בחודש אוגוסט האחרון, אחרי חודשים של שמועות, הדוגמנית והשחקנית עדי הימלבלוי וכוכב הרשת בן זיני סוף סוף הפסיקו להסתתר, פרסמו תמונה זוגית ראשונה יחד - ובכך למעשה, אישרו רשמית את הזוגיות ביניהם.
הימלבלוי בת ה-41, גרושה ואם לשניים, ואילו זיני, בן ה-29, רווק ללא ילדים, הצליחו להרים לא מעט גבות כשהחלו השמועות על מערכת היחסים ביניהם, זאת, בין היתר, לאור הפער בגיל ובסטטוס שהשניים נמצאים בו.
חמישה חודשים אחרי "היציאה מהארון" שלהם, הימלבלוי סוף סוף התיישבה לריאיון מול המצלמה, כשהגיעה אל סט הצילומים לקולקצייה החדשה של רשת התכשיטים אימפרס, וענתה על כל השאלות הכי בוערות: מה הוביל לפרידה מבעלה לשעבר, נדב פלד? איך החלה מערכת היחסים בינה לבין זיני? מה חשבה על כך הסביבה הקרובה שלה? האם היא מתרגשת מהביקורות? מה באמת קרה בשבוע בו הוכרזה "פרידה" של השניים? והאם יש סיכוי שנראה אותה שוב מתחת לחופה?
צפו בריאיון בראש הכתבה.
אם את יכולה לתאר את התקופה האחרונה בחייך, איך את יכולה להגדיר אותה במילה אחת?
וואו. לונה פארק. כולנו קודם כל חיים במציאות מורכבת כבר מעל שנתיים. ובנוסף לזה, כל החיים שלי השתנו בתקופה האחרונה. מלבד מה שהגיוני אצל כולם. אז כן, מורכב. רכבת הרים כזאת.
זה התחיל באמת בגירושים, לפני שנה וחצי?
אני לא טובה בתאריכים, אבל כן, אפשר משהו כזה.
זה היה נראה כאילו אתם משפחה לתפארת, חיי זוגיות מאוד מאושרים, ופתאום ביום אחד באת וסיפרת על פרידה.
תראה, שום דבר הוא לא פתאום ביום אחד. ומה שרואים בחוץ זה לא תמיד מה שיש בפנים, זה אפילו אף פעם לא. דברים משתנים, ומורכבויות החיים מגיעות לפעמים, וצריך לפעמים להזיז את הגבינה, אתה יודע. מבחינתך זה משהו שאתה מתייחס אליו כאל חדש, אצלי זה כבר מציאות ישנה שאני חיה אותה. אבל זה הפתיע, כן, אני יכולה להבין למה זה הפתיע. אגב, גם היום אנחנו חברים מאוד טובים ומערכת היחסים שלנו מדהימה.
עברתם לבית החלומות והכל היה נראה מושלם, ואז בום.
נכון, אבל זה קצת כמו החיים שלנו עד השבעה באוקטובר. הכל היה בסדר, חוץ מהקורונה, אבל כל העולם סחב אותו איתנו, אז פתאום הכל התערער.
את חושבת שיש השפעה לשבעה באוקטובר על החיים האישיים שלך, אולי לחיי הנישואים?
כשעליתי את זה, אז אני קישרתי את זה ישירות לשבעה באוקטובר, ברור שיש לזה השפעה ישירה, אבל ברור שזה לא רק זה. אבל כן, קרו דברים שאני לא ארחיב עליהם כי זה נורא אישי, אבל כן, כל מיני תובנות שזה מה שצריך לקרות.
ואז, שנייה אחרי - שמועות עליך ועל חברך הטוב בן זיני.
מבחינתכם זה שנייה אחרי. אבל כן, הייתה תקופה שזה היו באמת רק שמועות.
כשהשמועות היו, זה לא היה נכון?
לא. ממש לא. למרות שהיינו (היא ונדב. מ.ב.ה) פרודים הרבה מאוד זמן עוד לפני השמועות, אבל לא. הייתה תקופה שבאמת היינו רק חברים. וקצת היה קשה לקבל את זה, אני לא יודעת למה.
כמה זמן אתם מכירים? כמה זמן אתם חברים טובים?
אנחנו מכירים הרבה שנים. אני חושבת שהכרנו בהפקה הראשונה שעבדנו ביחד, זה לדעתי היה לפני איזה ארבע שנים. משהו כזה. ולאט לאט זו חברות שהלכה והתפתחה. אין פה איזה סיפור מעניין.
