בטי רוקוואי החלה את דרכה בתעשייה כמאפרת צעירה, משם עברה למגזין "עולם האישה", עד שבשנת 1985 פתחה את הסוכנות שלה, "אימג'", בה עברו כמה מהשמות הכי גדולים בתעשייה. לפני 20 שנה, היא עשתה את הפריצה הגדולה לקהל הרחב, כשכיכבה בתוכניות "הדוגמניות" כשופטת הקשוחה, עם ביקורות קשות שעד היום זוכרים לה.
עם השנים, היא לקחה צעד אחורה מהתעשייה, עברה שינוי גדול בחייה לא רק המקצועיים, אלא גם האישיים, לאחר שנפרדה וחזרה שוב לבעלה, עברה טיפול משפחתי ביחד עם ילדיה, וכיום כל מה שהיא רוצה זה את השקט, הטבע והקהילה.
בריאיון מיוחד ל"וואלה אישי", רוקוואי חזרה לימים בתחילת הדרך, כשהייתה סוכנת דוגמניות צעירה בתוך התעשייה הקשוחה, השמות הגדולים שגילתה ובנתה להן קריירה, החרטות שיש לה הנוגעות לדימוי גופן של נשים, התגובות הקשות שקיבלה ברחוב כשכיכבה ב"הדוגמניות" וההחלטה שלא לחזור לעונה נוספת, מה היא חושבת על התעשייה היום ולמה בשום פנים ואופן היא לא מוכנה לחזור אליה.
צפו בריאיון המלא בראש הכתבה.
כאן מאזינים בספוטיפיי
לכל הפרקים של וואלה אישי
כבר בפתיחת הריאיון, רוקוואי הודתה שאחרי למעלה מ-40 שנה במקצוע, היום היא בעיקר נהנת מהשקט שלה: "ראיתי הכל. הייתי עם כל הדוגמניות מהקטנות ביותר לגדולות ביותר. יאכטות, מטוסים פרטיים, סרדיניה בקיץ, קאפרי בקיץ כל שנה, פסטיבל קאן עם שופארד שהיו מממנים תמיד דוגמנית לקחת איתם, את מורן אטיאס לקחתי, את מלי לוי לקחתי, כל שנה דוגמנית אחרת. אז באמת ראיתי הכל, והיום אני כל כך נהנית להיות בשקט שלי ובשלווה בארסוף. הבית שלי הוא בתוך השמורת טבע, הכי קיצוני. אז נחשים, ונמיות, ושועלים, ותנים, יש הכל מהכל".
בדמיון שלי את חיה בפנטהאוז הכי מנותקת מהקרקע.
בפנטהאוז הייתי, הילדים גדלו בפנטהאוז בהרצליה פיתוח, אבל אני מאוד אוהבת, אני צריכה היום את הירוק ואת הפרחים.
בואי נחזור שנייה להתחלה. היום הכוכבות נעשית בין רגע באינסטגרם, שזה ההפך הגמור ממה שהיה כשאת התחלת.
כי כל הכוח עבר לאנשים, לעוקבים, שזה דבר נהדר. אני כשפתחתי ב-83' הייתי צריכה להתחנן לכתבת אופנה על הדוגמניות או לשער. זה היה הרבה הרבה יותר קשה, היום זה מה זה קל.
היית סוג של רנטגן, ישר קלטת מי יכולה להיות דוגמנית.
זה הגאוניות שלי. מתנה שקיבלתי מבורא עולם, יש לי עין ויזואלית, עין אסתטית גם, חשוב לי מאוד אסתטיקה. אני לא יכולה לשבת בבית קפה ושיהיה אוכל טוב אבל אם זה לא אסתטי לי בעיניים אני לא לא אשב. הכל חייב להיות יפה. וזה זה אזור הגאוניות שלי, בניהול אני פחות טובה.
איזה שמות עברו אצלך?
