טום אביב: "כבר לא ידעתי להבדיל בין מי אני למי שכותבים עליו"

השף טום אביב פרץ את דרכו בתעשייה לפני כעשור, כשזכה בעונה השישית של "מאסטר שף". מאז, הוא הפך להיות שם מוכר בתעשייה, עם תדמית "הילד הרע" שדבקה בו.

בריאיון ל"וואלה אישי", אביב משתף על הדמות שדבקה בו ושממנה הוא מנסה להתנער, התקרית האלימה כשתקף אדם מחוץ למסעדה שלו שעדיין רודפת אחריו, ההתמכרות לאלכוהול עליה הצליח להשתלט, הדרך שלו ב"רוקדים עם כוכבים" וההדחה המהירה, הביקורת הנוקבת שקיבל מהשופט דוד דביר, הביקורות על המשקל והשמועות על הסמים, האירוסין שהתפרקו והחלום הגדול - להגיע לנחלה ולהקים משפחה משלו.

צפו בריאיון המלא בראש הכתבה.

כאן מאזינים בספוטיפיי

לכל הפרקים של וואלה אישי

את הריאיון אנחנו מקיימים בשעות הצהריים המוקדמות, שעות שבעבר היו הבוקר של השף המפורסם. אבל אז הוא לקח את החיים בידיים, וערך שינוי משמעותי בחייו.

"בשנים הראשונות לא תרגלתי אורח חיים בריא. זאת אומרת, הייתי זורם עם זה. אם הייתי הולך לישון מאוחר, הייתי קם מתי שאני קם והכול היה מתחיל כזה, לא היה לי סדר יום", מודה השף. "האמת שמי שסידר לי את הראש באספקט הזה זה אבא שלי, שאמר לי 'תקשיב, אם לא יהיה לך סדר יום, ואם אתה לא תקום בזמן, ואם אתה לא תלך להתאמן אתה לא תחזיק מעמד. יש לך ככה מספר שנים להחזיק מעמד וזהו'".

אז סיגלת את האורח חיים הזה של לקום מוקדם, חדר כושר?
"כן, זה לא נפל ברגע. הייתי צריך לשלם על זה מחיר. לקום לא טוב כמה ימים ולהגיד 'למה משכתי עוד שעתיים' ו'למה יצאתי אחרי הסרוויס' ולאט לאט אתה מתחיל. כי בהתחלה יש פומו (FOMO) נורא גדול".

היום כבר אין לך פומו משום דבר?
"לא, ממש לא. אני אנטי-פומו אפילו".

אתה רואה שיש איזה משהו, איזה עניין, איזה מסיבה שכולם הולכים אליה וזה כבר לא מדבר אליך?
"אני כמעט ולא נחשף אפילו, אני אגיד לך את האמת. אני אפילו לא יכול לחשוב על הפעם האחרונה שראיתי משהו ואמרתי 'וואו, איזה באסה שאני לא שם'".

ופעם זה היה? פעם היית אומר 'איך אולי גם איך לא הזמינו אותי' או 'איך אני לא שם?
"כן, כי אתה במלחמת קיום כזאת בהתחלה 'בתעשייה', אתה יודע, אני חולה על זה שקוראים לזה 'התעשייה'".

אז השאלה שלי היא, אם זה מגיע בגלל שאתה מהתעשייה, או שאם היית טום אביב אנונימי גם היה לך איזה רצון כזה שיזמינו אותו לכל מקום?
"זאת שאלה טובה. כשהייתי יותר צעיר, אז כמובן, אני מדבר איתך תיכון והלאה. ובאיזשהו שלב זה נרגע, עשיתי גם תואר במנהל עסקים ואמרתי זהו, אני הופך להיות איש גדול, זהו, מספיק להיות ילד. ואז פתאום מאסטר שף והחיים מקבלים היפוך, ואז הפומו חוזר, אבל מכיוון אחר. מכיוון של 'רגע, למה אני לא שם? ולמה לא הוזמנתי? אני לא מספיק שווה? ומתי יגיע הרגע שידברו עליי מספיק כדי שאני אהיה קונצנזוס ואני לא אישכח?'".

מצד שני, היו רגעים שדיברו עלייך הרבה שרצית שזה יישכח.
"זה העניין, כי אי אפשר באמת לשלוט בנרטיב. היום אני יכול להגיד לך שצמצמתי את החיים שלי מאוד, מהסיבה הפשוטה שהבנתי שאי אפשר לשלוט כמעט על כלום. בעצם אנחנו יכולים לשלוט על שני דברים: על מה שאנחנו עושים ועל איך שאנחנו מגיבים לסיטואציות. זה הדבר היחיד. כל מה שקורה סביבנו אי אפשר לשלוט. אז החוסר שליטה הזה הוא כל כך קשה לי שהחלטתי לצמצם פשוט את החיים שלי".

זה קצת לסרס את עצמך, לא?
"יש אנשים שירגישו שזה לסרס. אני לא, אני מרגיש חופשי. ההפך, כמה שפחות לרדוף וכמה שפחות לנסות שידברו וכמה שפחות לנסות לשלוט באיזה נרטיב וסיפור".

