אין כוכבת אחת שלא עברה בקליניקה של פולה בליק, שקיבלה מזמן את הכינוי "הקוסמטיקאית של הסלבס", והפכה להיות לאחד מהשמות הכי חמים בתעשייה. אבל מאחורי המטפלת המקצועית שכולם אוהבים, עומד סיפור חיים מלא בעליות ומורדות, על האישה הצעירה שחלמה בגדול והקימה אימפריה, כשבמקביל נלחמה על בנה האוטיסט עד שהצליח לקרוא לה אמא.
בריאיון לוואלה אישי היא משתפת את סיפור חייה המפותל והמרגש, הדרך שעשתה עד שהגיעה לאיפה שהיא היום, הגילוי על האוטיזם של בנה, הגירושים הכואבים, החברות הטובה עם אופירה אסייג והחברות שהסתיימה עם ציפי רפאלי, האהבה החדשה שנכנסה לחייה ומה עושים כשגם שרה נתניהו וגם אופירה צריכות לקבוע תור?
צפו בריאיון המלא בראש הכתבה.
את בתקופה טובה עכשיו, נכון?
וואו, אני בתקופה, טפו טפו, אחת הטובות שהיו לי. הן בקליניקה החדשה, שעברתי לקניון רמת אביב וזה הדבר הכי טוב שיכולתי לעשות. זוגיות חדשה וטובה ומבורכת, הילדים כבר גדולים. כן, כיף לי.
התחלת מתוך מקום, מתוך מקום קטן כזה.
התחלתי בבית בהתחלה, ממש מספר חודשים, וזה עלה במכה אחת.
אני זוכר שזה התפוצץ פתאום.
זה התפוצץ פתאום, כן. ועברתי לקליניקה על יד הבית, מכיוון שהאקס שלי הוא לא ישראלי, הוא חי באיטליה, אני גידלתי לבד את ילדיי, היה חשוב לי שהקליניקה תהיה קרובה לבית, ולמזלי מצאתי.
את אומרת שזה בשנייה התפוצץ, את זוכרת את הרגע שזה קרה ונהיית פתאום "המטפלת של הסלבס"?
זה התחיל באיזושהי יום הולדת שהייתי. זה היה יומיים בצפון, הוזמנתי על ידי חברה, ושמה דיברו על תזונה, ואני סיימתי את לימודי הנטורופתיה, רפואה סינית, ואז דיברנו על תזונה והקשר של תזונה לעור הפנים וללהרגיש טוב, ואז כולן אמרו "וואלה, אנחנו רוצות לבוא". זה היה סנדרה, שלי גפני, דנה מגן, אורלי ויינרמן שאז הייתה ב"שמש". זאת הייתה קבוצה מאוד מאוד חזקה, טובה, יפהפיות, חכמות. וזה התחיל דרכן.
הן בעצם הראשונות שבאו.
כן, הן הראשונות, וזה פתאום התפוצץ. אני אפילו לא זוכרת איך בדיוק, זה היה ללא שליטה. נועה רבין, הנכדה של רבין זכרונו לברכה, שאני מאוד מאוד אוהבת אותה, אמא שלה, אז ככה התחיל, ואז אחד הביא את השני.
אני זוכר שפתאום זה היה פתאום בכל מקום והייתה גם את בר רפאלי, שאמנם אתן כבר לא בקשר, אבל אני זוכר שזה היה פיצוץ שהיא עושה אצלך טיפולים, והייתי גם בטוח שתגידי שהיא הייתה הראשונה.
לא, היא לא הראשונה. הגיעה ציפי והביאה את בר. ברפואה סינית יש את כל ההקזות דם, הייתי עושה מזותרפיה ומורחת את זה על הפנים. באותה תקופה הרבה נשים מאוד מפורסמות בעולם העלו את זה, ואני חושבת שאני הראשונה שעשיתי את זה. זה היה מין טרנד כזה שמאוד הלך, אולי זה משהו שהיה קיים, אבל אני זאת שהרמתי את זה שוב.
כמה קשה התחרות הזאת באמת להשיג את הסלבס? כי יש את זה בשנים האחרונות לא רק בקוסמטיקה, גם מנתחים וגם מזריקים.
היום זה נהיה משהו שקצת מעציב אותי. זה יותר להיות סלב מאשר מקצועיות. לכן מאוד חשוב לי גם להיות בקליניקה, ולהראות שאני נמצאת ואני מטפלת ואני שם. יותר רדיפה אחרי סלב מאשר המקצועיות עצמה, ואני רואה את זה גם אצל הרבה רופאים. זה די מעציב הדבר הזה, מאוד.
למה זה בעצם אבל את חושבת?
כי אנחנו איבדנו את המקצועיות, אנחנו איבדנו את מי שאנחנו. חשוב לכל אחד גם להיות כמה שיותר סלב וכמה שיותר סלב שיבואו. תראה, האמת היא שסלב בא, זה עושה את זה, אבל אני חושבת שמי שלא מרוצה - לא נשאר. ומאוד מאוד חשוב לי ההדגשה הזאת, אני גם תמיד אומרת את זה בקליניקה, יש לי רגישות יתר גם להכי פשוט, כי בסוף אני באתי משם. אני לא באתי מסלב ולא באתי משום דבר, ואני באתי מבחורה פשוטה מבת ים, מאם חד-הורית שגידלה ארבע בנות בקשיי יום.