יעל אבקסיס, איילת זורר, מלי לוי, רונית אלקבץ, יעל בר זוהר, קרן מיכאלי עם התמונת עירום שלה על הספה, מילי אביטל, מורן אטיאס, שיר אלמליח, כל אלה תגליות שלי. שירלי בוגנים שהייתה גם אצלך בתוכנית, מלא מלא מלא.
בהמשך היא הודתה: "העולם הזה של הדוגמנות הוא חרא, קקה, אפשר להשתמש במילים האלה?
כשאני רואה באינסטגרם, כמו כולם, זה נראה מדהים. את בטיסות, יושבת במסעדות הכי שוות, את מצטלמת לצד האנשים הכי שווים, ובסופו של דבר את אומרת שזה עולם חרא.
כי הנשמה יודעת, דוגמנות זה זיוף. והיא באה אליך בריבית דריבית אם אתה לא מקשיב לה ואתה לא מוצא את האיזון בין החיצוניות, בין המטריקס, לבין החיים הפנימיים, מה שהנשמה דורשת, היא מכלה אותך.
זה משהו שהיום את אומרת או שגם אמרת את זה בעבר?
לא, רק היום אני אומרת. אני הגעתי לסוף על גחוני, שאמרתי אני כבר לא יכולה יותר.
מה גרם לך להגיע למסקנה הזו? בעבר המילה שלך יכלה לגמור איזה מישהי שחלום חייה היה להיות דוגמנית, והיית אומרת בפנים נכון מה שאת חושבת.
זה השריון ששמתי. מי שמכיר אותי, אני מזל דגים, מזל שעבר את כל המזלות, אני מאוד אמפתית, מאוד רכה, הכי מושי מושי מבפנים.
אז זו הייתה מסכה?
זאת הייתה מסכה, בוודאי. אני בעולם של של כרישים, אנשים חזקים, אני הייתי צריכה לשים את המסכה הזאת, אחרת היו אוכלים אותי לארוחת בוקר.
את זוכרת איזה משפט שהיית אומרת למישהי שהיא לא מתאימה להיות דוגמנית?
כשלקחו אותי ל"הדוגמניות" אני לא ידעתי שאני על תקן הביץ'. לא ידעתי שאני הולכת על התקן הזה. אני הייתי צריכה להיות הרצינית ולהיות הרעה ובאמת זה הגיע למצב, אני לא ידעתי שאני התקן הזה, בגלל זה בעונה שלישית כבר לא הסכמתי. לא יכולתי ללכת ברחוב, היו זורקים עליי עגבניות ואנשים ירקו.
את זוכרת משפטים שאמרת?
כן, כשכבר לא מצאתי מה להגיד והיו אומרים לי באוזנייה "תגידי, תגידי", הייתי אומרת "הברכיים שלך". ברך זה לא איבר יפה, הייתי צריכה פשוט להמציא. אבל הבנות האלה שבאו, הן הגיעו לתוכנית הזאת כי הן רצו להיות דוגמניות, אבל הן יכלו להגיע לסוכנות וסוכנות לא הייתה מקבלת אותן, זאת הייתה הצורה היחידה שיכלו להתקבל.
היום עולים כל מיני קטעים כאלה בטיקטוק מהעונות של "הדוגמניות", ויש איזה חלום לאנשים שהתוכנית הזאת תחזור. את חושבת שזה מתאים ל-2026?
זה לא מתאים להיום כי באמת כל אחת יכולה לעשות תוכן, והן יכולות לבד לעשות את הדברים האלה דרך הטלפון, כן. היום הכל קל, לא צריכים להיות תלויים בחברות הפקה, במשרדי פרסום.
זה עצוב לך שכבר אין את הכוח הזה?
לא, אני דווקא אומרת איזה כיף לדור של היום, שאם הם רוצים והם מתרכזים בזה כמו אנה זק אז הם יכולים להגיע, השמיים הם הגבול. אני הייתי תלויה באחרים, הם לא תלויים בשום דבר, הם תלויים רק בעצמם, בבורא עולם ובדעת הקהל וזה כיף.