אתה שף, תמיד יש סביב שפים באז וכל הזמן אייטמים, אבל אני לא זוכר שזה היה ככה לפני כמה שנים.
"אני אגיד לך משהו, אני חושב שקראתי את זה איפשהו, דיברו על זה בעשורים, שהיה עשור של להקות בנים והיה עשור של שחקנים, ועכשיו, אני חושב שאנחנו לקראת הסוף כבר, לצערי, של העשור של השפים. היה פה איזה באז מאוד גדול על שפים, תוכניות האוכל הביאו את הרייטינג הכי גבוה וכל אחד רצה להיות במטבח וזה היה כל כך נוצץ".

אבל היום זה לא רק זה, זה גם הדברים הצהובים והביפים. אם זה אסף גרניט ורותי, או אסף ואנה ארונוב.
"זה תחייה מחדש, אני חושב. כי לרגע זה שכך".

איפה אתה בכל הסיפור?
"I can't be bothered. אני אומר לך את האמת, אני מסתכל על זה היום, על ביף כזה, ולשנייה אני אומר 'וואי, איך בא לי לתת את ה-שנקל שלי על הנושא'".

כי פעם היית עושה את זה.
"הייתי, לגמרי, ברור. חייב. ולהגיד גם מה אכפת לי. והיום אני אומר, 'כן גנב, לא גנב עובדים, כן נכנס, לא נכנס', בסופו של דבר אני מסתכל על זה, אני מכיר את העולם גם מאחורי הקלעים, אני יודע שזה הכול מנוהל על ידי יח"צ והכול כל כך מחושב".

"ותראה, בדרך כלל זה מתחיל מאיזושהי אמוציה, זאת אומרת, אם נסתכל על סיפור אנה ארונוב ואסף גרניט, אז רואים שהסטורי הראשון של אנה היה אמוציונלי, הוא היה אמיתי. אבל משם זה כבר הפך להיות מי שולט בנרטיב. אז אסף יושב ומתבדח על זה ומספר את הסיפור שזה בכלל עובד שלו שהתחיל עם ההוא וזה הכול הופך להיות בדיחה כזאת וזה, 'אני יודע לנצח את המהלך'".

"ואתה יודע משהו? אני אתן לו את הזכות הגדולה להגיד שהוא אמר את הדבר הכי חכם בסופו של דבר - הוא אמר משהו כמו 'עכשיו כולם יודעים שאני מחפש עובדים ועכשיו גם כולם יודעים שלאנה יש בר יין'. אז win-win situation בסופו של דבר".

אתה ניסית פעם לקחת עובדים?
"לא".

וניסו לקחת לך?
"כן. בטח. תראה, אמרתי, עניין של שליטה בחיים, אז אתה שולט איך להתייחס לזה. בהתחלה, תדבר עם טום של לפני חמש, שש, שבע שנים, אני חושב שהייתי גם מרים טלפון לבן אדם. לא הייתי עושה את זה ויראלי. הייתי מרים לו טלפון".

וואלה?
"כן. הייתי אומר 'למה עשית זה וזה וזה וזה'. אני אפילו זוכר תקרית שהרמתי טלפון לאיזו המבורגרייה מתחרה מול הפט קאו שהרגשתי שהם מחקים לנו את האריזה. הרמתי טלפון לבעלים, בלי להכיר אותו. ולהגיד לו 'אתה חקיין, אתה מעפן'. זה לא היה טלפון רגוע, זה היה טלפון מאוד אגרסיבי".

"אבל היום, אני אומר לך את האמת, אחד - אם בן אדם חושב שלגנוב לי עובד זה דבר מוערך, זה מרים לי באיזשהו מקום, כי אני אומר 'אוקיי, אנשים חושבים שבן אדם שעבד איתי שווה גניבה'. ואם בן אדם מעתיק משהו שאתה עושה או לוקח השראה, איך שתקרא לזה, אז זה גם משהו שמחמיא".

"בסופו של דבר אין מה לעשות. אף אחד פה לא ממציא את הגלגל ובתחום שלי במיוחד באוכל, כולם רוצים נורא להיות גאונים גדולים ולעשות דברים חדשים, הכול כבר נעשה. זה הכול בעטיפות חדשות".

אתה זכית במאסטר שף ופתחת מסעדות ובארץ ובעולם והכול. שפים כמו אסף גרניט, מאיר אדוני, הם מסתכלים עלייך בעין שווה או בגלל שאתה זכית בריאליטי והגעת משם זה שונה?
"פעם זה נורא עניין אותי. היום זה לא מעניין אותי בשום צורה. גם אין לי תחרות עם אף אחד".

אבל זה הכי עולם של תחרות.
"היה לי תחרות. פעם הייתי אומר לך זה לא מעניין אותי, מעניין אותי איך יסתכל עליי רושפלד, ומעניין אותי איך יסתכל עליי יובל בן נריה, ואם הם לוקחים אותי ברצינות. אבל אני חושב שעשר שנים עברו מאז מאסטר שף ואני יושב עכשיו פה ומדבר איתך".

"אני עדיין עושה אוכל, אני עדיין פה, אני בפינה שלי, זה בכלל לא משנה, איך שהם יקחו אותי זה שלהם. אני פה. אני פה. איך שהם יקחו אותי זה תעודת מראה על עצמם. זה החוסר ביטחון שלהם. אם עומד איזה שף גדול, מוצלח ומרגיש את הצורך שלו לשפוט אותי או להוריד מערכי בגלל שיצאתי דרך ריאליטי, אז זה שלו".

