מתן ואחיו שון הגיעו ל"וואלה אישי", לריאיון בו הם דיברו על הכל: האירוע שטלטל את המשפחה ושינה את חייהם, הקשר המשפחתי המיוחד, השיקום הממושך, הפרידה מאשתו לשעבר ניצן וגם - האהבה הגדולה שנכנסה אל חייו והחלום להיות אבא ולהקים משפחה.
שלוש שנים וחצי עברו מאז היום בו חייו של כוכב "נינג'ה ישראל" מתן בלו השתנו. במהלך חופשת ירח הדבש שלו ושל אשתו דאז, הוא עבר אירוע לבבי והיה בין חיים למוות. הרופאים לא נתנו לו סיכוי לחיות, אך המשפחה שלו לא איבדה תקווה לרגע - ויצאה לקרב להציל את חייו, ולהחזיר אותו לעמוד חזרה על הרגליים. הוא השתקם, חזר לדבר וללכת, אך סובל מעיוורון קורטיקלי, מצב בו העיניים רואות אך המוח לא יכול לעבד את המידע.
מתן ואחיו שון הגיעו ל"וואלה אישי", לריאיון בו הם דיברו על הכל: האירוע שטלטל את המשפחה ושינה את חייהם, הקשר המשפחתי המיוחד, השיקום הממושך, הפרידה מאשתו לשעבר ניצן וגם - האהבה הגדולה שנכנסה אל חייו והחלום להיות אבא ולהקים משפחה.
צפו בריאיון המרגש והמלא בראש הידיעה.
לכל הפרקים של "וואלה אישי".
כאן מאזינים בספוטיפיי.
המצב עכשיו לא קל עם המלחמה, איפה זה תופס אותך?
מתן: אני מנסה לשמור על אופטימיות תמידית ושפיות,כמו כולם. לא קל, אבל נשמעים להוראות של פיקוד העורף. ומרחב מוגן בכל בית חובה שיהיה.
שון: שים לב שהוא לא אומר קשה, הוא אומר 'לא קל'. אין לו 'קשה'.
אחרי כל מה שעברת וניצחת, נראה לי שבאמת אין דבר כזה קשה.
מתן: עוד לא סופי ניצחתי, עוד לא. את הראייה עוד לא ניצחתי, גם זה יבוא אבל.
שון: קודם כל ניצחת, ויש עוד דברים לנצח.
מתן: הראייה הזאת. אני רוצה לנצח אותה כל כך.
כמה זה מורכב באמת, להגיע למרחב מוגן כשאתה באמת צריך להיעזר במישהו.
מתן: כשאתה לא רואה זמנית, הכל יותר קשה לך, יותר מסובך, יותר מורכב עבורך. אז צריכים להכווין אותי, אני יותר צריך לסמוך על אנשים יותר בקלות, לסמוך על מי שסביבי. המטפל שלי, המשפחה שלי, מי שנמצא לידי. חברים, משפחה, כולם.
הייתה תקופה של ממש שקט שלא רציתם לתקשר את זה, וממש לאחרונה יצא הסרט. איך זה גרם לכם, לך מתן, לך שון, לראות את המסע הזה, את כל הסיפור הזה, לשמוע ולהרגיש את זה?
שון: כמו שאמרת שאתה מתרגש שאנחנו פה, אני מתרגש לראות אותו פה, שהוא מתחיל לחיות עוד פעם ולהגיע למקומות ולהראות את עצמו ולעשות גם המון דברים עצמאיים. כי באמת בשנה וחצי-שנתיים הראשונות זה היה ממש לא עצמאי. ברמה של להיכנס למיטה, סיוע של מאה אחוז, מאתיים אחוז אפילו. ויש עוד קשיים ואנחנו עוזרים לו בהכל, בכל מה שצריך, אבל הוא מתקדם בצורה שאף רופא לא חשב שהוא יגיע למצב הזה היום.
עם יד על הלב, אתה האמנת שתראה אותו באמת ככה במצב הזה היום?
שון: לא הייתה לי השאלה הזאת אפילו, של האם להאמין או לא. גם בתקופה של הקומה, כל יום באנו לבית חולים בגישה שמחר הוא קם. לא היה לנו "אולי הוא לא יקום", למרות שהרופאים אמרו שהוא לא יקום וצריך לנתק אותו מהמכשירים ואין מה להתעכב על הסיטואציה הזאת כי אין מצב שהוא יקום, אנחנו פשוט האמנו שכל יום הוא קם. לא הייתה שאלה כזאת, של האם זה יקרה. זה יקרה, פשוט מתי.
מתן: כמו הראייה עכשיו, בול.
שון: גם בראייה, גם אם אני קצת איבדתי קצת אמונה או משהו, הוא מבחינתו מאמין שזה הולך לקרות, אז מי אני? אחרי שאמרו לו שהוא לא יחיה והוא חי, מאמין איתו לגמרי.
מתן: הכל אפשרי, הכל. רק רוצים - הכל אפשרי.
