בשבוע שעבר העיתונאי עמית סגל (43) בישר כי הוא ואשתו רעות הפכו להורים לארבעה, לאחר שנולד להם בן נוסף, אח לאחיו הגדולים עברי, ענר ואליאנה. היום (רביעי) נערך טקס ברית המילה - בו נחשף השם המיוחד שבחרו לו.
אז תגידו שלום ונעים מאוד לעילם עוז. בטקסט ארוך ומרגש, שיתף סגל על המחשבות שהיו לו במהלך הלידה, ועל בחירת השם המיוחד: "חשבתי לעצמי: כשהילד הזה יהיה יום אחד לאיש הוא בטח לא יידע מי היה שם בבוקר ההוא, ואף אחד לא יספר לו בעוד חמישים שנה שהוא היה ילד ג'ינג'י, ערני להפליא ושקט. והאמת שזה בסדר. אנחנו ממשפחת מתעדים, כל הזמן פוחדים שמשהו יילך לאיבוד, אבל הדבר החשוב, הדבר שהוא בטח יזכור הוא שהגענו לעולם הזה שני יהודים והחזרנו פי שניים. כי כל יהודי בעולם ובטח באיזור הזה שלו הוא חץ שלוח אל ערפילי העתיד, חץ שמתישהו יתעייף אבל אותו ימשיכו שני חיצים אחרים לפחות. ופתאום חשבתי בפעם הראשונה שגם כשזה ייגמר, זה לא נגמר, יהיה המשך".
"וחשבתי על כל השנים שחלפו ועל הדרך ועל איך שילד ראשון בגיל 30 זה לא כמו רביעי בגיל 43, ושנהיינו ארמדה די משמעותית. ואיך לפני דקה עוד הסתובבתי בין באר לבאר בלונדון ואחר כך הגיעה רעות ואיך חלפו הזמנים בשדותינו, ועל איך שדרך ארוכה ויפה ועוצרת נשימה מורכבת מצעדים כל כך פשוטים וקטנים, וחשבתי שזו באמת גבורה לשאת ארבעה הריונות ועוד כאלה, כשברקע כל הזמן הטרטור של עם מי בנט ירוץ ומה הצעד הבא של נתניהו".
סגל המשיך ושיתף על התחושה של להביא ילד לעולם רגע אחרי ה-7.10 וכשהמלחמה בעזה עוד לא לגמרי הסתיימה: "וכיוון שהמחשבות מתערבבות - אומרים שיש אלפיים מחשבות בשעה, אז חשבתי גם על כיסא התינוק שכמובן דחיתי ולא הספקתי לקנות כי את הקודם כבר מסרנו. וחשבתי גם על תשע מאות עשרים ושלושה חיילי צה"ל שכמו קפצו עלינו מהתנ"ך כדי לחצוץ במו גופם ועתידם וחלומותיהם בין הרוע המוחלט ובין השלווה שבה ילדים יכולים לבוא לעולם. ועל זה שיש חובות שאי אפשר לסגור אף פעם, והם רק צוברים ריבית שצריך היסטוריה שלמה כדי להחזיר".
עוד הוסיף על בחירת השם המיוחד: "חשבתי יחד עם רעות שלא משנה מה יהיה השם, וכיוון שמאגר שמות המנוחים במשפחה כבר מוצה תודה לאל, אז השם השני חייב להיות עוז, כדי להזכיר לדורות את העוז התנ"כי הזה שקפץ עלינו פתאום בשמחת תורה ומאז ממאן לעזוב, ואת נחל עוז ואת ניר עוז, ואת העוז של מבצע עם כלביא שהתרחש בממלכת עילם הקדומה. ואת התקווה ששנת העוז שבה המדינה מציינת שבעים ושבע תביא בכנפיה שלום, כי השם עוז לעמו נתן והשם סוף סוף יברך את עמו בשלום".
"חשבתי גם על השם הראשון, אני רציתי עלי על שם הכהן והיא רצתה ענבר בגלל המצלול ובסוף סיכמנו על עילם. וחשבתי גם על עברי החכם והחתיך, ועל ענר המתוק והרגיש, ועל אליענה היפה והממזרה. ואמרתי לעצמי: העולם באמת כל כך יפה לפעמים. ואם רעות ממילא זו שקמה לתינוק בלילה אז מה בעצם הסיכון פה מבחינתי", הוסיף סגל.