היה כזה?
"אני בטוח שיש עדיין כזה".

מי?
"לא יודע, ספציפית, נקודתית".

לא היה איזה משהו נקודתי?
"לא, לא שהרגשתי. אבל אמרת מאיר אדוני, אז אתן לך דוגמה. אבל תבין כמה שזה שלי. אני לא אשכח את זה שסיימתי את מאסטר שף, ואחד נותני החסות של מאסטר שף זה ארקוסטיל, ואמרתי לסמנכ"ל שיווק דאז, 'אני רוצה סט סכינים' והוא צחק לי בפנים. 'אחי, תגיד לי מי אתה חושב שאתה, לך תקרע כמה סינרים'".

"מפה לשם, אולי חודשיים אחרי זה הזמינו אותי לאיזו השקה של אולם התצוגה שלהם והיה שם מאיר אדוני. והוא הגיע והכירו בינינו והוא לחץ לי את היד והוא לא ידע מי אני. הוא אמר כזה סוג של, 'אני לא רואה מאסטר שף כי אני לא יודע לא יכול לסבול את זה'. לא זוכר מה הוא אמר אפילו, לא אוהב את התוכנית".

"ואני הלכתי ואני אמרתי, סליחה על הביטוי, הוא זיין מוח. אתה יודע מי אני ואתה משחק אותה ואתה מנסה להוריד לי ולקחת לי והכול. זה ישב עליי. היום בדיעבד אני מאמין לו שהוא לא ידע מי אני ולא ראה מאסטר שף, כי גם היום אם תיקח אותי ותכיר לי איזה זוכה ריאליטי בסיבוב האחרון של מאסטר שף סביר להניח שאני לא אזהה, כי אני לא רואה, אז זה הגיוני. אצלי בראש כולם יודעים הכול. אתה מבין, זה בראש שלי. והתעצבנתי מזה. ואז גם זה נתן לי איזשהו דרייב, אז באמת אחרי שלוש שנים גם קיבלתי סט סכינים. זה היה סגירת מעגל".

וקלוז'ר איתו היה לך?
"הקלוז'ר מבחינתי היה לבדוק מי מוכר יותר. זה מה שעניין אותי".

ומי מכר יותר?
"אני. אבל זה לא משנה. תראה, אנחנו לא יכולים להוריד את התחרותיות מאיתנו. אבל תקשיב, מאיר אדוני הוא שף גדול, והיום אני יכול להבין שמאיר אדוני של לפני 10 שנים, הוא גם היה הרבה יותר עסוק פה בארץ והכול, לא ידע מי זה טום אביב, קורה, הכל טוב. אז זה פגע בי נורא".

אז נראה לי שאתה, אם אני לא טועה, השף היחידי שאין לו איזה ביף עם שף אחר.
"לא, אין לי ביף עם אף שף. אף אחד. וגם אני אגיד לכם משהו, יוצא לי לעבוד עם אנשים שעבדו אצל שפים אחרים והכול, ותמיד אני מקבל את אותו פידבק, שזה 'בואנה, אתה מה זה שונה ממה שאמרו לנו שתהיה', 'זה מה זה חסר אגו'".

"אני מאוד אוהב טבחים סביבי שרוצים ליצור ורוצים לתרום ורוצים להתפתח, ומבחינתי גם אם תעבוד אצלי שנה עכשיו והלכת ופרסת כנפיים אז תרוויח. כאילו אתה לא אצלי בשרשראות. זאת אומרת, זה החלטה שלי פשוט, כי זה עשה לי כבר לא טוב".

הדגשת את המילה 'עכשיו'. כמה זה היה שונה באמת טום של פעם שלא שלט בעצמו, וגם סיפרת גם על התמכרויות.
"החיים שלטו בי. החיים, התקשורת, המסעדה".

אייטם לא טוב עלייך היה שולט בך?
"כן, זה היה יכול לגרום לי ממש כמו סוג של מועקה, כל אייטם".

ולאן היית בורח?
"הייתי נכנס למטבח, סביר להניח. או מסתגר בבית עד שזה היה עובר לי. מהר מאוד, כן? כי מהר מאוד גם היה כבר אייטם אחר. זה היה זה היה יותר מדי. אני חושב שזה היה יותר מדי כמעט לכל בן אדם להכיל באיזשהו שלב".

נשברת?
"זה תרם למשהו ששבר אותי. כי כבר לא ידעתי להבדיל בין מי אני למי שכותבים עליו. והיה הבדל. היה הבדל. לא כל כתבה הייתה נכונה, לא כל דבר היה מדויק, לא כל דבר היה מתאר את מי שאני".

"בסופו של דבר זאת העבודה שלך, בסופו של דבר אנחנו מוכרים סיפורים. כמו שאני מוכר אוכל, אתה מוכר סיפורים. אז הסיפור צריך להיות הרבה יותר גדול מהחיים עצמם כי החיים הם די משעממים".

אתה חושב שהגדילו לך את הסיפורים הרבה פעמים?
"לפעמים גם הקטינו. מה שפייר פייר, לפעמים גם הקטינו במקומות שהיה צריך להקטין ובמקומות שהצלחתי גם לצאת בשן ועין מסיפורים שהיו יכולים להתגלגל להיות יותר גדולים, מי כמוך יודע. אז היו הצלחות, אבל שוב - לרוב הייתה דמות שהיא טום אביב. ואני לא אשקר אם אני אגיד שקצת התאהבתי בה".

