אלעד צפני (36), שפרץ לתודעה בעקבות השתתפותו בעונה השלישית של "האח הגדול" לפני כ-16 שנים, יעמוד מחר (רביעי) מתחת לחופה ויינשא לבחירת ליבו, רומי.
רגע לפני שהוא הופך לגבר נשוי, צפני הגיע לריאיון ב"וואלה אישי", הפודקאסט של וואלה סלבס, ודיבר בפתיחות על הדרך שעבר מאז היציאה מבית "האח הגדול", ההתמודדות לאורך השנים עם הגמדות והתגובות מהסביבה, והטוקבקים המרושעים שקיבלו השניים בעקבות האירוסים. וגם: איך הכיר את מי שתהפוך לאשתו, למרות שבהתחלה אמרה לו "לא נראה לי שאני אצא עם גמד", למה היה בטוח מהרגע הראשון שהיא האחת, והחברות הקרובה עם עומר אדם והחתונה המדוברת.
צפו בריאיון המלא בראש הכתבה.
כמה שנים עברו מאז שיצאת מהאח הגדול?
"כמעט 16 שנים. כשאני נכנסתי זה היה שנוי במחלוקת. היה ממש דיון על הדבר הזה. היו חלק שתמכו בעניין וחלק שהיו נגד. אני אגיד מי היה בעד - יורם זק מאוד רצה אותי, ואמרו שאולי זו תהיה סחיטה רגשית עבור הקהל, ושתהיה ביקורת מאוד גדולה. אני טענתי שבסוף הגמדות היא לא כל מה שאני. אומנם זה פותח לי את הדלתות, אבל בסוף אני צריך להוכיח את השהות שלי בבית בגלל מי שאני, ואני חושב שזה עבד לי".
גם היה נראה שלא נתנו לך יותר מדי הקלות.
"תראה, האמת היא שאני אוהב לנצל את הגמדות שלי. אין לי בעיה. למשל, הייתה ביקורת על זה שאני נותן שירימו אותי על הידיים. אני מוגבל בהליכה, אני סובל מכאבים כרוניים. לא ניכנס לזה כי אני לא בן אדם בכיין, אבל אם אני יכול להיעזר באנשים ובחינניות, לא אכפת לי בכלל להיעזר באנשים. יש סטנדאפיסט נמוך קומה, בראד וויליאמס, והוא אומר: 'כשאני קם בבוקר והולך ברחוב, אני לא אומר לעצמי אני גמד, אני לא במודעות לזה כל הזמן. אני מתנהל רגיל. אני קולט שאני גמד כשאחרים מסתכלים עליי, ואני אומר אה, הנה, הוא הסתכל עליי כי אני גמד'".
אתה קולט את המבטים האלה?
"כן, אבל אני אוהב את זה. תמיד אהבתי את זה, זה אף פעם לא הפריע לי. להפך, אתה מיוחד, אתה שונה".
אתה אוהב להיות שונה?
"תראה, זה יישמע כזה קיטשי, אבל כולנו שונים, נכון? לפחות השוני שלי הוא כזה שמייחד אותי מהמבט הראשון. אני בכלל לא צריך לפתוח את הפה, אני ישר בולט יותר מכולם".
אבל היו מקומות שזה סגר לך דלתות?
"ברור, זה גם עדיין קורה. שקרן מי שיגיד לך שהוא שלם כל יום לנצח, זו עבודה יומיומית. יש ימים שאתה קם בבוקר ואומר למה ואיך. זה לא נגמר. היום אני בן 37, זה קורה פחות ופחות, וגם כשזה קורה אלה רגעים מאוד קטנים, אבל אין דבר כזה להתגבר לגמרי. אם בתור ילד זה היה קורה יותר, ככל שאני מתבגר ולומד את החיים זה קורה פחות. זה יכול לקרות בעולם התעסוקה, זה יכול להיות בזוגיות. ולפעמים גם נורא קל להשליך את זה על דברים שלא קשורים. אתה יכול להגיד 'אה, לא התקבלתי כי אני גמד', ויכול להיות שפשוט באמת לא היית מספיק טוב, או לומר 'היא לא רוצה אותי כי אני גמד', ופשוט זה לא עבד כי הדייט לא היה מוצלח. ולפעמים זו גם המציאות, שהשוני מגביל אותך. וזה בסדר. בוא, כדורסלן לא אני ולא אתה נהיה ולא נבכה על זה".