בואי נחזור באמת להתחלה. גדלת בבת ים.
גדלתי בבת ים, אמא אשת חינוך, מורה, הייתה גננת ומורה לכיתה א', גידלה ארבע בנות לבד.
שהיום ארבע בנות, כל האחיות איתך בעסק, נכון?
כל האחיות איתי בעסק, כן. אני לא אגיד לך שהיה לנו מה שאנחנו רוצות, היינו מהיד לפה. היינו צריכות לעשות בייביסיטר מגיל מאוד צעיר, שיהיה לנו קצת את הכסף שלנו. לא גדלתי עם כפית של זהב בפה, ואפילו לא כסף. גדלתי כמו פעם.
ואז בעצם עברו שנים והתחתנת.
כן, עברו השנים. אחרי צבא הכרתי בחור חמוד איטלקי, ועברתי לגור במילאנו.
ככה בקלילות עברת לגור במילאנו? היה לך קל?
כן, היה לי סבבה, כן. זה פתח לי את העולם. אני עד שהכרתי אותו לא טסתי. זה לא היה כמו היום, מסיימים את הצבא, ההורים עוזרים, הטיול הגדול. היינו צריכים לעבוד מאוד מאוד קשה בשביל לנסוע לבית מלון בצפון או לאילת. זה היה הכול לבד. בלל לא חשבתי על חו"ל או על הטיול הגדול.
אז מאיפה האומץ לעבור לגור עם מישהו שם?
מאוד אהבתי אותו. ואני מברכת על כך, יש לנו שלושה ילדים מקסימים.
שהם נולדו שם או פה?
הם נולדו שם, כן. חייתי הרבה שנים במילאנו. למדתי עוד שפה, ראייה מרחבית.
אבל היו שנים שחזרת לארץ.
כן, בשנים הראשונות ממש גרתי חצי שם חצי פה. אבל לאט לאט... אי אפשר לנסוע, גם הילדים גדלים, בתי ספר, פתחתי את הקליניקה, והקשר ככה הלך ודעך.
זה בגלל באמת שפתחת את הקליניקה ועברת לישראל?
בסוף החיים כשלא חיים ביחד, כל אחד חי במדינה אחרת. איך הוא היה אומר לי תמיד? "חזרת להיות ישראלית שוב". וזה בסדר, אני מאוד מאוד מבינה, כי חזרתי לגור בארץ, והמנטליות קצת ככה פתחה ממש רווחים.
והוא לא חשב לעבור לגור פה?
תראה, אני יכולה להבין אותו. מאוד קשה למישהו אירופאי פתאום ככה אחרי כל כך הרבה שנים לבוא לגור בישראל. העבודה שלו שם, הכול שם, ואני יכולה להבין אותו.
ניסיתם שזה יעבוד בכל זאת? או שזה כבר ביצה ותרנגולת, בעקבות המרחק ביניכם החלטת לעבור לכאן?
לא, אני עברתי עקב ילדים חולים. עברתי לכאן ולא הייתה ברירה, אני לא הייתי באה הנה סתם, הייתה סיבה.
יש לי את יונתן שלי עם אוטיזם, שבאיטליה אובחן ככבד שמיעה. הייתה לו דלקת במאורות הפנים והאוזן הפנימית, הדלקת הזאת גרמה לחרשות ב-100%. הם עשו את הבדיקת בֶּרָ, אבל בבדיקת בר הוא יצא חירש, ושמו לו מכשירי שמיעה על כל זה, עם האוטיזם, תחשוב מה קרה שם.
במקרה הגעתי כאן לרופאת ילדים מקסימה, והיא הסתכלה והיא אמרה לי "דחוף, דחוף דחוף - ניתוח". רצתי לרופא, וניתוח, וראו גם שהוא לא חירש בניתוח. אמרו לי "איך שמו את המכשירי השמיעה". זאת הייתה תקופה מאוד קשה שנשארתי בארץ לטפל בו. גם פחדתי, לא האמנתי ברופאים שם יותר.
הוא עבר שני ניתוחים, אנטיביוטיקה במשך שנתיים. ואז אני זוכרת שהוא לא כל כך תקשר ולא דיבר, ואני לא הבנתי ממה זה. חשבתי, "וואו, דפקתי לבן שלי את החיים". ואז הלכתי לנוירולוג, ואז הוא הסתכל, אמר לי "את יודעת מה זה אוטיזם?". אמרתי לו, לא הבנתי בדיוק מה זה, אמרתי לו "שמעתי על זה, אבל מה?".
באיזה גיל זה היה?
