לפני 31 הגיעה רות גונזלס לישראל מפורטו ריקו בעקבות האהבה. ארבע שנים אחרי שהגיעה לארץ, היא הפכה להיות השם הכי מוכר בישראל, כשנבחרה להיות "נערת הגלגל" בשעשועון הטלוויזיה המיתולוגי של ארז טל.
עם השנים, היא התרחקה מהתעשייה שלא הצליחה להשתלב בה, התחתנה שלוש פעמים, הביאה בן לעולם, וכיום היא חיה הכי רחוק מתל אביב - במושב לכיש, ביחד עם בן הזוג הרביעי שלה, שהוא גם אהבת חייה.
בריאיון ל"וואלה אישי", היא חוזרת לימי התהילה והאכזבה שהגיעה לאחר מכן שהובילה אותה לשינוי המשמעותי בקריירה, בני הזוג שהיו לה לאורך השנים כולל הנישואים שהייתה רוצה למחוק, הגעגועים למשפחה בפורטו ריקו וגם - שיחת טלפון מפתיעה ומרגשת במיוחד שנערכה במהלך הריאיון.
צפו בריאיון המלא בראש הכתבה.
לכל הפרקים של וואלה אישי
כאן מאזינים בספוטיפיי
עכשיו כשהפודקאסט הזה ירוץ ברשתות שלנו, זה יקבל חשיפה של כמה מאות אלפים. היום כשאת עוברת ברחוב, עדיין מזהים אותך?
עדיין מזהים אותי, מאור, עדיין מזהים אותי. זה קורה כל הזמן. שאלו אותי את זה בתוכנית רדיו לפני שלושה שבועות כשחגגתי יום הולדת, "מזהים אותך?" - מזהים אותי. זה מטורף. זה יכול להיות במסיבה, בחתונה, בסופר, בבית קולנוע, זה יכול להיות ברמזור. זה מדהים, כי עברו 31 שנים וזה עדיין.
מי מזהה? איזה שכבת גיל?
אם מישהו מתחת לגיל 40 כיום, אז כבר לא יזהה אותי, כי זה היה ב-95'. התחרות הייתה באפריל 95' כשנבחרתי לנערת הגלגל של ארז טל. עכשיו זה מצחיק, כי יש אנשים שאומרים "נערת הגלגל" אבל יש אנשים שאומרים "נערת המזל". וכשמישהו כל הזמן קורא לך "נערת המזל", אז אתה הופך להיות בן או ברת מזל. זה מדהים. אני מה זה מזליסטית.
איך זה בא לידי ביטוי?
אני מוצאת כסף כל הזמן על הרצפה. תמיד. בעבר עבדתי עם חברות הייטק, ורוב המקומות איפה שמציגים בהן זה או בהולנד, אמסטרדם, או בלאס וגאס. טסתי ללאס וגאס, יוצאת מהמטוס, אני באה ושמה כסף על רולטה והמספר שלי יצא.
איזה מספר? שאני אדע.
אני לא זוכרת אותו, אבל מה שבחרתי יצא.
מה עוד?
אני עומדת בשדה תעופה ופתאום נפתח תור חדש, אני הראשונה בתור. אני זאת שב-TSA אומרים לה "תבואי את לפה". אני אומרת, "נערת המזל".
והיו לך רגעים שהרגשת לא נערת מזל דווקא?
רות: כן, לכל אחד יש עליות ומורדות. לכל אחד יש ימים עם שמש וימים עם ענני רעם. אבל אני בן אדם אופטימי, אז יש הרבה יותר ימים טובים מאשר לא טובים.
נכון שיש הרבה יותר ימים טובים, אבל דווקא את הימים הקשים אנחנו זוכרים לצערנו הרבה יותר.
או שאנחנו מנסים להדחיק אותם.
גלגל המזל זה בעצם הריאליטי הראשון שהיה בישראל.
כאילו ריאליטי, כי לא הכרנו אז ב-94' את המילה ריאליטי. אף אחד לא ידע מה זה ריאליטי. זה היה מציאות. ומציאות, כמו וירטואל ריאליטי או מונחים אחרים, זה לא היה בז'רגון, זה לא היה משהו שדיברנו עליו. ברגע שזה התפוצץ, אז אתה צודק, זה היה סוג של ריאליטי ראשון.
