חנה לסלאו מעמידה

יום שלישי האחרון, דמדומי הלבנט יורדים על רמת השרון המנומנמת, אך במועדון קשישים מקומי שמחה גדולה: דיווה אחת, גדולה מהחיים, שבמקרה גם יש לה משהו מפסטיבל קאן בין השימורים במזווה, מופיעה מול קבוצת הקשישים ובסיומו מעמידה את כולם לשירת התקווה. פטריוטית משהו.

- חנה, כל שיחה אלייך זו סיבה למסיבה.
- "כן. זה בית מלינוף לאנשים מבוגרים. גם אמא שלי הייתה שם."
- אבל למה שרת להם התקווה?
- "הם הגישו לי פרחים, וגם הם וגם אני רצינו שאשאר קצת על הבמה אז שרתי. כל פעם מחדש שאני שרה התקווה יש לי דמעות בעיניים. למה, יש לך בעיה עם זה?"
- חלילה, כל עוד לא לבשת חולצה כתומה תוך כדי.
- "עזוב אותך, כתום או כחול. התקווה זה התקווה"
- מה עשית אתמול?
- "הייתי בהופעה של ריקי גל, האמת שלא ידעתי שזה יום הולדת שלה. אני אשלח לה פרחים. היה מקסים."

אבל תעשו לה זר יפה, אה?