העונה החדשה של "האח הגדול" נפתחה לפני כיומיים, ואל הבית נכנסו עד כה 19 דיירים ודיירות שינסו לכבוש לצופים את הלב. עבור אחת מהן, מדובר בסיבוב השני בתוכנית ריאליטי - לאחר שסיימה בעבר במקום השני - והפעם תנסה ללכת על הפרס הגדול.
הודיה כהן, שהשתתפה לפני כ-7 שנים בתוכנית "2025" (שהייתה לכשלון מוחץ), הייתה בזמנו רק בת 20. היא הגיעה כאמור הכי קרוב לניצחון, אך לאחר התוכנית נעלמה יחסית מאור הזרקורים. ב-7 באוקטובר, היא עברה טרגדיה משפחתית כואבת, כשאחיה הצעיר אברהם ז"ל נרצח לאחר שהיה חלק מצוות ההקמה של מסיבת הנובה. ימים ספורים לאחר מכן, נפל גם בן דודה מתן ברג'יל ז"ל בקרב על ישובי העוטף.
כעת, כהן, שעובדת כיום כדי.ג'יי, החליטה לחזור שוב לקדמת הבמה (כפי שוואלה סלבס סיפרה לכם לראשונה), ואמש (רביעי) נכנסה כאמור אל הבית המצולם במדינה. רגע לפני, וואלה סלבס תפסה אותה לשיחה ושמעה ממנה על ההתרגשות הגדולה, התקופה הקשה שעברו היא ומשפחתה, איך היא חושבת שתראה החוויה בבית וגם - האם לדעתה הפעם היא תצליח לזכות במקום הראשון?
צפו בריאיון בראש הכתבה.
מ-1 עד 10, כמה את מתרגשת?
80 מיליון. כן, מלא.
הליהוק שלך יצא אצלנו בפרסום ראשון. מה קרה לך כשזה דלף? כמה זה הלחיץ מהסיפור?
קודם כל, איך אתם יודעים הכל? זה אחד. וכן, זה היה מלחיץ כי קיבלתי המון המון הודעות, המון המון שאלות, ואני לא טובה בלשקר. קשה לי מאוד מאוד. לא עניתי למלא אנשים, אני ממש פשוט מתנצלת למי שלא עניתי באמת, תבינו אותי. כן, זה היה תהליך, זה היה אתגר.
היית בתוכנית הריאליטי 2025, הגעת גם למקום השני, בת כמה היית אז?
20-21 נראה לי, כן. אנחנו ב-2026, אני מנסה להתמקד בשנה הזאתי, 2025 מאחורינו, ככה אני רואה את זה לפחות.
אם את משווה בין ההתרגשות של כניסה לתוכנית חדשה, לבין האח הגדול שאת כבר יודעת מה הפורמט?
אני חושבת שבאופן כללי, גם אם אתה מכיר פורמט או לא מכיר את הפורמט, אתה נכנס ללא נודע. אז זה נראה לי מרגש. אני לא זוכרת את הרגשות שלי אז, כי זה עבר המון המון זמן ואני מרגישה כאילו עבר גלגול, אבל אני יכולה להגיד שהיום אני קצת יותר מתרגשת נראה לי. למרות שאני לא זוכרת כל כך, אבל כן, קצת יותר רוצה להיות חשופה, יותר פתוחה קצת, זה קצת יותר מפחיד.
מה נראה שונה בהודיה היום מהודיה שלפני שש שנים?
הודיה היום הרבה יותר מחוברת לרגע שלה, הרבה יותר אסופה, והרבה יותר מגוונת, נגיד את זה ככה. מכל הבחינות, עם כל הדברים שחוויתי, מהאופי שלי שבניתי לעצמי, עכשיו אני כבר אישה, אני לא ילדה.
הגעת למקום הכי מבאס בעולם בריאליטי, מקום שני, זה שנייה מהמיליון. זה משהו שגם היית צריכה לעשות שוב בשביל אולי לזכות?
להגיע למקום שני באמת זה הכי מבאס בעולם, כי זה כמעט לגעת בזה ולא באמת להיות שם. אבל תשמע, מי לא רוצה לנצח, כן? אבל אני מקווה שהפעם זה כן יהיה שונה, ואולי מי יודע.
בעונה קודמת הייתה את ירדן אדרי, שהגיעה למקום השני בעונה הראשונה שלה ובעונה השנייה שלה היא הייתה המודחת הראשונה. רובם אנונימיים כאן, את בן אדם מוכר, יש איזה פחד שזה יכול לפגוע בך?