"כשבן אדם אומר לי 'אתה מאוהב בעצמך', היום כבר לא, כי זה לא ניכר. אבל אז, אז כן, הייתי אומר 'מה פתאום, אני לא מאוהב בעצמי וזה וזה', כי זה לא היה באמת אני מאוהב בעצמי. הייתי נורא מאוהב בדמות הזאת, ב'בד בוי', בילד הרע של עולם הקולינריה. זה נורא מגניב".

יכול להיות שלקחת את זה צעד אחד יותר מדי?
"בטח שלקחתי את זה צעד אחד יותר מדי. מי שחכם יודע להבין שזה תסריט ואתה משחק את זה. אתה לא צריך לחיות את זה".

ואתה היית חכם?
"לא. בשום צורה. הייתי ההפך מחכם, הייתי טיפש. כי אמרתי 'אני בן אדם כנה, אני לא יודע לשחק, אני לא שחקן, אני שף'. אני לא באתי לספר סיפור. אבל כן הייתי מספר סיפור. אז אם אני ילד רע, אז אני ילד רע. אז אני הילד הרע עד הסוף".

איפה הבנת שזה כבר בעייתי? באיזו סיטואציה?
"קלאסי במקרה עם התקיפה והכלב. אז הבנתי שזה כבר לגמרי יצא גם מהשליטה שלי. אבל גם זה לקח לי זמן לגמרי לעכל ולהבין כמה טעיתי וכמה זה היה לא נכון, המקרה הספציפי הזה".

"ואז, זה גרם לי לרפלקט, לחשוב על כל ההתנהלות שלי בשבע-שש שנים אחורה. אתה עושה לעצמך מסע אחורה. ואומר פה יכולתי יותר טוב".

וזה היה טיפול או אתה? היה לך פסיכולוג?
"לא, לא נעזרתי. היה לי פסיכיאטר שהיה מטפל בי עוד מהתיכון, הייתי פונה אליו פעם ב... אבל לא עשיתי אף פעם משהו רציף. זה היה הרבה עבודה עצמית. אני חושב שעבגלל זה הגעתי למקום שאני כל כך מרגיש בו נוח וחזק כנגד ביקורת ותגובות וכתבות וכל הדברים האלה, כגבר שהרים את עצמו מהתחתית".

מה זה היה התחתית?
"התחתית הייתה שהכול התנפץ לי, כל הבועה הזאת שיצרתי לעצמי, כל הנרטיב הזה, כל הסיפור, הכול התנפץ. הכול הבנתי שזה חארטה ואתה לא חסין ואתה לא מעל שום דבר. אתה מתנהל בצורה מסוימת במטבח ואתה מתנהל עם אנשים בצורה מסוימת והכול מחליק והכול עובר והכול סבבה. אז אתה מרשה לעצמך עוד ועוד ועוד ועוד ועוד וברגע שזה מתפוצץ זה מתפוצץ".

סיפרת גם על בעיית שתייה שהייתה בזמנו, נכון?
"לגמרי. אני חושב שקודם כל בעיית שתייה הולכת יד ביד עם התחום שאני עוסק בו, כי זה כל כך נגיש. המרחק מהבר למטבח הוא ארבעה צעדים בדרך כלל. כן? וגם אם יותר, תאמין לי אתה סוגר את זה גם אם זה שמונה צעדים זה לא בעיה. הבקבוק מגיע אלייך".

זה רק אלכוהול?
"לא, הייתה תקופה של כדורי מרשם גם. אבל אלכוהול זה היה זה היה ממש, נקרא לזה התמכרות?".

כן? היית מכור?
"תראה, אנחנו משתמשים מהר מאוד במושג התמכרות, כי מה זה התמכרות? משהו פיזי? לא, כי הצלחתי להפסיק לשתות. הפסקתי להפסיק לשתות בהחלטה של רגע. זאת אומרת זה לא היה תהליך שהנמכתי-הנמכתי אותי".

אבל לא היה לך את כל העניין של הקריזים?
"לא. זאת אומרת שזאת לא הייתה התמכרות פיזית, זאת הייתה התמכרות התנהגותית. אני זוכר את זה שכל פעם שהייתי חושב על להפסיק לשתות הייתי אומר לעצמי 'אבל מה אני אעשה כשאני לבד בבית?'. היה לי משעמם, גם לראות טלוויזיה היה משעמם".

באיזו שעה היית בדרינק ראשון?
"עם אלכוהול היחסים הם תמיד ביחס של זמן. אז זה מתחיל בערב, אז בערב זה בסדר, סרוויסים. קצת מתחיל יותר מוקדם, טיפה יותר מוקדם. בקורונה זה כבר התחיל מאוד מוקדם. זה כבר לפעמים 12 בצהריים, לפעמים אחת בבוקר. אם אתה כבר התחלת התחלת".

המשפחה והחברים קרובים לא היו קולטים ואומרים לך 'הלו, תירגע'?
"קודם כל המשפחה לא חיה בארץ. אני לבד בארץ מגיל 17. ואני גם מאוד מסוגר, זאת אומרת, אני לא אוהב שמתערבים לי ולא אוהב שאומרים לי. היום פחות, היום אני מנהל הרבה יותר שיח עם ההורים שלי, כולל לשתף בבעיות ודברים כאלה, מה שלא הייתי עושה אף פעם. בגיל 38 שזה הזוי. בתור ילד לא הייתי עושה את זה".