בלילה שהתחרות הזאת שודרה, היא הייתה לייב טו טייפ (live to tape), כאילו שידור חי אבל עשינו מראש, ערכו ואז שידרו. צולם בסינרמה, 2,500 איש בקהל, עם מיטב אמני ישראל דאז, יגאל שילון ז"ל, דודו טופז ז"ל, ציפי שביט שתיבדל לחיים ארוכים, הכי טוב של הכי טוב. ורות גונזלס אחת קטנה שבקושי דיברה עברית. יכולת לשמוע כמו שאומרים באנגלית "you can hear a pin drop", יכולת לשמוע סיכה נופלת ברחוב. היה כמו יום כיפור ברחובות בלילה שזה שודר.
היה את ערב הבחירה, אבל אני זוכר שעוד לפני היו כמה תוכניות.
עשו את זה עם 12 בנות ואז צמצמו לטופ 6. ומהשש יצאו שלוש, שזה טל מן במקום השלישי, סיגל שחמון במקום השני ואנוכי במקום הראשון.
מאור: איך הגעת לזה בכלל?
קלטת VHS נשלחה על כל מועמדת מהסוכנות. הסוכנות שלי דאז הייתה של אריק בן זינו, סוכנות יולי. והמתאמת שלחה עם שליח מלא קלטות של כל הבנות, כי רצו פשוט לנסות את מזלן לגלגל המזל.
זה היה אחרי שארז (טל) חזר מאיזו תערוכת טלוויזיה בהולנד אם אני לא טועה, והוא ראה שההולנדים עשו את זה שם. והוא בתור גאון טלוויזיוני אמר "אני חייב לעשות את זה בישראל". אז כל קשת אז היו בבניין קטן ברחוב שונצינו בתל אביב, הם ביקשו לשלוח, ואחת הקלטות האלה הייתה שלי.
ואז הוזמנתי עם עשרות בנות, ואני זוכרת שהמפיקה הייתה בחדר וארז טל היה בחדר, ואז ביקשו שנעשה משהו כל אחת. ואני שרתי שיר של מריה קארי, "Anytime You Need a Friend", והשאר היסטוריה.
שרתי ואני זוכרת שהוא (ארז טל) ישב קצת כזה מופתע. אבל מעבר לזה, המשיכו לקרוא לי וזה היה מאוד נחמד, והרגשתי כל פעם ברת מזל מחדש כי לא האמנתי שאני אמשיך לעבור שלבים. אני הייתי אז בארץ משהו כמו שנתיים וחצי ולא דיברתי עברית כל כך כמו עכשיו. אמרתי לעצמי "מה אני אעשה אם אני אזכה?". והיו דברים בתוכנית, היו פדיחות, סובבתי אות לא נכונה או חשבתי שמילה כתובה בדרך אחרת אז פתחתי אות לפני.
הרווחת הרבה בזמנו מדבר כזה?
וואו, הרווחתי ונסעתי ופוצצתי את הכל בכיף. כן, סכומים יפים. אני לא זוכרת את הסכומים, לא נשאר מזה שום כלום, אבל אני יכולה לומר לך שהחיים היו "easy street". יכולתי להרשות לעצמי כל דבר. גם היום אני יכולה להרשות לעצמי כל דבר, אבל בתור ילדה בת 24-25 שאומרת "או מיי גאד, אני יכולה לטוס ביזנס או לקנות מה שאני רוצה", אבל היום זה לא חשוב. היום מה שחשוב זה חברים טובים ואוכל טוב. זה היה אז וזה היום.
אפרופו חברים, איך זה להיות בתחרות עם עוד בנות יפות, מוכשרות, שכולן רוצות את התפקיד שאת קיבלת? כמה היה באמת ביף (beef) וצהוב מאחורי הקלעים?
