עמנואל הורי לא עושה חשבון: "לא מוכנה שיקטלגו אותי כמבוגרת שעושה קאמבק"

השחקנית והתסריטאית עמנואל הורי נמצאת כבר לא מעט שנים בתעשייה. היא שיחקה בסדרות ובסרטים, וכעת, בגיל 55, היא משתתפת בפעם הראשונה בריאליטי - "הישרדות".

בריאיון ל"וואלה אישי", היא פותחת הכל ובלי מעצורים: הילדות הלא פשוטה בשכונת המצוקה, היחסים המורכבים עם אחיה, השחקן סמי הורי, ואחיה השני שנמצא במאסר, הקשר הקרוב לבתה אותה גידלה כאם חד-הורית, ההחלטה ללכת לתוכנית ריאליטי והחוויה משנת החיים שעברה על האי, הבחירה שלא להיכנס לזוגיות, ההחלטה שלא להשתמש שוב במחטים לטיפולים קוסמטיים ולמה היא לא מוכנה שיקטלגו אותה כ"מבוגרת שעושה קאמבק"?

צפו בריאיון המלא בראש הכתבה.

כאן מאזינים בספוטיפיי

לכל הפרקים של וואלה אישי

את נראית לי לא פראיירית.
אני נראית.

ואת לא פראיירית באמת?
אני רוצה לחשוב שאני לא פראיירית, אבל מצליחים לעבוד עליי. אני חושבת שאלוהים נתן לי מראה כי הפנימיות שלי היא כל כך רכה ששאני "סאקרית", והוא אמר: "לא, אני לא יכול לתת לה ליפול, אני אוהב אותה", אז הוא נתן לי חזות מאיימת. זה עוזר לי, זה עושה לי איזון.

מה זאת אומרת?
אם היו יודעים... כפרה, אני כבר גרה ברחוב. הצליחו לעבוד עליי בחיים.

מה הדבר שהכי חרוט לך?
וואי, מה לא, מה לא עשו לי, מה? מה כבר לא עשו לי בעולם הזה? אתן לך דוגמה, אחת מני רבים. היה איזה ילד חמוד, גיי, מתוקי, שיצא לי להכיר אותו באיזה חנות בגדים, עבד בחנות בגדים, ואיכשהו התחברנו ונהיינו חברים. ובטלפון פתאום הוא אמר לי: "הוציאו אותי מהדירה, אני לא יודע מה לעשות". אז אמרתי: "תבוא אליי, אני אארח אותך, לא צריך שום דבר". ואירחתי אותו כמה זמן. ואחרי כמה זמן "שאלתי אותו: מה החלום שלך"? והוא אמר לי: "אני הכי רוצה ללמוד ספרות". הלכתי, לקחתי הלוואה, שילמתי לו על לימודים והוא ברח. נעלם הבן אדם.

די.
כן. ולא מזמן, עכשיו ב"הישרדות", הוא פתאום כותב לי. נראה לך הגיוני?

מה זאת אומרת ברח? ניסית למצוא אותו ושום קשר?
ניסיתי. אבל אתה יודע, אין מה לעשות. כשאתה נותן, אתה צריך לדעת שרוב הסיכויים שלא תקבל על זה תמורה. אתה צריך לדעת גם לתת. לא צריך להתעכב על הדברים האלה, על שום דבר לא צריך להתעכב בחיים. אני אומרת תמשיך הלאה. עשית, נתת, קח בחשבון את המחירים שאתה יכול לשלם.

וממערכות יחסים? גם נכווית?
מערכות יחסים? אפשר מילון אבן שושן? אין לי מושג מה זה.

מה זאת אומרת?
אני לא אני לא במקום הזה כבר אני חושבת איזה עשרים שנה.

עשרים שנה שבעצם אין זוגיות?
אין זוגיות.

קשה.
לא. בכלל לא. מי שאומר לך שזה קשה זו החברה.

את לא יוצאת לדייטים?
עד לא מזמן, כשהטלפון שלי צלצל, זה או אמא, או פרסומות.

איך זה יכול להיות?
אני בן אדם סוליסט. ממש. אני לא מסתדרת עם הקטע הזה של זוגיות. בכלל, בקונספט שלי, אהבה, זה משהו העולם שלנו מקולקל. אני לא חושבת שאנשים יודעים בכלל מה זאת אהבה. ונלך אחורה לבסיס, עד שאני לא אמצא מישהו שבאמת אבל באמת מבין את הקונספט של אהבה, אני לא רוצה זוגיות. טוב לי לבד. יש לי זוגיות עם הבת שלי, הזוגיות הכי טובה בעולם.

את הבת שלך הבאת עם מי שהיית איתו במערכת יחסים?
הייתי במערכת יחסים עם אבא שלה, זכרונו לברכה, זמן מאוד קצר ונכנסתי להיריון. רציתי לעשות הפלה, וכבר קבעתי, והוא הגיע ושכנע אותי, ודיבר עם אמא שלי, ודיבר עם חברים שלי, ובסוף אמרתי אוקיי. הוא אמר לי: "מקסימום אם לא יסתדר בינינו, אז את תהיי אמא ואני אהיה אבא, ואת כבר מבוגרת, ומה אכפת לך".. ואמרתי, "אני הולכת על זה". קיבלתי מתנה.