וחברים קרובים?
"אני לא יודע אם למישהו היה אכפת יותר מדי. כל עוד זה עבר".

זה מבאס להגיד את זה.
"זה מבאס להגיד את זה אבל זאת האמת. תראה, אתה מגלה בסופו של דבר, תמיד בראייה אחורה, שגם שלך היו בעיות, אם עבדת לאנשים אחרים, זה עבד להם, אז הבעיות שלך זה לא הבעיות שלהם".

היום אם אתה רואה דרינק אתה שותה?
"היום זה במצב של שליטה. האם היה לי איזה גליץ'? כן, היה לי. בשנה האחרונה היו פעם-פעמיים ששתיתי יותר מדרינק., כי שמתי לעצמי איזשהו לימיט בראש. בעצם אחרי כמעט שנתיים שלא שתיתי בכלל, אפילו לא עשיתי טעימות יין במסעדות. החלטתי ששליטה זה הרבה יותר חזק מהימנעות. it is what it is. זה באמת ככה. עדיף לדעת לשלוט במשהו מאשר להימנע ממנו. ואמרתי לעצמי אני שותה רק בארוחות ערב כי זה עניין תרבותי".

לא פחדת אבל שזה יגיע, אמרת, הנה היה לך גליץ'.
"ברור שפחדתי. אני גם אגיד לך משהו יותר מזה. הלכתי לשיח עם אסירים בכלא ניצן, באגף שיקום. אגף נגמלים זה נקרא. ישבתי איתם לשיח. והם שאלו אותי שאלות כמו 'ירדת למרתפים?'. יש מושג כזה 'ירדת למרתפים', זה לרדת לקבוצות תמיכה. או אם אתה נמנע לגמרי. ואמרתי, לא ירדתי למרתפים והיום אני לא נמנע לגמרי. אז אמרו לי 'אז אתה מבחינתנו לא נקי'. חלק מהם. חלק אמרו 'וואו איזה יופי איזה כיף שהגעת למצב הזה'. העניין הוא כמה אתה לוקח את עצמך קיצוני".

אולי זאת הנחה אבל שאתה עושה לעצמך?
"לא, היום אני לא חושב שזאת הנחה. כי בסופו של דבר, לדוגמה, אתמול בערב, היה לי את הלילה הכי רגיל בעולם. ראיתי נטפליקס והלכתי לישון. סדרת תעודה בנטפליקס והלכתי לישון. זה לא היה עובר פעם בלי בקבוק יין שלם. לפחות".

ומה המקסימום?
"מקסימום? מי זוכר בכלל? זה היה כמויות אבל לא הגיוניות. אני חושב שאני פיתחתי חסינות לכמעט כל חומר, כן? אני אומר את זה באמת, גם ברמה של שאני מדבר איתך על כדורי מרשם ואלכוהול. סמים זה די שנים רחוק ממני. כי זה מצחיק כי עדיין זה משהו שנורא אומרים עליי, שאני כאילו עושה סמים. אבל נגיד זה לא היה עובר אותי אתמול, לשבת ולראות סדרה ופשוט ללכת לישון".

מתי שמעת פעם אחרונה שאומרים שעשית סמים?
"ברוקדים עם כוכבים. בריקוד הראשון. אבל אני אגיד משהו. הרזון שהגעתי אליו בריקוד הראשון - אחרי זה כבר תפסתי את זה, קלטתי שאני מאבד המון משקל כי הפסקתי להתאמן משקולות. לא רציתי להכביד על הברכיים, גם ככה הן לא ב-100 מכל העמידה וזה. באמת הייתי נראה קצת לא בריא. האיפור גם לא היה נכון, הלבוש לא החמיא".

אבל הביקורות היו שאתה נראה מסומם.
"כן. אני מת על זה שאנשים אומרים 'נעילות' (הנעילה של הלסת), אח שלי אם אתה יכול להבחין בנעילות מהמסך, כנראה שאתה משתמש. סביר להניח. או שחברים שלך משתמשים כי אתה קצת באובר מודעות. במיוחד כשאתה רואה נעילות שלא קיימות גם. כי עוד פעם, קח אותי עכשיו לפוליגרף - לא נגעתי באף סם גם לא בתקופת רוקדים כדי לעזור לעצמי או משהו כזה".

כשראית אותך על המסך, זה לא היה נראה לך חריג?
"אני לא הסתכלתי על זה. אני לא קורא תגובות, אבל מישהו שלח לי 'אבל אל תשים לב לתגובות למה שכותבים לך'. ואמרתי לעצמי, איזה תגובות כבר רושמים לי? עוד פעם על הכלב? מה כבר יש לרשום. אז הוא כותב לי 'אתה באמת נראה קצת רזה אבל אתה לא נראה מסומם'. אמרתי, אה אוקיי אז רושמים שאני נראה מסומם".