כמו שאמרת אז לא היה ריאליטי, נראה לי לא היה ביף. אני אגיד לך למה - היינו תמימות. התקופה הייתה אחרת, תקופה כזאת שאנשים היו עם הדרך ארץ הזאת של לקבל את האחרים. ואני מאוד ידידותית, אז אני ישר רוצה להתחבר ולדבר עם כולם. אני לא אבוא בתור צ'ילבה "היא הולכת לקחת לי את התפקיד".
אבל חייב להיות, את יודעת, תמיו היו אנשים פחות מפרגנים.
זה היה מאחורי הקלעים, כשמנסים לבנות את הדמויות או את היח"צ. אני חושבת שזה לא היה נחמד. צילמו אותנו לקליפים כאלה כשכבר היינו שש., אז עם טל מן אני חושבת שעשו עוול. כל אחת קיבלה סוג של "זה האופי שלה". למשל סיגל שחמון צולמה בלנד רובר או ריינג' רובר שהיא כאילו נוהגת עם סטיק שיפט והיא ככה בשטחים והיא קולית, וזאת בדיוק סיגל. ואינגריד פלדמן שהיא מקסימה מהולנד, הייתה מלכת היופי של הולנד, הראו אותה מציירת, מאוד אירופה הקלאסית. ואת טל צילמו בתור ברנדה מ"בברלי הילס 90210", כאילו היא הביצ'ית. וטל מן היא הבן אדם הכי מהמם עלי אדמות. אז למה להשמיץ? אני זוכרת שבהפסקות, גם של תצוגות ואירועים, טל הייתה מזמינה אותי לבית שלה והיינו אוכלות ביחד ונוסעות ביחד.
היא הייתה הבסטי שלך בזמנו?
רות: לא הייתי קוראת לזה בסטי, אבל זאת שתמיד אמרה "יאללה בואי אלי". ואני לא הבנתי למה עשו את זה, זה כאילו לא היה פייר בעיניי.
היא לא התבאסה מזה?
אני חושבת שהיא פשוט בחורה עם עמוד שדרה כזה חזק שזה פשוט לא הפריע לה, לא הציק לה. אבל כן, זה לא כיף שמדביקים לך סטיגמה.
למשל, בגלל שאני לא מדברת עברית שפת אם, יש לי מבטא עדיין, אני חושבת שזה לא עזר לי להתקבל לסדרות או דברים, אלא אם היה צריך להיות הטייפקאסט של דרום אמריקאית, הלטינית.
את מרגישה שזה בגלל המבטא או בגלל שבזמנו כולם הכירו אותך בתור "נערת הגלגל"?
אני לא אשכח שמלהקת פעם אמרה לי "מה את עושה פה? למה שלחו אותך? את הולכת לסנוור את הקפה". עכשיו אם אתה שומע "את הולכת לסנוור את הקפה" שזה קומפלימנט וואו, ואתה בא מרחוק, אתה רוצה שיתייחסו אליך ואתה רוצה שיתנו לך את החמש דקות שלך במסגרת ה-15 דקות תהילה.
אני כל כך התאכזבתי, אמרתי לה "אבל למה? אני באתי מרחוק, אני יכולה לעשות את זה". היא אמרה "כשאנשים רואים אותך הם רק חושבים על גלגל המזל". וזה נראה לי מה שקרה, שאנשים אמרו, "אוקיי "אנחנו צריכים מישהי שתשחק חוקרת" או אשת יחסי ציבור או אפילו דוגמנית מתבגרת, ראו "נערת הגלגל מתבגרת", זה לא היה דמות.
זה מבאס.
לגמרי, לגמרי. אז ויתרתי על זה ובגלל זה עברתי לתחומים אחרים.
בדיעבד אם היית יודעת, היית מוותרת על גלגל המזל ועושה את הדרך של משחק?
לא. אני חושבת שכל אחד מאיתנו, מה שקורה לנו, זה "meant to be". יש את הברירה, יכולתי לסרב. סירבתי להיכנס ל"האח הגדול" וסירבתי לעשות "הישרדות".
למה?
