ג'קי אזולאי על הרגע ששינה לה את החיים: "הכל נעצר"

ג'קי אזולאי פרצה לחיינו בעונה השלישית של מאסטר שף, ומאז הפכה לאחת מכוכבות הריאליטי הכי גדולות במדינה ולשם מוכר בכל בית בישראל. בקרוב היא גם תחזור למסך לתוכנית שבה התגלתה, לעונת אולסטאר, אך עוד לפני כן, היא חושפת לראשונה כי השנה האחרונה הייתה אחת השנים הקשות בחייה.

בריאיון חשוף לוואלה אישי, אזולאי שיתפה בכנות על העבודה הקשה, הקשיים הכלכליים, היחסים המורכבים עם הגרוש, הביקורת הבלתי פוסקת ברשתות החברתיות, הזוגיות עם בן הזוג הצעיר ממנה בשש שנים, ועל הרגע שבו הוא שם לב לנקודת חן חשודה בגב שלה - שהתגלתה כמלנומה אגרסיבית במיוחד.

אזולאי חושפת לראשונה את המסע הרפואי המורכב והמפחיד שעברה מרגע הגילוי ועד ההחלמה, השינוי שעברה בדרך בה היא מסתכלת על החיים - והמסר החשוב שכולנו צריכים לשמוע.

צפו בריאיון בראש הידיעה.

כאן מאזינים בספוטיפיי.

לכל הפרקים של וואלה אישי.

את לא אוהבת לשתף על החיים האישיים שלך.

"כל דבר שכותבים עליי, גם אם זה דבר חיובי, יש לאנשים דברים לא טובים להגיד. ובאמת שכבר התעייפתי מזה. אז אני מעדיפה שלא יכתבו, שלא ידעו. אנשים רק מחכים כמו חיה לטרף כדי שיכתבו משהו על מישהו, והופ. ואתה יודע מה? מכבוד אליהם, לא בא לי שיהיה להם עוד משהו רע להגיד. מרחמת עליהם".

בך זה לא נוגע?

"אי אפשר להגיד שזה לא נוגע, אבל עכשיו זה כבר נהיה שלב שזה מעצבן. זה לא מכאיב כמו פעם, זה מעצבן, זה מרגיז".

ואת לא פותחת סטורי ומשחירה?

"לא, אין לי את זה. אני לא כזו".

על פניו את האישה הפשוטה מהמטבח וכאילו צחוקים ועממית, ואת אמורה להיות הכי "מאמי לאומית", וזה לא. למה?

"כי נהיינו עם שאוהב לשנוא הכול, לא משנה מה. אני באמת 'מאמי', לא אגיד לאומית, אני מאמי, אני חיה את חיי. לפעמים הם ככה, לפעמים הם ככה, כמו כל בן אדם אחר, אני לא שונה. אבל העם שלנו, לצערי הרב, לא משנה אם זו מלחמה, אם יורים בנו, אם יש לנו אויבים מבחוץ, מבפנים, לא משנה מה - אוהבים לכתוב דברים רעים. די, התעייפתי מזה".

יכול להיות שזה בגלל כל השינויים שעברת? בהתחלה ב"מאסטר שף", כשהכרנו אותך בתור בחורה חרדית מבית שמש, הביקורות דווקא חיבקו אותך.

"אחרי 'מאסטר שף' הייתה כתבה 'המאמי הלאומית'. אבל זה כי ראיתם בן אדם פעם בשבוע עושה אוכל. יש בבן אדם הזה עוד הרבה דברים. במבט לאחור על 'מאסטר שף', ובכל תוכנית ריאליטי לדעתי, אלו מין משבצות כאלה. היה להם נוח מאוד לשים אותי במשבצת הזאת של הדתייה. לא שלא הייתי, כן? הייתי דתייה. באודישן הראשון הגעתי עם פאה, שנאתי פאות. שתבין, אני בקושי שמה. אם היה אירוע והייתי צריכה לשים את הפאה, זה היה בשבילי סיוט. תמיד הייתי הולכת עם כובעים כאלה, והם לא הסכימו לי אחר כך, אמרו 'ממש לא, את באה עם הפאה'. יצא שכל העונה הייתי הדתייה עם הפאה. נגמרה התוכנית, פפראצי, אני עם כובע והשיער שלי בחוץ כמו שאני מכירה ורגילה - 'אללה, הדתייה הורידה את הפאה!'. מה אתם רוצים? מה עשיתי?".