הוא היה כבר בן שש, היה מאוד מאוחר. אז אמרתי לו "מה זה?", אז הוא אמר לי, "יש פסיכולוגית מאוד מאוד טובה", קראו לה ימימה חלפון. היא הקימה את הגנים הראשונים ברמת חן לאוטיזם, "דחוף אליה". אני זוכרת שהתקשרתי אליה, היא אמרה לי "אני לא יכולה לקבל". דפקתי לה בדלת. דפקתי לה בדלת, אמרתי לה "את חייבת לקבל אותי, זה מקרה חירום, לא ישראלים הילדים". ישר היא עשתה לי סדר, היא אמרה לי "לכי תקני את הספר 'הורים לילדים עם צרכים מיוחדים', תקראי אותו".
אתה יודע, אמרתי, מה היה לי עדיף - אוטיזם או חירש? אני כאמא, אמרתי, מה היה עדיף כבר? היה לי בלבול מאוד מאוד גדול. והיא אמרה לי "את על קצה המזלג שהוא ידבר". אחר כך הלכתי לפרופסורים, חשבתי שאני יכולה להציל, חשבתי שאני יכולה לרפא אותו, לא הבנתי בדיוק, הייתי מאוד מבולבלת. לאט לאט הבנתי מה זה, היו לי כמה לילות של בכי.
את מספרת את זה כאילו מאוד ברגישות, אבל כמה קשה זה?
זה קשה, זה הדבר הכי קשה שיש. קודם כל, אנחנו לא גרים פה, אנחנו גרים במילאנו. אמרו לי חירש, כבר קיבלתי את החירשות עם המכשירי שמיעה, התחלנו כבר לטפל בזה, ופתאום אומרים לי אוטיזם. המכשירי שמיעה זה היה סתם. אתה גם מרגיש רגשות אשמה, איך זה יכול להיות?
אני זוכרת שימימה אמרה לי "אין לך זמן, קדימה, לרוץ". והיא אמרה לי "איפה יותר נוח לך לטפל בילד?", אמרתי לה "פה בארץ". ואז עשינו שיחה עם האקס, והסברתי לו שאני לא מסוגלת לחזור, אני חייבת לטפל בבן שלי לפחות עד שהוא יתחיל לדבר. זהו, ונשארתי פה, וזה היה לרוץ מרתון.
וואו.
ממש. הוא התחיל לדבר מאוד מאוחר, להוציא את המילה הראשונה, ואני לא ויתרתי. אני לא ויתרתי. אני זוכרת שאמרו לי "תדברי איתו עם התמונות", אמרתי, "לא, למה? למה לדבר עם התמונות? חכו, תנו לי צ'אנס". כל פעם "תנו לי צ'אנס, בגן, חכו, תנו לי צ'אנס". התעקשתי ובאמת הוא התחיל לדבר.
באיזה גיל?
הוא דיבר ממש ממש טוב בגיל תשע.
את זוכרת את הרגע הזה שהוא התחיל לדבר?
כן, אני זוכרת את הרגע הראשון. אני זוכרת שבאתי אל הגן, הוא היה יותר בגן, הוא עלה מאוד מאוחר לכיתה א' כי אי אפשר היה, ואמרתי לאחת האימהות, "יו, הלוואי והוא יגיד אמא". והבן שלה דיבר מאוד יפה, אז היא אמרה לי "את תראי, הוא יגיד". אני לא אשכח את זה, וכשהוא אמר פעם ראשונה "אמא", זה היה וואו.
הייתי מאוד רגישה גם, גם הייתי לבד, והייתי מאוד רגישה. היום אני מאסטרית! היום אני אקח הורים ואני אסביר להם, אעזור להם. לפני שעברתי לבית הנוכחי, גרתי בבית שהשכנה שלי היה לה ילד גדול עם אוטיזם גם, אבל קשה יותר, ואמרתי לה "תקשיבי, הוא ידבר". והוא באמת התחיל לדבר. המוח שלהם כמו תינוק.
הילד שלך אחד הגאונים והמוכשרים, הוא צייר והוא גם היום ב"ראיון מיוחד", נכון?
נכון, היום הוא אנימטור, הוא מצייר ב"ריאיון מיוחד", הוא עובד בפלייטיקה, ושאפו לפלייטיקה שהכניסה אותו לעבודה. אני כל פעם אומרת: תכניסו צרכים מיוחדים לעבודות! כל עסק צריך להחזיק נער או נערה עם צרכים מיוחדים, זה יעשה ממש טוב.
כן, הוא אנימטור בפלייטיקה, הוא מצייר מה שבן אדם רגיל מסוגל לצייר ביומיים - הוא יצייר את זה בשעתיים. זה גאונות מטורפת. עשינו גם תערוכה, אנחנו עכשיו מכינים עוד תערוכה. כמובן כל הכספים והציורים הכול אנחנו תורמים, זה מאוד רגיש אצלנו, לילדים שאין להם אפשרות, להורים שאין להם אפשרות. כן, הוא מוכשר מאוד מאוד, הוא נהיה גאון, וגאון בתחומו.