יצא לך להתנצל בפני מישהי מהבנות האלו או מאיזה סיפור אחד שישב לך?
בכל תוכנית שאני יכולה להתנצל ושואלים אותי, אני אומרת שלא הייתי עושה את זה עוד פעם. בכלל, אני כל כך שמחה שהיום יש מגוון. מוטי רייף תמיד חיפש את הרזות, היום שנינו בוכים על מה שגרמנו לכל ההפרעות אכילה, שלקחנו את הבנות עם המידות של ילדה בכיתה ז', אלו המידות, מידה 32.
את חושבת שגרמת להפרעות אכילה אצל בנות?
העולם הזה גרם להפרעות אכילה. היו מגיעים סוכנים, כל חודש מגיעים סוכנים מכל העולם והם חיפשו את ה-1.76 ומידה אפס. מזל שבארץ זה לא היה קיצוני כל כך, אבל אם בחורה רצתה רצתה לצאת לשוק העולמי, זאת הייתה האפשרות היחידה שלה.
היית נותנת להן בראש, "עלית קילו, את צריכה להוריד בהיקפים" וכאלה?
הייתי אומרת להן "אם את רוצה להגיע לחו"ל את לא יכולה להיות בהיקפים האלה, תישארי בארץ".
אידיאל היופי של פעם היה מאוד פרש וטבעי ובלי איפור, היום זה בדיוק ההיפך, כמה שיותר סיליקון וכמה שיותר איפור וקים קרדשיאן...
אני מרחמת על הדור הזה. הנכדות שלי, "ספורה ספורה" מהבוקר עד הערב. ילדות בנות 11-12 עם פילינג, עם איפור כבד, הן פשוט הורסות את עור הפנים. ואני אומרת, אני מרחמת עליהן שהן צריכות את כל זה. הן כל כך טבעיות יפות הן לא צריכות כלום. והדור הזה כאילו משוגע על האיפור הקוריאני והטיפוח הקוריאני.
ומה עם לעשות בוטוקוס ולנפח את השפתיים...
זה חולני. זה חולני, זה נורא בעיניי. הלוואי ואפשר היה להשתלט על זה. כמו שפעם היה הפרעות אכילה, היום זה הפרעות אחרות.
את התמודדת עם דוגמניות שגילית שהיו להן הפרעות אכילה?
היו אצלי המון אנורקטיות, אתה רואה שהן באות הן מסתכלות על העוגיות על השולחן ואז דקה אחרי זה הן בשירותים, אתה רואה כמה קר להן, הן באות בקיץ עם סוודר.
ובעולם זה לא השתנה?
עדיין, עדיין. מה שהם עושים בשביל לנקות אצ המצפון, הם לוקחים דוגמנית אחת מלאה שמתעמלת והכל ארוז אצלה כמו כמו שצריך[ וכל השאר זה עדיין אנורקטיות במילאנו, בפריז, בלונדון. הם לוקחים אקזמפלר אחד כאילו לנקות המצפון.
היה לך פעם סכסוך עם דוגמנית או עם סוכנות אחרת?
אף פעם לא. אף פעם לא גנבתי דוגמנית. היה הרבה כבוד. כשזה היה נשים היה נהדר, איכשהו עם גברים היה פחות נעים.
באמת? כי בדרך כלל אני שומע סיפורים הפוכים לגמרי.
היינו ממש חברות והיינו מפרגנות אחת לשנייה, לא לא.
את הגעת מבית דתי, המשפחה קיבלה את זה?
לא קיבלה את זה. בכיתה ד' עברתי לבית ספר דתי, נצח ישראל, אבא לא אהב שאני מסתובבת עם בנים ומשחקת עם בנים מגיל קטן והוא העביר אותי בית ספר, ולא אהבתי, זה היה בית ספר דתי מאוד גזעני. הייתי אני הודית בוכרית וכולם היו אשכנזים. שנאתי בית ספר, שנאתי את התפילות. זיוף, אתה מרגיש זה לא היה אמת, כי אם אם יש אמת אז לא משנה הצבע עור.