ב"האח הגדול" אם אני אכנס לשם ושבוע ימים אני אראה לכלוך וריבים על אוכל וסיגריות, כמו שבדרך כלל קורה כל שבוע, או יש איזה תככים אחרים של חוסר כבוד , אני ישר אשב מול האח או האחות ואגיד "תוציאו אותי מפה". אני לא יכולה לראות אי צדק. ו"הישרדות" זה ממש שלוש ה-"big no's" בשבילי: לאכול אורז כל היום, לא לישון או לישון בקור, ויתושים וחרקים. זה סיוט. אני ראיתי שלרוסלנה היו יבלות ברגליים ואנשים נגמרו שמה מהמשימות. לא לא לא.
מה עם "רוקדים עם כוכבים"? פנו אליך?
חד משמעית. אני נראה לי אם אני אחזור לריאליטי זה או "המירוץ למיליון" או "רוקדים עם כוכבים".
ולשניהם לא הציעו לך?
אני עשיתי אודישן פעם למירוץ למיליון עם הבן שלי המדהים. אבל אז הוא היה לפני גיוס, וכשבאנו לאודישן שכחתי לשאול את המלהקת אם זה בסדר שהוא מתחת לגיל 18. היה לו מלא זמן לפני הגיוס, גיוס מרץ קרבי. אנחנו מגיעים לאולפנים ואנחנו מתחילים לדבר ואנחנו באמצע אודישן, ואז היא אומרת "אוקיי רגע, בן כמה אתה?", אז הוא אומר 17 וחצי. היא אומרת, "אבל אנחנו רוצים לטוס עוד חודשיים, מתי היום הולדת שלך?" הוא אומר "עוד חצי שנה" - "אתה לא יכול להשתתף".
את מתגעגעת לימי הזוהר?
זה לא להתגעגע, כולם משתמשים במילה הזאת. אפשר לשאול אותך למה אומרים להתגעגע?
כי זו חוויה מדהימה שאת מרוויחה מלא, שאת מוכרת ומוקפת באנשים שאוהבים אותך.
ואני אוהבת להיות בבית מול נטפליקס שתבין.
אבל עדיין יש בזה משהו מאוד ממכר.
אם אתה מאפשר לזה. יש אנשים שנוגעים בתהילה ואחרי זה זה כמו סם. ואף אחד לא יכול לחזור לזה, לא משנה כמה טוב או כמה מוכשר, אפילו לביונסה יש את ה-"bad days". וזה עניין של אופי, של חוסן, של "הייתי שם, טעמתי, זה היה מדהים, אבל יש דברים מדהימים אחרים". ואני בן אדם סקרן, אני אוהבת ללמוד ולנסות.
היום כשאת מסתכלת על זה בדיעבד, כשההצעות קצת פחתו, גם אם רצית וגם אם לא, הקריירת משחק לא נסקה בגלל שזכרו אותך בתור נערת הגלגל?
מישהי אחת נתנה לי צ'אנס, לאה גלובוס יאמר לזכותה, לשחק ב"סיטי טאוור". אבל חוץ מזה לא.
זה לא הכניס אותך לימים, לא רוצה להגיד שחורים, אבל ימים של באסה ועצבות?
הרגשתי דחויה, כמו "unwanted" כזה. אף פעם לא חשבתי שאני לא מספיקה טובה, כי אני בן אדם חרוץ ברמות על חלל.
אבל נתנו לך להרגיש כזאת לפעמים?
כן, אם נחזור למלהקת ממקודם, אני אמרתי לה "אבל למה?" והיא אמרה "כי אי אפשר, המוצר יותר חשוב ממך. למרות שאת חשובה ודמות ותודה שבאת, תודה ולא תודה". אז זה היה ממש פוגע.
פעם הטרדות היו דבר "לגיטימי", אם זה לתת לך איזה ליטיפה או הטרדות כאלו ואחרות...
רק שינסו.
גם אז, בתור ילדה בת 24?
ילדה פורטו-ריקנית עם אמא הוריקן. אתה יודע שהמילה הוריקן זה מפורטו ריקו? זו מילה שבמקור שלה זה האינדיאנים הילידים של הקריביים שנקראים הטאיינוס. אני טאיינה בנשמה. אני ישראלית לכל דבר, אבל טאיינה, ושמישהו רק ינסה את מזלו וניסו.