"אבל אני לא אוכיח לאנשים, אני לא אביא תמונות לפני 'מאסטר שף' ואראה להם 'חברים, ככה הלכתי, ככה זה'. אז לא עבדתי בלהוכיח, או בלהשחיר. שיחשבו מה שהם רוצים. וזה לא תמיד היה לטובתי, לא תמיד זה היה. אבל לא שיחקתי את המשחק".

את זוכרת את ג'קי הדתייה?

"אני עדיין דתייה".

תשמעי, הנראות היא אחרת לגמרי.

"אני לא אהבתי את הנראות של ג'קי של אז. אני לא חושבת שזה היה ממקום שלם. אני אוהבת שאני עושה דברים כי אני בחרתי בהם, לא כי גידלו אותי ככה או כי אמרו לי או כי הפחידו אותי. ואני חושבת שיש הרבה בנות שבגילים 19-20, שאתם קוראים לזה 'יצאה בשאלה', אבל לא, היא בודקת שנייה את עצמה. ולי לא היה את המקום הזה כי ישר התחתנתי. אני לא חושבת שאי פעם עשיתי את הדברים האלה מרצוני הטוב, מהאמונה שלי בעצמי, כאילו שאני מאמינה שככה צריך. אז הבדיקות שלי הגיעו מאוחר. וגם לעיני הציבור. ואני עוד בבדיקות. אבל הכי הכי קרובה אי פעם באמונה שלי לבורא עולם.

"אני כן יודעת שצניעות זה נורא חשוב. יש לי את המצפון שלי ואת מה שאני מתייסרת עליו. כן יש לי שאיפה להיות כאילו צנועה ב-100 אחוז. אבל אני חושבת שקיבלתי מתנה שבגלל שהיו לי ייסורי מצפון אז כל כך התחנפתי לקדוש ברוך הוא והתקרבתי אליו יותר, הקשר בינינו התחזק. הרווחתי את זה, לא היה לי את זה כשהייתי 'צנועה'".

כשהיית צנועה ואמרת שעשית את הבדיקות והשינוי, זה גם בא עם הזוגיות בעצם?

"לא, אין לזה שום קשר. אנשים חושבים 'היא התגרשה אז היא נהייתה ככה והיא עושה ככה', וזה באמת דבילי להגיד את זה. באיזשהו מקום הגעתי למצב עם ישראל, לא אגיד שהוא, לא אגיד עליו, אבל הקשר נהיה שטחי. אני רוצה תמיד לגדול, לשאוף, לעשות, אפילו אם זה ברצון, עזוב בביצוע. המוח שלי תמיד רוצה יותר ויותר ויותר, והרגשתי שאני עם מישהו שזה האופי שלו וזה בסדר, אבל תקוע. ושאני אשאר תקועה כזאת. שאגיע לגיל 60 או 70 ואגיד 'בוא'נה, הייתי תקועה'. וזה התחיל להתנגש".

והפרידה הזאת לא הייתה בחדרי חדרים, כמו שאומרים.

"לא יותר מדי, לא עכשיו שניר בורגיל. אבל היה. אני עושה הפרדה מאוד מאוד גדולה ביני לבין ישראל, באישי, בזוגי ובבית. בבית הוא היה וואו, הוא היה עם הילדים והוא עזר. וכשסיימנו, אז קיבלתי מין נתק לפנים, יעני אין, אין אותך אז אין לך כלום. והיו כל מיני ויכוחים או דברים קטנים על הילדים. פתאום הרגשתי שהוא לא שם, וזה לא יכול להיות. קשה לי נורא עם צביעות. בחוץ ישראל מקבל הודעות של 'איזה מזל שהילדים גדלים איתך'. מצד שני, אני דקה לפני בהודעות נלחמת שרק ייקח אותם בזמן. למדתי על בשרי שזה קרב אבוד מראש כשמישהו רוצה לרמוס אותך ולהעצים מישהו אחר, אז ויתרתי".

