הדוגמנית ואושיית הרשת עדן פינס, עלתה היום (ראשון) לכותרות בעקבות תמונה שהעלתה שהצליחה לעורר דיון סוער ברשת, בין אלו שטענו כי היא "מעודדת רזון קיצוני", לבין מי שטענו כי אין מקום לדיון על הגוף שלה. פינס עצמה החליטה להגיב גם היא לדברים
בפוסט שהעלתה, פינס שיתפה תחילה כי היא התלבטת אם להגיב לדברים, שכן מצד אחד "זה לא נגע בה", ומהצד השני, היא הבינה את השיח הער שהתפתח על הגוף שלה: "הגוף שלי הוא כלי להעביר ביקורת, ואני לא היחידה ולא הראשונה שמשתמשים בה בדבר הזה".
לאחר מכן, היא הבהירה כי היא והלכת להגיב לדברים "ממקום אוהב, מעריך ומקבל", וכי היא יכולה להבין את התגובות החלוקות בנושא: "אני לא כועסת ואני לא נוטרת טינה, זה באמת ממקום שלם וטוב", הבהירה.
"אני רוצה להרגיע. אני בחורה שמתאמנת, אוכלת בריא, לפעמים גם לא בריא, מרגישה, בעיניי, נראית טיל נפץ, אולי אחת התקופות היותר פורחות שלי", המשיכה פינס ולאחר מכן התקדמה לביקורת: "בשנים האחרונות נעשתה מגמת עלייה, יש מגמתיות מוגזמת להביא לכדי דיון דימוי גוף, בעיקר של נשים, כי לגברים זה לא מה שקורה בדרך כלל".
לאחר מכן, היא התייחסה לביקורת של סוכן וצלם העבר עדי ברקן: "בדרך כלל זה גם מגיע מנשים לנשים, הפעם הגיע עדי ברקן היקר. זו לא פעם ראשונה אגב שאני נתקלת בשיתופים של פוסטים שלי ואיזושהי כותרת, על 'כמה שאני מעודדת הפרעות אכילה'. אירוני שדווקא מי שמדבר על אידיאל יופי עדיין חושב שיש לו זכות לנתח גוף של אישה שלא ביקשה את דעתו. מי שמרגיש צורך לשפוט גוף של אדם אחר, מספר הרבה יותר על עצמו מאשר על מי שעומד מולו".
"מדברים הרבה על קבלה עצמית, על גיוון במבנה גוף, על בריאות הגוף, הנפש. לאנשים, במיוחד בסושיאל מדיה, היום יש באמת נטייה לנתח, להדביק הבחנות, להמציא סיפורים. מפתיע בעיניי זה כמה בקלות אנשים מרשים לעצמם לקבוע מצב רפואי, מצב נפשי דרך תמונה אחת או סרטון של כמה שניות", היא המשיכה והתייחסה לתגובות.
"הפרעות אכילה הן נושא אמיתי, מורכב וכואב. דווקא בגלל זה, להשתמש בו כהשערה או כרכילות על אדם אחר זאת לא מודעות, זה גם לא עזרה, זו זילות של נושא שראוי להתייחסות מקצועית ורגישה, ולא על הדרך בתור כותרת", תקפה.
היא המשיכה וטענה כי מדובר ב"באדי שיימינג" (ביוש גוף): "באדי שיימינג לא נמדד בכיוון שאליו המחוג זז על המשקל, כמה אני היום קמתי בבוקר, כמה אני שוקלת. הוא מתחיל ברגע שאדם מרגיש שיש לו בעלות על גוף של מישהו אחר, כמו שהרבה מרגישים כנראה שיש להם בעלות על הגוף שלי.
פינס המשיכה ודחתה את התגובות שטענו כי היא צריכה לקבל ביקורת מכייון שהיא אדם ציבורי ומוכר: "לא, לא, לא. אני גם בן אדם. אני בן אדם עם נשמה ועם רגש. ואיפה אנחנו נופלים כחברה? ברגע הזה שאנחנו חושבים שמותר לנו להעיר, לנתח או להשיג מסקנות על גוף שלא שייך לנו. ושם פספסנו בתכל'ס את כל הרעיון".