אבל אני אגיד לך עוד משהו, וזה גם אני גם ככה לכל ההורים עם הילדים עם הצרכים המיוחדים: בבית ספר, בתיכון, לא רציתי שהבן שלי יעשה בגרות בהכול. אמרתי להם "לא, אני לא רוצה. במה שהוא טוב - שילמד. תשחררו אותו". ואז היה באומנות, כי הוא מאוד טוב באומנות, מה שהוא טוב, וזה הצליח!
הרי גם אנחנו כאנשים נורמטיביים, למרות שאני אומרת שהם הנורמטיביים, אנחנו בסוף הולכים ולומדים מה שמעניין אותנו, מה שטוב לנו. אחד מדעי המחשב, ואחד כימיה, אחד ביולוגיה, כל אחד מה שטוב לו. וזה צריך להיות מגיל קטן כבר.
את אומרת שאולי זה צריך להגיע מהממשלה, בואי, הן יושבות אצלך בקליניקה.
נכון, כן. יושבות אצלי בקליניקה.
נמצאות אצלך מירי רגב, שרה נתניהו...
נכון, נמצאים אצלי כולם. אני כבר לא קוראת לזה ימין-שמאל, אני לא יודעת איך לקרוא לזה, נמצאים אצלי הרבה מהפוליטיקה. אני מדברת ואני אומרת ואני תמיד אומרת.
היה עוד איזה סיפור, שהבן שלי סיים י"ב והוא התקבל לאורט סינגאלובסקי, לעתודה, שלוש שנים, תקשוב ומחשבים. ולא רצו לקבל אותו, אתה יודע למה?
למה?
לא כי הוא לא מוכשר, והציונים היו טובים, כי הוא עבר את הגיל. לחינוך המיוחד יש חינוך חובה עד גיל 21, ומכיוון שכמו שהסברתי בהתחלה הוא לא דיבר, אז הוא עלה מאוחר לכיתה א'. ולא רצו לקבל אותו כי הוא יסיים בגיל 22. תראה איזה אבסורד! פה הפכתי את הממשלה, פה הפכתי את העולם, כי זה לא פייר. כי תנו להם, תנו להם עד גיל 23.
ממי ביקשת עזרה?
אז ביקשתי עזרה ממיקי חיימוביץ'. וביקשתי עזרה מכל מי שאני יכולה לשנות את זה. זה משהו שבאמת צרם לי, לשנות את החוק הזה! תשנו את החוק הזה. ילדים עם צרכים מיוחדים עולים מאוחר לכיתה א'. ההתפתחות שלהם קצת איטית ומאוחרת. תנו חוק חינוך חובה עד גיל 23. הם מאוד מוכשרים. דרך אגב, מכל הכיתה שהוא היה שמה, באמת, ילדים מאוד מאוד חכמים, רק שניים הלכו לזה. אז אני מאוד נלחמת, על אף שהבן שלי כבר עבר הכול.
אגב מטורף, אני חושב על זה שיש אצלך גם את יונית לוי וגם את שרה נתניהו או אופירה.
אופירה ומירי רגב, כן, כי יש קיצון.
איך מגשרים באמת בין אופירה ומירי, שהן לא החברות הכי טובות?
הן בסדר. קודם כל, בקליניקה אין פוליטיקה, אני אסביר לך למה. זה כמו שאתה בא לבית חולים. אתה בא לבית חולים, אז מה, שואלים אותך מי אתה, מה אתה?. אבל אני מפרידה. לא באותו יום, לא באותו יום, לא באותה שעה.
וקרה שלא הפרדת והיה משהו?
לא, לא, לא קרה. אני מפרידה, זה לא יהיה.
למה בעצם?
כי לא בא לי עימותים ולא בא לי אי-נעימויות, ולא בא לי שמישהו אפילו יסתכל על הצד השני במבט. אני מפרידה, כן.
זה רגיש.
זה מאוד רגיש. אנחנו גם נמצאים בעידן שהכול מאוד מאוד מאוד רגיש. אנחנו מתווכחים בין אחים, בוא תראה בוואטסאפ הקבוצה המשפחתית, איזה ויכוחים! זה רגיש מאוד מאוד.
היה לך מישהי שרצתה להגיע וסירבת? בגלל אולי שאת פחות מתחברת אליה או לדעות שלה?
לא. אני לא מסתכלת על דעות של אדם, למדתי עם השנים לנטרל את עצמי מזה. אני מטפלת בבן אדם עצמו, ואני רוצה לומר לך, מאור, שכל אחת ואחד ששוכבים על המיטה, זה כאילו יוצא מהם הכול, ויש נשמה בפנים שמדברת גם על הבעיות, גם על הבעיות המשפחתיות.
כן? שרה משתפת אותך?
אתה רוצה שאני אגיד לך משהו? היא מהממת. ניסיתי הרבה פעמים לחפש את מה שאני שומעת בחוץ ואצלי, בכל אופן, לא מצאתי את זה. יגיד לך גם הצוות שלי שמטפל בה. מאוד אנושית, מתנהגת לכולם מאוד יפה. אני עוד הפעם, מוציאה פוליטיקה. אף אחד לא מושלם.
והיא לא זורקת לך על הבסטי שלך, על אופירה?
