כמעט שלוש שנים עברו מאז שליאל קוצרי פרץ לחיינו בעונה ה-13 של "האח הגדול", ומאז שמו כמעט לא ירד מהכותרות.
מאז שהסתכסך בפומבי עם חברו לעונה, אברהם אקלום, כשבחר בצד בסכסוך בינו לבין ספיר בורגיל, הוא מצא את עצמו מקבל שוב ושוב קללות ואיומים ברשתות החברתיות, זאת במקביל לתביעה המשפטית המתנהלת בין השניים. לאחרונה, הוא גם יצא להגנתה של חברתו הטובה לשעבר, נסרין קדרי, לאחר שבן זוגה, דייוויד זיטון, נלקע לסיטואציה אלימה מול פדוי השבי רום ברסלבסקי.
כעת, הוא הגיע ל"וואלה אישי", הפודקאסט של וואלה סלבס, ופתח הכל: היחסים המורכבים עם המשפחה, הקשר המיוחד בינו לבין אמא שלו, מה באמת קורה בינו לבין החברה הטובה ספיר בורגיל, התביעות מול אברהם אקלום, הסולחה עם נסרין וגם - מה החלום שהוא עדיין לא הגשים?
צפו בריאיון בראש הכתבה.
לפרקים נוספים של וואלה אישי.
בתקופה האחרונה רואים שאתה הרבה, לא רוצה להגיד בורח, אבל סוג של...
למה? זה מהמם. כן, תגיד בורח.
בורח? ממה?
אני הבטחתי לעצמי, מיום ההולדת שלי שהייתה לי של 31, שאני כל חודש אהיה בחו"ל. זה מה שהבטחתי לעצמי. כן יש כסף, אין כסף, אני בחו"ל. גם אם זה ללילה. ואת ההבטחה הזאת לבינתיים החברים שלי מקיימים איתי, זורמים איתי, גם אם זה ללילה. ולפני שלושה חודשים טסתי לפראג ללילה. ארבע וחצי שעות הלוך, ארבע וחצי שעות חזור, ללילה.
אבל מה הסיבה?
אמרת בריחה. אז קודם כל לברוח, אני חייב לברוח מהמציאות. מהתקופה האחרונה הבנתי שהחופש שלי זה הדבר הכי הכי הכי חשוב בשבילי, בשביל הנפש. רק מאותגרי נפש יבינו מה זה לברוח מהמציאות, ואני מאותגר נפש מ-0 מתוך 100.
אבל מה זה לברוח? מה, אתה פתאום ליאל שלא מכירים?
כן, ליאל שלא מכירים, ליאל שהכיר אלכוהול בגיל 31, שהכיר אפרול שפריץ. לא ידעתי שיש משקה כזה שנקרא אפרול שפריץ.
מה אתה מרשה לעצמך שאתה לא מרשה לעצמך כאן בארץ?
אני מרשה לעצמי הכל. להשתטות ברחוב, להגיד למוכר בסטארבקס שהשם שלי זה 'חרא' ולקום בהתלהבות שאף אחד לא הבין מי אני. אני ושני, הפרטנרית שלי, אנחנו כזה דואגים לברוח ולעשות את השטויות שלנו ואת הצחוקים שלנו, וכל פעם מישהו אחר מצטרף. אם זה אחותה, אם זה החברות, אם זה כאילו כל פעם זה גווארדיה אחרת, אבל הבריחה הזו היא כאילו לעשות מה שבא לי.
מה היעד הבא?
את האמת שאני מאוד רוצה לחזור לתאילנד. אני אשמח לעשות שם את החג, אני לא סובל לעשות חגים בארץ. לא חגים ולא שבתות.
שזה מאוד מוזר כי אתן אדם מאוד חם ומאוד משפחתי, ואמא ודודות.
נכון, אבל אני מאז שההורים שלי התגרשו, לא סובל חגים. לא סובל את האווירה של החגים. מאז שההורים שלי התגרשו, מגיל 13, לא מוכן לשמוע חג. המון המון המון פעמים אני אפילו משקר על הקרובים שלי ועל אמא שלי שאני מוזמן ושאני הולך לאנשהו, אבל בתכלס אני נשאר בבית.
זה קשה.
לא, זה עניין של בחירה. זה קשה כשאתה לא בוחר, זה קשה כשאתה הומלס, כשאתה בוחר, זה לא קשה, זה במודע.
אני שוב חוזר לזה שאתה בן אדם חם ואתה בן אדם שאוהב סביבה ואוהב אנשים ואוהב צחוקים ואוהב שמח, אתה יודע, יום חג זה משהו...
תלוי למי.
מה, זה עד כדי כך צילק אותך הגירושים?
כן, כן. מאוד. אני לא סובל חגים. אולי אני אוהב חגים כשתהיה לי משפחה משלי, כשלי יהיה בעל, כשלי יהיה ילדים, אולי אז אני באמת אתחבר לחג איכשהו. כרגע אני לא מוצא את עצמי. אני כן יכול ללכת לאמא שלי לשעה ואני מרגיש שאני מאבד את זה. אני מקנא באנשים כמוך, שאני מדבר איתך, אתה אומר לי "אני בדרך לצפון".
בטח אמא שלך הייתה שמחה לראות אותך סביב השולחן.
מאוד, מאוד. היא הייתה שמחה. לפני שבוע הייתי אצלה בשישי, אחרי שלא הייתי אצלה חצי שנה בארוחת שישי. אנשים נשמע להם מטורף, כי הם רואים את הקשר שלי עם אמא שלי. אבל הם לא מבינים שאני מפצה בדברים אחרים. אז באמצע השבוע אנחנו נפגשים, או כשהיא באה ומנקה לי את הבית, או כשהיא פתאום רוצה לבוא לשבת איתי לקפה ולפרוק, או שאני מעמיס אותה כמה שאני יכול במה שלא היה לה בחיים ובמה שאין לה בחיים, אז זה הקשר. אני לא יודע אם זה קשר פיצוי, אבל זה כן קשר שהוא קצת שונה ממה שחושבים שהוא.