אתם מסתדרים היום?

"לא כל כך, את האמת, כי נורא קשה לישראל, ואני מבינה אותו, לעמוד בהתחייבויות שלו".

ראינו אותך גם ב"הישרדות", גם ב"מאסטר שף", אנחנו מכירים אותך. את מבשלת טוב, אין הרבה כאלו. למה בכל זאת את לא איזה מטאור ברמה של משפיענית, כמו דניאל עמית ודומיה?

"אני אגיד את זה בוטה - התעסקתי בקקי. אני לא בן אדם חזיר שצריך מלא מלא מלא כסף. תן לי מה שצריך ותודה רבה. כשבאו עבודות, אז נענתי יותר מדי. לא בניתי אימפריה כי לא היה חסר כלום. עכשיו אני מתחילה ליזום. אבל כן, זה באשמתי. אני לוקחת אחריות מלאה על זה. ואתה יודע מה? אני בצניעות אגיד - אני לא רואה אותם. לא ביד שלי ולא באמת שלי".

את אומרת שהתעסקת בקקי, יכול להיות שהתעסקת גם בחזרה בשאלה, בגירושים?

"אל תגיד חזרה בשאלה, אני לא מוכנה. אני לא חזרתי בשום שאלה".

אז אולי השינוי החיצוני והגירושים והבני זוג שהיו. אולי התעסקת בזה יותר? יכול להיות?

"אני לוקחת נורא דברים ללב, וכמו שאמרתי לך, באמת טוטאלית בהכול. אם זה בלהיות עם בן זוג ואם זה להיפרד מבן זוג. וכן, הוצאתי שם הרבה אנרגיה מיותרת".

היום בדיעבד את מסתכלת על האקסים ואת אומרת 'איזה סתומה'?

"אני לא מצטערת על כלום, מכל דבר למדתי".

אבל כדורגלנים זהו?

"הנוכחי גם משחק כדורגל מדי פעם. כנראה שזה משהו בגורל שלי".

כמה זמן אתם כבר ביחד?

"שנה וחודשיים. אבל אני מרגישה שאנחנו נשואים 20 שנה. הוא גרוש בלי ילדים. היה לי גם קצת קושי כלכלי בתקופה שאנחנו התחלנו ביחד. משהו שמה מרגיש שכאילו הגעתי הביתה. לא יודעת איך להסביר".

והוא גם צעיר ממך בכמה? שש, שבע שנים?

"שש שנים, לא הרבה יחסית".

לא הרבה יחסית למה שקורה היום.

"בוא, אני חלוצה בדבר הזה. אני לפני מאיה בוסקילה, היא דיברה איתי ושאלה אותי דברים, נסרין התקשרה אליי להגיד לי 'תקשיבי מה עושים, איך זה פועל, איך זה עובד?', ברמה הזו".

איזה טיפים נתת?

"אמרתי תתכונני. אגיד את זה בזהירות, אבל אני לא חושבת שזה מחזיק. זה נורא קשה. וואלה, מאיה ובעלה זה יפה מאוד. אבל הוא צריך להיות גבר וואו, כאילו משהו שלא נברא כדי שזה יעבוד באמת כמו שצריך".

ומיכל ויהודה?

"אז אני אומרת, נכון אתם באים כאילו צעירים, הכול טוב, אתם מקבלים משהו שאי אפשר לקבל אותו היום בחוץ מבנות בנות 20-22, 24-25. ניסיון זה הרבה. מתרגלים לזה נורא מהר. וזה לא משהו מובן מאליו, כי היום בחורות בחוץ רוצות שתבוא תיקח אותן, שתפתח להן את הדלת, שתקנה להן ותוציא. ואנחנו עושות את הכול. כאילו אני אאסוף אותך, אני אביא. אנחנו עושות הרבה הרבה. כמו מין אמא כזאת".

זה נשמע כמו מטפלת.

"לא, הלוואי שבחורות צעירות היה להן את הדבר הזה".