אז לא התחברתי והתגייסתי, ואבא מאוד מאוד כעס וזרק אותי מהבית. הייתי בקיבוץ עינת תקופה והוא השלים איתי רק במלחמה. הייתי ברמת הגולן, כל החברה שלי נשבו מהחרמון ואותנו פינו על הבוקר, והייתי בפוסט טראומה כי קיבלתי את כל החומרים ממה שקורה במוצב החרמון ואחר כך מה שקורה הלאה בסוריה. התחלתי ללמוד ארץ ישראל ותיירות בבית ברל בזמן שאני בצבא ופגשתי את בעלי באוניברסיטת תל אביב וכל השאר היסטוריה.
גם עם בעלך יש קטע, הייתם ביחד, נפרדתם וחזרתם.
היינו ביחד היינו ביחד עד 93' ואז עברתי לחיות עם שלום זיידלר מויסוצקי, ובשנת 2000 חזרתי לבעלי.
איך עושים דבר כזה?
כי היינו כל הזמן חברים טובים, נשארנו חברים וזה המתכון. עד היום רואים אותנו ביחד, אם תבוא אליי הביתה ותראה את הדינמיקה, המון הערכה, המון כבוד וחברות, חברות אמיתית.
מתי גילית שאת מתגעגעת אליו גם בתור בעל או מאהב ולא רק בתור חבר או אקס?
עשיתי 10 הפריות ובהפריות הוא היה איתי, יותר מזה? זה כנראה אהבה קרמתית מגלגולים קודמים.
מתי הרגע הזה ששניכם אומרים צריך לנסות שוב?
כשאני נפרדתי בשנת 2000 משלום זיידלר הוא אמר לי "לא חבל? הבית הזה ריק", הבית בארסוף. ובאמת התחלנו בהתחלה בתור שותפים, ידידים כאלה, ואז הקשר עוד פעם התהדק והתחתנו לפני ארבע או חמש שנים, חתונה ספונטנית כזאת שלא תכננו.
איפה?
בארסוף בגינה, הגיע הרב של שפיים, של קיבוץ שפיים עם ארבע מוטות.
מי היו האורחים?
לא היו אורחים, היו רק המשפחה וחברים טובים כי הייתי צריכה עשרה עדים אז הזמנתי ולא אמרתי להם למה וזה היה הלם, זה היה הפתעה בשבילם. לבשתי כפתן לבן שקניתי עם רנא רסלאן בדובאי.
רנא רסלאן היא גם תגלית שלך.
רנא רסלאן זכתה ב"לאישה" מלכת היופי ולא הסתדרה איתם. היא הגיעה אליי ואמרה לי "את יכולה לייצג אותי", אמרתי לה "אני לא לוקחת מסוכנויות אחרות, אם תביאי פטור שמשחררים אותך אז אני אקח אותך", כי היא כריזמטית מלאת חיים, היא טיפוס, היא פרסונה. והחיים הכי כיפיים היה לי איתה, כי הייתי איתה בעולם הערבי, בסרדיניה, קאפרי ובקאן ובמונטה קרלו, עם כל השייח'ים הכבדים האלה איתה והיא מצחיקה מאוד.
אתן לא בקשר היום?
אנחנו לא בקשר היום, כשפרצה המלחמה, למחרת, ראיתי את זה שהיא מרחמת על הילדים בעזה והיא לא אמרה מילה על הילדים שלנו שנטבחו בבארי ובכפר עזה. וזה מאוד כאב לי, כי סך הכל, גם היא זכתה במלכת יופי, ישראל הייתה טובה לה, היהודים היו טובים אליה, ואני כסוכנת, היא הייתה מגיעה לארץ מדובאי כשחם שמה במאי, אז היא גרה אצלי, היה לה חדר קראנו לזה "החדר של רנא" במאי, יוני, יולי, אוגוסט עד בספטמבר, ממש הייתי כמו האמא השנייה שלה.