כמה שונה אלעד של לפני 16 שנים מהיום?
"אלעד אחר לחלוטין. זה מצחיק, כי אומרים שאין שני לרושם ראשוני. כשנכנסתי לבית האח הגדול, אמרתי 'אני צעיר מדי'. בהתחלה לא רציתי, הייתי בן 21. אתה יודע, עוד לא חוויתי. כל חיי הבוגרים אני אלעד מהאח הגדול, לא הייתה לי איזו תקופת מעבר כזו שבניתי את עצמי כאדם לא מוכר".
אתה מחשיב את עצמך בתור מישהו שפיתח קריירה בעקבות האח הגדול?
"לפני הכניסה לאח הגדול הייתי די שמרן בתפיסת העולם שלי. ראיתי את עצמי הולך ללמוד מקצוע, מקים משפחה. אני בא מבית מאוד כזה. וזה הפך לי את כל החיים, עבדתי בחיי הלילה ומצאתי את עצמי תל אביבי, זה שינה אותי לגמרי. מבחינה תעסוקתית גם כן, לא הייתי ילד שעושה הצגות בבית וחולם להיות שחקן וללמוד משחק, זה לא היה הקטע שלי. מצאתי את עצמי נדחף לזה יותר ויותר. ובשנים האחרונות אני חושב שאני מחבק את זה יותר. היה לי כל הזמן קונפליקט אם זה מה שאני רוצה מעצמי, ובסוף לא עשיתי לא משהו אחר וגם לא את זה. ואז החלטתי שאוקיי, אם לשם החיים דוחפים אותי, בוא נעשה את זה. ובאמת בחמש-שש השנים האחרונות חזרתי יותר לתודעה כי באמת חיבקתי את הדבר, ואני עושה היום הרצאות, במות, סרטים וסדרות. וכן, היום אני יכול לקרוא לזה קריירה".
יש אולי נקודה משמעותית בחיים שלך, אולי טראומטית, שאתה יכול להצביע עליה?
"אני לא יודע אם לתפוס איזו נקודה אחת, אבל למשל ביסודי גדלתי בשכונה מאוד מאוד חמה ועוטפת, ודי מצאתי את עצמי חברתית. היית מצפה מילד שונה להתמודד חברתית. ואחר כך, במעבר לחטיבה ולתיכון, פתאום הייתי בבית ספר גדול עם עשר כיתות בשכבה, בלי החברים מהבית, והיו לי איזה שנתיים כאלו שלא כל כך מצאתי את עצמי חברתית, והייתי צריך להבין איך אני משתלב. איך אני יודע להתעלם מבריונות ולא לתת לאנשים להציק לי ולהשפיל אותי, ואיך אני מזהה אנשים שהם פוטנציאל להיות חברים, ועבדתי קשה. לא הייתי מוכן להיות נער בודד. לא קיבלתי את הגזרה הזו שבגלל שאני שונה אני צריך להיות לבד, ועבדתי קשה ויצרתי לי קבוצת חברים שהם החברים הכי טובים שלי עד היום".
יכול להיות שאתה מצחיק ומיוחד בגלל הצורך להשתלט על השונות ולגרום לאנשים לאהוב אותך?
"הרבה קומיקאים מספרים שחלק מהדרך שלהם להתמודד ולהתקבל חברתית הייתה באמת הומור והומור עצמי. אני לא יודע אם עשיתי את זה במודע. אני חושב שאני באמת מחבק ונהנה מזה, כי זה אמיתי לחלוטין. אני אוהב לחגוג את זה. כבר מגיל שש-שבע הייתי מתחפש לדברים שקשורים לגובה שלי. הייתי דרדסבא ודרדסית. אני אוהב את זה, זה חלק ממני, ההומור העצמי הזה".