מה זה מבוגרת, בת כמה היית?
31 או 32. בשביל להיות אמא, אם הייתי יודעת במה זה כרוך, הייתי עושה את זה עוד קודם. אם יש משהו שעשיתי באופן עקבי בחיים שלי ובצורה הכי טובה שרק יכולתי לעשות, זה להיות אמא. אין דבר יותר שמספק אותי מזה. אני לא אומרת שזה נכון לכולם, אבל וואו.

אז איך לא עשית את זה שוב, אם אפשר לשאול?
אני לא רציתי להיות אמא של כמה, רציתי להיות אמא כשהחלטתי שזה זה, ולעשות את הכי טוב שלי. זה לא אומר שאני עכשיו, אם אני אוהבת משהו אז אני רוצה מלא ממנו. אני צריכה להתמקד, אני טובה באחד על אחד. אם עכשיו היו פה עוד אנשים, לא בטוחה שהייתי בולטת. אני בטוחה שהייתי גם קצת שותקת.

מתי את ואבא שלה נפרדתם?
כשהייתי בהיריון נפרדנו, חזרנו לעוד טיפונת, ממש בסוף של ההיריון החלטנו, החלטתי, שזה לא זה.

ואיך זה היה לגדל את הבת שלך לבד? האבא היה בתמונה?
"הדוד מאמריקה" הייתי קוראת לו. אנשים יכולים להגיד שזה היה קשה, אני יכולה להגיד שזה היה קשה, אבל בסוף בסוף הזיכרונות שלנו, הם איך שהתגברנו על הקושי. ובעיניי זה היה הדבר הכי מאתגר שהוציא ממני דברים שלא ידעתי שהיו קיימים בי. האימהות שינתה אותי, יש את הלפני ויש את האחרי.

זאת המתנה אחת הכי טובות שקיבלתי אחרי הישרדות, כאילו לא, לפני הישרדות. קודם זה, ואחר כך הישרדות.

הרבה פעמים כשאם חד הורית מביאה ילד או ילדה, היא תמיד גם רוצה שיהיה איזה דמות אבהית. גם אם האבא לא נמצא והוא באמת "הדוד מאמריקה", אז מחפשת זוגיות, שיהיה איזה סוג של אבא שני.
הפוך, גוטה. קודם כל זה נהיה מפחיד. אם לפני כן הכרתי גבר ואמרתי: "וואי, איזה מגניב", היום יש לי תינוקת, אין שום סיכוי שאני מכניסה מישהו ועדיין אני אפילו לא יודעת מה הבאגים שלי בזוגיות, אני לא מכניסה אל הבת שלי, אל הבית שבו אני צריכה להגן על התינוקת הזאת.

אתה יודע שמאז שילדתי את הבת שלי לא לא נכנס אליי גבר למיטה אפילו? לא ישן איתי גבר במיטה. אני ישנה עם הבת שלי, אני כל כולי, הייתי מחויבת.

ואיפה הצרכים שלך, אם מותר לי לשאול, בתור אישה?
בשירותים. לא, סתם. זה לא אומר שאין לי, זה לא אומר שאני לא עושה דברים, אבל זה לא חייב להיות במיטה שלי, בבית שלי כשהילדה שלי נמצאת בסביב. אני בודקת את זה בחוץ. כשזה לא הולך, חוזרת הביתה.

לא היה מישהו רציני?
היה. כשהיא הייתה ממש קטנה היה לי בן זוג, אבל לא ישנו ביחד, ישנתי עם הבת שלי. היינו ביחד עד השעות הקטנות, אבל את המיטה, את החיבוק, הייתי צריכה את הילדה. אני יודעת שזה נשמע מטורף.

נראה לי שלא טוב האדם לבדו, לא?
לבד זה עניין של הרגשה. ואני אף פעם לא הרגשתי לבד. אני יותר מרגישה לבד עם אנשים. כשאני לבד אני לא מרגישה לבד. וטוב לי, יש לי המון עיסוקים, אני עושה המון דברים. הוצאתי ספר עכשיו באנגלית.

אז עכשיו כששואלים אותך לטייטל שלך, להוסיף גם סופרת?
אני שחקנית, תסריטאית, עכשיו אני בדיוק בשלבי סיום כתיבת מיקרו דרמה מטורפת, כתבתי גם קצת לטלוויזיה.

למה הספר באנגלית?
הספר עבר כמה גלגולים. הוא יצא פעם אחת בארץ והוא היה לא בדיוק מה שרציתי, ואז הוא היה אמור לצאת שוב בעברית בשמיני לאוקטובר. ובשביעי לאוקטובר קרה מה שקרה. והוא נכנס למגירה. למי יש ראש בכלל להתעסק עם הדברים האלה? החלטתי שזה לא הזמן. אז העדפתי לקחת אותו בחזרה, לעבוד עליו עוד שנה, ולהוציא אותו. והנה הוא יצא, והוא נמכר כמו לחמניות.

מתעשרים מכתיבת ספר?
אתה יכול להתעשר מכתיבת ספר, זה החלום. אתה יכול להתעשר מכל דבר, זה החלום של כולם. אם אתה נמצא במקום הנכון בזמן הנכון, אם אתה עושה את הדברים נכונים, אם זה זה זה. אני מקווה מאוד שיקרה איתו משהו.