"זה מתחלק לשניים: אלה של 'תראו איזה מסומם הוא נעול' ולאלה המודאגים. אני מת על המודאגים. אז לכל המודאגים, אם אתה מודאג לשלומי תרים לי טלפון דבר איתי. ואם אין לך את הטלפון שלי, אז כנראה שאתה לא באמת אכפת לך, זה בעיקר אכפת לך לרשום. כי אנחנו לא מכירים מספיק שיהיה לך את הטלפון שלי. אני לא קיבלתי אף טלפון מבן אדם שאמר לי 'בואנה חזרת להשתמש' או דבר כזה. זה לא קרה. אז תגובות... אנשים יושבים על הספה בסופו של דבר כותבים תגובה ובאותו רגע עוברים לריקוד הבא ורושמים תגובה לריקוד הבא. זה רמת ההתעניינות שלהם בי".

איך היה לך? זו הייתה חוויה קצרה.
"זה לא מרגיש כזה קצר. מבחינה טלוויזיונית זה היה קצר. איך זה היה? קשה. מאוד. ברמה שלא הייתי מוכן לכמה שזה יהיה קשה. גם הרגשתי שהגוף בוגד בי, זה היה מאוד מתסכל. אני לא יודע אם זה הגיל או אתה יודע".

בוא, יש שם מבוגרים.
"כל אחד והמבוגר שלו. אתה יודע, היום יצא מחקר לא מזמן שהגוף מתבגר בצורה שונה, חלקים מסוימים בגוף. אז אני נגיד מאוד התקשיתי עם הברך שלי. היא מאוד הפריעה לי, אז היה לי מאוד מאוד מאוד קשה וזה הכניס בי המון תסכול. אבל זה גם החדיר בי אש מסוימת".

אתה חושב שהיו קשים איתך מדי?
"יש משהו אחד שאני יכול להגיד שכביקורת לא היה אמור להיאמר, וזה מה שדוד דביר אמר 'איך אתה מעז'. אבל אני חייב להגיד, קודם כל תודה רבה על זה שהוא אמר את זה, כי זה נתן לי לצאת מהתוכנית עם מסר, משהו שלא יוצא הרבה פעמים כשאתה מודח מריאליטי. אנשים מדברים איתי ברחוב או הודעות שאני מקבל על המסר בעצם שעבר, הורים שאומרים לי 'בואנה הראינו את זה לילדים שלנו. הם לא רואים רוקדים עם כוכבים, אבל רצינו שהם יראו שמותר להעז וכל הדבר הזה'. אז על זה אני חייב להגיד תודה, על זה שזה בכלל נאמר".

"אני לא חושב שדוד דביר היה צריך להגיד את זה. הוא ספציפית. דוד דביר הוא איש חינוך, הוא היה ראש מגמה של אחותי בתלמה ילין. וכאיש חינוך להגיד 'איך אתה מעז' זה קצת דיסוננס. ולא הייתי מצפה מאיש חינוך להגיד את זה ואני לא חושב שזה משהו שהוא נכון להגיד. אני גם לא בטוח שהוא יעמוד מאחורי מה שהוא אמר אם הוא יחשוב על זה. גם אחרי שצללתי לתוך זה גיליתי שהוא הלך ל"המטבח המנצח", אז הוא נכנס לעולם שלי. חבל שלא הייתי שופט שם. אולי הייתי שואל אותו איך הוא מעז".

אבל מאחורי הקלעים, הוא לא בא אליך להתנצל?
"לא, אני לא לקחתי את זה קשה בכלל האמת. לי היה מאוד חשוב להצליח בתוכנית כי זה לא הייתי רק אני. גם הייתה יאנה איתי שרקדה איתי, היה לי חשוב גם שהיא תצליח, זאת אומרת, זה היה מאמץ משותף. אז כן, כאב לי גם בשבילה, כי גם ידעתי מאיפה הקושי הגיע".

"היו הרבה דברים שהיו אמורים להשתנות בריקודים בגלל דברים שיכולתי ולא יכולתי לעשות בגלל הברך. זאת אומרת, זה הפריע, היכולת הפיזית שלי הפריעה לעבודה שלה, אין ספק. אז כאב לי קצת עליה, בתור מקצוענית. אני לא רקדן, תיתן לי שתיים או שלוש זה נמוך באותה מידה, זה לא באמת משנה".

אתה חושב שעם מתן פרץ סלחניים קצת יותר או עם אנשים אחרים?
"לא יעזור איזו תוכנית בטלוויזיה בתחום הזה של הריאליטי, זה תמיד מופק, זה תמיד טיפה ערוך, זה תמיד בנוי בצורה מסוימת. בסופו של דבר, אתה לא יכול להסתכל היום על הקאסט של רוקדים עם כוכבים ולהגיד 'פייר לגמרי'".

למה?
"כי זה לא. יש לך אותי את מתן פרץ ואת גיא הוכמן נגיד, סתם אני אקח לדוגמה. ויש לך את עדן גולן ושימי מימון. אתה לא יכול לשים אותנו באותו משפט אפילו. אני חושב שאפילו קראתי משהו לפני שהתחילה העונה שהיו תלונות על זה. אני לא מאלה שיתלוננו על זה. כי אין מה לעשות. בסופו של דבר אנחנו מדינה קטנה. אז הביאו את עדן גולן, רקדנית מדהימה. אם תשאל אותי האם עורכים את זה נכון? האם קצת מתמקדים יותר מדי בסיפור שלה? ובאמת קצת נותנים תחושה שאתה כבר יודע את הסוף של הספר באמצע שלו? יכול להיות. אבל אני לא חושב שזה ברמה התחרותית מעניין כל כך".