אתה זוכר את היום שזה קרה?
מתן: לא. חצי שנה-שנה לפני נמחקה, כאילו לא הייתה בכלל אף פעם. את החתונה אני לא זוכר בכלל, את החתונה שלי. וכמה הרבה לפני וקצת אחרי, לא זוכר בכלל. אפס. נמחק לגמרי, לא זוכר כלום.
וכשמספרים לך זה לא איזה משהו?
מתן: לא זוכר כלום וזה מפתיע אותי מה שמספרים עליי.
שון: נגיד שמספרים לו על החתונה, אז יש קצת קצוצים של זכרונות קטנים, אבל הוא לא באמת זוכר איך היה, מה היה שם. בטח לא את הטיול של הירח דבש ששם זה קרה, אירוע הלב, הוא לא זוכר את זה בכלל. כלום.
אז בעצם ממתי אתה כן זוכר?
מתן: קשה להגיד, האמת קשה לי. אני כן זוכר את השנה-שנתיים האחרונות די ברור מאוד, ממש ברור מאוד. הנינג'ה אני זוכר, העבר הכל זוכר, הכל. ילדות, בגרות, הכל זוכר, הכל. נינג'ה בעיקר זוכר, חוויה מדהימה.
שון: חלק מהפגיעה זה גם היה זיכרון לטווח קצר, זאת אומרת כשהוא התעורר, בשנה הראשונה בכלל, היית מדבר עם מתן וחמש דקות אחרי הוא לא היה זוכר שדיברת איתו. והיום זה משהו שהוא משתפר לאט לאט. יש עדיין לפעמים רגעים שאתה לא זוכר מה היה בבוקר בדיוק, אבל כשהוא מתרכז בזה וזהו הוא מתרגל הרבה.
איך זה מרגיש, היום אחרי שכולם ראו את הסרט המרגש עליך ואת השיקום ואת כל מה שעברת?
מתן: הרגשתי כאילו יצאתי לאור סוף סוף. חיכיתי לצאת לאור סוף סוף. כמו לצאת ממערה קצת שונה, אבל לצאת לאור פשוט.
למה בעצם חיכית לטיימינג הזה?
שון: זה היה יותר החלטה של המשפחה, לא להוציא את זה החוצה. החלטה משפחתית. ההורים שלי הם לא אנשי בידור, הם אנשי ספורט מההתחלה של ההגדרה עד סוף ההגדרה. וברגע שזה קרה, לא התעסקנו בראיונות ובלפרסם את האירוע או לא לפרסם את האירוע. היה אירוע, מבחינתנו אנחנו צריכים רגע לשרוד את הדבר הזה, ואז משם ברגע שמתן יוכל ללכת, לדבר, לתפקד, לענות על שאלות, שם יהיה הרגע שלנו גם להוריד רגע רגל מהגז מהשיקום ובאמת להוציא את זה לאור.
היום אתה יכול להגיד שאתה כבר שזה מאחוריך, חוץ מעניין הראייה שזה משהו שיגיע.
מתן: אני גם מתחזק נפשית ופיזית. מתאמן המון בהיכל שלי ביפו, ג'ימנסטיק.
שון: הוא מתאמן המון. אצל מתן החוזק בא קודם כל פיזית ואז נפשית. זה כמובן בא מבפנים הרצון הזה להתחזק כל הזמן, אבל החוזק הפיזי שמשתפר אצלו משפר לו גם את החוזק הנפשי. היכולת לעשות דברים פתאום, לחזור לעשות קצת ספורט יותר, לעשות דברים שפעם הוא יכול היה והיום הוא ממש קשה לו. ברגע שהוא מצליח כל פעם איזושהי מדרגה קטנה, אז זה גם מחזק לו את הנפש פנימה.
.
אמרת שאין כמו שון שהוא אח, איך קראת לו?
מתן: אח מלאך.
זה היה ככה תמיד?
מתן: התחזק עם השנים האמת.
שון: אבל את הכינוי הזה הבאת לי רק אחרי.
מתן: האמת שאחרי המקרה הפתעת אותי כל כך. אתה התגלית במיטבך.
שון: הייתה לי את הכותרת של הילד השטותניק, הסטלן, שעושה בעיות. לגדול ליד מתן זה קשה, כי הוא תמיד היה הילד המושלם, הילד החכם המוגזם הזה. תמיד הייתי רואה סרטונים שלו מילדות והייתי אומר להורים שלי "איזה חכם מעצבן הוא", בקטע מעצבן חכם.
גם לא הסתדרתם קצת אולי כשהייתם צעירים?
שון: הוא היה מנסה לחנך אותי המון.
מתן: ועזרתי לך בסוף.
שון: עם המון דברים. הוא חינך אותי, הוא הביא אותי להיות מי שאני היום, אבל הוא נתן לי בראש המון. אני הייתי כזה "פרי ספיריט" וזורם יותר וקליל ולא חושב יותר מדי על בעיות, והוא היה תמיד עם יד על הדופק. וגם בלימודים, תמיד כשאמא שלי הייתה באה ליום הורים, היא הייתה אומרת "אין על מתן", וזה יום הורים שלי, כן?