ספר חושף אותך הרבה יותר ממשחק, הרבה יותר מהכול. כי אתה מביא את עצמך. לא משנה איזה דמות אתה כותב, זה אתה. זה האולטר אגו שלי, זה הפחדים שלי. כל דמות משקפת משהו ממך, ואתה מחבר את זה או מהסביבה שלך, או ממי שאתה מכיר.

הספר הוא פשע עם המון פילוסופיה. זה על אנשים שאני קוראת להם "האנשים השקופים". מה היה קורה אם האנשים שלא קיבלו במה, שנמצאים במצב סוציו-אקונומי נמוך, שהכלים שהם נולדים איתם הם באמת מתחת לאפס, האם הם יכולים להשתנות? האם זה הגורל שלהם? האם באמת אנחנו יכולים לשנות את מי שאנחנו?

ואיך זה קשור אלייך? את מרגישה שקופה?
כשהייתי ילדה, אנחנו גדלנו בערים מאוד עניות וקשות. בשכונת התקווה, יד אליהו. אני תמיד צוחקת על זה שגדלנו בשכונת התקווה ברחוב הכי קשוח, בבניין הכי קשוח, בדירה הכי מעפנה בכל הבניין. אבל התגברנו.

את זוכרת ילדות לא פשוטה?
אני הייתי לובשת את הבגדים של האחים שלי. הרבה פעמים לא הייתי הולכת לימי הולדת, כי לא היה לי מה ללבוש. הייתי מסתכלת מהחלון לראות את הילדים עוברים, הייתי רואה את כולם הולכים ואני לא.

זה בונה אותך. אני לא יכולה לדעת מה היה קורה אילולא, ועל זה בדיוק הספר. אילו היינו נמצאים במקום אחר, במצב אחר. גם יש פה המון על החברה, איך החברה מסתכלת עליך, אם אתה יכול להתקדם, כמה עוצרים אותך, כמה אתה עוצר את עצמך, כי זה לא הכול רק בראש שלך, יש נסיבות.

באיזה שלב הבנת שאת רוצה להיות שחקנית או מפורסמת או איזה מישהי?
אני זוכרת בגיל מאוד מאוד צעיר בבית ספר, הייתי נחשבת לילדה הכי לא מקובלת, חרמות וכאלה, והמקום שקיבלתי אהבה בו זה היה על הבמה. בהצגות של "המפוזר מכפר אז"ר", אני הייתי המפוזר. וכולם היו צוחקים וכולם היו מוחאים לי כפיים. בשבילי זה היה אוסף של אהבה של כל מה שלא קיבלתי כל השנה, שם כיכבתי. אז תמיד זה היה בי. אמא שלי שיחקה ב"ישוע כוכב עליון", בכל מיני פרסומות וכל הדברים האלה, ואחי בגיל מאוד צעיר התחיל.

סמי הורי אחיך, למי שלא מכיר.
אני זוכרת שאמא שלי לקחה אותו לעשות צילומים, והייתי אומרת לה: "גם אני רוצה, גם אני רוצה!" והיא הייתה אומרת: "לא עכשיו, לא עכשיו!".

בעצם הגעת כמה שנים אחרי שסמי התפרסם. הוא היה אייקון, אליל הבנות, כיכב בכל מקום.
נכון. ואני חייתי בארצות הברית באותה תקופה, אז לא הייתי עדה לכל ההצלחה שלו, רק שמעתי, רק ידעתי.

זה לא תמיד קל.
תראה, הוא גבר, אני אישה.

אבל עדיין, לא הרגשת אף פעם בצל שלו?
אף פעם לא! אפילו לא עברה בי המחשבה. נהפוך הוא, אני כל הזמן רציתי שנעשה אחד בשביל השני, שנחזק אחד את השני. אני באה ממקום בתפיסה שלי של קומונה, של לעשות ביחד. אני מאוד אוהבת לצוות לעצמי אנשים, למצוא לי צוותים, אני מאוד בקטע של לחבור.

את סותרת את עצמך. מקודם אמרת שאת מעדיפה לבד.
לא לא, בעסקים, בעבודה, בפרנסה. אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות ביחד. בבית שלי, במיטה שלי, תן לי לישון באלכסון, תן לי להפליץ מתי שבא לי, לנשוף את הריח המסריח בפה רק על הכלבים, אין לי כוח, אני לא לא טובה בזה, נו.

את מספרת על קרבה ופרגון לאחיך, אבל אתם בנתק?
כן. אנחנו לא מדברים.

כמה שנים?
וואו, כמה שנים? מי סופר? חמש, לא יודעת, משהו כזה.

אפשר לשאול למה?
ברור שאפשר לשאול. אבל אתה לא תקבל על זה תשובה.

למה? את לא נראית לי אחת שיש לה עצם בלשון.
זה לא קשור לעצם בלשון, אני חושבת שזה עניין של לכבד. אני חושבת שלכל אחד יש צד, ולסמי יש את הצד שלו, ולי יש את הצד שלי. וכשיש איזשהו סכסוך, אם הבן אדם לא נמצא לידך, אז אתה יכול לספר אלף ואחד דברים, זה יכול להרוס לו, זה יכול להרוס גם לי. ולכן, מפאת הכבוד לעצמי ולו, אני לא רוצה לדבר על הדברים האלה, אני חושבת שזה לא נכון.

אז למה לא לדבר איתו על זה?
מי אמר שלא?