אני יודע שאם אני הייתי מגיע לתחרות, ויודע שיש שרוב הסיכויים שמישהו אחר יקח, זה קצת כמו שאתה אומר, זה לדעת מה איך נגמר הספר.
"מה זה רוב הסיכויים? ברגע שאני ראיתי את הקאסט, מבחינתי הפתעה זה לעבור כמה הדחות. אחרי שראיתי בכלל גם את הקבוצה שהייתי בה, שהייתה קבוצה אתה יודע בכדורגל קוראים לזה 'בית המוות', בכלל אמרתי לעצמי טוב, אנחנו בהישרדות. שיניתי את הפורמט באמצע. אבל זה מה שיש".

אתה לא מצטער על זה? כי לך יש משפט כזה, 'אני לא יוצא ריאליטי, אני זוכה'.
"נכון, אני עדיין זוכה ריאליטי. אבל גם משתתף, כן. בסדר, זה לא מוריד ממני. אני חושב ברוקדים עם כוכבים זה לפי דעתי בעולמות הריאליטי הפורמט הכי חביב שיכול להיות. אני חושב שהשנה יש בו הרבה קונפליקטים. אני מרגיש את זה קצת. אולי כדי גם קצת לפלפל אותו. לא חייב".

"בזמן המלחמה הקודמת, אז היו משדרים 'האח הגדול' ואנשים היו אומרים 'אסקפיזם'. לא, זה לא אסקפיזם כפרה, לראות אנשים רבים על אוכל או על כל מה שאפשר לריב. ללכת מהחדשות לזה זה לא אסקפיזם. 'רוקדים עם כוכבים' זה אסקפיזם. זה נחמד, זה חמודי".

כשחשפו את הליהוק שלך גם היו תגובות כאלו של, 'מה אתם לוקחים אותו?' ו'לא מגיע לו'.
"זה היה ברור שיהיו את התגובות האלו. מאז המקרה שלי עם הכלב, עברו חמש שנים אולי? כמעט חמש שנים. יש זמן מסוים שאפשר לעבור הלאה, ברגע שבן אדם גם התנצל והכיר ומכיר בטעות שלו. כמה אפשר"?

יש אולי מפורסמים אחרים שסלחניים אליהם הרבה יותר?
"האמת שלא חשבתי על זה. סביר להניח. אבל אצלי זה היה גם זה נורא התפוצץ. אצלי זה היה יותר גדול מהיכולת כאילו לסלוח, זאת אומרת, זה יצא מהגבולות של ההיגיון. יש תגובות כאלה של 'לא נשכח ולא נסלח', פרופורציות. באמת פרופורציות.

זאת אומרת, הסיפור תפס רגליים וכבר הפך להיות משהו שהוא לא, אני מואשם בזה שלקחתי את הכלב - לא קרה. באיזשהו שלב מישהו כתב שאני הרבצתי לכלב. אנשים לא זוכרים את הסיפור, הם כבר רק כועסים עליי. אני ראיתי תגובה של מישהו שרשם לי 'לא נשכח ולא נסלח על מה שעשית לאברה מנגיסטו', אתה אפילו לא זוכר כאילו את הבן אדם. אתם מאשימים אותי בגזענות ואתם כאילו פשוט זורקים את השם של האתיופי הראשון שעולה לכם לראש. או אלה שרושמים לי 'לא נשכח שהוא הביא בוקס לאתיופי'. קודם כל לבן אדם יש שם. אתם מגדירים אותו כאתיופי, זה נשמע לי הרבה יותר גזעני מכל דבר אחר.

זאת הבעיה בסופו של דבר עם היכולת שלך בלשלוט במה קורה סביב החיים שלך. אתה עושה טעות ענקית, באמת טעות ענקית, והיא עולה על כל דמיון. כי אין בי גזענות. באמת. אין לי שום דבר נגד אתיופים, רוסים, ערבים, בני אדם הם בני אדם מבחינתי. בן אדם שהוא רע הוא בן אדם רע, בן אדם שהוא טוב הוא בן אדם טוב. זה זהו. זה מה שזה. לא משנה מה העדה שלו, אמונה שלו, מה הזהות המינית שלו, זה לא מעניין אותי. אז זה הדבר אולי היחיד שבאמת חרה לי בכל הסיפור הזה".

מעבר לזה אנשים כותבים כאלה שטויות. באמת. זה כבר הגיע למצב שזה מצחיק אותי. אנחנו מדינה שצוחקת על דברים אחרי חודש, אז נראה לי שאחרי חמש שנים אני כבר יכול. אחרי שהתנצלתי והודיתי בפני בית משפט וקיבלתי את העונש שלי, זה בסדר. אפשר ללהק אותי לרוקדים עם כוכבים הכול בסדר. לא יקרה שום דבר. ההפך, אני חושב שאני דוגמה נהדרת לעונש שאפשר לקבל מאלימות זוטרה. לא ממה שאנחנו רואים היום ברחובות מאנשים שהולכים מכות ברמות, אני רואה את הסרטונים האלה של הנוער היום והדקירות. בסופו של דבר, אני הרמתי אגרוף אחד, לא עשיתי יותר מזה, לא שאני מזלזל בזה או מקטין את זה, אבל אני אומר, הנה אני דוגמה טובה לזה שאפשר כאילו שיש לזה משמעות ואתה יכול ממש להיפגע מזה. ואני הראשון שאבוא ואגיד את זה - אלימות זה לא הפתרון".

