קוקו מתייבש

הזמן: אחר צהרים אביבי של יום שלשום. הלוקיישן הזעיר-בורגני: חנות בגדים כלשהי בקניון גבעתיים, מעוז חדש למפונקות שמתות לנשום עשירון עליון.

האייטמיחו: קוקו ההורס מהמורדים, שאף יקפוץ לכמה פרקי אירוח ב'טלנובלה בע"מ', קובר את ראשו עם הבעות חסרות סבלנות ומסתתר בפינה במשך זמן ארוך תחת כובע מצחייה, בעת שה-לא-מוכחשת-כבר שלו, שני צימרמן, עלמת החן התורנית של רוברטו ובת לאיש עסקים מדופלם בזכות עצמה, מדדה ברחבי החנות ומודדת מכל הבא ליד בהפגנתיות. בין המדידות ניגשת שני לקוקו לקבל חוות דעת, וכשהיא נשאלת על כך, היא עונה: "ככה זה, הבוס שלי מחליט הכל". מיו איחו!

אנחנו מזכירים לאלפחורס שלנו שגם הלוק הביישני עושה לנו את זה.