שלחו אותי לפריז, הגיעה לפה סוכנות "פורד", "סקאוטרים" לקחו אותי, לקחו את סופי צדקה, לקחו את סיגל שחמון, לקחו עוד כמה בנות אבל אלה השמות. נסענו קודם למילאנו ואז לפריז. אני לא אשכח שצלם רצה שאני אוריד את כל הבגדים. אמרתי "זה מפריע לך, לי זה לא מפריע". אמא שלי לימדה אותי איך להתמודד עם זה.
המסיבות של "פורד" שאתה רואה את הכוכבות, אני ראיתי את נעמי קמפבל ככה, את לינדה אוונג'ליסטה, את כל הגדולות. הייתי במסיבות בניו יורק, בפריז, בלונדון, איפה לא. ואתה רואה איך כולם, אני תמיד ראיתי את זה כמו צופה כזה מבחוץ, וזה אופי. זה מה שההורים שלי החדירו בי, שאת לא צריכה להיות עם כל העדר.
אתה אומר לי "לא רצית להתקבל לאודישן הזה?" כן, רציתי להתקבל, רציתי להיות כמו כל הישראליות האחרות כי אני רוצה להרגיש שייכת. בגלל שהמשפחה רחוקה ובגלל שיש לי רק חברים או בן זוג, אז אמרתי, "למה לא לתת הזדמנות? למה לא לתת הזדמנות להיות חלק?". להיות חלק זה אישיו מאוד חשוב אצלי. הנה, גרמת לי לבכות מניאק.
את הגעת לארץ בעקבות בעלך הראשון, נכון?
כן, אבל אני אעצור אותך, כי הוא לא אוהב, בגלל הסטטוס שלו היום והדת שלו, זה כל מה שאני אומר.
אוקיי, אבל באמת הגעת לכאן לארץ בעקבות אהבה.
כן. אני פה בגלל זארה ואל על. אני עבדתי בזארה במחלקת גברים והוא היה דייל באל על, זה כל מה שכולם יודעים. שתי הממוטות האלה נפגשו ואני הגעתי לפה בגלל זה.
ועזבת את המשפחה.
והם חשבו שאני חוזרת, אבל קניתי כרטיס לשנה. האמת שקניתי כרטיס לשלושה חודשים אבל כל פעם הארכתי אותו ושיניתי אותו עד שהוא פג תוקף.
הכרת את ישראל לפני?
כלום. אני רק ידעתי את השם של עופרה חזה, בגלל שהיה לה את "אם ננעלו". אתה זוכר את השיר המפורסם שהיה לה ב-1987? זהו.
וכשאמרת למשפחה שאת עוזבת לישראל?
הם היו עצובים, הם היו בהלם. אבל אני חיכיתי בדיוק ליום הולדת 21, שאני אשנה סטטוס מילדה ל"אני עצמאית עכשיו ואני בוגרת ואני יכולה לעשות מה שבא לי". והם לא יכלו להגיד לי שום דבר, ועזבתי.
כמה אחים אתם?
אח אחד. אנחנו משפחה גרעינית קטנה, אמא, אבא, בן, בת וכלב. וזהו. אז זה לא היה קשה עבורי, הם הרגישו את העזיבה, הם הרגישו שאני פתאום לא נמצאת.
את מאוד הסתדרת בארץ. איך הם שם בפורטו ריקו?
הם כל הזמן קיוו עד עצם היום הזה, שאני אחזור, שאני ארים ידיים, שאני אתייאש, שיימאס לי, שנגיד "הישראלים המשוגעים האלה", והם משוגעים, אבל אני אחת מהמשוגעות גם. אני גם ישראלית, אני גם חלק מפה.
אני מרגישה פה שאני שלוש תרבויות. יש את התרבות שנולדתי לתוכה שזה ארצות הברית, אמריקאית, יש את ההורים שזה לטינים (פורטו-ריקנים), ויש את הארץ שאימצתי שיש לי בלב שאני ישראלית לכל דבר. ואף פעם לא עזבתי. אומרים לי "יש לך דרכון אמריקאי, למה אתם לא עוזבים למה עשית הפוך?" כי כבר הייתי שם, וצריך משהו חדש.