אבל תמיד יש את הרגע הזה שאת אומרת אוקיי, הוא רק חבר, או פתאום אני מתעניינת בו קצת יותר? אולי הוא מספר לי על דייטים ואני קצת מקנאה? לא היה את הקטע הזה?
זה לא רק רגע, זה איזושהי תקופה. שאתה שואל את עצמך "רגע כן? לא, אין מצב. מה כן?".
אז איך את אומרת את ה"כן"? מתי הגיע הרגע הזה של ה"כן"?
אנחנו לא נדבר על הרגע שהגיע ה"כן". אבל פתאום זה היה כזה "אוקיי, בוא נבדוק". ואנחנו עד עכשיו בודקים.
ויש את עניין הפרש הגילים. נראה לי שהכתבת כאן איזה טרנד חדש, של נשים בוגרות יותר מהגבר?
אני לא בטוחה לגבי הטרנד, אני גם לא יודעת מה קורה בחוץ. אבל אני יכולה להגיד לך שבשבילי גם זה היה מורכב בהתחלה. המחשבה על הפער. בעיקר בגלל הנורמות החברתיות שאנחנו מורגלים לחיות בהן. אבל אולי זה הניקל הקטן שלי לשוויון זכויות. כי כשזה הפוך אז אף אחד לא מסתכל על זה בצורה שהיא קיצונית.
גם אני, היו לי מערכות יחסים שהבן זוג שלי היה גדול ממני גם בעשור. אף אחד לא דיבר על זה, ואף אחד לא שאל על זה. אז ברגע ששחררתי את הבחוץ ושחררתי את השיפוטיות והביקורתיות, גם שלי, גם של הסביבה, אגב לא הקרובה.
הקרובה קיבלה את זה הרבה יותר בקלות?
בטח. אבל זה מצחיק שדווקא אנחנו הרבה פעמים מתייחסים לסביבה, למעגלים החיצוניים יותר מאשר למעגלים הפנימיים, וזה פשוט בזבוז אנרגיה.
אבל זה לא רק עניין של גיל. את במקום אחר, את גרושה עם שני ילדים, הוא רווק, צעיר ממך ב-11 שנה. יש פער שהוא מעבר לגיל.
אבל על זה אף אחד לא מדבר. כולם מדברים על הגילים, אבל הפער הוא בעיקר באמת בסיטואציות בחיים. אז ברור שהפער הזה, אגב גם אם הוא היה הפוך, הוא קיים. אי אפשר לשנות אותו. זה מה שזה.
אבל חושבים על זה?
אני חושבת שבעיקר מה שלמדתי בשנתיים האחרונות זה לחיות את עכשיו. ומחר, כשהוא יגיע, לחשוב עליו. היום זה היום.
אבל את רואה את עצמך מתחתנת שוב? נכנסת להריון שוב? מביאה עוד ילד?
אני כרגע לא רואה כלום.
אבל זה בטח משהו שאתם מדברים עליו. בכל זאת, בן רווק, בלי ילדים...
מדברים כמו שכל זוג מדבר, בלי קשר לפער. אבל לא, אין לי תשובות. אבל אם יהיו לי תשובות אתה הראשון שאני אגיד לו.
הייתה פרידה גם באמצע, שהצליחה לטרוף את הקלפים. אמנם היא הייתה מאוד מאוד קצרה. איך זה שאחרי שבוע פתאום חוזרים להיות יחד?
תראה, אם לא הייתם יוצאים בהצהרות כל כך קיצוניות, אז אולי זה לא היה נראה כמו פרידה וחזרה. זה לא בדיוק הרי מה שהיה. בסופו של דבר יש פער בין כותרות לבין חיים. אז גם כשיש איזשהן עליות ומורדות בקשר זה לא אומר שנפרדנו.
אז לא הייתה פרידה?
לא באמת הייתה פרידה. אבל בסדר. אני לא יכולה לצאת כל הזמן "לא לא רגע תחכו שנייה! זה לא ה..." אי אפשר כל הזמן לתקן ולרדוף אחרי הכותרות.
מה הצעד הבא? עוברים לגור ביחד? יש איזה דיבור כזה כבר?
אני הרגע אמרתי לך שאני חיה את עכשיו. מה אתה עכשיו בא לי עם מחשבות של קדימה?
לפחות עם טבעת את מסודרת. אם תהיה הצעה.
תראה את הצמידים ואת השרשראות. וזה מה שחשוב היום. גם הטבעות מאוד מאוד יפות ותראה, הן לא מסמלות שום דבר שאתה מתכוון.