עונת האח הגדול 2026 הגיעה אמש (מוצ"ש) לסיומה, עם ההכרזה על גל רובין, מהדמויות היותר שנויות במחלוקת שכיכבו בתוכנית, כמנצחת הגדולה.
התגובות על הזכייה עוררו סערה לא רק בקרב הצופים, אלא גם בקרב הדיירים האחרים של הבית, שהגיבו על כך בשידור חי ויצאו כנגד הזכייה שלה, באופן חריג ויוצא דופן שטרם נראה בעונות האחרות. למרות הכל, רובין לא נתנה לתגובות הקשות לקלקל לה את השמחה על הזכייה במיליון השקלים (מינוס המיסים), אחרי שאת העונה שעשתה ב"הישרדות" היא סיימה במקום השלישי בלבד.
בריאיון לוואלה סלבס, רובין שיתפה על ההתרגשות הגדולה סביב הזכייה שלה ("אין טייטל יותר מרגש"), מה דעתה על התגובות של הדיירים ("כל אחד צריך לעבוד על המנגנון של יכולת הפרגון"), הביקורת שקיבלה לאורך העונה ("התרגלתי להתבאס"), על ההשוואה לביבי ("מגניב ברמות"), האם יש סיכוי לסולחה עם הודיה ושאר הדיירים ("אני פתוחה לזה") ומה היא הולכת לעשות עם הפרס?
צפו בריאיון המלא בראש הכתבה.
גל רובין, הזוכה הגדולה של האח הגדול, איך את מרגישה?
מטורף! באורות. נרגשת מאוד. ממש ממש מאושרת. אין כיף כזה, אין טייטל יותר מרגש.
את חשבת שזה יקרה?
אני ממש קיוויתי, ממש התפללתי, ומאוד מאוד מאוד רציתי את זה. כנראה שרוצים ממש חזק זה קורה.
את קיבלת תגובות לא מאוד נעימות עכשיו, גם מאלירן וגם מרפאלה. את חשבת שיפרגנו לך יותר?
קיוויתי ממש שכן. אני חושבת שעברנו הרבה דברים טובים כדי שיהיה להם את האפשרות לפרגן יותר. זה לא היה רק זה, השאלה במה אתה בוחר להתרכז. וזה באמת בסוף עניין שלהם, זו בחירה שלהם להגיב ככה. אני חושבת שזה מוציא אותם פחות טוב. אבל כל אחד צריך לעבוד על המנגנון הזה שנקרא יכולת הפרגון. וזה כבר ממש קרה, וזה גם ממש חותמת. והאמת היא שהחותמת לא שלהם, החותמת מבחוץ, וזה מאוד מאוד כיף, ואני חושבת ששווה לשמוח בשביל מישהו אחר. גם בשבילך אתה רוצה שישמחו, אני חושבת שאם זה היה הפוך, הם לא היו רוצים שידברו עליהם ככה. אבל בחירה שלהם.
את יכולה קצת להבין מאיפה מגיעה הביקורת שלהם?
אני יכולה להבין את התסכול ואת הבאסה. היא (רפאלה) רצתה מאוד בשבילו (אלירן), הוא רצה מאוד בשביל עצמו. הם רצו הכל רק לא אני. אני יכולה להבין, עברנו שלושה חודשים מאוד קשים. מאוד מאתגרים, כל אחד בערוץ שלו, בעולמות שלו. אבל אני לא יכולה להבין לגמרי את התגובה המגעילה. אני יכולה להבין את לא להגיב, זה יותר מגניב, אבל להגיב משהו שהוא לא סבבה. אבל זה לא שלי, באמת זה לא שלי. אני מתבאסת, אבל לא נורא, קצת התרגלתי להתבאס.
ולמה את חושבת שלא הסתדרת עם הרבה דיירים?
אני חושבת שהייתי, ועודני והנני, פשוט מאוד דעתנית. וזה לא פשוט. הרבה שנים הייתי במקום ששתקתי, התכופפתי, התאמתי את עצמי, מאוד רציתי להיות חלק, גם במחיר של אני עצמי. והגעתי למקום וחיים, ואז גם לתוכנית הזו, שוואלה, אני לא חייבת. ואני האמת ממש יכולה לבחור בעצמי לפני שאני בוחרת במישהו אחר.
וגם לא עשיתי משהו שהוא מאוד מאוד נוקב, פשוט רק אמרתי את דעתי, פשוט היה לא נוח עם הדעה שלי, אולי כי איתה שונה, אולי כי איתה לא מתכופפת, לא הכילה את הרצונות שלהם להיות חלק מאיזשהו גוש מסוים, איזושהי החלטה מסוימת, כמו שהם אמרו, הרוב קובע. אבל רגע, מה אכפת לי שזה הרוב קובע? אז מה, כל החברים שלי יקפצו מהגג גם אני אקפוץ מהגג? לא, שנייה, זה דקה אחת המומנט שלי, להיות אני, להקשיב לעצמי, לבטא את עצמי, למה או שאת איתנו או שאת בחוץ? אז העדפתי את הבחוץ, פשוט כי חשוב להיות נאמנה לעצמי.