קינאת בו?
שון: יכול להיות לתקופות מסוימות, אבל לא בקטע רע, יותר "למה עליי לא אומרים איזה משהו טוב", כזה.
כשקרה המקרה הרגשת את הצורך להיות המבוגר האחראי?
שון: קודם כל יש לי אח תאום, שהוא כבד שמיעה, גל. ומגיל צעיר אני כמו האח הבוגר של גל, לא באמת בסוף, אבל בהרגשה אני תמיד הייתי דואג לו, מתן היה דואג לו, כולם היו דואגים לשמור עליו.
ברגע שזה קרה צלצלו לאבא שלי, זה היה כזה בתחילת שנה של חוגי הילדים שלנו, וצלצלו לאבא ואמרו לו "מתן בהחייאה". הוא הסתכל עליי ואמר לי "שון, תתאפס, צריך לתפוס פה את העסק, אנחנו טסים. אני ואמא טסים". לאט לאט טסו גם הדודים וחברים והיה שם רכבת אווירית ממש רק בשביל לראות את מתן. חברים באו לראות את מתן בקטע מאוד מאוד מוזר, כי בדרך כלל בן אדם נפצע בחו"ל ומחכים שהוא יבוא לארץ, ופה זה היה כזה מסע של כולם באים לבקר את מתן, עולים לרגל למתן.
מתן: זכיתי בזה, זכיתי בענק.
אתה מרגיש שהפתיעו אותך בתגובה? החברים, המשפחה, אחיך?
מתן: בתמיכה, באהבה, מאוד מאוד הפתיעו. שבאו עד לניו יורק בכלל, וואו. הופתעתי לטובה כל כך.
שון: אני יודע כמה אוהבים את מתן, אבל גם אותי זה הפתיע, כמה הוא יצר לעצמו איזשהו צבא כזה, שברגע שקורה משהו כולם סביבו, כולם סביב האחים שלו, כולם דואגים. זה היה מוגזם.
היו כאלה שהתאכזבת מהם אולי? כאלו שהיו חברים שלך ופתאום נטשו?
מתן: לא זוכר אף אחד שנטש אותי, עם כולם אני מאוד מאושר ושמח איתם מאוד. חברים עד היום כולם שלי, האמת.
ומשון הופתעת?
מתן: לטובה כל כך. הוא היה כזה, לא עצלן, יותר כזה סטלן, לא כזה עושה הרבה דברים ופשוט נהיה הגבר בבית לגמרי. הפתיע אותי בטירוף, זה כן.
אמרת לו את זה הרבה? אתה אומר לו את זה?
מתן: המון, אומר לו את זה המון.
שון: הוא אומר לי את זה המון. שנה לפני המקרה אני עבדתי עם מתן בעסק והוא פיטר אותי. את זה אף אחד לא יודע. אבל היה בינינו פיצוץ והוא אמר לי "זהו", ואני כאילו הייתי כל כך עצבני. ובסוף שנה אחרי כל הדבר הזה הגיע אליי. כל העסק, כל האחריות הזאת הגיעה אליי. זה היה סגירת מעגל כזאת
אתה מתגעגע לחיים שלפני?
מתן: וואו, שאלה מדהימה. אגיד לך את האמת, לא מתגעגע לכלום בחיים. מסתכל רק קדימה תמיד. זה החינוך שלי ככה, זה מולד בי, טבעי שלי ככה. רק קדימה, תמיד קדימה. אין אחורה, רק קדימה.
זה החיים, מה נעשה? אי אפשר להתחמק, זה החיים. הכי מדהימים, אני אוהב אותם, אז אני זורם איתם פשוט.
שון: זה הרבה הגיע מההורים. אני הייתי בן 27 שזה קרה ומתן היה בן 35, ואבא שלי כשהוא היה בן 27 אחיו הגדול בן 35 מת. ואגב, הוא מת גם בארצות הברית. אז ברגע שהוא (אבא) קיבל את הטלפון של מתן בהחייאה בארצות הברית, ישר יצא לו, "רק לא ארצות הברית עוד פעם".
ושים לב איך הוא (מתן) עונה במובן הזה של "אני לא מתגעגע", כי הוא לא מסתכל על מה שהיה. יש לנו רגעים שיותר קשים ושלהישבר רגע, אבל חסר לו יותר מאשר מתגעגע. חסר לו לראות, חסר לו להיות עצמאי בהמון דברים.
אבל איפה באמת הנפילות? לכל בן אדם יש נפילות. מתי זה מגיע?
מתן: בעיקר מה שקשור לראייה שלי. שם אני מתפרק לגמרי, בוכה כמו ילדה קטנה. בבכורה של הסרט, בכיתי כמו ילדה קטנה עם קול, כי דיברתי נורא אז בסרט, דיברתי זוועה.
