"בכל שנה ביום הזיכרון, בזמן הצפירה, אני חושב על הרן פרנס. הרן היה הבן של יהודית, שהייתה המחנכת שלי בכיתה י' בבית ספר אלון שברמת השרון. הוא היה מבוגר ממני בשנה, בחור יפה וכריזמטי, צייר עם כישרון גדול, הנוכחות שלו הייתה מאד בולטת.
למדנו באותו בית ספר אבל מעולם לא החלפתי איתו מילה, קצת פחדתי ממנו מכיוון שהוא וחבריו היו מסתכלים עליי במבט מאיים. הם חשדו, ולא בצדק, שניסיתי להתחיל עם בת הזוג של הרן, תמר, שהייתה הילדה הכי יפה בכיתה שלי. אלו היו כל יחסיי עם הרן, הבן של המחנכת שלי, איש שמעולם לא החלפתי איתו מילה ובכל זאת בכל שנה בצפירה של יום הזיכרון הוא בראש שלי.
ב-4/2/1997, כשהרן היה בן 20, אירע אסון המסוקים. שני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב, 73 הלוחמים שהיו במסוקים נהרגו וביניהם גם הרן. אני זוכר את ליל האסון הנוראי הזה, אני כמו זוכר את הריח של הנכחת המוות שהיה במותו של הרן. את הגיל הצעיר ההוא שבו היינו, את תפיסת החיים הצעירה ששרתה בי ובחבריי, והרן, הבן היפה והמרשים של המחנכת שלי נהרג, מת, ומשהו בתפיסת החיים מת שם יחד איתו.
מצאתי את עצמי יותר מפעם אחת הולך לבד לקבר שלו, עומד מעל, חושב על אימו יהודית, על עולמה שחרב עליה, חושב על חייו שנגדעו, על הזמן שעובר, על חבריו שבטח כבר התחתנו ובטח כבר הקימו משפחות ובטח כבר לא נראים כמו הנערים ההם מהתיכון. והוא בן 20 לנצח, יפה וכריזמטי, צעיר ומרשים, בעולם אחר, מביט עלינו ומצייר אותנו מאי שם".
הרן פרנס ז"ל התגייס בתחילת חודש אפריל 1995 לחיל הים. בערב של יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, כששני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב ו-73 הלוחמים, שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו, וביניהם הרן. בן 21 היה בנופלו. הרן הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. הוא הותיר אחריו הורים, אחות (ענת) ושני אחים (אדר ומתן). לאחר מותו הועלה לדרגת סמל ראשון.