הייתה הרבה ביקורת של אנשים חשבו שהגעת עם אסטרטגיה, אמרו שהגעת לעשות הישרדות באח הגדול, מה את חושבת על זה?
אי אפשר לעשות הישרדות, לא בא הגדול ולא בהישרדות. שמים אותך בסיטואציות מאוד מורכבות ולא צפויות, שאתה לא מכיר, שאין לך מושג, שאתה לא יודע, לא להמציא, בסדר? לא להמציא כי זה נוח.
זכיתי בזכות ואני מאוד ראויה והתמודדתי עם הכל. אני בן אדם שכן חושב על מה שהוא אומר. מאוד חשוב לי לא לפגוע במישהו אחר. איזה קטע שאני יכולה ויש לי את היכולת הווירבלית לפרק את מה שאני אומרת, ולהשתמש במילים שהן פחות חורדרניות וגם ממש התאמנתי בחיים שלי, כי אני פשוט אימא לשישה ילדים, לצרוח זה לא בכלל כששומעים אותך. דברי חכמים בינך את נשמעים, דברו נעים. אפשר לדבר על הכל, שתהיה שיחה קשה, שיהיה לו נעים, שיהיה לא נוח, אבל אפשר לדבר, לא צריך לצרוח. זה שלא הייתי באירוע הזה גרם להם לעשות אותי חריגה ושונה. אבל האמת היא שאם זה חריגה ושונה, אני שמחה להיות חריגה ושונה כזאת. מאוד.
השוו אותך לדמות מאוד חשובה בחוץ, לביבי. היה מחנה רק גל והיה מחנה רק לא גל.
ביבי זה ראוי ברמות. היידה ביבי, מה אני אגיד לך? זה מגניב ברמות. זה מדהים בשבילי. שישוו אותי לאנשים כאלה, מנהיגים חזקים וטובים. אני על זה, אני בפנים, תודה לקחתי.
איפה עוד נראה אותך? עוד ריאליטי? אולי פוליטיקה?
אולי מפלגת נשים, גרושות. אין לי מושג, באמת. החיים שלי כאלה, אני פשוט באמת קשובה לחלומות שלי, לפנטזיות שלי. כי בסופו של דבר התחלתי את החיים כאימא, ועכשיו אני כזה יותר בשלב המגשים והצעיר שלי, למרות שזה לא מסתדר ברמה של הגיל. אבל למי אכפת איך זה מסתדר? אני לא יודעת לאן זה עוד יובל, העיקר שיהיה כיף.
ומה את הולכת לעשות עם הכסף?
אני ממש ממש רוצה להשקיע אותו בטוב, הבית שאני גר בו עם הילדים. אולי אני ארכוש אותו. אבל זה יהיה משהו חיובי וטוב, שיתרום לי ולילדים בצורה הכי טובה. כמובן שאני אתן ממנו מעשר, זה הכי חשוב. ואני מאוד מאוד נרגשת. אני עוד לא שם. לאט לאט. אבל משהו טוב. ולילדים.
את חושבת שיש סיכוי לסולחה עם כמה מהדיירים? למשל הודיה?
אני באמת פתוחה, וגם הייתי פתוחה לזה בתוך הבית. אני לא באנטי לכלום. אנשים לפעמים נמצאים במקומות, כמו שגם אמרתי, בתוך הבית, מאוד מאוד קשים, בלי קשר אליי. ויכול להיות שאני הייתי איזה מראה בשבילה, והיא מראה בשבילי. בקושי שהיא תרמה לי, מה שהיא הוותה לי, עזר לי לאסוף את עצמי ולהחזיק יותר נאמנה לעצמי. ואם לא היה קושי כזה גדול, אולי לא הייתי מרגישה את הצורך הזה. והייתי רק בהאפי האפי ג'וי ג'וי. אני פתוחה לזה. אבל עוד הפעם, זה לא מספיק שרק צד אחד ירצה את זה. צריך הדדיות.
ולסיום, תני לנו טיפ לחלה לשישי.
פשוט ללוש את זה ממש הרבה, וכל העצבים במקום להוציא על בני אדם, ולהתעצן על אנשים ולהשתלח, פשוט תוציאו את זה על הבצק. זה מחמם את השמרים, זה ככה עוזר להם להתרבות, זה טוב, תשתלחו בבצק. כמה שיותר.