שון: בפרמיירה היה איזה רגע שהוא שמע את עצמו מדבר, כי כמובן שכולם יודעים שכרגע הוא לא רואה, ובפרמיירה כולם צפו בסרט והיה אולם מלא של 600 איש ומתן רק שמע את הסרט והוא שמע את עצמו מדבר לא טוב. כשהוא התעורר בהתחלה, לא הבנו מילה.
אז היום אני מקווה מאוד שאתה מקשיב לראיונות שלך ואתה מבסוט, כי השתפרת.
מתן: המון, בטח.
שון: גם בראיון איתך הוא היה ממש מופתע, אנחנו כולנו היינו מופתעים, הוא היה ממש מובן.
מתן: הפתעתי את עצמי בעיקר.
אתה מפתיע את עצמך בטח כל יום מחדש.
מתן: כל יום מחדש, זה נכון, נכון. בדיוק.
אם אפשר להגיד, כמה גבר יצאת בסרט, בכל עניין הגירושים.
מתן: שחררתי אותה, אמרתי לה "אם קשה לך, אז לא חובה להישאר, בואי נפריד כוחות פשוט". היה לה כל כך קשה, אמרתי לה "אל תישארי בכוח, אל תהיי סתם לקישוט פה, עדיף לך להמשיך הלאה".
אבל זה מאוד קשה להגיד את זה למישהי שאתה אוהב.
מתן: נכון. אבל הרגשתי שכל כך קשה לה, האהבה מתחילה להשחק גם. כן,
גם ברגעים הקשים לא יכולת לראות אותה סובלת ככה.
מתן: קשה, כן. אתה יודע, אישה יותר רגישה תמיד ומן הסתם כשיש לי קשר רגשי איתה, יותר קשה לי עם זה. אז פשוט שחררתי כי היה קשה לה מאוד. עדיף להפריד כוחות.
איך היא הגיבה לזה?
מתן: בכתה ממש וחיבקתי אותה חזק, אמרתי לה "אני אוהב אותך, תמיד אוהב אותך כל החיים שלי, ועדיף לבד, תמשיכי לבד. תמצאי גבר אחר שידאג לך כמו שצריך, מי שידאג לך".
שון: גם אגב בתקופה של הקומה, היינו באיזשהו מסע של בית חולים בלתי פוסק. אני בא מהעבודה ישר לבית חולים, ההורים כל היום בבית חולים, אחי בבית חולים התאום גם, הדודים, החברים, כולם בבית חולים כל היום. ואין רגע שיהודה או אתי, ההורים שלנו, מסכימים שיבכו ליד מתן. אז אני חושב שזה גם נוגע בנקודה הזאת שקשה למישהו ליד מתן זה רק מוריד אותו, אנחנו רצינו כמה שיותר לתת לו אנרגיה טובה גם כשהוא בקומה עצמו ואנחנו יושבים מדברים ממש עם גופה, לדבר טוב, לצחוק.
אמרת את זה בסרט שאתה שחררת אותה, הקהל מאוד הופתע. אתה דאגת להגיד שאתה שחררת. זה איזה משהו מאוד ג'נטלמן.
מתן: גברי, גברי. לא עשיתי את זה בקטע רע. רציתי להיות איתה כל החיים, אבל קורים דברים, מה נעשה.
שון: היא גם עשתה מה שהיא יכלה. היא הייתה ועברה המון, וגם הצד שלה, אם שמים רגע אותנו בצד את משפחת בלו, את מתן רגע בצד, היא עברה משהו שאי אפשר לשפוט. היא צעירה, התחתנה רק, ירח דבש, מתחילים החיים ואז הופ - בום. אז כל אחד והבחירה שלו. היא נתנה מה שיכולה באמת, היא עזרה המון. ופשוט הגיע רגע שזה היה גדול, קצת גדול מדי.
אתם בקשר היום?
מתן: ביום הולדת אני מתקשר, גם היא אליי מתקשרת. יום הולדת נטו, רק פעמיים בשנה.
כשהיא שמעה שאתה בזוגיות חדשה, איך היא הגיבה?
מתן: פירגנה. היא התקשרה יום אחרי הראיון, אמרה לי "כל הכבוד, מצאת אהבה אמת, כל הכבוד לך, תצליח". יש לה גם בן זוג חדש, היא אמרה לי.
ואיך אתה עם זה?
מתן: מפרגן לה בענק.
אין מקום של טיפה...
מתן: אכזבה, כעס? אפס, אפס.
קנאה?
כלום, כלום. קנאה בכלל אין.
אתה מאוהב במישהי בעצמך. ראיינתי את שניכם לפני שבוע, זה נראה שאתם מאוהבים עד השמיים.
מתן: בטירוף. אנחנו כל כך נהנים ביחד, עושים הכל ביחד, הכל.