באמת שלא חשבתי על זה ככה בכלל, זה לא עבר לי אפילו במחשבה. מבחינתי אני באה הודיה חדשה לחלוטין, ומבחינתי זה מסע חדש. אני לא עושה השוואות, אני באה נקייה, בטוחה, ובאמת מוכנה לעבור את המסע הזה עם עצמי קודם כל.
התבגרת עם השנים, וגם עברת משהו מאוד מאוד קשה לפני שנתיים וחצי. אחיך נרצח במסיבת הנובה. כמה זה הולך איתך? כמה נראה אותך משתפת או מפנימה?
אני רוצה לשתף. אני חושבת שזה כן חשוב לדבר על זה. בשנה הראשונה, היה לי מאוד קשה לדבר על זה, בזמן האחרון אני יותר פתוחה לדבר על הדבר הזה, יותר משתפת חברים קרובים, פחות אנשים זרים. אני חושבת שזה אתגר בשבילי, אבל אני כן רוצה שיידעו מי הוא היה, ואיזה בן אדם הוא, וכן, אני רוצה, בא לי לדבר על זה.
בואי נחזור לשביעי באוקטובר, איפה הרגע הזה תפס אותך? ישנת והתעוררת לקולות אזעקה?
גרתי בממ"ד, כאילו אנדרגראונד כזה, אז לא שמעתי כלום. קמתי באיזה 12 בצהריים, פתחתי את האינסטגרם ואז ראיתי את כל הפרסומים על כולם, והתחלתי לפרסם אנשים, ואז קיבלתי הודעה ואמרו לי שהוא גם היה שם. זה סוג של הכחשה כזאת, של אין סיכוי שזה יקרה לי. זה כאילו הדבר הראשון שעולה לך לראש, מה הסיכוי? גם עד הרגע האחרון הכחשתי את זה, מאוד הדחקתי שזה דבר שיכול לקרות בכלל. וכן, אני לא יכולה להגיד לך במכלול איך הרגשתי, אבל זה לא פשוט. עד היום אני מתמודדת עם זה כל בוקר. כל ערב, תמיד.
כמה זמן לקח בעצם מהרגע שאת מקבלת את ההודעה שהוא היה שם במסיבה, עד הרגע שמבשרים לכם את הגרוע מכל?
שבועיים. קודם כל, באופן כללי כל הדבר הזה, הרשימות, וזה היה מטורף הדבר הזה. זה פשוט נורא, שחור בעיניים. כאילו, הכל שחור. כאילו יורד גשם תמידי, והעננים אפורים כל הזמן. והעננים באמת היו אפורים באותו יום. אני זוכרת את זה. אני זוכרת שהשמיים בכו איתי ביחד. אני ממש זוכרת את זה.
האמנתם שאולי הוא בחיים, אולי הוא נחטף, אולי הוא בעצם לא נרצח שם במסיבה?
רציתי להאמין בזה, כן. בפנים, זה מה שהאמנתי בו. וזה למה ההדחקה הייתה מאוד אינטנסיבית בשבילי. כי הדחקתי והדחקתי ואמרתי אין מצב שזה יקרה, אנחנו נמצא אותו, אנחנו נמצא אותו.
אני לא בן אדם שרואה חדשות כל כך, נמנעת מחדשות. אני חושבת שחדשות זה מאוד אינטנסיבי בחיים שלנו. אני נמנעת מלראות דברים רעים, אני רוצה להאמין בדברים טובים. ואז בתקופה הזאת פשוט ראיתי כל היום חדשות. וכל דבר קטן שצץ בטלגרם, רק לראות את התלתל שלו באיזשהו מקום. וזה הפך לי ממש לאובססיה כזאת.
אני לא רואה חדשות עד היום. אולי באפליקציה מידי פעם רואה מה קורה במצב, שואלת אנשים, אבל פחות רואה. אבל אני לא יודעת איך להגיד לך, אני לא יודעת איך להסביר לך את זה באמת. אין לי באמת את המילים להסביר את זה כמו שאני רוצה להסביר את זה.
איך המשפחה מתמודדת עם האבל?
זה לא פשוט. כל אחד במשפחה לקח את זה למקום אחר. המשפחה שלנו היא קיצונית מאוד ברגשות. כל אחד יש לו את הנישה שלו. ואנחנו היום הרבה יותר טוב, אנחנו בקשר יותר טוב. זה גם קצת פילג בינינו, אבל ממקום רגשי כמובן.
הייתם קשורים אחד לשניה?
