ערב הפעימה השנייה, אני מוצאת את עצמי מתקשה לנשום מציפייה והתרגשות אבל יחד עם זאת, כל פעימה מצליחה להחזיר אלי טיפה את הנשימה.
כמו כל אחד אחר בעם ישראל, בכיתי מאושר כשראיתי את החטופות הגיבורות שלנו מתאחדות עם המשפחה וזה מה שמגיע לכולם, עד האחרון שבהם.
השבוע ראיתי שלט שהצליח לדייק את מה שאני מרגישה: עבדה תקוותנו! וזו בדיוק התקווה שלי לעתיד - העם המופלא הזה שלנו, שלא הפסיק לקוות ולהילחם כדי להיות יחד ברגעים האלו, להחזיר אותם הביתה ולהחזיר לעצמנו את השפיות, את העתיד ואת התקומה.
מתפללת שיחזרו כולם עד האחרון שבהם, כדי שנוכל לקום סופסוף מהשבר הענק ולהתחיל בתהליך הריפוי שלנו כאומה.