ואתה זוכר מה היה לפני שההורים התגרשו? אתה זוכר את הארוחות שישי ואת החגים?
כן, כן. מאוד אהבתי. מאוד מאוד מאוד אהבתי. הייתי מכור לחגים, הייתי מחכה לפסח. פסח זה החג שהכי אהבתי. הליל הסדר והזה.
הרבה דברים באמת לא שיתפתי ב"אח הגדול". המון המון המון דברים. כשחושבים שהיו כל כך הרבה חדרי אח שפתחתי בהם, מלא מלא פעמים לא שיתפתי. אני לא שיתפתי על הרבה פעמים שהיינו מוזמנים לחג אצל המשפחה שלה, ובאותו יום היו אומרים לה "את לא באה".
למה?
כי המשפחה שלה סופר פרימיטיבית ודוחה. בגלל שהיא התגרשה, לא קיבלו אותה, מחקו אותה. גם לאירועים משפחתיים שהיינו מגיעים מוכנים והיו מפרססים אותנו חזרה הביתה, וגם בחגים. אני לא אשכח שאנחנו היינו הנטל, כאילו "מי ייקח את אילנה והילדים", "מי יארח את המצורעת שהתגרשה". אתה מבין? זו הסיבה שאני, א', לא סובל את המשפחה שלה. על אמת לא סובל אותם.
חשבתי שתגיד דווקא את המשפחה של אבא.
ממש לא. המשפחה של אבא שלי מדהימים. מדהימים. אני מנפץ פה מיתוס, כולם חושבים שאני המרוקאי ששרוף על המשפחה של אמא שלו. לא.
לאמא שלי יש את אחותה איריס, שהיא הדבר הכי יקר לי בעולם וכולם יודעים. ויש את אח שלה רמי ואת אח שלה קובי, שזה עוד השפויים, הצד השפוי שמקבל הומואים ומכיל. הייתי בורח לדוד שלי רמי כשהייתי ילד, עם גברים פה ושם, כי הוא היה אח שחי בתל אביב. אבל הצילוק שלי מהמשפחה של אמא שלי, אני לא שוכח להם. היא אולי איפשהו בדרך שכחה, בכל זאת זה אחים שלה והורים שלה. אני, מהחגים יש לי רעידות.
יש לך איזה סיטואציה אחת שהכי קשה שהייתה לך?
היינו מוזמנים לבר מצווה של אחות של אמא שלי. הגענו לבושים, היינו דתיים, כיפות של נחמן ואמא שלי הייתה מלבישה את כולנו אותו הדבר, והגענו לאולם. בכניסה לאולם ירד אח שלה הבכור ופירסס אותנו. אמר לה, "את לא עולה למעלה", וירק עליה וקילל אותה. אני לא אשכח את זה בתור ילד, שהיא מושפלת והיא אומרת לו "אבל אני עם הילדים, תביא לילדים לעלות" הוא אמר לה "לא, את לא עולה". אני אומר לך את זה עוד בעדינות, כן? היה שם בכי, היה שם קללות.
וזה כי התגרשה.
וזה כי התגרשה. לא מקבלים אישה גרושה במשפחה. שהיום אתה יודע, המשפחה, אני לא רוצה להגיד לך מה אותו אח קיבל בילדים שלו, ומה אותה דודה קיבלה עם הילדים שלה. סבבה?
אתה יודע בסוף מה הכי מצחיק? שהילדים של אמא שלי יצאו הכי נורמליים מכולם. באמת, שהכי מסבים לה נחת. אמיתי.
והם לא ניסו לכפר על מה שהיה?
זה משפחה כמו ב"זגורי אימפריה". הפרימיטיביות, הפה המסריח, העומס, העצבים. אמא שלי, אמיתי אני אומר את זה, לא הייתה חיה, טוב, עד שאני לא יצאתי מהארון. זה או הברכה או הקללה, ובמקרה שלנו, זו הברכה. אני הוצאתי את אמא שלי מעבדות לחירות ברגע שאני יצאתי מהארון.
למה?
היא הייתה בעבדות. עם המחשבה שלה, עם המשפחה שלה, עם הפרימיטיביות. היא גדלה לבית שבו אתה צריך לפרנס, לנקות, להיות מושפל, וככה להמשיך את חייך. אמא שלי עברה חיים נוראיים. יש לאמא שלי "פנס" מעל השפה, זה כי היא לא קמה לשטוף את הבית ב-4 לפנות בוקר, אז אבא שלה נתן לה מגב ופתח לה את השפה.
החיבור שלי מול אמא שלי וההתייחסות שלי אליה כאל בת זוג, ולפעמים הגבולות מטשטשים, עד שאני לא מעמיד אותה במקום, זה כי אני מבין עד כמה היא סבלה בחיים שלה, ועד כמה היא אף פעם לא הרגישה אישה, ועד כמה אף פעם לא הרימו לה ושיבחו אותה וגרמו לה להרגיש אישה.
חלום של אמא שלי היה להיות מיילדת, אבל סבתא שלי לא נתנה לה כי היא הייתה פרימיטיבית, "אוי ואבוי שלא תלכי ללמוד ויסתכל עלייך איזה גבר". אז איך היא כיסתה על זה? כל מי שנולד במשפחה היא יילדה אותו. אתה מבין? עד היום. כל מי שיולדת מחייג לאילנה. אז זה כבר האחייניות שלה, הבנות דודות שלה, בכל בית חולים מכירים את אילנה.
אני רק עם הזמן מבין באמת עד כמה יש המון משפחות כמו המשפחה שלי. עד כמה יש המון אמהות שחוו את מה שאמא שלי חוותה בחיים שלה. ואמא שלי לא רק שהחיים לא הפכו ונהיו יותר ורודים, הם נהיו עוד יותר מסריחים כשהיא התגרשה.