אבל עוד פעם, עם הזמן אנחנו גם רואים את הקולות האלה גם כאילו לאט לאט נעלמים. זאת אומרת, בן אדם שיושב עם כזאת טינה, זה בן אדם שיש לו או בעיה אישית איתי או בעיה גדולה עם עצמו".

בוא נדבר על האירוסים שהתפרקו.
"האמת שאני אני אפילו לא הבנתי בעצמי כמה וואחד דבר הזה. גם זה לקח לי זמן להבין שזה דבר".

למה זה נגמר?
"בשיחות שהתנהלנו דיברנו תמיד על זה שעבדנו ביחד וזה לא היה נכון. שאני מסכים עם זה. אני לא יודע לשים את האצבע, אני חושב שזה מכלול של המון דברים שפשוט גרמו לזה לא לעבוד. ובסופו של דבר, אנחנו רואים כל כך הרבה נישואים וגירושים במהירויות שיא. אולי עדיף לעצור את זה בזמן לפעמים. ולתקן תמיד אפשר אגב אם באמת רוצים".

ניסיתם לתקן?
"אם באמת ניסינו לתקן? לא. לא חושב".

קיבלתי דיווחים שרואים אתכם ביחד, שהיא יוצאת מהבית שלך.
"לא התנתקנו אף פעם לגמרי. יש כלבה בינינו, שזה משהו שמשפיע. ואתה אף פעם לא יכול להיות שלם עם החלטה כזאת. אז לא התנתקנו אף פעם ואני גם חושב שסיפרנו לעצמנו שניסינו. להגיד לך באמת-באמת-באמת שניסינו לתקן וזה? לא".

היום אתה פנוי לאהבה?
"כן. יותר מזה, אני בנוי למשפחה. די אני רוצה כבר הלאה. אני בן 38. נתתי לעצמי עד גיל 42. פעם זה היה 35 כבר העליתי ל-42".

42 זה עוד ארבע שנים.
"צריך להכיר, צריך גם אם זה היריון, 42 זה משפחה, לא 42 להיות מאורס עוד פעם. הבחורה הבאה שאני מכיר, בא לי להכיר בחורה שמחפשת נחלה ולא לצאת לנחלה. כי די, נמאס לי. בא לי משהו רציני. זה יכול להיות משהו חדש, זה יכול להיות משהו מהעבר. אין לי מושג מה יהיה. הכול פתוח. לא סגרתי אף דלת. אני לא מאמין בלסגור דלתות, אבל אני יודע מה אני רוצה וגם אני יודע מה שאני חושב שמגיע לי, בסופו של דבר אחרי כל כך הרבה זמן.

כל כך הרבה זמן לא האמנתי שמגיעה לי אהבה ולא האמנתי שמגיעה לי זוגיות כנה ושקט. בגלל זה גם אמרתי 'נחלה', יותר במובן של התקרקעות כזאת, בלי דרמות. אז אני חושב שאני מוכן לזה. זה נורא קשה אבל. זה נורא קשה, גיליתי שזה נורא קשה".

גילית עכשיו?
"עוד לא ממש. אני לא יכול להגיד לך שיצאתי לשוק הרווקים-רווקות ואני בחיפושים".

אתה לא יוצא לדייטים?
"אני לא אקטיבי. לא, עוד לא יצא לי ממש להיות בדייטים וכאלה. אני לא יודע איך עושים את זה".

לא מתחילות איתך באינסטגרם, באפליקציות?
"לא, אפליקציות לא. אני לא יכול, אני יכול? נראה לי זה מוזר. מה בטינדר? לא".

בגלל שאתה מוכר כאילו?
"לא, לא יודע. זה יגיע בדרך שאני הכי פחות מוכן לזה, מהמקום שאני הכי פחות מוכן לזה. משם זה יגיע".

מתחילות איתך במסעדה שלך בשוק?
"בשוק זה לא מקום כזה. אני הרבה יותר נגיש בשוק, אבל אני עדיין חושב שזה יותר, ניגשים אליי בשביל סלפי ולדבר איתי על מה היה ברוקדים וכזה מאשר לעשות מוב. חוץ מזה שאני הגבר, אני צריך לעשות מוב לא?".

לא יודע. לפעמים גם נשים עושות.
"כן 2026, אז נשים יקרות הגיע זמן שתבינו אתן יכולות לעשות מוב".

אני מסיים עם תמיד עם מה אתה מאחל לעצמך בעוד כמה שנים, אבל נראה לי שהבנתי שמשפחה.
"כן."

ומבחינת מסעדות?
"קריירה? לא יודע באמת להגיד מה בא לי מבחינת עוד מסעדות וכמה וכל זה וכוכב מישלן וכל הדברים האלה, זה גדול עליי. אני פשוט רוצה להיות מבסוט ממה שאני עושה ושמח ממה שאני עושה. ורוגע, רוגע, רוגע יותר מדי. זה רכבת הרים של 10 שנים עם מאסטר שף עד היום, רוקדים זה היה הסוף של הרכבת הרים. לא אומר שאני לא אעשה טלוויזיה ולא אומר שאני אעשה עוד מסעדות, אבל בא לי לדעת להפריד בין החיים הפרטיים שלי לחיים הציבוריים שלי והעסקיים שלי, מה שלא ידעתי לעשות עד היום. וזה מה שאני מאחל לעצמי".