לפני כשלושה חודשים וואלה סלבס הייתה הראשונה לספר לכם על הזוגיות החדשה שהפתיעה את כל הביצה, בין השחקן אקי אבני בן ה-58 ליוצרת התוכן והמגישה עדי שילון בת ה-37.
השניים מנהלים את הקשר בשלט רחוק, כשהוא חי בארץ והיא חיה בברלין, ולכל אחד מהם יש ילדים מהנישואין הקודמים. אתמול (ראשון) שילון הגיעה לביקור קצר בארץ כדי להצטלם לקמפיין עבור אביבי מטבחים, ואנחנו ניצלנו את ההזדמנות לתפוס אותה לשיחה צפופה ולשמוע ממנה על הזוגיות עם מי שהיה בעבר קראש נעוריה.
אז למה היא העדיפה לא לענות לוואלה סלבס כשנחשפה הזוגיות? איך השניים הכירו (תתכוננו להפתעה), והאם יש סיכוי שהיא תחזור לישראל בקרוב? צפו בריאיון בראש הכתבה.
המזג האוויר שלנו הרבה יותר טוב, האוכל אצלנו יותר טוב, אז למה, למה את לא עושה עלייה?
כי אני סידרתי לעצמי חיים מאוד מורכבים. אם זה היה תלוי בי, מזמן הייתי פה.
תפרטי, אז במי זה תלוי?
יש, יש לי ילדה, יש לה אח, יש מורכבות.
אני מבין כשאת בזוגיות עם מישהו ואת צריכה להקריב ולחיות בארץ זרה, אז נכון, אבל בואי זה נגמר. מה, נשארים כל החיים בגלל זה באמת?
לא כל החיים, כי ילדים גדלים, ואז יום אחד הם אומרים לך, יאללה ביי, והם בוחרים איפה הם רוצים להיות, כמו שאני עשיתי להורים שלי, ואני מכינה את עצמי לזה שזה יקרה גם במקרה הזה. אז זה נקודה בזמן, וגם באמת אנחנו חיים בעולם כל כך מטורף, אין לדעת מה יהיה, וככה אני מרגיעה, ככה אני מספרת לעצמי, ככה אני מרגיעת את עצמי, אני אומרת, אוקיי, אין לדעת. אז כל חודש, אני אומרת, כמה פעמים החודש אני יכולה להיות בארץ? ככה זה עובד אצלי, וזה מה שמרגיע אותי.
ואיך שומרים על הישראליות באמת? על החינוך הישראלי, על השפה, על התרבות?
כל מה שאני עושה, כאילו זה להיות בבית בעצם, זאת האמת. כשאני שם אני בעיקר בבית, בעיקר אופה. שומעת שירי ארץ ישראל, בתוך הארבע קירות שלי, אני בארץ. אני נחשפת רק לתכנים בארץ, אני רואה רק טלוויזיה ישראלית, אני כל היום, בוא, מה אנחנו עושים כל היום בטלפון? כל הפיד שלי הוא רק הארץ, כן.
אתן דוברות גרמנית?
אם ממש, עניין של חיים או מוות, בחירה מעניינת של מילים, אז אני אדע לדבר גרמנית, אבל הבת שלי היא בבסגרת בינלאומית, אז היא בעיקר מדברת אנגלית. זה גם מין מרד כזה של גיל שש. אז היא עכשיו מדברת רק אנגלית, אבל היא מבינה הכל.
ואיך זה באמת המורכבות הזאת של לחיות בחו"ל, כשישראל, את יודעת, היא לא במצב הכי טוב שלה בלשון המטה?
זה הרבה יותר גרוע. בחוויה שלי, כאילו, להיות רחוק. יש איזה משהו שדווקא אני שומעת פה, מאנשים שאומרים, יו, אם היינו יכולים עכשיו לקום, לעזוב. כל מה שאני רוצה מאז השבעה באוקטובר זה להיות פה. יש איזה משהו שאני אומרת, זה המקום שלי, זה הבית שלי, ותמיד אני רוצה להיות פה, ובטח בשעות שהן פחות יפות או יותר מורכבות, למרות שאני מרגישה ששעות טובות באות אלינו.
יחסית למדינות אחרות באירופה, באמת, גרמניה עוד איכשהו בצד שלנו, זה נראה, אבל מעניין אותי אם יש איזה תופעה של, את יודעת, יודעים שאת ישראלית ומתנכלים, או שאת מרגישה לא נעים שם לפעמים?
אני יכולה להגיד לך להפך, אבל בוא, אני יכולה להגיד רק על החוויה שלי, אני מאמינה שאם אנשים אומרים שהם פוחדים, אני מאמינה להם, אני בחוויה שלי, אני גרה במרכז ברלין, יש רק ברחוב שלי שלוש חנויות שיש להן מגן דוד על הדלת, ובחיים לא עשו להן שום דבר.
בואי נדבר על מה שמעניין באמת.
נכון, אני רוצה לדבר איתך על זה. אתה יודע שאני בחיים, אין מצב שאני לא עונה. אתה כתבת לי אם זה נכון שאני יוצאת עם אקי אבני. ואני לא עניתי. ואני חושבת שזה שלא עניתי זה אומר הכל, כי אני חושבת שזה משהו שהוא ממש טוב, זה מאוד מאוד מפחיד לדבר על זה. אתה מאוד מנסה לשמור על זה לעצמך. קיוותי למשוך את זה עוד קצת.