מתי הבנת שאתה שונה?
"ממש בגיל צעיר, בגיל ארבע. בגיל שלוש בערך הפסקתי לצמוח, ואז כבר הבדלי הגובה היו משמעותיים יותר. ובגיל ארבע, ביום שישי, בקבלת שבת בגן, הייתי אבא שבת. ישבתי מול כל הילדים בגן ושמתי לב שכל הילדים מגיעים עם הרגליים לרצפה ושלי לא. שאלתי את אמא שלי, והיא הסבירה לי שאני שונה, שאני הכי נמוך, ויש מישהו שהוא הכי גבוה, ויש מישהו עם שיער ארוך. היא הקלילה את זה, והיא גם גרמה לי להבין. זכיתי להבין שאני שונה כמו כולם".
אבל עם השנים אתה כבר מבין שיש מעבר.
"זכיתי שזה לא יהיה כל עולמי. גם מהסביבה שלי, בעיקר אמא שלי, שלא נתנה לזה משקל. הייתי ילד רגיל, יצאתי לטיולים כמו כולם, מבחנים כמו כולם. גם לא היו לי עזרים בבית. זה שבאנו באמת מרקע סוציו-אקונומי די נמוך, לא חשבנו שאנחנו יכולים לקבל איזושהי תמיכה או עזרה, אז לא היו לי איזשהם עזרים בבית. אני אקח אותך למקום יותר אישי, למשל שירותים. לקח כמה שנים עד שעשו לי שירותים בגובה שלי בבית הספר, אבל אני למדתי מגיל צעיר גם לדעת לבקש ולקבל עזרה. זה דבר שאני באמת חושב שכל אדם צריך לעבוד עליו. חברים היו מרימים אותי, אף פעם לא התביישתי בצורך שלי לקבל עזרה".
אתה ממש תכף גבר נשוי, אבל איך זה היה בתור נער מתבגר, שרואה שהחברים שלו יוצאים לדייטים, מתנשקים, מתחבקים?
"בגיל 15 התחיל כל העניין הזה של בנות זוג. אני לא יודע להגיד למה, איך זה קרה, לא הרגשתי איזושהי נחיתות. הייתה לי ידידה טובה בכיתה, שהיה בינינו חיבור מאוד טוב. ואחרי תקופה הצעתי לה לצאת איתי, והיא הסכימה, וזה לא היה פשוט. היינו יחד חמש שנים. היה לי קשר זוגי מגיל 15 ועד גיל 20. עד אותו קשר יש באמת את השאלות האלו של 'האם זה יקרה גם לי?'. הקשר הזה נתן לי המון ביטחון גם לעתיד".
כשפגשת את רומי, הרגשת משהו שונה?
"כן, ותמיד שנאתי את המשפט הזה, 'אתה תדע כשזה זה'. אני אדם ריאלי, אני לא אוהב את הדיסני הזה, החיים הם סיזיפיים וקשים. כשראיתי אותה בפעם הראשונה, אני ידעתי. בדיעבד אחותי אמרה לי שחזרתי ואמרתי 'היום הכרתי את אשתי', אפילו לא זכרתי".
איך הכרתם?
"הכרנו בהתנדבות למען החיילים בשיא המלחמה, במערך המוניות של עומר אדם. בפעם הראשונה היא לא התייחסה אליי בכלל. נסענו יחד ברכב, ישבתי לידה ברכב, כל הנסיעה אני רק מחכה שהיא תתייחס אליי, הבחורה הזו שיושבת לידי עם לפטופ וכלום, לא החלפנו מבט אפילו. ואז אחרי איזה שבוע במקרה עשינו איזו שיחת וידאו משותפת, אמרתי 'אני חייב להביא את הבחורה הזו, אני חייב לתפוס אותה'. ואיכשהו התחלתי לשכנע אותה לשחק איתי. הייתה מלחמה, שיחקנו רמיקוב בטלפון".