לא! בחיים היא לא דיברה מילה על אופירה, והיא יודעת שאני ואופירה חברות, אחיות. ואני רוצה להגיד לך, גם אופירה בחיים לא דיברה רע עליה.
כן, אבל אופירה לא פעם מביעה את דעתה על הממשלה.
אופירה עיתונאית מאוד מוערכת. אני מאוד אוהבת את זה שהיא אומרת את מה שהיא חושבת והיא לא פוחדת.
היא דעתנית.
כן, היא אומרת! היא דעתנית, היא אומרת, אבל היא לא אומרת לי.וזה בסדר גמור. הנה, תראה איזה חברות טובות אנחנו. ואני אגיד לך מה? החלום שלי שיום אחד הן ישבו ביחד ויסגרו פערים.
נראה לי שזה יכול לקרות רק אצלך, לא?
אני לא יודעת אם זה יקרה אצלי, כי עוד הפעם, אני מוציאה פוליטיקה מהקליניקה, אבל כן, לדעתי זה יום אחד יקרה, אבל לא בשנים הקרובות.
את ואופירה חברות כמה שנים?
שבע שנים. כשאופירה הגיעה אליי היא הייתה ברדיו, ואני והילה אחותי אמרנו לה "את חייבת טלוויזיה, את חייבת להתפוצץ!". היא הייתה שוכבת במיטה, רק מלהקשיב מה היא אומרת, אופירה אישה מאוד מאוד מאוד חכמה! היא חדה, היא חכמה. היא נכנסת למקום, אחרי דקה היא קולטת את כולם. היא לא פראיירית, וגם אופירה באה מהפשוט. אנחנו מאוד מתחברות לזה. ואמרנו לה שהיא צריכה טלוויזיה, וזה התפוצץ אחרי אני חושבת כמה חודשים שהיא הייתה אצלי, חצי שנה-שנה.
אי אפשר להתעלם מזה שהייתה לך עוד חברה מאוד מאוד טובה, שזו ציפי רפאלי.
נכון, הייתי גם חברה של ציפי, נכון.
זה כבר לא קורה.
זה כבר לא קורה, לא. כבודה במקומה מונח, אני יודעת שבאיזה שהוא פודקאסט אחד היא לא מזמן דיברה. אני לא מדברת. מי שצריך לדעת את האמת - יודע, ופה תם ונשלם.
לא תהיה סגירת מעגל? כי השבוע ראיתי את שתיכן באירוע וכל אחת הייתה במקום אחר.
כן, אני פוגשת אותה באירועים, אני מכבדת אותה.
אבל זה לא שלום-שלום גם?
לא, אני מכבדת כל מי שנמצא, אני מכבדת כל אדם באשר הוא. אבל את האמת אנחנו יודעים, אני והסובבים אותי. אתה יודע, לבוא ולדבר לשון הרע זה הדבר הכי עצוב שיש, אבל אני החלטתי להתעלם, ואני חושבת שזה הדבר הכי מבורך והכי טוב שיש.
ראינו את עכשיו בעקבות "הזמר במסכה" את אופירה וציפי ובר, אז אין מצב לאיזה קאמבק כזה?
בר מהממת! אבל לא. אני טוב לי, אני טוב לי איפה שאני, במקום שלי. נאמר הרבה לשון הרע שאנחנו יודעים שזה סתם, ודברים הופרכו, באמת שלא היו, שזה כאב לי לשמוע את זה אפילו, כי אני עשיתי שם רק טוב. אבל לא משנה, זה שייך לעבר.
יש לי הרגשה שאתן תחזרו להיות חברות.
לא, לא, לא יודעת. אני לא מתעסקת בזה אפילו, באמת. אני לא מתעסקת, אני לא חושבת על זה ביום-יום. אני מאחלת לכולם טוב, ובאמת הכי טוב. באמת, שבאמת יהיה לכולם טוב, כי בסוף כולנו חיים במדינת ישראל, שיורד גשם - יורד על כולנו, שיש טילים - כולנו נכנסים לממ"ד, וכולנו בסוף מתחילים עם משכנתא, אז שבאמת לכולם יהיה טוב.
כמה זמן היית בתהליך גירושים?
הרבה שנים, כן.
למה בעצם?
כי הוא סירב להביא לי גט.
למה?
זה שלו, אני לא נכנסת גם לזה, כי זה שלו. הוא גם לא ישראלי, ובאיטליה לא מתגרשים, לא כמו פה, במיוחד היהודים. לא תראה שמה גירושים, זה היה קצת קשה. אני בטוחה שגם הייתי קצת מוזרה בקהילה, כי הייתי מאוד מחוברת לקהילה.
את לא הולכת להתחתן?
לא.
אז למה היה חשוב לך לקבל את הגט?
אני דתייה קצת, יש לי אמונה בנפשי, ואני רציתי להיות גרושה. זה נקי יותר.
את בן הזוג הנוכחי שלך הכרת בעקבות זה.