לא יודע, אתם לא מדברים.
מי אמר שלא ניסינו ודיברנו על זה? זה לא משהו שאני רוצה לפתוח אותו. אני באמת מאחלת לו המון המון בהצלחה. אני חושבת שהוא סופר מוכשר, והוא חתיך והוא מקסים, וכל אחד יש לו את הדרך שלו.

אין לך הרגשה של פספוס אולי?
אני לא חושבת על זה. אני משתדלת לא לחשוב על הדברים האלה.

כשאת רואה אותו עכשיו על מסך טלוויזיה, מה?
מגניב. אחלה סמי. אחלה שחקן.

זהו?
תשמע, אני אוהבת אותו, אני אחותו. לא משנה מה יקרה בעולם הזה, אם חס וחלילה יקרה לו משהו, הוא יצטרך משהו, לא יודעת מה, אני תמיד אהיה שם מאחורה.

אז למה לחכות לרגע הזה?
לחכות לאיזה רגע?

שחס וחלילה יקרה משהו.
קודם כל שלא יקרה. אני חושבת שבכלל בעולם הזה בחיים האלה יש התחלה, אמצע, סוף. ואפילו החיים שלנו הם זמניים, כל דבר הוא זמני. וגם מערכות יחסים, לפעמים אתה מגיע לנקודה שאתה מבין שזהו, שזה מוצה. גם עם משפחה. זאת האמונה שלי, זאת הדרך שלי לחשוב. אני לא מאמינה שצריך בכוח, כי זה משפחה. אני מאמינה שלמשפחה יש קשר דם, אני מאמינה שזה לא סתם בן אדם. כל בן אדם שאני אכיר, אני אף פעם לא אפנה לו עורף, אני כזאת.

אתה יודע שפעם גרה אצלנו הומלסית? נתתי להומלסית לגור אצלנו כמה חודשים. אני לא מסוגלת להגיד לבן אדם לא לעזרה. בטח ובטח לא כשזה מישהו שאני מכירה אותו והוא המשפחה שלי. אבל הקשר שלנו הסתיים.

ועם שאר האחים, בני משפחה?
יש לי עוד אח אחד. כרגע הוא בכלא, אבל כשהוא ישתחרר אם הוא לא יחזור לסמים, כשהוא בתקופות שהוא לא בסמים אז אני מתה עליו, אני בקשר איתו, בן אדם מדהים, מחונן, דובר שפות, חתיך. אם הוא היה שחקן, אמאל'ה! אמאל'ה, הוא היה עובר את כולם.

זה לא משהו שמכאיב לך? שעם אח אחד את לא מדברת, אח שני שנמצא בכלא.
אלו האחים שלי, אנחנו לא בוחרים.

כמה זמן הוא בכלא?
הוא כבר שנה. אבל הוא כל החיים שלו נכנס ויצא מהכלא.

נחשפת לסמים בילדות?
תקשיב טוב, אני הייתי משחקת עם הבובות על הגג, וסנטימטר ממני הייתה תחנת סמים. בתור ילדה, את לא קולטת בכלל שאת כאילו מכינה עוגות לבניין, אבל בדיוק מטר לידך יש פה עניינים, יש פה סמים, יש פה בוטקה. ובשבילך זה נורמלי! את חיה עם זה.

ניסית פעם סמים?
הייתה לי את התקופה שהשתחררתי מהצבא, טסתי להודו. אני בחיים שלי לא עשיתי קוקאין, אף פעם לא הסנפתי, אני יודעת שיש את הדוסות, כל הדברים האלה. אף פעם לא. אני גם לא שותה אלכוהול. אני גם לא מעשנת גראס. אני הבן אדם הכי חנון שיש עלי אדמות, ואני גם נראית אבל הכי סטלנית. אבל כן, הייתה לי התנסות קטנה בסמים של האפי האפי. נחמד, חוויה מטורפת. LSD ניסיתי. זה היה ממש לפני הרבה שנים.

אבל ניסית ושם זה נגמר?
אני לא הלקוחה הנכונה, לא.

מה שובר אותך? את נראית לי אישה מאוד חזקה, את מדברת על הכול כאילו זה לידך.
זה לא לידי, להפך.

את מספרת על על אח אחד שאת לא מדברת חמש שנים, מבחינתי זה מטורף, אח שני שבכלא, זה וואחד ילדות. את משחקת עם בובות ויש לך מזרקים ליד הרגליים, זה עניין.
אני חושבת שעם השנים למדתי להיות הפסיכולוגית של עצמי. קודם כל תודה רבה לאלוהים שנתן לי את הבינה. כי לא לכולם יש את זה. ואני הכי מצטערת ביקום שאנשים לא מבינים כמה חזק הראש שלנו, כמה אנחנו יכולים להיות הפסיכולוגים של עצמנו אם רק נרצה. יש לנו את הכוחות.

והאמת שגם צריך קצת מזל, ותכף אנחנו נדבר על זה על "הישרדות", כי אני חושבת ששם למשל קיבלתי מתנה, עוד אחד מה מהקליימקס של הריפוי העצמי. של דברים שאתה לא רואה על עצמך, ואתה לא מבין למה קורים לך כל פעם את אותם הדברים, ואז אתה מתנתק מרעשי הרקע ואתה מבין. כמו ב-DNA. אתה מבין איפה הבאגים ואתה חוזר הביתה ומטפל.