זה מרגיש שלקחת את כל הכובד עליך.
ילד גיי. אני תמיד אומר שיש לנו פור על כולם. שאנחנו חצי אישה חצי גבר. אנחנו יכולים לחשוב כמו אישה ולחשוב כמו גבר. אז אנחנו לוקחים יותר על הלב שלנו, אנחנו יודעים גם איך לפתור ואיך לצאת מכל סיטואציה. תשמע, אחים שלי התעסקו בלמצוא בחורה ולהקים משפחה. זה אחרת.
אתה לא התעסקת בלנסות להיות סטרייט בתור ילד?
לא. אני התעסקתי בלנסות להציל את אמא שלי. בזה התעסקתי. לנסות להציל אותה מהמשפחה שלה ואז לנסות להציל אותה מהבן זוג הזין שהיה לה.
ואתה מרגיש שהצלחת?
ברור. אמא שלי היום פורחת. מתלבשת, פן, עם ציפורניים, ריסים, מתוקתקת, נהנית מהחיים. טסה למרוקו לפני חודשיים שזה החלום שלה, והגשמתי.
ואם יהיה לה בן זוג?
זה החלום שלי שיהיה לאמא שלי בן זוג, אבל אחרי מה שהיא עברה. אמא שלי גם הייתה במערכת זוגית מאוד נוראית, שהיא אף פעם לא הסכימה לי גם לדבר עליה, אז אני גם לא אדבר עליה עכשיו. אבל זו מערכת זוגית שאחרי זה צילקה אותה גם מאוד. אז היא לא מוכנה לשמוע על בן זוג, היא אפילו מצטמררת. היא נגעלת.
יש לך איזה מנגנון כזה שאתה "מסנגר על אישה".
אתה מבין אבל מאיפה זה מגיע? לפעמים אנשים אומרים "מה הוא דוחף את האף? מה הוא מתערב בדברים שלא קשורים לו?", ברגע שמישהו קרוב אליי, שיש לי חברה קרובה, לרוב זה חברה קרובה, והיא עוברת משהו, אני אהיה שם לא ב-100 אחוז, אני אהיה ב-200 אחוז. גם כשאני יודע שאני לא אקבל חזרה.
פעם הייתי מצפה. היום אני לא מצפה. אבל אני לא עושה את זה בשביל שיטפחו לי על השכם ואז אני אגיד "אני הייתי שם, את לא היית בשבילי". פעם כן הייתי כזה. אבל הרצון שבי לגונן על אישה זה דחף שאני לא יכול להסביר אותו.
עכשיו אנחנו מדברים ספציפית על ספיר (בורגיל). היא חברה שלך, אבל גם הצד השני, אברהם, הכרתם באותה סיטואציה ובאותו זמן. איך בוחרים צד?
לא בוחרים צד. אני לא אהיה הפה שלה בראיון הזה, כי יש עוד דברים שצריכים באמת לצאת והם עדיין בדיונים בבתי משפט. אבל היה שם רצון מאוד מאוד מאוד עז לסיים את זה טוב. הוא בחר להסריח את זה ולהתקלקל ברמה שאין כזו. לא בחרתי צד. שניהם היו חברים מאוד טובים שלי כשספיר בפור עליו משמעותית, כי מה לעשות, היא בחורה ואני יותר מתחבר למין הנשי מאשר לצד הגברי.
אף אחד באמת לא היה בתוך הבית שלהם. אף אחד באמת לא ראה את הזעקה שלה יום יום לזה שהוא יצא לעבוד. ואת הזעקה שלה לזה שהוא יהיה שם הגב שלה. ואת הזעקה שלהם לזה שהוא יהיה שותף שלה. ואת הרצון באמת לשקם את הבית הזה, פעם אחרי פעם אחרי פעם אחרי פעם. ואת הנסיעות שלה לאמא שלו לבית. ואת הזה שהיא שיפצה את הבית של אמא שלו. וזה שהיא דאגה לה לריהוט, וזה שהיא הייתה דואגת לה לסירים. היא הייתה כל כך בניסיונות האלה, שזה היה לא פייר להגיד "ריסקה, שברה, לא הסתכלה לאחור". זה לא נכון, אנשים לא באמת יודעים מה היה שם בתוך הבית.
אני יודע שכשהוא יראה את הראיון הזה, הוא עוד פעם יפתח את הפה ג'ורה שלו ועוד פעם ידבר בקבוצה הלא מעניינת שלו ועוד פעם הוא יעשה מזה סרטים. אבל זה כל כך לא מעניין אותי היום, הוא כל כך לא מעניין אותי באמת. לי חשוב החיים שלי, כמו שהיה חשוב לי גם אז, כשאמרו לי "מה אתה נכנס?" אני לא נכנס נשמה, ברגע שאחותי הייתה במערבולת ובבעיה בחיים שלה, ברור שאני אתמוך בה. וברגע שהצעתי גם לו עזרה, הרי בהתחלה אתה יודע, היינו יחד ביוון. לא זרקנו אותו כמו שהוא סיפר. זה היה שיחות, זה היה לשבת איתו.
בוא תסדר לנו את הראש, מה היה שם? מה קרה שם? זה היה ביום אחד, בום, פיצוץ.
אז זה לא היה ביום אחד בום פיצוץ. קודם כל הם היו לא בטוב תקופה בכלל. והיא סגרה את הטיול הזה בשביל שלום בית. אמיתי, ספיר סגרה את הסופ"ש הזה בשביל שלום בית. כשאני אמרתי לה "אל תעשי את זה. זה לא בריא לטוס ככה. עזבי אותך, תשחררי. אולי הנתק הזה רגע לסוף שבוע יעשה לכם טוב". הוא התעקש להגיע. וכך באמת קרה, הוא הגיע וטסנו. והעקיצות, והמבטים, וזה היה קשוח מדי.
כי אולי הוא חשב שאם זה שלום בית, זה צריך להיות רק הזוג, ולא נספחים. למה צריך אותך שם אותך, את החברים.
