קצת פחות משנתיים וחצי עברו מאז שהמוזיקאי עומר דץ ז"ל, בנם של אורנה ומשה דץ, הלך לעולמו בגיל 30 בלבד, לאחר שחווה התקף אפילפסיה. בריאון חדש לפודקאט של איתי סגל מבית All In, שיתפה אורנה על החיים בצל האובדן ועל ההחלטה לקום מהשבר ולחזור אל הבמות.
"אם היית שואל אותי לפני שנתיים וארבעה חודשים מה שלומי, הייתי אומרת לך שהנה, סוף העולם הגיע. וככה נראה סוף העולם, וככה נראים חושך וקור ופחד ואימה", שיתפה דץ במענה לשאלה מה שלומה. "הזמן עושה את שלו... זה שלבים, זה תהליכים, זה לחיות עם הגעגוע הזה והחוסר הזה ולהבין איך עושים את זה.. אתה מגיע לעולם חדש, הכל חדש, ואתה צריך איכשהו למצוא את הסיבה לקום בבוקר, את המשמעות לחיים, את הסיבה לפגוש ולחייך ולשמח אנשים ולהופיע".
דץ שיתפה על אחיה הצעיר ירון ז"ל, שלקח את חייו לפני מספר שנים, ועל ההתמודדות של של אמה עם מותו, שעמדה לנגד עיניה: "היא בחרה ליפול ולשקוע מהצער, ואני יכולה להבין אותה, כל אחד בנוי אחרת. אבל ראיתי אותה, וזה ציער אותי מאוד שכשזה קרה לי אמרתי, אני לא רוצה להיות אמא שלי, כי ראיתי לאן זה הוביל אותה. ראיתי את זה מול העיניים, כמו נר שאתה רואה שהוא דועך. ברור שיש את העניין של אופי ואיך אתה מקבל כל דבר, אבל יש גם עניין של בחירה".
עוד הוסיפה על הבחירה בלחזור לחיים: "ממש לאט, יום אחרי יום. החודשים הראשונים זה פשוט, אתה לא רוצה כלום. אבל אחרי כמה חודשים, בוקר אחד קמתי, לבשתי טייץ וגופייה ונעלי התעמלות והלכתי למכון כושר, עם אוזניות, וכמובן כולם מסתכלים עליי. אתה לא באבל לבד, אתה באבל עם כל המדינה, וזה עוד יותר מעצים את זה".
דץ שיתפה כי במשך שנה שלמה היא לא שמעה מוזיקה וגם לא שרה בעצמה: "הייתי נוסעת ברכב שלי שעות בשקט. אני לא יכולה לשמוע מוזיקה, מוזיקה זה עומר". מה שעודד אותה בתקופה הזו היה לשמוע את שחר חסון: "הוא היחיד שהצחיק אותי. הוא אפילו לא יודע".
עוד סיפרה על הכאב שממשיך ללוות אותה: "הכאב קיים, הוא חי, הוא איבר בגופי. הוא נולד כשעומר מת". על הפחד שליווה אותה כאם, הוסיפה: "ברגע שהפחד הזה מומש, וזה קרה, שום דבר לא מפחיד אותי יותר. מה יכול לקרות? הדבר הכי מפחיד בעולם קרה".
דץ סיפרה גם על השיר "אין בעולם אהבה", שנכתב במקור לכבוד הולדתו של עומר ז"ל: "הוא נכתב כשעומר נולד, זו הייתה מתנה לברית מסמדר שיר, היא כתבה את המילים ואבא של עומר הלחין אותם. אני מספרת את הסיפור הזה בהופעה ואומרת שזה שיר של האימהות. בהתחלה היה לי ממש קשה, ולאט לאט אני נאחזת באנרגיה שאני מרגישה מהקהל, כי אין אמא שלא מזדהה. פעם נרתעתי, היום אני משתפת".
היא סיפרה כי היא חשה את נוכחותו של בנה על הבמה: "הרבה פעמים כשאני נמצאת על הבמה אני מרגישה את הנוכחות שלו, וזה מה שהוא רוצה. הוא היה נורא גאה בי, הוא נורא אהב איך שאני שרה". לזכרו של עומר מוענקת מדי שנה מלגה בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין, שבו למד, וחדר החזרות בסטודיו נושא את שמו.