ואיפה את נשברת? איפה הבאגים נשברים אצלך?
אני כל הזמן נשברת.

מתי בכית פעם אחרונה?
אני בוכה מלא. אתמול.

הבת שלך דומה לך? מזכירה אותך בהתנהגות?
אני חושבת.

היא סוליסטית כמוך?
היא צעירה יותר. וכשהייתי צעירה רציתי חברים, רציתי המון אנשים, רציתי להיות בעניינים. אז היא בגיל שהיא עדיין לא גיבשה לעצמה את המקום הזה, עוד לא נשרטה מספיק. אבל היא בחורה וואו, אמאל'ה. היא עברה איתי גם מלא דברים, היא מאוד בוגרת. זמרת, עוד מעט תשמע עליה. אמאל'ה איזה שיר יש לה שעומד לצאת. וואו. היא תותחית! אני רוצה לחשוב שהיא דומה לי, כי זאת מחמאה ענקית בשבילי.

היא בקשר עם סמי, עם הדוד שלה?
היא לא בקשר עם סמי. לא, גם אמא שלי לא בקשר עם סמי.

ואת ואמא שלך בקשר?
אני ואמא שלי בקשר.

אף אחד לא בקשר עם סמי?
אמא שלי לא בקשר עם שני האחים שלי, אני בקשר עם אח אחד ולא עם סמי, סמי לא בקשר עם אח שלי, איתי ועם אמא שלי.

מה יקרה אם יציעו לכם עכשיו תפקיד משותף?
אני עושה הפרדה.

והוא יעשה הפרדה?
אני לא יודעת, תשאל אותו. אבל אתה יודע, אצלי הדברים הם יחסית הם מאוד פשוטים, גם עם אנשים, גם עם חברים, יש כל מיני אספקטים שאתה יכול להיות איתם לא בסדר במשהו אחד, אבל הם יכולים להועיל לך ואתה להם במשהו אחר.

אתה יכול לקרוא לזה אינטרס. כל דבר בחיים הוא אינטרס בסופו של יום. גם אם זה עושה לך טוב, זה אינטרס שיעשה לך טוב. אתה יכול לקרוא לאינטרס במיליון ואחת שמות, זה לא דבר רע. יש אינטרס מכוער, אבל זה גם מדבר על האופי שלך. אתה יכול להיות בן אדם מכוער פנימית והאינטרסים שלך יהיו מכוערים. אני לא נוטה לחשוב על עצמי ככזאת. אבל אני גם יודעת לעשות הפרדות, אני יודעת שאנשים זה דבר מאוד מאוד מורכב. ואני יודעת, לפחות אני חושבת, שאף אחד הוא לא מכלול של משהו אחד, ועל זה צריך לשים עליו ערימות.

את נכנסת לתוכנית ריאליטי, בטח התיבה שלך של האינסטגרם תתפוצץ תכף מהצעות מגברים.
מתחיל. אתה יודע שיש לי טונות של צפיות, זה משהו מטורף!

עזבי צפיות. מה עם מחזרים?
אין לי מושג בכלל, רק עכשיו פתחתי אינסטגרם, נראה לך שאני יודעת להסתכל בדברים? יש לי סושיאל! יש לי מישהי, איב, שהיא הסושיאל שלי, שהיא תותחית על, היא עושה לי את הכול, מה לי ולזה? אני לא מבינה בזה.

בואי נדבר על "הישרדות". מה קרה שהחלטת ללכת? כי הציעו לך בטח בעבר דברים.
הציעו לי. בעבר הרחוק אני מאוד רציתי ריאליטי. הלכתי לאודישנים.

של?
"הישרדות", "האח הגדול", מה שאתה לא רוצה. לא התקבלתי. וגדלתי ועם הזמן פתאום הבנתי: וואו, ריאליטי זה לא בשבילי בכלל. לא היה לי אפילו את החשק ללכת לשם. הבת שלי מאוד רצתה, ליוויתי אותה, ושאלו אותי אם אני רוצה לעשות "הישרדות", ואמרתי לא. אני לא בנויה לזה, זה לא בשבילי. והשתכנעתי.

הכסף שכנע?
תגיד מה שאתה רוצה, זה לא.

אוקיי, השתכנעת.
השתכנעתי. האמת שזה לא היה כסף. האמת שמה ששכנע אותי יותר מהכול זה קיבלתי תפקיד מדהים שחיכיתי לו ב-HOT, בסדרה, "וקראתי לך אסתר", והייתי צריכה להחליט בין זה לבין זה, ובנשמה שלי אני שחקנית, אני אוהבת לפרק דמויות, אני אוהבת להיכנס לזה, וחיכיתי לתפקיד הזה. מצד שני, יש לך פה הזדמנות לפרק את את עצמך מבפנים, לחוות חוויה שאולי לא תקבלי עוד הזדמנות כזאת. ובחרתי לחוות את החוויה הזאת, ואני לא מצטערת לרגע.

ויתרת על התפקיד?
ויתרתי על התפקיד.

מי עשתה אותו במקומך?
פנינה טורנה.

וואלה.
והדבר שחשבתי עליו יותר מהכול, זה it's a win-win situation, איזה כיף לפנינה. כי אם כי אם אני הייתי עושה אותו, אז היא הייתה מחכה לו.

