לקראת השנה העברית החדשה, יהודה לוי, שהפך השנה לראשונה לאבא עם לידת בתו נאיה, משתף בחרם שחווה בילדותו ובצלקות שהוא נושא איתו עד היום.
בפוסט ששיתף היום (חמישי), וכחלק מקמפיין להשקת פורום החרמות של בית הנשיא, חשף לוי את החוויה הקשה שעבר כילד ואת האופן שבו היא השפיעה עליו גם שנים לאחר מכן: "אני עדיין סוחב איתי חרם שעברתי כילד. לא חשבתי שאכתוב את המשפט הזה".
"אבל מאז שנאיה נולדה, אני מסתכל לפעמים על החיוך שלה וחושב על היום שבו היא תצא לעולם באמת", שיתף. "המחשבה שמישהו יכול לגרום לחיוך הזה להיעלם, לגרום לה לחשוב שהיא פחות יפה, פחות מעניינת, פחות ראויה או פשוט לא שייכת, מחרידה אותי. אולי כי אני מכיר את המקום הזה".
לוי חזר לילדותו בדרום אפריקה וסיפר כי התקשה למצוא את מקומו: "הייתי ילד שהרגיש קצת זר בעולם. אף פעם לא מלך הכיתה. תמיד קצת מהצד, מסתכל, לומד, מנסה להבין איך משתלבים". לדבריו, דווקא אחרי שהרגיש שמצא לעצמו חבורה, הכל השתנה: "בכיתה ו' סוף סוף הייתה לי חבורה. הרגשתי שמצאתי מקום. ואז, במסיבת יום הולדת, ילדים מהכיתה עמדו מולי ואמרו לי שהם לא רוצים להיות חברים שלי יותר".
"אני זוכר אותם. אני זוכר את המקום. אבל בעיקר אני זוכר את הגוף שלי כאילו משהו בי התנתק", המשיך. "אחר כך החרם המשיך. צחקו עליי, התרחקו ממני, ואני שמרתי על פאסון. כאילו לא אכפת לי. אבל היה אכפת לי. הכל נכנס פנימה".
"לפעמים ילד פצוע לומד לפצוע לפני שיפצעו אותו"
לוי סיפר כי דווקא מתוך הבדידות מצא מפלט בעולם המשחק, שלדבריו השפיע גם על הבחירה המקצועית שלו בהמשך: "כשלא היו לי חברים, התחלתי לראות המון סרטים. נשאבתי לעולמות אחרים, לדמויות אחרות. למדתי להיות זיקית. לקרוא חדר, להרגיש אנשים, להבין מה רוצים ממני ולהשתנות בהתאם. שנים אחר כך הפכתי את זה למקצוע. נהייתי שחקן".
בהמשך שיתף כי החוויות מהילדות המשיכו ללוות אותו גם במערכות היחסים שלו כאדם בוגר: "כל כך רציתי שיאהבו אותי, אבל גם כשאנשים באמת רצו להתקרב אליי לא תמיד נתתי להם. אולי כי אם אני לא אתן לך להתקרב מספיק, גם לא תוכל לפגוע בי מספיק. היום אני מכיר המון אנשים. חברי אמת יש לי על יד אחת".
השחקן אף הודה כי לאורך השנים היה גם בצד הפוגע וביקש סליחה ממי שנפגע ממנו: "גם אני פגעתי באנשים. גם אני צחקתי לפעמים על אנשים שלא הגיע להם. גם אני השתמשתי בהומור במקום ברגישות. אם מישהו שקורא את זה היה פעם בצד השני של צחוק שלי ונפגע, אני באמת מצטער. לפעמים ילד פצוע לומד לפצוע לפני שיפצעו אותו".
לסיום, פנה לוי להורים ולילדים וקרא להם לשים לב לא רק למי שעובר חרם, אלא גם למי שלוקח בו חלק או עומד מהצד: "אל תשאלו את הילד שלכם רק: 'עושים עליך חרם?'. שאלו גם: 'יש אצלכם ילד שעושים עליו חרם? ומה אתה עושה כשזה קורה?'. לפעמים ילד אחד שמחליט לא להשתתף יכול לעצור חרם".
והוא חתם במסר שהתחבר גם לבתו: "כשאני מסתכל על נאיה, אני יודע שלא אוכל להגן עליה מכל פגיעה. אבל אני רוצה שהיא תדע שהיא לא צריכה להשתנות כדי להיות ראויה לאהבה, ואם תהיה בצד החזק, שתפתח את המעגל. והלוואי שנגדל ילדים שלא צריכים להפוך לזיקיות רק כדי להרגיש שמגיע להם מקום".