האמת שהקשר הראשוני היה באיזשהו חתונה, שככה הוא הסתכל, אבל לא היה שם כלום. הוא זרק כל מיני לכל מיני חברות, לכל מיני כזה באוויר, וכן, הוא בעצם קצת עזר בגירושים גם.
ואז הוא סימס לי: "בואי נשתה קפה", ואמרתי לו "לא, ממש לא". ואז הוא בא לקליניקה, היה לו דורבן ברגל. בדורבן אני מטפלת. טיפלתי בו, ולמחרת הוא שלח איזושהי מתנה לקליניקה. וזהו, כל השאר היסטוריה, והיום אנחנו זוג זוג.
את מאוהבת.
וואו, כן. הוא משהו. אני מודה עליו.
כמה זמן כבר?
אנחנו חצי שנה יחד.
ומה הצעד הבא, לעבור לגור ביחד?
לא לא, לא! אנחנו לא בעידן הזה. אני אומרת גם באמת, זוגיות שנייה, כל אחד יש לו את הילדים שלו. תמיד ביקשתי, "בא לי בן זוג שיהיו לו ילדים חמודים, שיהיו כמו הילדים שלי", ואני אוהבת. והילדים שלו הם באמת, זה כמו הילדים שלי. כל כך כיף לי איתם! כל כך כיף לי הארוחות המשותפות. אבל כל אחד בביתו. איש איש בביתו, נפגשים, כיף לנו, וככה זה יישאר.
כמה את הפסיכולוגית של הסלבס?
אני פסיכולוגית ואני יודעת כמעט הכול, וזה מאוד כיף לי. השבוע קיבלתי וואטסאפ ממישהי מאוד מאוד מאוד מוכרת, והיא אומרת לי "את לא מבינה כמה את פה אצלנו בבית, את גורו שלנו". כל כך התרגשתי לשמוע את זה, כי זה לא מישהי עכשיו "סחבקית".
את בטח ידעת גם הרבה דברים שאנחנו בדיעבד ידענו. אני יודע על כאלו שעזרת להן עם היריון.
כן, מהרפואה הסינית. כן, אני עוזרת לנשים להיכנס להיריון.
יש סיפור שאת יכולה לספר?
עומר מילר ושירנקה. אני זוכרת שהם הגיעו אליי בפעם הראשונה, נועה תשבי שלחה אותו, ובאתי לעשות לה דיקור דיקור בפנים, והיא אומרת לי "יש לי עוד יומיים החזרה". אז לא הבנתי, שירנקה נראית צעירונת, אמרתי לה "איזה החזרה?". אז היא אומרת לי: "פולה, אני כל כך הרבה זמן מנסה להיכנס להיריון, זה כבר IVF אולי לא יודעת, הרבה". ואמרתי לה "אני יכולה לעשות לך דיקור בגוף?". אז היא אומרת לי "עשיתי מלא פעמים". אמרתי לה "תני לי לעשות לך". הסכימה, זרמה איתי, עשיתי לה את הדיקור, ואמרתי לה "בהצלחה" שהיא יצאה. ואני הראשונה שידעתי, שאני קיבלתי טלפון מהם מאוד מאוד מרגש שהיא בהיריון, והיא גם כתבה את זה.
יש עוד סיפורים כאלה?
יש עוד הרבה סיפורים, אני לא יודעת אם אני יכולה לחשוף, אבל מלא, מלא מלא סיפורים.
שידוכים?
בשידוכים אני אלופה! אני אוהבת לחבר. אני גם אומרת, תמיד גם שואלים אותי "מה את אומרת? הדעה שלך מאוד חשובה לנו, מה את אומרת, פולה?".
בפרידה לצורך העניין, הן משתפות אותך?
כן, אני יודעת ראשונה. אני יודעת שזה גם הולך לקרות, אני יודעת הרבה דברים, כן. אבל אני יודעת לשמור. אתה יודע, הרבה פעמים שוכבות על המיטה, אני עושה דיקור גם גם בפנים וגם בגוף, אני אומרת שכששוכבים, הגוף צריך להיות משוחרר. אני גם אוהבת שהרבה חמצן זורם לכיוון של הפנים, הרבה פעמים בוכים! מתחילים לבכות ואז מתחילים לספר לי.
אל תגלי מי, אבל הייתה מישהי שפתחה את הלב שלך והיית בסוף?
וואו, הרבה.
שרה למשל עושה את זה? יש את הפן האישי הזה?
בטח. אני אומרת לך, כולן.
כל אישה רוצה לשמור על המראה שלה, זה מאוד חשוב. גם גבר, כן? אבל אצל אישה זה משהו מאוד מאוד חשוב, במיוחד שהיא הרבה מצטלמת, מצלמים אותה, זה מאוד חשוב הדבר הזה. וזה משהו שבא מבפנים. אם בן אדם כל הזמן בסטרס, אפשר לראות את זה. ואני כמטפלת ברפואה סינית ובנטורופתיה, אז אני יודעת גם לגעת בנקודות ונשחרר.
ממש עוד מעט יש בחירות. יש סלבס שמשתפים במה הם הולכים לבחור, וכאלה שמתלבטים ומתחבשים. איפה את על הסקאלה הזו?