היא יודעת על זה?
לא נראה לי, אבל אני מה זה שמחה בשבילה ואני מקווה שהיא מה זה עשתה עבודה טובה, שלא תבייש.

ובחרתי משהו שבאמת וואו, זה הפסיכולוג הכי טוב שקיבלתי בכל החיים שלי. אני יכולה להגיד 300,000 פעם תודה לרשת, לאנדמול, לכל מי שהיה שם. היה שם צוות מדהים.

אני רואה אותך עכשיו עם העקבים, עם הלוק, עם השיער, כאילו הדבר האחרון שאני רואה אותך זה ישנה על חול וחרקים ונמלים ועניינים.
אתה מבין שאני הגעתי עם כאב גב של החיים שחשבתי שעוד שנייה אני יוצאת משם, אני לא מסוגלת לעמוד על הרגליים? תוך יום וחצי, לא רק שלא הרגשתי כאב, כאילו דפקו לי איזה 4 קילו של סמים, הייתי בהיי שאני לא מבינה, לא רציתי לא סיגריות ואני מעשנת. ושם לא רציתי כלום, כלום!

הדבר הראשון שנכנסת איתו זה סוג של ריב עם אבי שושן.
כי מה אתה מכניס אותי כל הזמן לאייטיז? כולם, גם גיא זוארץ: "עמנואל, משחק החיים!" מה משחק החיים? סבבה משחק החיים, אבל זה לא רק.

יש כאלה שמתלהבים מזה שזוכרים להם את התפקיד הראשון.
מהמם כשהם בני 30. לא כשהם בני 55, כפרה. אתה שם אותי בקטגוריה של כאילו "המבוגרות" שעושים להם קאמבק.

יש לך אישיו עם הגיל?
לא, אבל אם הייתי עכשיו מתחילה לחפור לך על הגיל ואומרת לך: "וואי, אני זוכרת אותך כשהיית ככזה קטן, וואי, איך גדלת!".

אבל למה?
כי אני "פיטר פנית", אני ילדה. אני לא מוכנה שיקטלגו אותי בזה. לא סתם אומרים שהעולם שייך לצעירים. אם העולם שייך לצעירים, אני רוצה להיות שייכת לזה.

את נראית צעירה והכול, אבל יש גיל כרונולוגי.
ואני מרגישה. עד שלא ישימו לי את הקטטר, כפרה, אני קופצת.

כשאומרים לך 55 זה שאת שומעת את הגיל, את המספר, זה אירוע?
זה אירוע טוב.

אבל את אומרת שאת לא אוהבת שמקטלגים אותך.
כשאתה בעשייה ואתה עושה עוד המון המון דברים, אתה רוצה שיזכרו עוד דברים, אתה רוצה להיות חי. אני חלק ממשהו וכל מה שזוכרים לי זה משהו אחד שעשיתי, הראשון שלי. מה עם כל השאר? אני רוצה לקבל על זה פידבקים, אני רוצה שיכירו עוד דברים שלי.

אני חושבת שכל זמן יש לו את היופי שלו, את הייחוד שלו, את המקום שלו. גם אם הייתי מקבלת תפקיד של מישהי בת 20, אני לא הייתי יכולה לעשות אותו. גם אם אני אצייר ציור, עשיתי יום אחד איזה מבדק, הבת שלי מציירת ציור, אני אומרת: בוא'נה! זה ציור של ילדה. האם אני יכולה לצייר כמוה? לא! אני לא יכולה, ואני שחקנית ואני צריכה להיכנס לדמות. אני לא מסוגלת במהות שלי להיות בת 20, ואני לא. אני יכולה לעשות תפקידים מדהימים.

אז איך זה לעשות "הישרדות" בגיל 55?
אמאל'ה מה שאתם הולכים לראות. וואי, וואי וואי וואי.

כן? את מבסוטית מעצמך?
אני לא יודעת. כשאתה חוזר, שלושת-רבעי ממה שעשית או ממה שקרה שם אתה לא זוכר. אתה זוכר קטנות שנראה לך שזה הכול. אני צפיתי בפרק הראשון ואני אומרת: וואלה? זה באמת היה? זה באמת קרה? ככה זה היה? אני לא זוכרת את זה ככה. וואו! אני לא רק מתרגשת לקראת הפרקים הבאים, זה מלחיץ! הלב דופק. לא יודעת איפה שמו אותי, על איזה משבצת אני, מה קרה שם?

זה בדיוק מה שבאתי לשאול אותך, על תקן מה את?
אין לי מושג.

מה, ה ה-Bitch (הכלבה)? המאמי הלאומית? מה נראה לך?
אני רוצה לחשוב שלעיתים אני ה-Bitch, לעיתים אני המאמי הלאומית, לעיתים אני ה Clueless.

מאמי לאומית לא יכולה להיות Bitch בדרך כלל.
ג'וליה רוברטס ב"החתונה של החבר הכי טוב שלי" הייתה גם Bitch.

יש הבדל בין משחק לבין ריאליטי.
למה? אנחנו לוקחים דברים מהחיים! כל אחד מאיתנו יש לו צד Bitch, גם לך יש.

