבי עולם בסובלנות הישראלית כלפי הקהילה הלהט"בית. אך שכשמגיע רגע האמת הוא מצביע, פעם אחר פעם, נגד הקהילה. זה לא עניין של היתכנות פוליטית. מדובר פשוט במחסור אדיר וכואב של אומץ פוליטי.
לא רק ראש הממשלה מחבק בתקשורת ומסכל במדיניות וחקיקה. גם שר החינוך שהבטיח להכפיל את תקצוב ארגוני הנוער הגאה - שעושים לא פחות מעבודת קודש בבתי הספר, בשכונות וברשתות החברתיות - שכח מהם רגע אחרי שעשה את הכותרת שלו בעיתון. אני שנים עוקבת מקרוב אחר הפעילות של כמה מהארגונים האלה, כמו איג"י, חושן ועוד רבים וטובים, שנשענים על תקציבים מזעריים ומצליחים להמשיך את עבודתם רק הודות למערך מתנדבים מסור. לפני שלושה חודשים נציגיהם הגיעו לוועדת השקיפות כדי לדרוש מבנט לעמוד בהבטחתו ולהעביר את המענקים שהובטחו להם.
לוועדה הגיעו גם ארגונים שמתנדבים עם נוער דתי - מהם נמנעת הכניסה לבתי הספר באופן שיטתי. לא ברור איך דווקא הארגונים האלה, שממלאים את הוואקום שהמדינה יצרה בהיעדר טיפול בצרכים של ציבור כל כך משמעותי, נאלצים להיכנס לא פעם לחובות כדי להמשיך את הפעילות שלהם או להיאבק כדי לקבל גישה לתלמידים שזקוקים לאוזן קשבת. גם פה, הצביעות של הממשלה חוגגת.
בזמן שאירגוני הנוער מקדישים מאמצים אדירים כדי להגיע לכל בני הנוער שזקוקים להכוונה שלהם, יש קולות אחרים שדווקא עושים את דרכם לאוזניהם של אותם בני נוער בקלות יתרה. הם מגיעים מהטלוויזיה, מהחדשות, ומדוכן הנואמים בכנסת.
הקולות האלימים והגזעניים של אנשי הציבור, חברי הממשלה והקואליציה - קולותיהם של סגן יו"ר הכנסת, חה"כ סמוטריץ שארגן את "מצעד הבהמות" כנגד מצעד הגאווה, אדם שמגדיר את עצמו כ"הומופוב גאה". או קולו של סגן שר הביטחון המכהן יאמר שנישואים גאים הם "מתכון להרס העם היהודי", ואלה רק חלק מהדוגמאות הרבות. הקולות הללו הם שבסופו של דבר יגרמו לנער או נערה להסתיר במשך שנים את הזהות המינית או המגדרית שלהם, לפחד ללכת ברחוב או חלילה לפגוע בעצמם. כאשר במקביל ראש הממשלה ושריה עוברים לסדר היום בזמן שהתבטאויות הומופוביות כאלה משוחררות לאוויר - איך אפשר להאמין לכוונותיהם כשהם מדברים על סובלנות ושוויון?
בשלוש השנים שאני בכנסת שמעתי לא מעט גישות לגבי האסטרטגיה הנדרשת לחיזוק הקהילה הגאה גם בכנסת. ישנן גישות טובות יותר ופחות, אבל הבסיס לכל שינוי הוא להצליח לגרום לאנשים לדמיין איך ייראה השינוי. ובעיקר, איך ייראו החיים שלהם כשהוא סוף סוף יתרחש.
הייחודיות של הקהילה הגאה טמונה בכך שפעם אחר פעם, היא מצליחה להציב בפני החברה הישראלית מראה של אומץ, שבירת מוסכמות, חציית גבולות הקיבעון והפחד - והליכה גאה אל עבר עתיד טוב יותר לכולנו.
זו עוצמה אדירה, שרק הופכת משמעותית יותר לעתידנו לנוכח השנאה הגוברת וההתפוררות החברתית המתמשכת במדינה היקרה שלנו.
לאומץ הזה כולנו זקוקים עכשיו. מגיע לכולנו לחיות פה בשוויון מלא, מגיע לכולנו להרגיש בטוחים כשאנחנו הולכים ברחוב, להשתכר באופן הוגן, לממש את הפוטנציאל שלנו, לאהוב את מי שבא לנו. מגיעה לישראל הנהגה אמיצה, שלא מפחדת להביט במציאות כפי שהיא - ולעשות הכל כדי להפוך אותה לטובה יותר. אסור לנו להסתפק בפחות מזה. אנחנו לא נפסיק, לרגע, עד שזה יקרה.