שון: בהתחלה זה היה מאוד לא ידוע. זו סיטואציה חדשה גם בשבילנו, בתור המשפחה, להתרגל אליה בצורה הזאת החדשה שאנחנו חיים אותה. ולא ידענו האם זה אמיתי, האם זה לא אמיתי. אנחנו לא רוצים רגע להוציא משהו שאולי אחרי זה עוד שבוע הוא לא יקרה, ואז מתן יתבאס וכולם מפרסמים את זה. אז כמו שלקחנו זמן עם הפרסום של המקרה של מתן, לקחנו גם את הזמן פה, רגע להבין שזה נכון, שזה אמיתי, שזה הכל באמת בכנות. וברגע שהבנו את זה אז אמרנו אין מה להסתיר.
היא בהתחלה לא הבינה מה אתה רוצה סיפרת לי שאתה היית בעניין שלה.
מתן: אני מההתחלה, הקול שלה, הדיבור שלה, הספרדית...
קודם כל איך הגעת ללמוד ספרדית?
מתן: מאז ומתמיד השפה משכה אותי מאוד, מאז ומתמיד. מהטלנובלות ששמעתי, ממש משכה אותי השפה. אבא שלי מאמן את הבת שלה ביפו, בג'ימנסטיק שלי. זה הקליק, קשר מיידי.
שון: גם גם בכל השנתיים האלה אנחנו כמה שיותר מפרים את מתן בלו"ז. זאת אומרת, אמא שלי עושה לו כל כל שבוע לו"ז קבוע כזה של איזה חבר בא מתי, איזה דברים יש לו חדשים ללמוד, לעשות. מתן גם בן אדם שאוהב ללמוד ובמיוחד שפות. ואנחנו מדברים גם בבית לדינו, סבא וסבתא ואמא ואבא מדברים לדינו, אז זה כזה היה מאוד טבעי.
אחרי כמה זמן כבר הרגשת שאתה בעניין שלה ולא בעניין של הספרדית רק?
מתן: אחרי איזה ארבעה חודשים נראה לי התחלנו ממש להיות מאוהבים. אמרתי לה "בואי ננסה, מה את אומרת על זה?". היא אמרה לי "וואלה נכיר עוד קצת זמן", אמרתי לה "למה למשוך זמן? את תפסידי". צדקתי.
ומה, יצאתם לדייט?
מתן: יצאנו לדייט בבית קפה ביפו שאני אוהב אותו מאוד. ואמרתי לה "בואי ננסה באמת, דוגרי, מה את אומרת?". התחבקנו וזהו.
התגעגעת לתחושה הזאת של להיות מאוהב?
מתן: וואו, ברמות. זה היה חסר לי כל כך.
אתה רומנטי.
מתן: רומנטיקן, בטח מאוד. מאהב לטיני.
אתה חושב כבר על אבהות?
מתן: מאוד, עם זואי בטח. היא מדהימה. אבל קודם כל היא צריכה להתגייר סופית, ואז הכל ייפתח בפנינו.
כן, אתה רוצה כבר להיות אבא מתן?
מתן: מאוד, איתה בעיקר, וואו מאוד.
זה פעם ראשונה שאתה, או שגם בעבר רצית כבר להיות אבא? או שהיום אתה מרגיש מוכן?
מתן: וואלה אף פעם לא רציתי.
שון: זה ממש הפתעה שתדע.
מתן: עם זואי זה ממש זה, זה בענק.
למה בעצם? קודם כל בטח, אתה רואה אותה בתור אמא, כי היא כבר אמא כמו שאתה אומר.
מתן: נכון, נכון. איך שהיא מטפלת בבת שלה, יש לה בת מדהימה בשם רובי, בת שבע, מהממת. אני כל כך אוהב אותה והיא אוהבת אותי, יש בינינו חיבור מטורף. ועם זואי זה פשוט קליק מטורף. זכינו שנינו, אין ספק.
שון: זה קטע, לפני הוא לא היה בלופ של ילד בכלל. גם אחרי החתונה בזמנו, זה לא היה בראש שלו, היה לו קודם כל לבנות עוד עסקים ולהגדיל. הוא היה כזה תמיד במרוץ, מרדף כזה בלתי נגמר. עסקי, עסקי בעיקר.
והיום אתה רוצה כבר בית ומשפחה וילדים?
מתן: בטח, כמו כולם, מאוד רוצה. הכל יקרה, בעזרת השם.
גם חתונה זה משהו שאתה רוצה? כבר היית בסרט הזה.
מתן: אני רוצה לעשות חגיגת אהבה, לא חתונה, חגיגת אהבה.
מה זה אומר?
מתן: יותר כזה קליל. בחתונה ראשונה היו 500 איש מוזמנים, זה פסיכי, המון אנשים. הפעם נעשה קטן, ליד הבריכה או במשהו קטן כזה, יותר אינטימי, יותר כיף, יותר מלא אהבה כזה.
שון אמר קודם שבאמת לא היית כל עניין האבהות, זה לא משהו שהיה שדובר עליו לפני.
מתן: אף פעם, מודה.