היית צריכה להתגייר?
כן, אני נולדתי נוצרייה והתגיירתי בקיבוץ דתי.
באיזה גיל?
שנה וחצי אחרי שהגעתי לארץ, אז הייתי בת 23 בערך.
ואיך הם קיבלו את זה ההורים?
הם היו בהלם. למרות שהם לא דתיים. אתה יודע, כמו שאומרים "כן אני יהודי אבל רק צם ביום כיפור", אותו סוג של נוצרי, אותו דבר, רק הולכים למיסה של קריסמס ב-25 בדצמבר, וזהו. אם את לא הולכת לכנסייה כל יום ראשון ואת לא עשית טקס טבילה מה זה משנה? וגם כל הדתות מבוססות על יהדות, בגלל זה קוראים לזה שלושת הדתות.
לא חשבת להביא אותם לארץ?
הם באים לבקר.
להשתקע כאן?
או מיי גאד, הם לא היו מסתדרים.
למה?
אולי אבא שלי כן כי אבא שלי מדבר הרבה שפות, אבל אמא שלי מדברת ספרדית.
כמה קשה זה להיות רחוקה מהם?
אני צריכה בין 19 ל-21 שעות כדי רק להגיע אליהם. זה לוקח לי יממה מדלת לדת וזה שוחק. זה גם עלות, אני לא יכולה כל רבעון לטוס. אם הייתי בעלת חברת הייטק ועשיתי אקזיט, אז הייתי חצי שנה שם חצי שנה פה, זה אידיליה בשבילי החלום הרטוב, אבל אני לא יכולה. אז אני רואה אותם פעם-פעמיים בשנה מקסימום. וזה לא נהיה יותר קל כי הם מתבגרים כל יום. אני טסה עכשיו כי אחד מהם צריך את העזרה שלי.
מתבגרים וצריך את העזרה ואת לא שם.
ואני הבת היחידה. אני לא רוצה להיות סקסיסטית כי זה ייצא לא טוב, אבל אין מה לעשות, בנים באמת עוזרים אבל בנים יש להם מין חוסר מנוחה כזאת שהם צריכים לעשות את הכל אתמול. ובנות, ככה קורצנו, ככה נולדנו, ככה יצרו אותנו. אנחנו נולדנו בשביל להיות האוזן הקשבת, להיות המטפלת.
זה לא איזה משהו שמכאיב?
כן, כי זה קורה בשיחות וואטסאפ וידאו או זום. זה לא תלמיד שלי שאני מדברת איתו בטלפון, זה אמא ואבא. אני נוסעת, ואני נוסעת לתקופות יותר ויותר ארוכות. זה היה בהתחלה שבוע, אחר כך זה נהיה שבועיים ואז שלושה ואז חודש ואז חודש וחצי, עכשיו אני נוסעת לכל הקיץ. פעם ראשונה שאני נוסעת לחודשיים.
והבן שלך?
הבן שלי סיים מילואים עכשיו והוא צריך מנוחה, ויכול להיות שהוא יחבור אלי ביולי-אוגוסט. נראה, אבל הוא יגיע.
היית נשואה שלוש פעמים, נכון? מאיזה מהם הבן שלך?
הנישואים הראשונים. אין לי ילדים מנישואים אחרים.
למה בעצם? התגרשת מאוד צעירה, נכון?
כן, 28.
והתחתנת פעם שנייה מתי?
32. כעבור ארבע שנים. ופעם שלישית? וואי וואי, אני רוצה לשכוח, זאת הייתה טעות איומה, טעות של רות.
למה?
