העיתונאית נרי ליבנה, בת ה-73, חשפה היום (חמישי) באומץ בטורה ב"הארץ" כי היא מתמודדת עם מחלת הפרקינסון.
בטור, שקיבל את הכותרת "שלום, אני נרי ליבנה ואני חולת פרקינסון", סיפרה כי מה שהוביל אותה לחשוף את ההתמודדות עם המחלה היה הארנק שאיבדה לפני כמה ימים והוחזר לה, ובו כרטיס החברות שלה בעמותת הפרקינסון.
"איזה מזל", אמרה לעצמה, "שלא מצא את הארנק הזה זר גמור ואולי אפילו נאה למראה. מה היה חושב עליי לו היה בודק את התעודות שבארנקי?". היא הוסיפה: "היו בו גם כמה דברים שמסגירים את החיים עצמם. למשל תעודת נכה צה"ל, שרק לפני חצי שנה טרחתי להוציא כי נאמר לי שתזכה אותי בפטור מתור בנתב"ג. אבל מה הם חושבים כשהם רואים בארנקי הוורוד תעודת 'חבר בעמותת פרקינסון'?".
"מדובר, אם לא ידעתם, בכרטיס לא ממש מבוקש למועדון שמעולם לא רציתי להצטרף אליו", שיתפה. "רבים שואלים אותי איך ידעתי שיש לי פרקינסון. ובכן, לא ידעתי. האמת, אף פעם לא השקעתי מחשבה מיוחדת במחלה הזאת. שנתיים לאחר הפסקת העישון שלי, שלתדהמתי לא שיפרה את מצבי הבריאותי אלא להפך, נהייתי חלשה מאוד. אני, שנחשבתי תמיד להולכת נמרצת, התחלתי לפתע ללכת לאט. אמרו לי שאני כפופה ושאני מדברת חלש. הרגשתי הכי גרוע משהרגשתי אי פעם".
בהמשך סיפרה כי היחיד שחשד שיש לה פרקינסון היה בנה אמיתי: "'איזה פרקינסון בראש שלך? אני לא רועדת', אמרתי לו. לאחים שלו וגם לאבא שלהם הוא צייר תמונה מאוד מפחידה של מצבי הגופני. כולם הפעילו עליי לחץ אינטנסיבי, ובסופו של דבר, שנתיים לאחר הפסקת העישון, הלכתי לנוירולוג. 'הבן שלך מאוד חכם', הוא אמר ונתן לי דופמין, שהוא הנוירוטרנסמיטר שחסר למי שחולים בפרקינסון".
בהמשך סיפרה כי הבינה שהתפיסה שלה את מחלת הפרקינסון הייתה סטריאוטיפית: "פגשתי נשים חולות שצעירות ממני ב-20 שנה ועובדות במשרה מלאה, מטפלות בילדים, נוסעות לחו"ל. אף אחת לא רעדה. פגשתי גברים בגילי או מבוגרים ממני, שלולא ידעתי שהגיעו כמוני לשיעורי הנוירודאנס (פיזיותרפיה במחול לחולי פרקינסון), לא הייתי מנחשת שיש להם משהו".
לסיום הסבירה מדוע בחרה לחשוף דווקא עכשיו את ההתמודדות: "הפרקינסון הוא חג מאוד לא שמח, חג מועד ונופל. כבר כמה שבועות אני מתכננת לספר לכם. בכל השנים שאני כותבת לכם גזרתי על עצמי לא רק לספר אמת, אלא גם את כל האמת. החלטתי שהגיע זמני לצאת מהארון".