הם חיים לבד. אז אולי הריפרש הזה עם עוד חברים מהצד כן יעשה טוב. וזה טיול ששניר, אחרי תקופה מאוד קשה, לא היה בחו"ל אולי מאז "האח הגדול", אז פתאום זה היה גם לטוס, הוא יאוורר את עצמו. ואני ואילנה חברה שלי. כל המטרה הייתה באמת לעשות פאן להקליל יותר. ושיחות איתו שהיו כל היום. כל היום. "אברהם, צא לעבוד. אברהם, תפרנס. אברהם, תהיה שם.
אמיתי אני אומר, בלב שלם, זה היה באמת טיול עבודה על שניהם. "את תהיי יותר מתונה, את תקבלי יותר, את זה". אבל אתה יודע, בסוף המשקעים שלהם גברו על הכל. אז זה לא שינה כל כך מה עשינו מהצד.
אבל עדיין זה לא היה, "חזרנו מניסיון לשקם וזה וזה לא צלח". זה היה איזה פיצוץ כזה.
אני לא אשכח שהלכנו, אני וספיר, והוא תמיד כזה נשרך מאחור. הוא כל הטיול לא רצה לדבר. הוא היה אבי נעלבי הזה, שלא מדבר, הפגוע וזה. ואתה יודע, כל פעם שניר הלך ודיבר איתו גבר אל גבר. ואילנה חברה שלי הלכה ודיברה איתו. ואני הלכתי ודיברתי איתו. אבל די, כל אחד מאיתנו עם משקעים, גם אנחנו טסנו בשביל לנקות את הראש, לא בשביל להיות הורה מלווה.
ואז היא התעצבנה שהוא שרוך מאחור, והיא אמרה "אבל למה? לא נעים לי, שיהיה איתנו, שיצטרף". ואז הוא צעק עליה, פתח פה ג'ורה, התחיל לקלל ונהיה שם בלגן. אני לא אשכח את זה בחיים. אמרתי, "אני מתחנן, אל תריבו, אל תצעקו". ומאותו יום זה פשוט הסריח.
היא נכנסה להתקף חרדה, שלושה ימים של רק הקאות ולא אכלה, עירבנו את הביטוח, ובא רופא למלון, וחיברו אותה לנוזלים. סצנה של החיים. ומשם זה פשוט הסלים. ואז היא חזרה אליי לשלושה ימים, שהיא הייתה בהם ממש חולה ואני לא הצלחתי להתעשת על האירוע, אז אמא שלה הגיעה לטפל בה מבאר שבע אצלי, ואז לקחו אותה לאסף הרופא.
וכל זה שזה כבר הכל דלף לתקשורת.
הכל כבר דלף לתקשורת בזכותו. היא עדיין רצתה לשמור על הבית שלה, אבל הוא בחר לעשות את זה מסריח ולנקום.
ואתה חטפת.
ברור שחטפתי. הכי קל להפיל את זה לא על מי שאשם. למה לא להסתכל עליו ולהגיד "בוא'נה, היה פה גבר שלא עבד מעולם כשהוא יצא מ'האח הגדול'". לכאורה.
עדיין לא באמת יצא משהו שסיפר את הסיפור שלה. אני מאמין שכן יצא שלב מסוים, כי היא מאוד רוצה לספר את הסיפור שלה. עד היום היא כיבדה אותו 100 מ-100. הוא בחר להוציא את מה שהיה בתלונה, לא היא בחרה להוציא את מה שהיה בתלונה.
אתה באמת חשבת שהקשר הזה יצליח? כשהם הכירו?
אני הכי אמיתי בעולם. מאוד אהבתי אותם יחד בהתחלה. היה לנו את הצחוקים שלנו ואת החוויות שלנו ואת הבילויים שלנו. אבל בסוף לא אני חי איתו. היא חיה איתו.
אף אחד לא יודע מה אמא שלו עוברת איתו, סיפורים שהיו שם, גם עם האחים, כי היחידה שליכדה באמת את המשפחה הזאת, זאת הייתה ספיר. שלא ידעו מה זה לא ארוחת שישי, לא מה זה חגים, הוא היה אתאיסט. פתאום הוא בחר לחזור בתשובה ולהאמין בקדוש ברוך הוא כשהוא הרגיש שהוא צריך אמונה. אני אדגיש עוד פעם, לכאורה.
אתה אומר "לכאורה" בגלל התביעות שהוא הוציא נגדך?
קודם כל אני תבעתי אותו ראשון. אנשים בכלל לא יודעים את זה. הוא איים בתביעה, אני לא מאיים, אני עושה. ואני קודם כל תבעתי אותו. עורך דין שלי יואב כהן הגיש את התביעה.
איפה זה עומד היום?
אחרי 20 דקות שלחו לנו מכתב מצ'אט GPT, מביך ברמות, באמת. אני לא אשכח שיואב, עורך דין שלי, עובר עליו והוא אומר לי "מי כתב את זה? ילד בן 6? הכל שגיאות כתיב, אני לא מצליח להבין אפילו מה כתוב פה". והיפיוף תבע אותי על חצי מיליון שקל. אתה רוצה לדעת כמה אתה צריך לשלם אגרה לבית משפט על חצי מיליון שקל? 7.5 אלף שקל אגרה.
כשבן אדם הוא סרבן גט ולא משלם, לכאורה, את הדברים שמוטלים עליו, לזרוק 7.5 אלף שקל על למי יש יותר גדול, במקום לסיים את הנישואים שלך בכבוד, אז הבחירות שלו הן פחות טובות.
אז הוא תבע אותי על חצי מיליון שקל, ושילם 7.5 אלף שקל. אחרי שבועיים הוא פגש את עורך דין שלי בבית משפט בבאר שבע בדיון, וזלזל בו. צחק עליו. ואז העורך דין שלי הבין במה מדובר. העורך דין שלו חייג לעורך דין שלי באותו יום וביקש ממנו לבטל את התביעה. אמר לו "יאללה, עשינו ספין תקשורתי. אתה עשית את הספין התקשורתי שלך על ליאל, אני עשיתי את הספין התקשורתי שלי על אברהם. בוא נסיים את זה".