פה נכנס העניין המאוד מאוד רגיש. אני דתי לפי דעתי. יש מלא זרמים בישראל. אז קודם כל אני מאמינה ואני אוהבת את המסורת, אבל אני לא מחשיבה את עצמי בן אדם דתי. לא הייתי כשהייתי קטנה בנצרות ולא ביהדות. אבל אני אוהבת את המנהגים, אני אוהבת מה שלמדתי ואני מכבדת את זה. ואז האמא של הבן אדם הזה (הבעל השלישי) אמרה, "אתם לא יכולים להביא עוד ילד אם אתם לא מתחתנים". עכשיו, מי קבע? מי אמר? אנשים עושים ילדים בלי להתחתן. אבל אני רציתי לכבד. אני בן אדם מכבד, אני אוהבת לתת כבוד במיוחד למבוגרים.
ורצית גם עוד ילדים?
כן, כן, רציתי, פשוט לא צלח. פה לא היה לי מזל. אני רציתי הרבה ילדים כי בבית היינו רק אחי ואני. אז אמרתי לפחות בן לפחות בת ועוד משהו. לא משנה אם זה שני בנים, שתי בנות או בן ובת נוספים. רציתי ארבעה ילדים.
עם השני גם רצית ילדים?
רציתי, אבל היינו כל כך עסוקים, זה היה שיא הפרסום שלי. זה היה אחרי גלגל המזל, אחרי "סיטי טאוור" ואחרי שהתקבלתי לכל חברות ההייטק שהטיסו אותי לתערוכות בגלל השפות - אנגלית, ספרדית ופורטוגזית. אז הם לקחו אותי כדי להנחות את התערוכות שלהן, בעיקר בלאס וגאס ואמסטרדם. אז טסתי פעמיים-שלוש בשנה.
אז עם השנים אפילו לא היה לך זמן למשפחה.
לא הייתי נוכחת. אתה חייב להיות נוכח בשביל לעשות ילדים.
ובגלל זה זה גם נגמר?
פחות או יותר אפשר להגיד. למרות שאני אוהבת את הבן אדם הזה עד עצם היום הזה והוא מנץ' ענקי.
אז למה זה נגמר?
לא נפגשנו מספיק ואני כנראה לא הייתי מספיק סבלנית בשביל לאפשר לו להתפתח, בשביל לאפשר לו לפתח את עצמו בחברה ובפרויקט שהוא עבד עליו אז. בעיה של חוסר סבלנות, היום יש לי המון המון סבלנות.
ועם השלישי זאת הייתה טעות את אומרת?
או מיי גאד השלישי, אפשר למחוק את זה? טעות, טעות "all the way". טעות של להתחתן מהר מדי, להתחתן עם בן אדם לא מתאים, להתחתן בגלל הסיבות הלא נכונות, להתחתן בגלל שאמרו לי א' ב' ג'.
אז אולי זה מזל בעצם שאין לכם ילדים משותפים.
בדיוק. אם היה לנו ילד משותף הייתי קשורה לבן אדם הזה, ואפשר בבקשה להפסיק לדבר עליו כי אני לא סובלת אותו. ואני בן אדם אוהב, אבל כשאנשים עושים לך רע, והוא ואנשים אני לא אגיד מי, אבל אנשים בקרבתו עשו לי רע אפילו במעגלים המשניים.
מתי זה היה?
2014-15, לפני עשור.
והיום את בזוגיות?
כן, זוגיות שנכנסת לשנה השביעית שלה וזה השבע שנים הטובות.
ולמה אתם לא מתחתנים?
כי בן זוגי אומר "עזבי את השטויות האלו, אנחנו מאוהבים, אנחנו לא צריכים את הנייר הזה". יש לנו נייר אחר מאוד חשוב, אנחנו ידועים בציבור.
מה הוא עושה בחיים?
הוא מהנדס אלקטרוניקה ורובוטיקה, איש גאון, ספורטיבי, ספורטיזי, יפה תואר, גבוה, חסון.
ואתם גרים הכי רחוק מתל אביב.
בטוסקנה של הדרום, במושב לכיש איפה שמגדלים ענבים. אני חושבת עליו ואני כולי...
זה התיקון שלך בעצם.
או מיי גאד, עד שהוא הגיע. הוא תמיד אומר, "למה לקח 50 שנה, למה?". וזה שידוך. אני התייאשתי, אני הרמתי ידיים ואמרתי "אין, אני אשאר רווקה זקנה". וזה מה שמשאיר אותי עם השמחת חיים ועם הרוח הצעירה הזאת.