יכול להיות שהמקרה הוא איזה משהו שאמר לך "וואלה, החיים קצרים"?
מתן: יכול להיות שמתי וקמתי לתחייה שוב, זה גרם לי להבין שהכל זמני בחיים, שהכל משתנה כל הזמן, שאין מה לחכות עם מה שרוצים, שצריך להשיג מהר ובאמת עכשיו, מיד.
ואיך זואי עם זה?
מתן: זואי רוצה איתי עוד שני ילדים לפחות.
שון, איך זה לראות את כל האהבה שאחיך מקבל?
שון: לראות את מה שהוא בנה כל החיים, ואיך שכל האהבה הזאת מתנקזת פתאום לרגע אחד, זה קודם כל כזה, "וואו איזה מטורף אתה שבנית את זה כל החיים", בלי ידיעה שזה עומד לקרות לך, צבא ממש. גם האהבה שמורעפת על מתן, היא לא מפתיעה אותי היום, אבל בשנתיים הראשונות שזה קרה זה הפתיע אותי, כמה מוכנים לטוס בשבילו, לעשות בשבילו, כמה מוכנים להיות עם האחים שלו בשבילו, עם ההורים שלו בשבילו. הקמת צבא.
וכמה עזר באמת הצבא הזה?
מתן: צבא אהבה, וואו זה אין ספק שעזר. הכי מטורף שמישהי אמרה לי בפארק המסילה, ראיתי אותה לפני חודש כזה, אמרה שקראה לבן שלה מתן על שמי. איך התרגשתי, כל כך ריגש אותי. זכות ענקית.
שון: ולראות אותו עכשיו גם בזוגיות חדשה, זה מבחינתי אושר. כל כך פחדתי (לפני שהזוגיות פורסמה) שאמרתי, רגע שנייה אם זה ייצא מחר או מחרתיים ועוד יומיים היא לא תהיה? אז אנחנו נצטרך עוד פעם לעטוף. גם בהתחלה שזה קרה, היו לי שיחות עם מתן, "שתדע קודם כל אתה במרכז, וגם אם בחורה באה או הולכת אנחנו לא נשברים מזה', כאילו הכנתי אותו לזה. מאוד.
יש לך הרבה על הכתפיים, ובן כמה אתה אמרת?
שון: אני היום בן 30. זה לא קל. לא קל, אבל זה מה שיש.
וזה מתגמל אבל בטח.
שון: זה מתגמל לראות אותו משתפר ככה ולקבל את האהבה הזאת מהסביבה ומהמשפחה ולהיות עוד יותר אגרוף. תמיד היינו אגרוף, אבל זה עוד יותר התחזק, עוד יותר התהדק.
איך ההורים קיבלו את את כל הסיטואציה החדשה?
מתן: לא קל לאף אחד, כן. לא קל.
שון: בוא נתחיל מהאירוע עצמו שזה קרה ומתן באמת היה בקומה, אז יהודה (האבא) היה לו איזה רגע שבירה כזה ומהר מאוד התאפס. ואז הוא קלט שגם אמא נשברת וכולנו מבולבלים, ואני היה לי תפקיד כזה, לשמור על היציבות בארץ והוא היה לו את התפקיד לשמור על היציבות שם על כל הדודים, על אמא שהיא לקחה את האירוע מאוד מאוד קשה, שהיא לביאה לא נורמלית. היא כל היום טיפלה במתן.
אבל בסוף, אני לא אבין את זה בחיים מה זה להיות אמא, אולי יום אחד אני אבין מה זה אבא, אבל אמא אומרים שזה רגש אחר, ולראות את הבן שלה עובר דברים כאלה, לראות סיטואציה כזאת זה היה לה מאוד מאוד קשה והיו רגעי שבירה מאוד קשים שאני צפיתי באמא שלי נשברת ואני פתאום הייתי צריך להרים אותה, שזה גם סיטואציה חדשה לי בחיים.
ואתה מתן?
מתן: קשה לכולנו, מה זה. אני שאני בכור מכולם, קשה לי יותר מכולם נראה לי. אני חושב ככה, כי אני יותר אחראי על כולם, היותר מבין, היותר גבר גבר כזה. היה לי קשה שהיא (אמא) התפרקה, נשבר בתוכי כל כך.
יש לך שיחות עם אמא?
מתן: על הכל, חופשי. לא מסתירים כלום.
מי היה הראשון שסיפרת לו על זואי? או שאי אפשר היה להסתיר את זה.
מתן: אבא ואמא ביחד, באתי וסיפרתי לשניהם. אמרתי "אני יש לי בת זוג מדהימה בשם זואי שהיא המורה לספרדית שלי", אבא סידר אותה לי ונהיה זוג בזכותו.
ואיך הם הגיבו?
מתן: שמחו מאוד, ואבא רצה לוודא ואמא גם, לוודא שזה אמיתי, אהבה טהורה ואמיתית.