יש כאלו שאת תפגשי עכשיו שהיו איתך על האי ואת לא תגידי להם שלום?
יש כאלה שהם כבדהו וחשדהו. אני בן אדם שאומר לכולם שלום, אבל אתה יודע, אני יכולה לסלוח אבל לא לשכוח. אנחנו הגענו לשם, בחיים שלי לא ראיתי אנשים שלא ראו את המצלמות בעיניים. היינו כל כך חשופים. יש משהו אנרגטי שכשאתה נמצא בתוך קבוצה מסוימת, אם שניים שלושה מודעים למשהו, אז גם אתה הופך להיות וכל הקבוצה הופכת להיות, ויש כל מיני דברים. וואו, תקשיב מה שיצא מאיתנו!

ואת מאוד סוליסטית, את אומרת. זה מאוד קשה להיכנס לקבוצה.
או! או! ובגלל זה רציתי ללכת להישרדות, כי אני חשבתי לעצמי: "תגידי עמנואל, את סוליסטית כי את פחדנית? כי מצאת לעצמך את הפינות האלה, ההתבודדויות שלי, האם הם באמת מתוך בחירה ומתוך למידה, או מתוך הפחדים שלי, שלט לאט הלכתי איתם וסגרתי את עצמי?". זה מה שרציתי לבדוק. רציתי לבדוק מי אני, מה קורה איתי בעולם הזה. כל כך הרבה רעשי רקע, כל כך הרבה דברים שאני עוברת ביום יום ואפילו לא מצליחה לרגע לשבת עם עצמי. ועשיתי את זה שם.

ואת לא פוחדת מהתגובות?
אני לא פוחדת, אני לא פוחדת משום דבר.

אין דבר כזה לא פוחדת משום דבר.
לא פוחדת. Bring it on. אני פוחדת רק מלא לראות את הבת שלי אחרי המוות. זה הדבר שהכי מפחיד אותי בעולם. אנחנו עשינו בונדינג שאנחנו ניפגש גם אחרי, ואני כמובן לפניה, אבל אני אכין לנו את העניינים שם, ואני אחכה.

אתן מדברות על זה?
יצא לנו, כן, אנחנו מדברות על הכול. אבל זהו, זה הדבר היחיד שמפחיד אותי בכל היקום הזה.

עם יד על הלב, יש איזה תקווה או רצון שאולי בעקבות "הישרדות", אולי סמי ירים טלפון ויגיד: "יאללה עמנואל, בואי נעשה קפה?"
לא.

שמת את הפרק הזה ממש מאחורייך?
כן, אני חושבת ששנינו שמנו את הפרק הזה מאחורינו. וממש באהבה.

מההתחלה השלמת עם זה?
לא. לקח לי זמן. בשביל זה אני אומרת לך, זה לא שאני לא נשברת, זה לא שאני לא מפחדת, זה לא שלא קורים לי דברים בחיים האלה. אני בן אדם שנשבר מהערה. אני יכולה לעבור ברחוב, תיתן לי הערה ואני נשברת בפנים, נשברת בקצת. אבל ההתמודדות, הלדעת להתמודד, זה הדבר הכי חשוב.

איך את עם הנראות? מה את חושבת על איך שאת נראית?
אני תמיד אומרת שטוב שיצא הסרט "אווטאר". אני חושבת שאני דומה לאווטאר. אני חייזרית. אני חושבת שאני סבבה. אני אף פעם לא אהיה הסוויטי, היפה, הקונבנציונלית, The girl next door.

עשית שינויים בנראות שלך? משהו שלא היית שלמה איתו או שינית?
אני לא יודעת אם עשיתי שינויים כמו שרציתי לשמר. את כל המשחק, את כל הדברים האלה עשיתי בגיל יחסית מאוחר. התחלתי פה בארץ בגיל מאוד מאוחר.

אז הלכתי ועשיתי בוטוקס, ותוך כדי שנכנסתי לתוך הדבר הזה ראיתי נשים שפוחדות ממש לדבר על זה. "לא, אני לא עשיתי. לא, אני ממש טבעי. לא, לא שמתי בושם, זה הריח הטבעי שלי. אני אף פעם לא מפליצה". זה משהו מאוד ישראלי שנשים ממש ממש מפחדות להיות אנושיות. אז יצאתי עם זה החוצה. לא שעשיתי יותר מדי דברים.

מה עשית? אם אפשר לשאול.
עשיתי מתיחה, עשיתי הרמת גבות, בוטוקסים, ניתוח אף עשיתי, ציצים, זהו.

שפתיים?
שפתיים הורדתי את הכול, אין לי כלום.

אבל "לא עשית הרבה".
בוא, נשים עוברות אותי לא רואות לא סופרות. אני לא עושה הזרקות כבר מעל 10 שנים!

אבל עשית מתיחה.
נכון, לפני 4 שנים. אבל הזרקות אני לא אעשה, אף פעם יותר. אף פעם לא ייכנס לא תיכנס לי מחט לפנים.

למה?
כי זה הורס. כי אלה שאומרים לך שזה לא נשאר וזה לא זה, אחרי שנים רבות שלא עשיתי, הלכתי לעשות אולטרסאונד ועדיין נשארו דברים. לא נוגעת יותר במחטים, לא רוצה ששום דבר ייכנס לי לפנים. הדבר היחיד שיכול להיכנס לי לפנים זה חוט ומחט שזה ברגע שמותחים. זהו! לא לדבר איתי, לא לשפתיים, לא לשום מקום.