עורך הדין שלי אמר לו "על איזה ספין תקשורתי אתה מדבר? אני הולך עם ליאל לבית משפט. יהיה פה צדק". ואז הם ביקשו מבית משפט לבטל את התביעה. למשוך את התביעה. ובית משפט חזר אליהם בתשובה אחרי יומיים ואמר להם שזה לא קורה. ושהוא צריך להגיש כתב הגנה. אז אנשים גם את זה לא יודעים, שחייבו אותו בכתב הגנה מהבית משפט. זאת אומרת, הוא רצה לוותר. ואנשים גם לא יודעים שהיה לנו גישור עכשיו כשהייתי בתאילנד בזום.
שמה החלטתם?
אסור להגיד מה היה בגישור עצמו, אבל העורך דין שלי לא היה מוכן.
על כמה התביעה?
שלו חצי מיליון, שלי 250 אלף שקל. מה יצא מזה? אין לי מושג. אני רוצה צדק. רק צדק. לא מעניין אותי הכסף, אני רוצה צדק. כי מה שהוא העביר אותי שנה, אני לא אשכח בחיים.
זה נשמע שאתה הגרוש שלו.
אני לא אשכח בחיים שלי מה הוא העביר אותי שנה. זה לצאת מהבית ואתיופים מקללים אותי. ואני נכנס לסופר והם יוצאים מהרכב ומקללים אותי. שיש לכל זה תיעודים ותלונות במשטרה. באמת, להכל יש תלונה במשטרה.
עד כדי כך שזה הפך להיות עדתי?
כן, ממש. ברמות. ואני גם לא רוצה להכליל, כי יש המון מהממות שתומכות בי ולא בו, אבל זה הפך להיות קשה, קשה, קשה מאוד. עבודות שביטלו לי. קמפיינים שביטלו לי, קמפיינים שהייתי כבר בתוכם ואחרי חודש חייגו לסוכנת שלי ואמרו לה "אנחנו לא רוצים אותו". פה הבנתי באמת, איזה מזל יש לי שיש לי מקצוע ביד. איזה מזל שאני לא אמור להסתמך על הרשת החברתית הזאת.
אני בתור כתב, כל שני וחמישי מקבל הודעות, "ליאל וספיר רבו", "היה פיצוץ בין ליאל לספיר", "הם כבר לא חברים", "שים לב הם לא שמים הנה עכשיו הייתם בתאילנד באותו זמן". למה?
הייתה לנו תוכנית ביחד, והתוכנית הזאת עוד יותר יצרה אש. זאת אומרת, היינו באים לדבר על העונה של "האח הגדול" וכל התגובות היו על החיים האישיים שלי ושלה. לא קשורים בכלל לאותו רילס, לא קשורים לדיירים בתוך הבית. כל פעם ניסו לטשטש את האש, להבין מאיפה היא מגיעה. וזה לא עזר. כמה שהפרידו בינינו עדיין היה ג'ורה עליי, ג'ורה עליה אז הייתה תקופה שהיינו מאוד מאוד מאוד מאוד צמודים, והרע גבר על הטוב. אז החלטנו תקשורתית, לנקות קצת. להרחיק קצת.
זה לא מתאים לך. זה לא מתאים לפרסונה.
נכון.
אתה לא תעשה משהו בשביל שמישהו אחר יאהב.
נכון. אבל תשמע, אני כל פעם אומר "אין לי עור של פיל". יש לי עור של פיל, אבל אין לי עור של פיל. בסוף זה כן חודר אליי. בסוף זה גם כן חודר אליה. כמה אנשים אמרו לה מהצד "אל תהיי חברה שלו, הוא הרס לך את הבית". כמה אנשים אמרו לי "היא הרסה לך את הקריירה, אל תהיה חבר שלה". אבל לא מעניין אותי באמת מה אנשים אומרים. אבל גם בשביל להקל, על אמא שלי שרואה את הגועל הזה, והאחים שלי והאנשים שאוהבים אותי. ומה מעניין אותי מה קורה ברשת? כל עוד אני יודע שאנחנו חברים טובים, אז מה אכפת לי.
אם אתם נפגשים אתם לא מעלים סטורי כמו פעם?
לא. ואנחנו נפגשים מלא.
כן?
כן, בטח. ואנחנו מדברים כל יום בטלפון. ואני גם לא עונה למי שכותבת לי "מה, אתה וספיר לא בקשר?". לא מעניין אותי מה את חושבת. אני יודע מה קורה ביני לבינה. ותכף בדיון שלי עם אברהם היא גם תגיע.
אין ריחוק בכלל?
אין ריחוק בכלל. אנחנו כל יום מדברים בטלפון. אפילו לפני יומיים היא דיברה איתי, היא אמרה לי "ליאל, אתה יודע, לפעמים אני מאמינה בזה שאנחנו בריב".
אתה כבר חושב 10 צעדים קדימה. לא רק בגלל הביקורות, בגלל הרוע. לא בא לך יותר שיקללו אותך, לא בא לך יותר שיאחלו לך, באמת לא בא לך. אני אומר לך אמיתי, לא בא לי. אני כבר תקופה, תודה להשם, כמעט בלי קללות באינסטגרם. הבוקר טוב שלי היה זה "יא הומו תמות", "שיהיה לך סרטן", "מאחלים לך למות בתאונה", כאילו "יא הורס משפחות". זה היה הבוקר טוב שלי.
אתה מצטער על זה שנכנסת לזה?
לא, ממש לא. אני חבר 100 אחוז. הייתי עושה את זה 100 אחוז.
