פאולה רוזנברג ידועה כאישה עם דעות ברורות, אבל הפעם היא לא כתבה על תזונה או העצמה - אלא על הכאב הכי עמוק של המדינה. בפוסט נוקב וכואב, היא התייחסה להלווייתם של שירי, אריאל וכפיר ביבס, שחזרו לישראל בארונות אחרי חודשים של חטיפה ושבי. היא האשימה את השלטון בהפקרה כפולה - גם בחייהם וגם במותם - והביעה זעם על הדרך שבה המדינה התמודדה עם לכתם.
"שירי, אריאל וכפיר ביבס הופקרו פעמיים על ידי השלטון: פעם אחת למותם, ופעם נוספת לאחר מותם. היום הם הובאו למנוחות. לאחר חודשים של חטיפה ושבי, במקום לחזור לחיק משפחתם, הם חזרו בארונות", כתבה רוזנברג, והוסיפה השוואה כואבת: "בארגנטינה הכריזו על ימי אבל לאומיים לזכרם. בישראל, יו"ר הכנסת סירב לבטל את הישיבות כדי שחברי כנסת יוכלו להשתתף בהלוויה. מה שנקרא - העסקים כרגיל".
רוזנברג ביקרה גם את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהמשיך לתאר בפומבי את פרטי הזוועה שעברה המשפחה, למרות בקשות ברורות מצד קרוביהם לשמור על פרטיותם. היא ציינה את דבריה של עופרי ביבס, אחותו של ירדן, שפנתה למנהיגי המדינה במילים פשוטות וכואבות: "פשוט תשתקו".
פאולה לא חסכה ביקורת גם מהשר דודי אמסלם, שהסביר כי נתניהו לא הגיע לניר עוז כי "זה סיפור של נימוסים והליכות, וזה לא חשוב כרגע". בתגובה לכך, היא כתבה: "במשפט הזה הוא חשף את עומק הניתוק. ביקור של ראש הממשלה במקום שבו אזרחי ישראל הופקרו למותם ולחטיפתם זה 'עניין של נימוס' - לא חובה מוסרית מובנת מאליה".
רגע לפני סיום, היא הבהירה מדוע היא מרשה לעצמה לזעום דווקא עכשיו: "זה בדיוק הזמן לזעום. זה כבר מזמן הזמן לזעום, מהרגע שנהיה ברור גודל המחדל ושאין אף אחד בשלטון שמתכוון לקחת עליו את האחריות הנדרשת".
את הפוסט היא חתמה במשפטים שהשאירו לא מעט עיניים דומעות: "אבל וזעם אינם סותרים - שניהם ביטויים של אהבה ושל הכרה באובדן ובהחמצה. יהי זכרכם הצלה ומהפכה. סליחה, שירי. סליחה, אריאל. סליחה, כפיר".