לא מזמן נקלעת לסערה כשדיברת על טרנסים.
מה זה, איזה רעש עשו, מי ישמע! אני בעצמי נראית טרנסית. וזאת בדיוק הייתה הכוונה, אם מצלמים אותי בזווית מסוימת, לא יודעת מה, יש לי לוק של הרבה פעמים השוו אותי לטרנסית. זה לא מעליב אותי או משהו, אבל לא בא לי! אני לא, אני אישה לכל דבר. וזהו, ואני גם לא כל כך מתה על הפילטרים שאנשים עושים, זה יותר מדי.

יצא לך להבין את הקהילה שיצאה נגדך?
את הבכיינים שבקהילה, לא את הקהילה, אל תכליל את כל הקהילה. כי יש אנשים שמבינים, אנחנו התחלנו לתפוס כל בן אדם על כל דבר קטן שהוא אומר או עושה, די! מספיק! מי שרוצה לשמוע בכוונות שלך משהו חרא, הוא ישמע. אני הבן אדם הכי פתוח בעולם.

אבל בכל זאת התנצלת, סוג של.
אני לא התנצלתי. אני לא מתנצלת גם.

אבל עשית סרטון המשך.
סרטון המשך שאמרתי ואחר כך עשיתי עוד המשך גם לטרנסים. סרטון המשך שמסביר: חבר'ה, תפסיקו כבר להיפגע מכל דבר, אין למה! הכוונות שלי הם כוונות הכי צחוקים. יכולים לתפוס אותי בכל מילה. מי שרוצה, מי שמחפש אותך, ימצא אותך.

לא לא, מספיק. תהיו חזקים, תעמדו. אני בעצמי נלחמת בשבילכם. הרבה פעמים אני יכולה ללכת למצעדי הגייז והכול וזה, וואלה כולנו ביחד, כולנו חיים בעולם. Cheer up!

מה אני יכול לאחל לך? איפה את רואה את עצמך בגיל 65 נגיד?
קמה בבוקר, המסז'יסט מגיע. הטבח מכין לי את ארוחת בוקר שאני צריכה. בודקת איך הבת שלי מתקדמת. בודקת מה קורה בעולם, רואה שאנשים סך הכול בטוב.

בעוד עשור את תחיי בארץ?
אני רוצה גם וגם וגם וגם. אני בן אדם שאוהב לפתוח, לפתוח. אני לא רוצה רק. אני יהודייה, אני ישראלית, גאה! הכול טוב. אבל אני רוצה לראות, אני רוצה לחקור, גרתי גם בחו"ל הרבה שנים.

את אומרת לי מסאז', טבח, את מיליונרית? או שאת תהיי מיליונרית עוד עשור?
אני לא מיליונרית, אבל אני אהיה. ולא בטוח שמשחק או מהדברים האלה.

ממה?
מהיצירות שלי.

מהספר?
מהספר, מהסדרה, מהמיקרו דרמה.

או שתכירי איזה בעל עשיר, טייקון כזה, לא?
אני בטוח אם אני כבר אכיר מישהו, הוא חייב שיהיה לו כסף.

למה?
כי זה מעיד על הבן אדם בעצמו, זה לא הכסף. גם לי יהיה משל עצמי. זה לא הכסף, זה להבין שבן אדם מצליח זה אומר שהראש שלו חושב באופן מסוים. הוא יודע מה לעשות, הוא יודע איך עושים, הוא חושב נכון.

ואם הוא חושב נכון והוא חכם והכול, אבל הוא מרצה באוניברסיטה והוא לא מיליונר?
אז אני לא יודעת, אז יש מצב. כן, למה לא? כן. אם הוא סבבה ויש לו אחלה משכורת והוא בן אדם מגניב ויהיה לנו כיף ביחד, אז בטח, למה לא? בכיף.

מה זה אחלה משכורת? מה המינימום?
אחלה משכורת! משכורת כזאת שלא מודדים לי ואומרים לי: "החודש הזה אנחנו לא יכולים כי יש לנו הוצאות לזה ולזה". לא יקרה, לא יכולה, לא מסוגלת. אני לא עושה את זה. אני לבת שלי גם אם אין לי, גם אם אני עכשיו בחובות בבנק, הבת שלי תגיד לי: "אמא, בא לי עכשיו לטוס לסרי לנקה", אני הולכת, מוציאה, קחי, טוסי!

יגידו לך שזה לא אחראי ולא נכון.
למה זה לא אחראי?

כי אם אין לך, אז מה את מוציאה עכשיו ממה שאין לך?
תוציאי, תוציאי זה יבוא! תוציאי כבר, תפסיקו לחנוק את עצמכם בתוך הכלא הזה בראש, ב-mind, מכניסים לנו לראש כל כך הרבה דברים.

קרה פעם שיצאת לדייט ושמת לב שהוא חוסך. עזבי רגע חצי-חצי.
אם מישהו היה עושה לי חצי-חצי, אני אומרת לו: שנייה, אני הולכת לשירותים ולא חוזרת. אני קולטת אם מישהו חסכן או משהו כזה. לא כל כך מסתכלת על זה בדייט הראשון או השני, בשלבים יותר מאוחרים.

טוב, אז נקווה שאו שהוא יהיה עשיר, או שאת תתעשרי בעצמך בעצם.
אפשר גם ביחד. הוא יהיה עשיר ואני אהיה עשירה, ואז נהיה מיליונרים.