שון: כולנו רצינו לוודא כמו שאמרתי לך, רצינו ממש לוודא. לי הקושי נגיד היה, מתן הוא היה המגן שלי. הוא היום גם המגן שלי. הוא תמיד כזה שאם יקרה לי משהו, גם אם אני אעשה איזה בעיה, תמיד יש לי אח גדול, הוא יפתור את הבעיות. הקושי שלי בתקופה הזאת של המקרה, זה בעצם שאיבדתי פתאום את המגן שלי, פתאום אני צריך להגן.
הוא בכור, הוא תמיד דאג לנו, הוא היה דוגמה למופת. כל דבר שהיינו צריכים היינו פונים למתן, בין אם זה ייעוץ ובין אם זה עזרה. ופתאום לאבד את המגן הזה, זה היה כאילו קורסת האדמה. ולא נראה לי שהיה לי את הזמן להבין האם אני צריך לקחת את האחריות או לא לקחת אחריות, זה כמו כזה שלטר של מצב הישרדות, שהוא פשוט יורד ופשוט עושים מה שצריך, אם צריך לתפוס את העסק אז את העסק, אם צריך להיות עם המשפחה - משפחה. מה שצריך לעשות עושים.
ובכל הזמן הזה, מתן, אחיך שון גם צריך לתחזק קריירה חדשה, מוזיקלית.
שון: אני התחלתי את הקריירה לפני, הייתי כוכב רשת, היה לנו ערוץ יוטיוב מאוד מאוד גדול, וזה היה ערוץ שמביא המון המון המון צפיות ושיתופי פעולה מאוד מאוד גדולים. אני כבר התחלתי את הקריירה, הייתי באיזשהו סוג של פיק בקריירה בזמן שהוא היה בפיק בנינג'ה. אני לא אשכח שבנינג'ה השני, בעונה השנייה, שבאתי ללוות את מתן אז הקהל צעק "זה אח של שון". כל הקהל זיהה אותי מזה שליוויתי את מתן.
ואז שזה קרה פשוט הייתי צריך לשים את כל הקריירה שלי בצד. בין אם זה המוזיקה שחלמתי, בין אם זה העולם שהייתי בו ברשת. שמתי אותו בצד, ורק אחרי שנה וחצי-שנתיים חזרתי בעצם לעשות מוזיקה ולבנות אלבום שהוא הרבה יותר בוגר ומדבר בעצם על הכל מה שקרה.
מה אתה חושב על המוזיקה שלו? על מה ששמעת לפחות?
מתן: אני עף על שון. מה שהוא מוציא מהפה שלו זה זהב טהור, כל השירים שלו נוגעים בי כל כך ללב שלי. יש לו אלבום בשם "אני בלו", איזה אלבום מופת הוא הוציא אמא'לה.
הוא מתייעץ איתך לפני כל שיר? היה איזה משהו שקטלת אותו? שאמרת לו "תקשיב זה לא לא טוב"?
מתן: יש שירים שאוהב יותר ויש כאלה שפחות. פחות, אומר לו את האמת תמיד.
שון: מתן לא חוסך, מתן אומר.
ללמוד ספרדית הגשמת. איזה עוד חלומות יש לך?
מתן: לפני הכל, לעשות משפחה מדהימה עם זואי שלי שאני אוהב אותה בטירוף, אנחנו מאוהבים מעל התקרה ועד הגג, וואו זכינו.
והיא מתגיירת במיוחד בשביל זה?
מתן: היא רוצה להיות יהודייה פשוט כמו כולם. אה, לא קשור אליי בכלל. היא התחילה את זה הרבה לפני ומסיימת אותו עוד מעט.
אז אתה צריך להכין את עצמך, אתה יודע, לתרגל עם תינוקות של חברים וכאלה.
מתן: בטח, קודם כל נציע לה ואחרי זה הכל יבוא.
אם נרוץ עכשיו לחמש שנים מהיום, מה החלומות שלך?
מתן: קודם כל דבר ראשון, אני רוצה לחזור לראות 6/6. אחרי זה להקים משפחה עם זואי שלי, משפחה מדהימה. אני היא ושלושה ילדים מדהימים, בנים בנות, לא אכפת לי איזה איזה מין, לא אכפת לי איזה.
איזה אבא תהיה?
מתן: אבא מגן, מגונן. אבא גבר על, כמו אבא שלי. אבא נינג'ה.
לא תהיה איזה חרדתי כזה?
מתן: אף פעם לא, זה בחינוך שלי. אבא שלי כזה גבר גבר.
שון: אגב יהודה לא היה מגונן, יהודה היה נותן לך בראש.
מתן: באימונים שלי. הוא היה מאמן אותי, וואו זה היה נורא. היה זורק אותי, הייתי הולך ברגל מהפארק חולון הביתה ברגל.
אתה אומר כל הזמן כמה זואי יפה. אני ראיתי אותה היא באמת יפה. איך אתה מתאר אותה?