ואמרת לה משהו על זה?
כן, כן.
ומאז אתן לא בקשר.
מאז אנחנו לא בקשר. אחד הדברים שאני אומרת, איזה כיף שהגעתי לגיל הזה 72, שאני לא מפזרת האנרגיה. יש לי את הנכדות שלי שאני משוגעת עליהן והבת שלי, הבן שלי שגר בניו יורק, בעלי שיבדל לחיים ארוכים, חמש אחיות, אח, כמה חברות טובות.
כשאני הייתי ילד, בטי רוקאווי זה היה שם, כל הבנות רצו להיות מיוצגות אצלך, ואת היום 180 מעלות מפעם.
זה 180 מעלות. היום אני בבית שלי, אני מארחת, יש לי גם בוק קלאב וגם המון מילואימניקים עשו אצלי אירועים שבאו להתאוורר אצלי, ואני עושה אירועים למד"א, אני נותנת המקום כל הזמן. הבית שלי כל הזמן תוסס עם מלא מלא אנשים, אבל מי שקרוב אליי זה באמת קומץ חברות ויש לנו חבורה שנקראת "דוגמניות בע"מ", נשים בגילי שכיף להיות איתן.
אם את את רואה מישהי היום ברחוב, כמו שאת אומרת, היצר הזה של הסקאוטרית עדיין נמצא? מה את עושה?
אז אני אני מפנה אותן. אני רואה כל אחת למי היא מתאימה, או לאלינור שחר, או לניר חצרוני, או ליולי, או לרוברטו.
ולמה לא את בעצם?
לא, אני לא רוצה לייצג. כל כך הרבה שנים לא אהבתי את עצמי באמת, בטי הייתה במקום האחרון ועכשיו אני אומרת - עכשיו תורי. מה נשאר לי? כלום.
הרגשת שהשקעת יותר בבנות מאשר בך ובמשפחה?
בהחלט, גם הילדים יגידו את זה. הילדים היו בטיפול שנים בטיפול פסיכולוגי.
למה בעצם?
הבית היה כמו תחנת רכבת. כל הזמן גרו אצלי, לא לקחתי שקל על זה, אבל דוגמניות גרו אצלי. המון המון בנות, אפילו בנות שהן באו מבית טוב אבל היו להן צילומים עד מאוחר, אז היו באים לישון אצלי.
וזה בא על חשבון המשפחה.
כן. הילדים לא הרגישו מיוחדים, הרגישו שאין להם את הפינה שלהם, אין להם את האמא שלהם, אני אמא של כולם. תמיד קראו לי "האמא". כל אלו שהכי היו זקוקים, כל הבנות שבאו מבתים קשים, הייתי אוספת אותן, את כל האסופיות והאסופים למיניהם, והם לא הרגישו מיוחדים.
היום, אחרי באמת תהליכים שעשינו גם ביחד, עם מורות רוחניות שבאמת עשו עשו שינוי לכל המשפחה, הדינמיקה היום נהדרת.
את מצטערת על זה?
אני לא מצטערת על כלום, אני אומרת, הכל באמת הכל ממנו.
אבל את אומרת עכשיו שהילדים היו צריכים טיפול פסיכולוגי בגלל זה.
כולם צריכים טיפול פסיכולוגי. כולם צריכים טיפול פסיכולוגי עם ההורים. הילדים הם המראות הכי טובות, הם התלמידים, הלימוד הכי הכי טוב, הכי מאתגר עם הילדים שלך, או האנשים הקרובים אליך זה יכול להיות בעל, אישה.
את בוכה לפעמים?
מלא. מלא מלא מלא.
מה גורם לך לבכות? מתי פעם אחרונה בכית?