וכשאמרת לה שאתה רוצה מעבר?
"היא אמרה לי שאין סיכוי, ואמרתי לה 'אבל אני יודע, אני מרגיש'. היו לנו כמה... ובשבוע השלישי כבר הרגשתי שקורה שם משהו שהוא מעבר לחברות. ואמרתי לה 'תקשיבי, אנחנו חייבים, חייבים להיפגש'. ומלחמה בחוץ, אין לך לאן לצאת, הכול סגור. הייתי יותר תקיף במילים, ואז היא אמרה לי 'לא נראה לי שאני אצא עם גמד'. אז אמרתי לה 'אבל אני אומר לך, זה זה'. אמרה לי 'זה לא'. אמרתי לה 'טוב, אנחנו נראה'. הייתי אסרטיבי, עם המון ביטחון, כי הייתי בטוח שזה זה".
איך הסביבה שלה הגיבה לזה?
"היא באה מבית מאוד מאוד מקבל ומכיל, ראש פתוח. באמת יש לה הורים מדהימים. אני חושב שעם השנים גם למדתי לזהות את סוג האנשים שאני יודע שאני יכול לבנות איתם משהו. הבנתי מההתחלה מי הבן אדם מולי. היא לא ראתה את הגמדות שלי. ויש כאלו. אתה יודע, גם גברים הרבה פעמים אמרו לי 'אתה יודע, אחרי כמה רגעים אתה שוכח שאתה גמד'. אני שומע את זה שנים, וזה תמיד נחמד לשמוע מחדש, כי זה נותן תוקף לבן אדם שאתה מעבר לשוני שלך. גם כשנכנסתי להורים שלה הביתה בפעם הראשונה, לא הרגשתי אפילו לא במבט".
לעומת זאת, כשהצעת נישואין היו לא מעט טוקבקים מרושעים.
"אני חייב לומר, קודם כול, שהרוב המוחלט מפרגן. צריך לתת את הקרדיט באמת לאנשים שמפרגנים, כי זה הרוב. לגבי הדברים השליליים, אני יכול לומר לך שכל החיים די התעלמתי מהם, זה לא נגע בי. גם בתוך הזוגיות, זאת אומרת, גם כשיצאנו לראשונה לאור".
אבל עכשיו יש איתך מישהי, זה לא רק אתה.
"בדיוק. ברגע שזה כבר חתונה, ויש כאן משפחה, והורים וחברות, יש פה מערכת שלמה. אני לא מבין את העזות הזו להגיד דברים כל כך מכוערים".
יש משהו אחד שאתה זוכר?
"אמרו למשל 'איך ההורים שלה מסכימים לה?', שזה כל כך מקטין אותה, אותי ואותם. מחשבה צרה ורדודה. העליתי איזה סרטון שמדבר על הדבר הזה, ופנו אליי מלא אנשים, הרוב מוכרים, שכל כך הזדהו עם מה שאמרתי, שהם מקבלים תגובות מרושעות, לפעמים בהודעה פרטית, ממש בן אדם שמרגיש בנוח לשלוח לך. או ששאלו 'מה את עושה איתו?', 'למה הלכת איתו?'. מה קורה לכם? מאיפה האומץ והרוע הזה?".
וזה לא פוגע בך?
"עד שלא היו עוד דמויות בסיפור, זה לא נגע בי, וגם היום אני בעיקר כועס שיש אנשים אחרים שנפגעים מזה".
וברומי זה פוגע?
"לא, כל העולם הזה לא קיים מבחינתה. היא סטודנטית לעבודה סוציאלית, והיא תמיד אומרת לי שהיא רוצה לשמור על האנונימיות שלה. אחרי שהפכנו להיות יחד באופן רשמי וכבר יצאנו, אז אמא שלה אחרי כמה חודשים אמרה לי 'תדע לך שלא מפריע לנו שאתה גמד, מפריע לנו שאתה מפורסם'. כי הם בית שכל כך רחוק מהעולם. אז הם אוויר מבחינתה".