אבל את לא רוצה שמישהו יטפל בך וידאג לך ויפתח לך את הדלת?

"כן, אבל אין מה לעשות, אנחנו כבר כאלה, ויש לנו ילדים לטפל בהם, אז מן הסתם זה קורה. זה לא שאני עושה את זה דווקא. כן אני רוצה, זה מה שאני אומרת, זה צריך להיות גבר שהוא מקבל את כל הדבר הזה, לא הופך את זה למובן מאליו ועושה את זה כפול. אין לו את הניסיון. הוא לא גידל ילדים, הוא לא עבר כל כך הרבה. אם הוא יכול להיות כפול ממני בדאגה שיש לי בילט-אין, זה יעבוד. כי כל אישה הכי דאגנית והכי טוטאלית, ברור שהיא רוצה להישען.

"אני יכולה להגיד לך שאחד האקסים שלי אמר לי אחרי שנפרדנו 'שמעי, אני בבעיה, כי אני יודע מה אישה צריכה, איך אישה צריכה להיות, ואין את זה שם בחוץ'".

אתם מדברים על חתונה? ילדים משותפים?
"אני חושבת שגבר שנכנס לזוגיות כזו והוא רוצה ילדים, זה משהו שהוא צריך לשים על השולחן ביום הראשון, והוא הניח".

איך המשפחה שלו עם הזוגיות הזו?

"לא כל אמא עכשיו תבוא ותשמח שהבן שלה לוקח אחריות על כזה דבר גדול. אז זה לא יכול לבוא ולהתקבל בצהלולים. זה לוקח זמן. לא שונאים אותי, אבל אתה יודע, יכול להיות שרוצים בשבילו אחרת".

זה מבאס?

"כן, יש בזה משהו מבאס. אבל חובת ההוכחה עליי. אני לא מרצה, אני סיימתי לרצות".

את בת 42, חתונה שוב, יקרה?

"אושרי מאוד מאוד דתי. הולך עם כיפה שחורה ושומר והכול. יש דיבור על זה שאנחנו חיים ביחד וזה לא הכי כשר. אז האמת שכן, יש דיבור. אני לא אעשה חתונה עכשיו באולם גבריאל עם אלף מוזמנים. זו פעם ראשונה שזו זוגיות שהיא מאוד מאוד צנועה, אני אקרא לה ככה. אז אני מאמינה שאם זה יקרה, זה יקרה מאוד קטן. אתה מוזמן".

ריאליטי עשית, גם הגעת תמיד רחוק מאוד והיית אחת הדמויות הזכורות. יש לך חברים משם עדיין?

"יש חברים בתעשייה. מה זה משנה מאיפה הם? הכרתי אנשים לחיים, נשארתי חברה שלהם. אודליה חברה שלי מאוד מאוד טובה. אני לא יכולה להגיד שהיא חברה מהתעשייה".

יש לך נקודות שבירה?

"אני לפעמים נשברת כל יום. אתמול התפללתי שחרית ובכיתי את חיי. ואז הרגשתי רע שאני בוכה, כי אני באמת עובדת חזק על להתחזק באמונה, שכאילו השם לא יכול לעשות לך משהו רע".

מה קרה?

"הייתה לי שנה נורא נורא נורא קשה כלכלית. לא יודעת למה יש לאנשים קטע לראות אותי ולחשוב שאני מיליונרית. ומה שלא ניסיתי, ואני חתולת רחוב, ובאמת גם אין לי ברירה, יש לי ילדים בבית, הייתה שנה מאוד קשה. ואני צריכה לקום בבוקר ולהילחם. ברמה שאני אומרת לך, אני נוסעת באוטו, יום חמישי, ואני צריכה מחר לעשות קניות שבת ואני לא יודעת מה אני עושה. אני דופקת על ההגה ואני אומרת 'השם, מה אתה רוצה ממני? אני צריכה להביא אוכל לילדים, אני מוכנה לעשות הכול', וכלום".

ג'קי המשיכה וסיפרה לראשונה על הדרמה הרפואית בחייה: "ואז הייתה לי איזו נקודת חן קטנה, לא התייחסתי אליה, ואז הכרתי את אושרי שבעיניי הוא המלאך שהגיע, והוא אומר לי 'מה זו הנקודת חן הזאת? נראה לי את צריכה להוציא אותה'. והוא קבע לי תור ללכת להוציא אותה".