אם אני רואה מישהו בוכה, אפילו בתוכנית טלוויזיה, אני בוכה. אני מזל דגים, זה מזל שמרגיש אנשים.
ופעם לא הרגשת אנשים? תצביעי שנייה על השינוי, בין בטי שהייתה אומרת למישהי "את מכוערת" או "את שמנה", או "את לא יכולה בחיים לדגמן", מתי את שמה את הנקודה של "אני נגעלת מעצמי" או "אני לא רוצה את זה יותר"?
הייתי אומרת "הדוגמניות", עובדה שלא עשיתי עונה שלישית וזה כסף טוב, אני לא צריכה להגיד לך כמה זה בריאליטי. נכנסתי להיות בבתוכנית בישול, כי רציתי שישפטו אותי, להיות מה זה להיות בצד השני, ב"מאסטר שף".
אבל "הדוגמניות" לא עשיתי עונה שלישית, אמרתי "אני לא מוכנה" השנאה הזאת, כי אני לא כזאת, מילא אם הייתי באמת אדם רע זה יאללה, אבל אני בן אדם שכל כך אוהב בני אדם וכל כך לא אוהבת לפגוע, וכל כך לא מה שהצטייר.
זה ממש הפתעה. אני יודע שכבר את בעניין הרוחני והשתנית, ושעולם היופי כבר לא בראש מעייניך, אבל זה עדיין מפתיע.
זה היה מין כסות כזאת, מין שריון כזה שהייתי צריכה בשביל לשרוד בעולם הזה. זה עולם שובניסטי, זה עולם של גברים. היו משרדי פרסום שהיו רוצים שבנות יבואו בבגדי ים והיו דוחפים את הידיים לסדר את הקאפ , והייתי צריכה להגיע ולהגיד "יש לה את אותו דבר מה שיש לכל האחרות".
קלטת הטרדות מיניות?
מלא מלא. בתקופה שלי זה היה "מיידלה מיידלה" בצבא. אתה יודע כמה ריתקו אותי בצבא בגלל שלא הסכמתי להיות חלק מזה? היום קוראים לזה הטרדה מינית, אז לא ידענו שזה הטרדה מינית.
לא העלמת לפעמים עין? כשהיית רואה משהו כזה, בשביל שהיא תקבל קמפיין ב-100 אלף אירו/ דולר?
לא, מאוד היה חשוב, כאישה לאישה, לא הייתי רוצה שיעשו את זה לי ולא לבת שלי ולא לנכדות שלי. הייתי נעמדת על הרגליים האחוריות.
יש עבודה שאת מצטערת שנתת לאחת הדוגמניות שלך? שחשבת בדיעבד היום לא היית נותנת לה?
לא, לא חושבת שיש דבר כזה. מאוד בדקתי כל קמפיין, שזה גם מצולם עם צלם טוב וגם שזה לא משהו שיעשה לה רע.
גם יעל בר זוהר, שאת אומרת שהיא תגלית שלך, אני זוכר את הפרסומת שלא הייתה עוברת היום, ילדה בת 16 בפרסומת לבגדי ים. היום זה לא היה עובר.
לא ראיתי שום דבר רע, זה היה מצולם כל כך טוב. הם גם אמרו לי "בטי תדעי לך שאם לא היה יום צילום והיינו מצלמים את זה זה היה עובר כפרסומת רק מה מהטסטים מהאודישן זה היה כל כך מוצלח". היא שחקנית והיא ידעה לשחק את התפקיד שלה.
כשגילית אותה חשבת שהיא ככה תצליח לאורך השנים?
איתה זה בכלל מצחיק. היה דוגמן שהגיע אליי והוא אמר לי "יש לי חברה יפה יפה יפה, אבל היא לא גבוהה" והייתי אומרת "תביא אותה תביא אותה", והוא אמר לי "היא לא רוצה לבוא כי היא נמוכה היא מתביישת". ואז כל פרסומת שהייתה לנוער שלחתי אותה. כל פרסומת היא התקבלה. ובסוף היא הסכימה לבוא אליי והיא התפוצצה עד שסלוצקי לקח אותה ממני.