אני בסקאלה של שאני לא אומרת.
למה בעצם?
אני מוציאה את הפוליטיקה מהקליניקה, מהחיים שלי. אני חושבת שזה עושה לנו פילוג בעם, זה עושה בלגן. שים לב איזה בלגן יש לנו בעם, זה כואב! ואתה יודע מתי אנחנו מתאחדים? באסונות. למה? שיש אסון, תראה, אנחנו עם מהמם! ראיתי מה היה בשבעה באוקטובר, איך כולם קמו ועזרו, אנחנו עם מהמם! וחבל שהפוליטיקה גורמת לנו לפילוג, ולעצב. אין משפחה היום שיש לה את הוואטסאפ המשפחתי שאין בפנים חיכוכים.
את יודעת אבל במי את הולכת לבחור כבר?
ברור.
ואם עכשיו שרה תשאל אותך או מירי?
יכולים לשאול אותי, אני לא יודעת מי, אני לא אומרת. אני יכולה לספר לכל אחד מה שבא לו. לא מדברים. דרך אגב, מירי לא מדברת על פוליטיקה אצלי. לא מדברים על פוליטיקה! הן כל כך עסוקות בכואב לי, אתה יודע, יש דיקור לכאב, ודורבן, כאב גב, פנים, נשירת שיער. כל אחד גם רוצה לרפא את עצמו, שבכלל הם שוכחים את הפוליטיקה, ואני מאוד שמחה. אני מאוד שמחה! אין לי כוח לשמוע על פוליטיקה, באמת, אני מאוד שמחה הניתוק הזה. ובקליניקה שלי זה ניתוק פוליטי, אני לא מוכנה שאחת הבנות תדבר על פוליטיקה. אוי ואבוי!
כשמישהי כמו שרה נתניהו או מירי מגיעות, מה, סוגרים את הקליניקה?
לא.
לא?
יכול להיות עוד אחת באיזשהו חדר, כן.
כן? זה לא איזה משהו שצריך להיות סטרילי?
בודקים כמובן. תראה, אנחנו גם מאוד משוגעים. אנחנו עם משוגע, קורים כאן דברים מפחידים! אז כן בודקים.
למה ביבי לא בא אלייך, אגב? את מטפלת גם בגברים.
על זה אני לא רוצה לדבר.
אה, הוא מגיע?
לא, אני לא מדברת על הדבר הזה. הוא לא מגיע, אבל אפשר ללכת.
אה, אוקיי!
בוא לא נדבר על זה.
אז מוצאת את עצמך גם הולכת לבתים של מטופלים?
מה שצריך לעשות בעבודה אני עושה. לדוגמה נועה קירל, היא כל כך עסוקה, אחת האנשים העסוקות שאני מכירה. ואם אני צריכה במוצאי שבת או במוצאי כיפור לפתוח את הקליניקה עבורה, כי אני יודעת שהיא טסה למחרת ויש בעיה ויצא משהו בפנים, או ללכת אליה להביא לה משהו - אני עושה את זה. אני 100% מטפלת בקליניקה, אני עושה.
ודרך אגב, זה לא רק זה. אם תהיה מישהי שתגיד לי שמחר יש לה החזרה של עוברים ב-IVF, אני אפתח מוצאי שבת, הן יודעות את זה! אני באה ואני עושה את זה. וזה לא מעניין אותי מי, אני גם לא מכירה אותה, דרך אגב, הן מגיעות דרך-דרך. ואני עושה את זה, אני גם עושה את זה באהבה. דרך אגב, אני גם לא לוקחת על זה כסף, כי אני יודעת שיש כאלה שקשה להן. זה ידוע אצלי, דיקור להיריון,
וזה מצליח, דרך אגב! אתה יודע, מספיק ההרגשה שהיא שוכבת על המיטה, ומישהי מטפלת בה ומכל הלב, והיא מרגישה, זה מצליח! זה 99% נכנסו להיריון.
וואו.
כן. הצלחה מטורפת. ויש כאלה שגם חוזרות.
יש מצב שנראה אותך באיזה תוכנית ריאליטי גם?
באיזה תוכנית?
"האח הגדול"?
לא. אין סיכוי.
לא? למה?
לא, זה לא בשבילי. אבל פנו אליי שהיה "חתונה ממבט שני" שהיה לגרושים וגרושות. אבל עדיין לא הייתי גרושה, אבל אני כבר בזוגיות.
אבל היית הולכת על זה אז?
כן, זה כן. מה אכפת לי, זה חמוד! זה היה חמוד, צחקתי שאמרו לי תבואי.
ומשהו עם אופירה, אולי "המירוץ למיליון", "המטבח המנצח" או משהו?
"המטבח המנצח" כן הייתי הולכת, זה כן. אני בשלנית, אני יודעת להכין אוכל, אני יודעת לארח, זה כן. דברים פשוטים שזה זה - זה כן.
אבל למה "האח הגדול" לא?