מאוד. במיוחד אני ואברהם, זה היה קשר מאוד שונה ממה שיש לי עם האחים שלי. אני אוהבת את כל האחים שלי, את כל המשפחה שלי, אבל איתו משהו שהוא... אין לי יחס בכלל במילים אפילו. באמת.
יצא לך לחשוב מה הוא היה חושב על זה שאת נכנסת היום לאח הגדול?
אני חושבת שהיה מבסוט עליי. אני די מגשימה את אברהם בהמון המון דברים. לקחתי אותו איתי, ואני באמת מרגישה שהוא על הכתף שלי, ונותן מהרוח שלו. גם המוזיקה שבחרתי לעשות, זה משהו שהוא היה עושה, וזה משהו שאנחנו עושים ביחד, ומבחינתי אני מגשימה אותו, וזה גורם לי לקום בבוקר עם הרגשה טובה בשביל עצמי, ואיכשהו להמשיך אותו באיזושהי דרך כמה שאני יכולה.
יצא לך לדבר איתו?
קשה לי קצת לדבר לאוויר. אני פעם אחת ניסיתי לדבר, וזה כשכעסתי מאוד. כשהייתי בכעס, צעקתי, פחות דיברתי.
כעסתי על השם, כעסתי על המצב, כעסתי על זה שלא מגיע לי... הכעס מאוד הוליך אותי ביום יום. והפעם הראשונה שבאמת יכולתי לדבר אליו כמו שאתה אומר, זה לדבר להשם, לשמיים. ככה מדברים, קוראים לזה התבודדות. וזה היה בצעקות, זה לא היה דיבור. וגם עד היום, אתה לפעמים נמצא בבית, ופתאום זה תופס אותך משום מקום, הגעגוע או הזיכרון הזה. פתאום סיטואציה, אני פתאום רואה איזה סרט של קשר של אחים, ואז אתה פתאום נזכר.
מה המשפחה חושבת על זה שאת עכשיו עוזבת לתקופה של שלושה-ארבעה חודשים?
האמת שכל המשפחה שלי שמחה, והם עפו עליי עם זה רצח. אני גם מאמינה שהם יראו טלוויזיה, הם יראו אותי הרבה. אני בן אדם שמאוד עסוק ביום יום שלו, ברוך השם חזרתי לעשייה, אז יוצא לי לראות אותם, אבל לא כמו שהייתי רוצה, אז נראה לי שהם ישמחו לראות אותי בטלוויזיה.
חזרת לעשייה בגלל שבעצם בשנתיים האלו היית צריכה את הברייק הזה לעצמך?
כן. לא תפקדתי בכלל. הייתי בחוסר אנרגיה. בוא נגיד שאני הבן אדם הכי צבעוני בעולם, והצבע האהוב עליי היה שחור. אז כאילו, זה לא מה שמאפיין אותי בכלל.
לפני שנתיים, אם היו פונים אלייך מהאח הגדול, אין סיכוי שהיית עושה את זה?
לא חושבת, לא. לא. לא הייתי מוכנה אז.
נניח ואת זוכה, יש לך כבר מה לעשות עם המיליון (פחות המס)?
משכנתא, מה זאת אומרת. קודם כל בית. קודם כל פינה משלי, מקום שאני יכולה לקרוא לו בית, לא צריך יותר.
מה עם זוגיות?
בעזרת השם.
את פנויה?
אני פנויה.
את רואה את עצמך נכנסת לזוגיות בתוך בית האח הגדול?
אני יכולה להגיד לך הרבה דברים. אני יכולה להגיד לך כן, לא, שחור או לבן. אבל בגדול, הרגש בסוף מחליט והחיים לוקחים אותנו לאן שהם צריכים לקחת אותנו. אני בגדול גם חושבת שלעבור את החוויה הזאת זה באמת משהו שאתה עובר עם עצמך, אבל אני לא יכולה להגיד לך שום דבר באמת.
את מגיעה שווה בין שווים, או ממקום שיש לך מלא עוקבים, את מוכרת. יש שיגידו שבטח את תופסת מעצמך וכאלה. את חוששת מתגובות כאלו?
לא, אני חושבת שמי שיכיר אותי יראה ישר שזו לא הסיטואציה. ואני בן אדם שמאוד מדבר בארבע עיניים תמיד, וכפרה עליך - כולנו בני אדם ואנחנו אותו דבר. כולם. לא משנה עוקבים, לא עוקבים, היום זה הפך לתעודת זהות שלנו. אבל אני קודם כל בן אדם. יש לי את המגרעות שלי ואת הפלוסים שלי, אבל קודם כל אני בן אדם. יש בן אדם שעומד מולי - זה אותו דבר, בשר ודם. זה שטויות.