אתה חושב כבר על ילדים? על להיות אבא?
"עד שהאח הגדול שיבש לי את כל התוכניות, הייתי בטוח שבגיל 25 אני כבר אהיה נשוי עם ילד. זה הבית שבו גדלתי. אני חושב שלהיות אבא אני מוכן כבר מלפני עשור. וברוך השם מצאתי מישהי שתהיה אמא מדהימה, וכנראה שככה דברים היו צריכים לקרות".
התייחסת לתגובות על זה שהיא איתך בגלל הכסף, ואז אמרת "אבל אין לי כסף".
"כן, זה כל כך רחוק מהמציאות. שמחר ייפול עליי הכסף, אין לי בעיה. ברוך השם, אני עובד יפה, הכול בסדר. אבל אני לא הגבר שאישה תגיד 'אה, זה המיליונר הגמד שאני אתפוס אותו'. ברוך השם הכול בסדר, אני מרוויח יפה".
עכשיו היית בחתונה מאוד מאוד מאוד שווה של עומר וסשה. יש לך איזה טיפים שלקחת משם?
"אני חושב שאי אפשר להשוות את האירועים. אני לא אטיס את האורחים שלי לאירוע".
איך זה היה להיות נוכח בחתונה שכולם רצו פיסת מידע ממנה?
"אני חושב שמי שהיה שם פשוט חווה את החוויה עצמה. אתה לא מתעסק ברעש מבחוץ, כי היה כיף".
אבל אני חייב להבין, אמרו בהתחלה בלי טלפונים, ובסוף כולם היו עם טלפונים.
"כשאני קיבלתי הזמנה, קיבלתי פרטים פרקטיים לחלוטין, שעות טיסה וכו'. לא היה כתוב על טלפונים. גם הדרס קוד היה מאוד בסיסי כזה, אמרו לנו מה יש בכל ערב. משפחת אדם היא לא משפחה פלצנית, מי שמכיר יודע, אין להם את הגינונים האלו. חלק מהגינונים היו אולי במשפחה האיטלקית, אבל בסך הכול, חוץ מזה שזה היה בחו"ל, זה לא היה איזה אירוע סודי. היה פשוט אירוע קטן, אירוע משפחתי".
כמה אתם חברים טובים?
"זה תקופות, עומר הוא בן אדם מאוד עסוק. יש לנו תקופות שאנחנו יכולים גם לא לדבר בכלל, ויש תקופות שכל יום. והם גם מאוד מארחים, זה בית שכולם נמצאים אצלם כל הזמן. זו קבוצה, זה לא רק עומר אדם, זו משפחת אדם".
הם לא מכניסים הרבה אנשים לחיים שלהם.
"בצדק. אנשים כל הזמן מחפשים, ואני יכול להבין. למה להכניס ראש בריא למיטה חולה? בסוף הוא זמר, הוא עושה את העבודה שלו, רוצה לחזור הביתה לשקט שלו".
היה גם את כל העניין עם אור לוזון שלא הוזמנה, שעשה המון רעש.
"שתדע לך, על כל הרכילויות נגיד אני ניזון רק מהרעש. אנחנו לא מדברים על זה. וזה נגיד מה שגם אני מאוד אוהב באישה שלי, אנחנו מאוד לא צהובים. אנחנו מאוד לא מודעים לדברים".
יש לך גם הצגה עכשיו.
"נכון, אנחנו עושים עכשיו את ההצגה 'האגדה על הקרקס המשוגע', וצילמתי לא מזמן סרט קולנוע. אני חושב שכל הדבר הזה, ההרצאות, ההצגה, עבודה מול נוער, מול ילדים, אין ניצחון מזה. תקשיב, זה גם מפרנס אותך יפה, ואתה גם נותן מוצר שהוא עם ערך. אני מתפרנס מלעשות טוב, איזו מתנה היה אפשר לקבל יותר גדולה מזו?".