"האח הגדול" מתחיל בטוב, וזה מידרדר לדברים שאני לא מתאימה לזה. האישיות שלי לא מתאימה לזה.
יש לך כאלו מטופלות שהיו ב"האח הגדול" והן בטראומה מזה?
ברור, מלא! מלא. אני לא יודעת אם הן בטראומה, אבל כשאתה רואה אותם ב"האח הגדול" ואני רואה אותן בקליניקה, אני אומרת "זה לא יכול להיות שזו היא". זה הזוי! זה בן אדם עדין, חמוד, נחמד. אז אז זה מראה לי מה זה מוציא מאנשים, זה מחרפן אותם! זה לא מתאים לאישיות שלי.
זה הכול תלוי בכמה כסף נראה לי, לא?
גם לא כסף. לא, אצלי זה לא עניין של כסף, זה לא יהיה בחיים יותר ממה שהקליניקה מרוויחה. ברוך השם, תודה לאל, טפו טפו טפו! זה לא עניין של כסף.
את מחשיבה את עצמך לאישה עשירה?
לא. לאישה מסודרת. אני עובדת מאוד קשה. אני אמרתי לך, אני מסוגלת גם להיות ב-12:00 בלילה בקליניקה, כן. אני עובדת מאוד קשה.
אני לא חושבת שהיה יותר קושי ממה שאני התחלתי. אני התחלתי בלי כלום, התחלתי מקושי, עם הילדים גם.
מה החלומות שלך, פולה? עוד חמש שנים מהיום, איפה את רואה את עצמך?
אני רואה את עצמי עם בית ספר לקוסמטיקאיות, לא כדי להיות קוסמטיקאית, אלא השתלמות לקוסמטיקאיות.
ויש לך גם קליניקה עם מישל גרציג במדריד.
כן, יש את הקליניקה במדריד שהיא מהממת, מישל, טיבו (קורטואה), מהממים, זה ממש משפחה.
איך זה באמת? איך טיבו, השוער מספר אחד בעולם?
זה אנשים פשוטים, זה אנשים מהממים.
זה מטורף אבל, איך הדוגמנית הישראלית שאז הייתה די אלמונית...
מטורף! אני הכרתי את מישל ילדונת, היא הייתה באה אליי באוטובוסים מאילת, היא ואמא שלה. דרך אגב, אמא שלה מהממת גם, אנחנו חברות.
אתה רואה מה זה גורל? ואני רוצה לומר לך, סתם זה לא. היא כל כך טובה ומתוקה, לא קורה לבן אדם סתם דברים טובים.
נחזור לחלומות.
כרגע זה יותר על מוצרים בעולם מאשר קליניקות. אני מתמקדת בישראל.
זה עדיין מרגש אותך? נראה לי שכבר נגעת בהכול, כל הסלבס אצלך.
העבודה שלי מרגשת אותי, העבודה עצמה. אני כל הזמן בפיתוח, ולהתקדם. עכשיו אני הולכת להוציא ליין מטורף, זה נקרא "הליין הירוק". אני כל הזמן שם, זה מחייה אותי! אני רואה את עצמי עובדת עד גיל 120.
חתונה את אומרת שאין מצב?
בחיים לא להגיד כן או לא מוחלט, אבל כרגע לא. אני לא רואה את עצמי נשואה פעם שנייה. עד שהתגרשתי! היה לי קשה, היה לי קשה. לא, נחייה בזוגיות, מה רע?
תהיי כנה, איזה סלב את חושבת שצריך להגיע אלייך ותוכלי לעשות לו שינוי וקסמים בעור?
בישראל? ישראלי?
כן, מישהו שריאלי עכשיו שכאילו יגיע גם. שיראה את זה ויגיד: "וואלה, אולי באמת כדאי".
יש כמה שהסתכלתי על העור שלהן ואמרתי: וואו, אם הן היו אצלי זה היה חלק.
מי למשל?
אנה זק, שהסתכלתי ואמרתי: "אם היא תבוא אליי, היא תברך את הרגע הזה".
זה גם צריך לעשות הפרדה עם נועה או שהן יכולות ביחד?
לא, מה פתאום! ממש לא, ממש לא. אני חושבת שעושים מזה יותר מדי בלגן, עושים תמיד תחרות, זה התחיל עוד מירדנה ארזי ועפרה חזה.
אז אנה אם את רואה אותנו...
לא, אני סתם אמרתי. פעם שראיתי אותה במצוקה והיא כתבה על זה וזה, אמרתי: וואו, אם היא הייתה באה זה היה עושה לה מאוד מאוד טוב. וכן, יש כמה כאלה. יותר על בעיות עור, אתה מבין? כי יופי ואסתטיקה, היום כל כך הכול פתוח וזה, מיכשור וכל זה יש לכולם, וכולנו מתקדמות ועושות ועושות. למרות שאני יש לי את הדוקטור אורי יוסף אצלי, אז אני אומרת אני יכולה להביא גם מיכשור רפואי וגם העוצמה יותר חזקה, אני יודעת תמיד להתנהל, אני יודעת תמיד להתקדם. אבל בעיות עור - אני מומחית.