בגלל זה גם אין לך בוטוקס וקמטים יכול להיות?
קודם כל הגנים, אומרים אני חושבת שזה 50-60 אחוז. אורח חיים, דיאטה. אני עושה יוגה, בן זוגי טבעוני ועד לפני שנתיים גם אני הייתי אבל נשברתי. תנועה זה הדבר הכי חשוב, אנחנו כל הזמן צריכים להיות בתנועה.
אבל לא תעשי מתישהו?
זה אופי וזה מה שגורם ליופי. אני רואה את זה אצל אמא שלי, אמא שלי עדיין אישה מאוד יפה. אבא שלי בן 82, אין לו קמטים, והוא היה בעבר מעשן כבד. אין לו כלום, הוא חלק.
וכשאת רואה את כל המשפיעניות וכל הכוכבות היום ברשת ובטלוויזיה?
האמת שזה מפחיד אותי, כי אני רואה איך חלק מהן קפואות וכל ההדבקה. אתה רואה, אין לי אפילו ציפורניים. אני לא אוהבת את זה. בגלל שאני הבחורה כפרית, רוכבת על סוסים, אי אפשר לשים אוכף על סוס עם ציפורניים כאלו, זה לא עובד. אני מעדיפה מגפי בוקרים וקוליות. זה לא מדבר אלי, אני מרגישה שזה סוג של שעבוד, סליחה. אין לי סבלנות לשבת לעשות ציפורניים, אין לי סבלנות לבוא ושיתחילו למרוח אותי ופילינג שמילינג וזה. אני צריכה להגיד תודה רבה שקיבלתי מההורים את הגנים האלו וזהו. ואולי בעוד עשור כשאני אגרד את הקידומת ממש ממש אחרי הפנסיה, אז אולי.
נשארת בקשר עם מישהו מהתעשייה, מגלגל המזל?
את סיגל (שחמון) יוצא לי לראות לפעמים באירועים. אבל לא, אל תשכח ששתיים מהבנות לא איתנו - ענת אלימלך ז"ל וגלית בורג מיכאל ז"ל שנהרגה בתאונת דרכים. אז יש ארבע בנות נשארו מהחבורה המקורית.
במהלך הריאיון התקיימה שיחת טלפון מפתיעה עם טל מן, שגרמה להתרגשות רבה באולפן. אחריה גונזלס שיתפה: זה מרגש,היה שווה להגיע. אלו סוג האנשים שבגללם אני לא רוצה לעזוב את ישראל. אנשים כאלו, זה כמו שאומרים "מלח הארץ", כשקורה אסון ישראל הראשונים ששולחים מטוס חילוץ וצה"ל, רק פה, רק בישראל. והדבר הזה שזה רק פה, זה עושה כזה וואו בלב. יש לנו את ה-"bad side" שלנו, ויש את הישראלי היפה אבל אני מעדיפה לדבר על הישראלים היפים באמת והאמיתיים ביופי שלהם בפנים ובחוץ, וטל מן היא אחת מהם.
מה את עושה היום?
אני מלמדת אנשים לעבור את הפחד של לדבר מול קהל באנגלית וספרדית. יש לי עסק שנקרא "Confident Communicator Club". מכינה אנשים לראיון עבודה, גם לרילוקיישן לחו"ל וגם לעבור מבחנים, ומבחנים של תיכוניסטים שהם צריכים לעשות את הבגרות ואת המבחן בעל פה.
שאת מעבירה בעצמך?
אני מלמדת מגיל קטן, ילדים, ילדי בית ספר, ועד מבוגרים.
זה בזום?
גם בזום וגם בקבוצות, גם בארגונים. אני מלמדת בחברות גדולות בארץ, מרכזי שיחות (call centers). אני מלמדת אחד על אחד אנשי עסקים, אנשים שיש להם מטוסים פרטיים, שצריכים לעשות עסקים בדובאי.
הם יודעים מי מלמדת אותם?
הם יודעים, זה אנשים שהם גדולים ממני.