לצערנו לא בחרנו להוציא את זה. שוטרת חצופה ממשטרת ישראל שהחליטה שהיא מצלמת אותנו בתוך התחנה ושולחת באותה קבוצה, שגם את זה אנשים לא יודעים. כשהסעתי אותה להגיש את התלונה, אנחנו בתוך התחנת משטרה והיא מקבלת הודעה מסויסה (העיתונאי ערן סויסה. מ.ב.ה). שוטרת חוצפנית בדלפק צילמה אותנו, שלחה בקבוצה שלהם של השוטרים באותה תחנה בבאר שבע.
ספיר למעלה, רוצה ללכת ולא להגיש תלונה. בוכה ולא מפסיקה להגיד "למה?", מתחננת. השוטרת הזאת עושה טלפונים, "אני עכשיו בודקת מי זאת השוטרת". לא עשתה כלום. הצרה שלנו התחילה מהתמונה הזאת. באמת, מהמקום שהכי אמור לשמור עליך, משטרת ישראל, זה דלף. זאת לא הייתה העבודה שלנו.
אני רוצה לדבר איתך על נסרין. לא תפסת צד, אבל מאוד יצאת להגנת מי שהייתה החברה הכי טובה שלך, נסרין.
נכון.
הרגשת צורך?
מאוד.
כי אתם כבר לא בקשר.
כאב לי מאוד לראות את העליהום שעשו עליה. מאוד מאוד. גם כשהיא לא קשורה אליו, כאב לי. אנחנו טובים מאוד בלשנוא ואנחנו טובים מאוד בלאהוב, זה העם שלנו. וזה גם עם שנוטה לשכוח מהר מאוד. לטוב ולרע.
ואני לא שוכח. אנשים שעושים לי טוב. ואני לא שוכח לנסרין. ואני גם לא הפסקתי, בכל ראיון שהיה לי אחרי "האח הגדול", לא הפסקתי להגיד באמת עד כמה טוב היא עשתה לי. ואני לא אשכח בית שהאכיל אותי, ואני לא אשכח בית שכלכל אותי, ואני לא אשכח בית שירח את האחים שלי ואת אמא שלי, והייתה קוראת לאמא שלי "אמא". אין כבוד כמו שיש לנסרין.
אין כבוד כמו שיש לנסרין. אנשים לא מבינים את זה, היא גבר, היא לא אישה. היא גבר על אמת. חוץ מאיבר מין נקבי, היא גבר. בכבוד שלה, אין כבוד כזה. היא שמה אותך על הראש שלה קודם כל. היא לא תאכל עד שאתה לא תאכל. זה כבוד של ערבים, אין דברים כאלה.
לי כאב נורא על העליהום שעשו לה. וגם כאב לי נורא על הדייויד הזה, על הבן זוג שלה, שגם נלחם ועשה. כאילו מה, אתם שוכחים לו? בן אדם נפצע במלחמה.
ועל רום? לא כאב לך עליו?
בהתחלה כאב לי, אני אומר את האמת. לפני שידעתי בכלל את כל הסיטואציה, ואחרי שראיתי מה הוא עושה, לא כאב לי. יצאו עליי, יגידו "חטוף", סבבה, אני מכבד אותו שהוא חטוף, כואב לי על מה שהוא עבר, וכואב לי עוד יותר על מה שהוא עשה מזה.
אמרתי, "איך אף אחד לא תופס אותו, לא מנער אותו, אומר לו 'עצור, מה אתה עושה?' מה אתה עושה?". כל הצעקות האלה, וראיונות מחוץ לבתי משפט ולתחנות משטרה וצרחות. מה אתה עושה? איך אתה מתנהג? מידת הרחמים אליך היא מאוד גדולה, אבל גם איפה מידת הרחמים שלך? מה שהוא עשה מזה היה בעיניי נוראי.
נסרין הגיבה לך על זה?
נסרין חייגה אליי.
שזה לא קורה.
שזה לא קורה. היא חייגה אליי יום אחרי, אני הייתי בתאילנד. שיחה ראשונה שלה שהייתה אליי.
אחרי כמה זמן?
אחרי ארבע שנים. ואני ידעתי שהיא תחייג.
היא חייגה והייתה לנו שיחה מהממת, והיא התרגשה, ואני התרגשתי. היא ממש בכתה, היא לא האמינה. היא בכתה, היא אמרה לי "ליאל, אני לא מאמינה שאתה", היא אומרת לי "אבל ידעתי, ידעתי, ידעתי. הייתה לי הרגשה שאתה תגיד משהו לטובתי. הייתה לי הרגשה".
אף אחד לא יצא להגנתה. אף אחד. לא ראיתי סטורי אחד מהתעשייה הזאת, הצבועה הזאת, שהגנו עליה. אז אתה יודע, אני איכשהו החלוץ.
אתה חושב שהיא התאכזבה?
בטוח. בטוח, אבל נסרין גבר, אמרתי את זה כבר. היא לא מצפה. ואני יודע שהחברים הקרובים שלה היו אצלה בבית, כל יום, ותמכו בה, והיו איתה, אבל יש משהו בלעיני כל הזה, שלפעמים אומרים הוא חייב צומי, אבל זה לא צומי, זה הכי למען יראו ויראו, זה להראות לכם בפרצוף הנה יש עוד אמת. הנה יש עוד חיים, הנה יש עוד בן אדם שנפגע, הנה יש עוד צד.
אז אתה חושב שעכשיו אתם תחזרו להיות בסטיז כמו פעם?
לא, לא כי זה לא קרה. זה לא קרה. לא נחזור להיות בסטיז, אבל כן נחזור להיות בכבוד, כן נוכל לשבת על כוס קפה ולדבר על החיים.
למה לא קבעתם?
היא אמרה לי שנחזור לארץ ונקבע כאילו לא יצא, אבל הסתמסנו עוד פעם לפני שלושה ימים, צחקנו על איזה משהו משותף שאני ראיתי בטיקטוק.
אני מכיר את ליאל המאפר, הבסטי של נסרין.
