החנון וארבעת המינים

יום כיפור נגמר. אני, שבע ומאושר, ישן במיטה הקטנה שלי (ההורים ממש צחקו כשהצעתי שאני אעבור למיטה זוגית). פתאום, אני שומע קול עולה במדרגות. הדלת נפתחת, ומהחושך קופץ גבר, לבוש בסרבל וחמוש בפטיש. לא, אין מדובר במצעד של שובתי ההתסדרות שפרץ פתאום לחדרי באחת בלילה. מדובר באבא שלי, שהחליט שזה בדיוק הזמן לקרוא לי לדפוק איתו יתד ראשון בסוכה המשפחתית שלנו. לפני שבכלל אספר לכם מה קרה, אתם חייבים להבין שסוכות זה החג החשוב ביותר לאבא שלי. את ילדותו הוא בילה בלב המדבר בעיר ערד וחי פחות או יותר באותם תנאים שבהם חיו בני ישראל כשהם הסתובבו במעגלים במדבר. מאז, בכל סוכות, הוא מכריח את כולנו לאסוף כפות תמרים לסכך אותנטי, לחפש ולהביא מהשדות אי אלו מארבעת המינים שנצליח למצוא. פעם, כשהייתי בן שבע, הוא אפילו הביא גמל, רק בשביל ההרגשה המדברית. אז השנה, כשלורנס איש ערב, סליחה, אבא שלי, העיר אותי ממשכבי, הבנתי שהסיוט הסוכותי התחיל.

למטה חיכו לי אחותי הקטנה סתיו, שהייתה באקסטזה מזה שנתנו לה להישאר ערה כל כך מאוחר, ליאור, שאבא שלי בדיוק הביא מהעיר, אחי הצעיר דניס, שישן בעמידה, ואמא, שסרקה את הבית למצוא משהו כבד לדפוק לאבא שלי בראש. אבל הוא, בחגיגיות מרובה, כיוון זרקור על יתד העץ שהונחה מבעוד מועד במקומה, ובהרבה טקס והדר דפק בו את הפטיש. כולנו יכולנו ללכת לישון. אבל הצרות התחילו עם כניסת החג עצמו, כשאבא פתח את תחרות הקישוטים השנתית של משפחת בר. כל הילדים (גם אלה שעברו את גיל עשרים) מחויבים לייצר קישוטים לסוכה, וזה שמכין את הטובים ביותר זוכה במתנה לבחירתו. פעם התחרות הייתה ביני לבין ליאור, ובגלל עצלנותו הייתי לרוב מנצח (ככה קיבלתי את המחשב הראשון שלי), אבל מאז שסתיו עברה את גיל שש, היא האלופה כבר ארבע שנים ברציפות. ובגלל הצורך האדיר שלי בצורב חדש, החלטתי שהשנה אני מוכרח לנצח אותה. הורדתי מהאינטרנט הוראות הכנה לכל מיני קישוטים מיוחדים, וגם עקבתי אחרי סתיו כדי לראות מה היא מתכננת, וידאתי שכל האופציות בדוקות, ושניצחוני אינו מוטל בספק. ואז קרה האסון. דניס, אחי הצעיר, הכין קישוטים מבקבוקי וודקה ריקים, ניירות צלופן ונרות ריחניים. אבא נתן לו עשרים נקודות בונוס על יצירתיות.

בכל מקרה, השנה אבא שלי עשה טעות פטאלית, הוא עירב את אמא שלי בבניית הסוכה. הוא החליט שחובה שיהיה טבון מסורתי לפיתות (מישהו מכם יודע מה זה?!), ושאמא שלי תצטרך לבנות אותו. בתגובה, ביטלה אמא את כל עניין "הסוכה המסורתית", בכך שהכניסה את המיקרוגל לסוכה והראתה לאבא שלי מאיפה משתין הסכך. סתיו הקטנה, שהרגישה את התפוררות מעמדו של אבא שלי, תפסה כבל מאריך וגררה את הטלוויזיה לסוכה. כך שכל החג, מנחי ערוץ שש מהדהדים אצלנו בסוכה. בתגובה אני הבאתי את המחשב, וכמסמר אחרון בארונה של הסוכה המשפחתית של אבא, דניס הכניס מזרון, שיחליף את שקי השינה המסורתיים והכואבים. כך, בלי הרבה פאר והדר, מתה המסורת הישנה של משפחת בר. וטוב שכך.

חג שמח!