"ועוד יותר מזה, הכי חשוב, אף אחד מאיתנו לא באמת יודע מה אדם אחר עובר. לא את ההיסטוריה שלו, לא את הבריאות שלו, לא את הגנטיקה שלו ולא את הבחירות שלו. גם אם זו לא הגנטיקה שלי, הגוף שלי עבר הרבה מצבי צבירה, שבהם, ברוך השם, הנה אני בת 29, עברתי את גיל הפעימות ההורמונליות, וסוף סוף, ברוך השם, אני מאוזנת", הוסיפה.
"מה זה אומר? שילדה בת 19 היום, שקצת עלתה על המשקל יותר ממה שהיא רגילה, בגלל לצורך העניין, מה שלי היה, שחלות פוליציסטיות? אז מה זה אומר שאם עוד חודש אני אעלה שבעה קילו פתאום סתם ככה, בגלל ההפרעות ההורמונליות שיש לי, אז זאת לא הגנטיקה שלי? אז זו הפרעת אכילה לצד השני? רגע, בעצם על זה אנחנו לא מדברים, נכון? אם אנחנו נלך אחורה לתקופה הזו, שהייתי מקבלת את התגובות הכל כך פוגעניות על איך שהייתי נראית אז, בעצם משם הכול התחיל.".
"תנו לי לגלות לכם עוד סקופ: מי שיש לה הפרעת אכילה היא לאו דווקא אישה רזה. אבל את זה, אם באמת בא לכם לעשות משהו מעבר, אתם תגלו כשתלכו להתנדב במחלקות להפרעות אכילה", המשיכה.
לאחר מכן, היא חזרה על המסר החשוב - לא לשפוט אף אישה, לא משנה באיזה מידה או משקל היא: "לא לדבר על אישה. לא על אישה רזה, לא על אישה מלאה, אישה שמנה. לכל אישה יש את הזכות המלאה להתקיים בשלום בתוך הגוף שלה, ואם היא לא בשלום, אז להיות לפחות בדרך לשם. זה לא הגיוני שמישהו אחד בבית יישב, יכול לערער לה את כל הביטחון בשנייה".
"אני בסדר, יש לי עור של פיל, שלקח לי הרבה שנים לפתח אותו. אבל מה קורה לילדה אחרת בבית, שעכשיו יושבת ורואה את כל הפרסומים האלה, ואם הדבר הזה היה מכוון כלפיה, איך הייתה מסיימת את היום שלה?", תקפה.
עוד הוסיפה בנימה אישית, כי היא נמצאת בתקופה שהיא הכי שלמה עם עצמה: "דווקא בתקופה האחרונה, אני מרגישה שאני באמת הכי אני, הכי אוהבת את עצמי שאי פעם הייתי, הכי שלמה עם עצמי. ולראשונה מזה הרבה זמן גם למדתי להרגיש בבית בתוך הגוף שלי. ותאמינו לי שזה לא היה פשוט".
"ודווקא התגובות האלו והשיח הזה הם אלו שמעוררים את השדים. פותחים מחדש סדקים שאני כבר מזמן שמתי עליהם מלט והשארתי מאחור. כי גם כשאנחנו חושבים שכבר למדנו לאהוב את עצמנו, מילים יכולות להחזיר אותנו לרגעים שכבר חשבנו שנגמרו", הודתה בכנות.
"אז יש לי בקשה קטנה, לכל מי שרואה את זה ואולי זה נוגע אליו. אולי הגיע הזמן שנפסיק להתייחס לגוף של אנשים, כנושא לדיון ציבורי. הגוף שלי הוא לא נושא לדיון ציבורי. הוא לא זמין לשיפוט או לכותרות. אפשר לאהוב גוף מלא, אפשר לאהוב גוף רזה, ואפשר פשוט להפסיק לחשוב שמישהו חייב להסביר לכם למה הוא נראה כמו שהוא נראה. כי אם באמת אכפת לנו מבריאות הנפש, מדימוי גוף ומחברה בריאה יותר, השינוי בטוח לא מתחיל בעוד הבחנה ברשת. הוא מתחיל בהכלה, באמפתיה, בכבוד, בחברות וברגישות", סיכמה.