מתן: אמרו לי שהיא שחומה, יותר שחומה ממני גם אמרו לי. אמרו לי שהיא פשוט מושלמת, מהממת ברמות על. נגעתי בפנים שלה, נגעתי באף שלה, בפה שלה, בראש שלה.
אתה מצייר לך תמונה, אתה יודע איך היא מבחינתך נראית.
מתן: אני לא יודע איך אף אחד נראה בעולם, אף אחד.
שון: הוא לא זוכר אפילו איך אני נראה.
מתן: איך אבא, אמא, שון, גל, הכל.
שון: עם הזמן הדמיון קצת נאבד, הזיכרון של פרצופים נאבד.
מתן: אבל מה שכן, אני כן זוכר חפץ דומם הכל.
שון: חפצים דוממים כן, אבל פרצופים קשה לו לדמיין איך אני נראה, איך גל נראה, איך ההורים.
בטח בתור רווק, לפני שהיית בכלל עם ניצן, בטח היו מלא מחזרות והיו לך מלא נשים ובטח היית איתן, לא יודע אם רק, אבל לפי החיצוניות. זה מאוד יפה שאתה עם מישהי שאתה לא יודע איך היא נראית ואתה מאוהב לה בנשמה.
מתן: בנשמה, בדיוק ככה. זה אהבה אמיתית.
אולי גם זו הסיבה באמת שאתה רוצה להיות איתה אבא ולא עם מישהי אחרת שהיית בעבר.
מתן: כנראה שכן, זה רק חיזק את ההבנה אצלי בגוף.
אתם לא גרים יחד?
מתן: עוד לא, עוד מעט נעבור לדירה שלה ביפו.
עד כמה אתה מעורב בעסק?
מתן: חשוב לי תמיד. זה ששון על העניינים זה עושה לי נחת ועושה אותי רגוע ומאושר. ועוד מעט אני חוזר גם לעניינים, לעזור לו כל כך.
אתה מתגעגע לזה?
מתן: מאוד. לאמן, לעזור, האמת שאני רוצה לעשות הרצאות באמת, הרצאות. לתת השראה לכל כך הרבה אנשים, זה הזכות הענקית שלי.
שון: יש לנו עוד שיקום לעשות בדרך עד שנצא להרצאות. מהיום שמתן התעורר יהודה אמר "תשמעו יש לנו שיקום של חמש שנים לפחות". ועכשיו אנחנו בשלוש וחצי שנים, אז אני מאמין שיש לנו לפחות עוד שנתיים של שיקום כדי להגיע ליותר עצמאות, ואחרי זה הלוואי והוא יוכל לעשות הכל לבד.
אני בטוח עם כל מה שעברת, אם אנחנו רואים את התמונות של ההתחלה כשכל זה קרה ואיך מתן היום אני בטוח שזה יקרה לגמרי.
מתן: לגמרי. אין גבולות. אין לא יכול, אין לוותר אף פעם. אין כזה דבר.
לא היה לך רגע שאתה אומר את זה היום לא היה לך רגע שאמרת "אני מוותר"?
מתן: אף פעם לא אמרתי שאני מוותר, רק בכיתי נשברתי, זה כן, התרסקתי, לרצפה וישר קמתי. כמו בנינג'ה שנפלתי למים בנינג'ה, זוכר מה עשיתי שם? יום אחד להתבאס ומחר לקום חדש, ככה עשיתי.
שון: הוא נותן לעצמו ימים להתבאס אבל זה מאוד קצוב. גם בשלוש שנים האלה אני לא זוכר כל כך הרבה פעמים שהוא נשבר.
נראה לי שאתם נשברתם הרבה יותר ממנו.
שון: אני זוכר נגיד אירוע אחד שלי נשבר וזה היה בקומה. אני גם חושב ששמתי על עצמי איזשהו פלסטר שאין לי מה לבכות אין לי מה להיכנס לבכי. היה אירוע אחד שהוא מאוד מאוד זכור לי, שהוא היה בקומה, במחלקה השיקומית יש סוג של מנוף שמרים את המטופלים, את המשוקמים, את האנשים שבקומה. זה נראה הדבר הכי נוראי בעולם גוף שמוט על שק שמרימים אותו ולוקחים אותו למקלחת, באמת נוראי. ושאני ראיתי את זה, זה היה הרגע שאני אמרתי "פאק, מה קורה פה?".
אני מדבר על זה יש לי צמרמורות, זה הדבר הכי נוראי שראיתי בחיים. לראות אותו גם, זה חתיכת ויקינג. ושמוט, ושום שריר בפנים לא מצליח להחזיק את עצמו, הפנים נפולות, והאצבעות נפולות, הגוף נפול, הכל נפול פשוט שוכב על שק. זה היה מחזה נוראי שפשוט ראיתי את זה וברחתי החוצה לבכות.
מתן, בפעם הבאה אני רוצה שבמקום שון, זאת תהיה פה זואי או עם בטן או עם איזה בייבי קטן.
מתן: אמן, אני בורא את המציאות של עצמי, אני בורא אותה כל יום.