לא עניתי לאף אחד. זה פשוט היה מן מקום שזה נורא טרי. זה עדיין טרי. וזה נורא טוב. זה כיף לי שזה שלי.
תראי, כשאנחנו פרסמנו את זה, הלסתות נפלו לרצפה, לא חיברו את הקשר הזה. איך בכל זאת הוא נוצר?
באינסטגרם.
מי התחיל עם מי?
זה היה הדדי. זה נראה לי פשוט... מישהו חיכה לקיו, נדלקו האורות.
בטח הוא היה איזה סוג של קראש שלך כשהיית נערה, לא?
למה אתה אומר בלשון עבר? הוא עדיין סוג של קראש שלי בעודי נערה.
כן, אבל אז הוא היה קראש שהוא לא מושג, היום זה כבר, את יודעת, היום זה מושג.
כן, הוא עדיין גבר מהמם. הכי מהמם.
איך עושים את הזוגיות לונג דיסטנס? איך זה עובד?
זה עובד מדהים.
הוא היה כבר בברלין?
לא נכנס לזה, אבל יש בזה משהו, בלא להיפגש, בזה שפתאום מדברים בטלפון, אנחנו מילימטר מלשלוח מכתבים. יש בזה איזה משהו, במרחק כזה, בציפייה למפגש, בזה שהכול בקצב מאוד מאוד איטי. זה נותן איזשהו אורך רוח, להכיר באמת, ללמוד באמת, להבין.
ויש משהו בזה, שאתה כבר לא כזה ממהר. אתה שנייה עוצר, שנייה בודק. זה באמת מתאים לי, זה באמת מה שאני רוצה, אני באמת מוכן לוותר על הלבד שלי בשביל הדבר הזה. ויש משהו במרחק, שמאפשר לזה להיות בקצב הנכון לזה.
את תרצי להרחיב את המשפחה? זה משהו שאת חושבת עליו?
תראה, בגדול אני רוצה להגיד לך לא. ממש לא. אני מרגישה שיש לי משפחה מדהימה, התא המשפחתי שלי, מרגיש לי מאוד מאוד שלם, כמו שהוא. אבל מה שלמדתי, זה שאני לא אומרת יותר בראיונות דברים כל כך נחרצים, כי אין לדעת מה יהיה. אבל בגדול, עכשיו שאתה שואל אותי, בנקודה הזאת בזמן, טוב לי מאוד מאוד עם הכל כמו שהוא. אני רק עכשיו לומדת להכיר את עצמי מחדש. זה משהו נעים. פתאום יש לי חברה בבית. היא לא רק ילדה.
אבל לא בא לך עוד פעם, את יודעת, לחזור אחורה לגיל 32, לחתל?
קודם כל, לא. לא בא לי לחזור אחורה, לא בא לי לחזור לגיל 32. אני חושבת שהשנים זה רק לטובתנו, מה שקורה עם הזמן. ולא, לא בא לי ללדת, לא בא לי לחתל. אתה יודע, למשל הייתי בבית (עם הילדה. מ.ב.ה) עד גיל 3, והשקעתי את כל כולי. אני עדיין משקיעה את כל כולי. ואני לא אעשה את זה בדרך אחרת. ועכשיו לעצור עוד פעם ולעשות את זה, אני לא רואה את זה קורה כרגע.
וחתונה זה משהו שכן בא על הפרק? יש איזה רצון כזה להיות נשואה כדת משה בישראל?
לא היה לי רצון כזה גם בחתונה הראשונה. זה לא הדבר שלי, חתונות. זה לא מרגש אותי. יש דברים שהרבה יותר מרגשים אותי מזה. הדברים היומיומיים, הם פי מיליון יותר מרגשים מזה. חברות טובה, הקשבה, בן אדם ששואל אותך בסוף היום איך היה היום שלך, זה פי מיליון יותר מרגש מלהזמין מלא אנשים ולא ליהנות מהאוכל.
זה נכון, אבל אני חושב שבשלב מסוים, את אומרת איזה כיף הלונג דיסטנס ופתאום הגעגוע וזה, אבל בשלב מסוים את יודעת, צריך לעשות כבר את הבחירה, זה באמת או שהוא יעבור לברלין, או שאת תעביר לארץ. את לוקחת את זה בחשבון?
אני יכולה רק לקוות. הלוואי.
לקוות מה?
שאני אגור פה. מאוד מקווה.
עכשיו יש לך גם סיבה.
תמיד יש לי סיבה, גם לפניה, כי היו לי המון סיבות להיות פה, זה הבית שלי, זה המקום שאני רוצה להיות בו.
מה הוא חושב על זה שאת כאן היום ובטח הוא יודע שאת מתראיינת עליו גם?
הוא בן אדם מאוד מאוד פרטי וזה מהמם בעיניי.
אז לא לחכות לתמונה שלכם באינסטגרם עכשיו?
שוב, עכשיו אני אגיד לא ואז אנחנו נעלה, מה עשינו בזה? לא יודעת, בקצב שלנו.