חיינו יחד, אנשים לא יודעים, גרנו יחד.
ואז באמת היה איזה פיצוץ, דלף שמועה על הריון, והייתה האשמה שאתה זה שהדלפת את זה.
גם פה אנשים לא יודעים, אבל נסרין כבר יומיים אחרי ידעה שזה לא אני. היא גם ידעה מי זאת. אני בכוונה אומר אישה.
החלום של נסרין היה, א' להיות נשואה, ב' להיות אמא. ועזוב את הנשואה, זה להיות אמא קודם כל. זה החלום שלה להביא ילדים לעולם. והיא כנראה לא ראתה שום דבר מנגד, היא ראתה רק את המטרה ובאותה תקופה היא הייתה באמת בהריון ולא עניין אותה כלום חוץ מלהביא את הילד הזה ולהיות אמא.
היום אני לא כועס עליה, אני מבין שזה היה גלגל ההצלה היחיד שלה בגיל שלה, להביא ילדים לעולם, לסמן וי, והיום להיות רגועה ובאמת לחיות כמו שהיא רוצה ולחזור להיות פרחנה. אז, באותה תקופה, אני בטוח לוותר על החבר הגיי או לוותר על ילד ונישואים?
אבל למה צריך לוותר?
כי זה היה... הוא הטיל שם וטו.
אתה אומר שזה הגרוש?
כן, כן, כן, כן, כן. כן. אני רוצה להגיד לך משהו. אמא שלי כל החיים מדליקה נרות על מי שעושה לי משהו. היא מדליקה נר ומבקשת שמי שפוגע בי יחזור עליו משהו, יקרה איתו משהו. לא מאחלת להם מוות וכאלה, כן? אבל היא מאחלת שתמיד הצדק יצא לאור. ואני רוצה להגיד לך משהו, הנרות של אמא שלי עובדים.
כל מי שפגע בי בחיים, איכשהו זה פירסס לו חזרה לפרצוף. אם זאת המנהלת יומן שהייתה לה, שהייתה החברה הכי טובה שלי מילדות שאני סידרתי לה עבודה שם ובגדה בי - פוטרה. אם זה היה המאפרת שלה שהייתה החברה הכי טובה שלי - פוטרה. אם זה היה הגרוש שלה שעשה הכל בשביל שלא נהיה חברים - גורש. אם זה כל מי שעשה שם דברים בשביל שיהיה שם בלגן, גם המנהלת האישית שלה - פוטרה. כל מי שפגע בי בדרך, כשאני הייתי 100 אחוז חבר איתם ובאמת לא עשיתי שום דבר רע, קרה איתו משהו. אז אני תמיד אומר, א', טוב שיש לי אמא וטוב שיש את הקדוש ברוך הוא.
כי אני אומר אמת יש אחת. ואתה יודע, כל פעם יוצא שאני החרא, שאני הסכסכן, שאני לא מחזיק בחברויות, שאני עושה את הבלגן, שאני לא מאמין. אבל בסוף, בפועל, אנשים מכירים רק את הפרסונה, את ליאל. לא יודעים את הסיפור האמיתי שקורה, מה באמת קורה שם. והם לא יודעים מה קורה כשמנפנפים את האנשים האלה. אז בסוף זה קורה, אלוהים שומר עליי. אז לא מעניין אותי כבר מה אומרים. אני נמצא במקום שלי, בבית שלי, עם הגרעין שלי.
לא מזמן שיתפת שהיית בהליך של הורות משותפת, נכון?
נכון.
אתה יכול לשתף אותנו? זה עוד קורה?
קודם כל לא. זה אחד מהכאפות שאכלתי שהבטחתי לעצמי שאני אטוס כל חודש מהבריחה, כי הרגשתי שכל דבר שאני עושה בחיים האישיים שלי לא צולח. לא מדבר איתך על פרנסה ועל עבודה, מדבר איתך על הישגים אישיים שלי שהם א' חלומות שלי, וב' זה יעדים שהצבתי לעצמי, אבל הבנתי שכשאני באמוק על משהו הוא לא קורה. כשאני משחרר, אז הוא איכשהו מגיע.
זאת הייתה מישהי שהיינו בחברות הרבה מאוד שנים, והחלטנו שאנחנו עושים ילד ביחד, ועשינו חמישה טיפולים שלא צלחו. ואחרי חמישה טיפולים הזוגיות עלתה על שרטון, כי זאת זוגיות לכל דבר.
מה, פיצוץ?
כן. ממש ממש פיצוץ. אנחנו לא מדברים עד היום. פעם ראשונה שאני בחרתי לא לסיים דבר ברע. וזאת הייתה בחירה שלה לחלוטין, אז אני שחררתי גם כי זה לא שלי. אז זה לא צלח. אז השנה אני לא אהיה אבא כמו שתכננתי.
מתי זה נגמר?
משהו כמו חצי שנה. תהליך מחריד ברמות. מצחיק ומחריד ברמות. ומביך ברמות.
למה?
אתה פעם בחודש הולך עם זרע בכוס למרפאה פרטית והרופא הזקן שפוגש אותך, תופס לך את הזרע בסלון ליד עוד 80 זוגות שיושבים שם שמנסים להביא ילדים, ובוחן לך את הזרע בסלון ליד כולם.
ויש כבר תוכנית ב'?
לא. אני אולי חושב על פונדקאות, נראה.
אבל החלום הזה עוד נשאר?
ברור, אני אהיה אבא, אין פה בכלל שאלה. זה החלום הכי גדול שלי להיות אבא.
ומה עם לחכות לבן זוג?
בן זוג יכול להיכנס להריון? אני מת על זה שאומרים לי "למה אתה לא מחכה לבן זוג להביא איתו יחד?" מה יעזור העזרה? אז יש לי את אמא שלי. אז יש לי חברות.
אבל אין איזה חלום כזה שזה יהיה בזוג?