עשית כל כך הרבה. היום את באמת במקום אחר. יש לך עוד יש חלומות?
החלום שלי, יש לי שתי אחיות גרושות ואני רואה כמה קשה לנשים גרושות, כמה החיים קשים לאישה גרושה שמחליטה להחזיק את הילדים אצלה. החלום שלי לפתוח מקום, קרוואנים צבועים בכל מיני צבעים וקרוואנים יפים כאלה כמו שיש ביער הסודי, ושכל הילדים האלה שבורחים מבעלים מכים, לעזור להם, ושיהיה מין קהילה כזאת של נשים גרושות עם ילדים, שיראו שזה לא סוף העולם, עם מטפלות טובות, עד שיתחילו לבנות החיים שלהם.
את מפחדת מהזקנה?
לא, ממש לא. הנה אתה רואה, אני אומרת לך כל הזמן "אני בת 72, 72". יש נשים שלא מעזות להגיד, שאין להן ויקיפדיה כי הן לא רוצות שידעו מה הגיל שלהן. אני מקבלת את זה באהבה, לא הייתי מחליפה את הגיל שלי בשביל שום דבר שבא לי.
ניתוחים פלסטיים זה משהו שמדבר אליך? זה משהו שמעסיק אותך?
אני עושה הזרקות פה ושם. אני אוהבת את הטאץ' אפים, מפחיד אותי כל אלו שמשתנות מקצה לקצה.
מתיחת פנים?
אם אני אצטרך אני אעשה, כרגע אני לא מרגישה שאני צריכה את זה, אבל אם זה יפריע לי אני אעשה. כל מה שאפשר, אבל לא שזה ישנה אותך לגמרי.
את יודעת מה השתנה אצלך הכי הרבה, הקול.
היה לי גידול בגודל של שזיף מאחורי המצח, ולא טיפלתי ולא טיפלתי, והבן שלי אמר לי "אמא את חייבת". ואז סימור, הבן הזוג של מוטי רייף, אמר לי "תשמעי יש לי רופא אף אוזן גרון הכי הכי הכי ואת חייבת ללכת אליו". והלכתי והוא בדק ואמר "וואו מה גידלת שמה", ועשיתי את הניתוח וכיף, אני נושמת.
את כבר לא מאנפפת?
אני לא מאנפפת ואני לא נוחרת ואני נושמת ואני מריחה.
זה לא היה משהו מסוכן?
לא, זה לא היה גידול מסוכן תודה לאל, כן.
זה היה קול אחר לגמרי.
אבל שכחתי מזה, כל כך הרבה שנים, 25 שנה, 30 שנה עם הקול המאנפף הזה. לקחו אותי לפרסומות, עשיתי פרסומות ברדיו בגלל הקול הזה.
גם עשו לך חיקויים ב"ארץ נהדרת" שלא אהבת.
תשמע, הם מגזימים. אבל אני היום יודעת מי שמגיע לארץ נהדרת אז כנראה שהוא פרסונה ושווה לעשות עליו.
אבל בזמנו מה עשית? מה היה? אני זוכר שזה לא משהו שאהבת.
אף אחד לא אוהב כאילו שצוחקים עליו, אבל אחר כך אתה אתה מתחיל להיות חלק מזה, אתה רואה גם שזה על כולם.
את זוכרת מי חיקה אותך?
רועי בר נתן.
יצא לך לדבר איתו על זה?
לא, לא. אבל זה לא שזה לא שכעסתי, זה פשוט הצחיק אותי כי הוא הגזים, זה בקיצוניות אבל כנראה שזה מה שצריך. אבל היום אני באמת לא לוקחת שום דבר ללב.
את יודעת להעריך כל כל דבר קטן.
אני יודעת להעריך.