"הלכתי להוציא אותה ואז שולחים לביופסיה, ואני יודעת שבדרך כלל מחכים חודש, לא פנו אליי ואמרתי 'ברוך השם'. אבל אז אחרי חודשיים חזרו אליי ואמרו לי 'את צריכה לבוא'. הרופאה אמרה לי שזו מלנומה אגרסיבית מאוד. 'יש לך סרטן עור'. היא כתבה 'מתרבה בקצב מהיר', הכי מפחיד בעולם. קבעו לי תורים לבדיקות ולא הלכתי, התקשרו אליי ואמרו לי 'תעצרי את כל מה שאת עושה ובואי'. אמרתי לה 'תקשיבי, אני חייבת לעבוד, אין לי כסף. אני לא פנויה עכשיו לבדיקות'. היא אומרת לי 'ג'קי, תניחי את הכול בצד, תעבדי רק בזה'".

"פתחו לי את הגב", היא ממשיכה לספר. "יש לי כזאת צלקת. הוציאו לי אולי איזה חצי מהגב והוציאו לי בלוטת לימפה. אני יושבת בפט סיטי ואנשים עוברים ומכירים אותי. עשו לי ניתוח, אולי איזה חמש שעות, ממש גירדו אותי מכל הכיוונים. ואז הם אמרו שמוציאים בלוטה ולפי הבלוטה יודעים אם זה התפשט לכל הגוף. חזרו הבדיקות, הם קוראים לי אליהם, ואומרים לי 'לא ראינו בחיים שלנו דבר כזה', את הגעת ב-99.9, אצלך זה התרבה, משהו שלא ראינו, וחזרו הבדיקות שלך והכול נקי. אם היית באה עוד חודש - אז זהו".

"אני עולה לאוטו ואני זוכרת את זה שדפקתי על ההגה ואמרתי 'השם, אני מתביישת ממך! סליחה אלף פעמים סליחות. בזמן שאני בכיתי לך שתביא לי כסף ואוכל, אתה אמרת לי 'תשתקי יא מטומטמת! אני משאיר לילדים שלך אמא! אין מה לעשות, זה חייב לבוא על חשבון משהו, אין גזירה נגזרה, וואלה לא מגיע לך, אני אפדה אותך!''. זה היה חסר היגיון. אני בן אדם חרוץ, אני מגיל שמונה עבדתי במשק בית. וכלום לא זז ולא הלך. ואמרתי להשם 'פשוט הצלת אותי'. אני לעולם לא אתלונן על זה שאין פרנסה. אני יודעת שהכול זה מדויק. לא סיפרתי את זה למשפחה אפילו".

גם הצלחת לשמור על זה בעצם מהרשתות, מכל מקום.

"נכון. הבטחתי שיום אחד אני כן אדבר על זה. אני זוכרת שניסיתי לקבוע תור לרופא עור אולי מאה פעמים. ואמרתי להם שם שחייב לדבר על המודעות שרופא עור צריך להיות בזמינות של יותר מרופא משפחה".

אושרי הציל אותך.

"אם הוא לא היה אני לא יודעת מה היה קורה. אין משהו שקורה סתם בעולם הזה. אני זוכרת שכתבתי הודעה למשפחה 'אל תתלוננו בחיים על הכסף, למה אם השם ישמע אתכם ויגיד "טוב, קחו את הכסף, תפסידו משהו אחר". אם רואים קשיים בפרנסה, אני אומרת לך, אין מצב שזה לא פדיון'. איך שזה נגמר פתאום הכול נפתח, 'מאסטר שף' פנו אלינו, ועשיתי וצילמתי קורס בישול שהוא כאילו עובד ברוך השם, אימאל'ה. וכאילו השם אמר 'עכשיו, עכשיו הנה קחי, תחזרי, ברוך השם פדיתי אותך, ניצלת'".

איזה כיף שזה סוף טוב, ברוך השם.

"וואו. ברוך השם".