ברור שיש חלום, אבל אני בן 31 ועדיין אין בן זוג, וזה לא עובד. אז מה, אז אני אהיה כמו הרווקות הנואשות שמגיעות לגיל 40 "לא לא, אני הקפאתי, אני עוד מחכה לאביר". לא אביר, לא חמור ולא נעלי פלטפורמה. אני אשאר רווקה גלמודה וממורמרת בלי ילדים.
אז לא, אני לא אומר שאם לא יגיע הבעל אז אני לא אעשה את זה, לא מחכה. אני נוכח לדעת שבסוף זוגיות של פרק ב' כששני אנשים מגיעים עם ילדים, היא הכי מהממת והכי בריאה. אומרים שילד מביא איתו את המזל שלו. אני כן מאחל לעצמי, זה הדבר אולי שאני הכי רוצה היום.
שמת לעצמך דד ליין?
לא. די, אני משחרר, באמת. די, אני היום משחרר. לא רודף אחרי שום דבר.
כבר פנו אליך מתוכנית ריאליטי נוספת? זה משהו שאתה תעשה?
א', אני לא אומר לא לשום דבר. אני מת על זה שמלהקים ומציעים. זה עדיין אומר לי שאני רלוונטי והכל סבבה, תהיה רגוע. אבל אני רוצה להגיד לך משהו, אני נמצא היום במקום באמת כל כך טוב. אמיתי, אני החלטתי שאני פשוט שם את כל הספוטלייט על העסק שלי. את כל האור, את כל הזרקור אני מניח על העסק שלי. על זה שבאמת מניב לי פרנסה, על זה באמת שמפרנס את אמא שלי, על זה שבאמת דואג לי לחיים טובים כמו שאני רוצה. ולא מתעסק בחרא. אני היום חושב 80 צעדים קדימה.
היום אתה נמצא במקום אהוב, שטוב ובטוח, עוד פעם תחזור לפריים טיים, עוד פעם ישנאו אותך, עוד פעם כלות יחייגו לבטל, עוד פעם לא ירצו להתקרב אליך, אבל כן עוד פעם תהיה יותר יצטלמו איתך יותר ברחוב, עוד פעם יגיע עוד שת"פ, למה לי?
את גולסטאר עשיתי מבחירה, כי ידעתי שזה משהו שהוא מאוד הומוריסטי והאחים שלי מאוד אוהבים. עשיתי את זה בשביל להגשים לאחים שלי חלום, לא בשבילי. מבחינתם עשיתי גולסטאר זה יותר טוב מ"האח הגדול". אבל אני כן עושה דברים אחרים. אנשים לא יודעים, אני מגיש אודישן פעם בשבועיים. למשחק. חלום שלי לשחק איפשהו.
אבל החלום הכי גדול שלי זה לעשות רוקדים עם כוכבים. חלום הכי גדול שלי. הכי הכי הכי הכי גדול שלי זה לעשות רוקדים.
אבל עשית עם זה משהו?
לפני שנה פנינו והם לא רצו לשמוע את השם שלי. אני הכי אמיתי בעולם. ואני גם אהיה כנה ואמיתי ואני גם אספר ששלחתי הודעה ליואב צפיר. יואב צפיר לא ענה לי. יואב, תחשוב שאני אחת מהבנות שלך והן היו רוצות להגשים חלום והן היו שולחות לך הודעה לאותו בן אדם ואולי עונה להם והוא היה מאכזב אותן. איזה באסה שהבת שלך הייתה באה בוכה בבית ואתה אומרת לך "אבא יואב, שלחתי הודעה לליאל וליאל לא ענה לי, הוא לא התייחס אליי". תחשוב על זה יואב צפיר.
ראיתי את כל הפצועים שיהיו, כל השנים אחורה, ואני לא רואה אותם בריקוד. אומר אמיתי, אני הייתי רקדן כשהייתי ילד. ושלחתי הודעה ליואב צפיר, ורשמתי לו "היי יואב זה ליאל קוצרי". וזה אחרי שגילגלו אותי מהמדרגות, זה כבר אחרי שהמלהקת אמרה לסוכנת שלי "לא מוכנים לשמוע את השם שלו".
הסוכנת שלי אמרה לי, "הם לא רוצים אותך, א' כי אתה רשת, צריך לנקות את השם שלך מרשת. ב' כל הסירחון שהולך עליך כאילו ברשת עכשיו עם כל הבלגן של אברהם וספיר, הם לא מוכנים לשמוע. ואז אמרתי ל,"טוב, אני רוצה שתשיגי לי את המספר של יואב צפיר".
ואז היא שלחה לי את הטלפון שלו, ובלי לחשוב פעמיים, כאילו שולח הודעה לשכנה שלי שתביא לי סוכר. "היי יואב צפיר, מה שלומך, ליאל קוצרי, הייתי באח הגדול, החלום שלי זה להיות ברוקדים עם כוכבים, בבקשה אל תשלוט אותי על הסף. אני יודע שאתה רוצה לשלול אותי על הסף, א' כי אני רשת, ב' כי יש עליי כאילו סביבי בלגן מאוד גדול בתעשייה, תראה רק אודישן שלי".
הוא לא ענה? תקפיץ לו את ההודעה. יש עכשיו עוד ליהוקים.
הוא לא ענה. הוא לא ענה לי. אבל אני אגיד לך משהו, אני בטוח שזה יקרה יום אחד. אני בטוח שאני אעשה רוקדים יום אחד. אני בטוח שאני אעשה רוקדים יום אחד, ואני גם בטוח שאם אני אעשה רוקדים אני גם אזכה ברוקדים.
תגובתו של אברהם אקלום: "צר לי לראות ששוב אדם שמחפש כותרות בוחר להתערב בעניינים אישיים של זוג נשוי, במיוחד כשמדובר בנושאים רגישים ומורכבים שמטופלים בערוצים המתאימים מאחל לו בריאות וחיים משלו".
תגובת משטרת ישראל תובא כשתתקבל.