כשהמשפיענית ספיר בורגיל נכנסה לבית האח הגדול - זה היה ברקע הסכסוך המתמשך (עד היום) עם אחיה, מתמודד אותה העונה, שניר בורגיל. על אף שהניסיון לגשר את הקרע שנוצר ביחסים של השניים לא צלח, כמו גם הניסיון להשיג את המיליון, המשפיענית כן יצאה מתוכנית הריאליטי עם בן זוג שהפך לימים גם לבעלה, אברהם אקלום.
כבר בתעודת הזהות ולאורך כל השתתפותה, היה ברור שיש בספיר המון עומק - כזה שמגיע מניסיון חיים עשיר על אף גילה הצעיר (31). ברצף סטוריז שהעלתה לחשבון האינסטגרם שלה, חשפה בורגיל חלק מחייה שהסתירה - עד היום.
"בגיל 16 וחצי, כשהחיים שלי היו מסלול של מגרש כדורגל ונעלי ספורט, מצאתי את עצמי מוקפת ב-20 בנות שכל אחת נראתה כאילו נולדה למסלול", פתחה את הסטורי שהעלתה לחשבון האינסטגרם שלה אתמול (שבת), "כן יפות, בטוחות, יודעות בדיוק מה הן רוצות - להיות דוגמניות. ואני? מה לעזאזל אני עושה שם? החזיקו אותי למגרש, החזיקו אותי לכדור".
"אני זוכרת את המבט של אמא. הפנים שלה הדהו, עיניים נוצצות מאהבה. היא לא הייתה צריכה להגיד מילה, אבל יכולתי לשמוע את המחשבה שלה: 'סוף סוף יש לי בת'. המבט הזה חדר לי לעצמות. ידעתי שאני עושה את זה בשבילה, כי זה כל כך לא אני".
"הפעם הראשונה שעליתי על המסלול הייתה כמו חלום רע. הם קראו לזה, 'להראות יכולות', איזה יכולות? שרירי הרגליים שלי, שהרגישו כאילו כל פסיעה היא פסיעה אחת יותר מדי, כאילו כולם רואים שאני לא שייכת".
"ואז הגיע שלב הבגדים. 'איזו התרגשות!' הם אמרו, ואני? הייתי רדוקה מהתרגשות. הם לא שאלו אותי מה אני רוצה ללבוש, לא התעניינו במידה שלי. פשוט שלפו תצאתי וחולצה מהקולב, כאילו אני בובה שמלבישים. וכשהגיע האיפור, ניסיתי להחזיק מעמד. 'אני יכולה לבחור מה מתאים לי?', שאלתי בציניות. 'לא, ילדה', הם ענו לי, 'יש מישהו חושב בשבילך, אנחנו נסדר אותך'".
"להיות קלאסית. להיות עדינה. להיות יפה. זה מה שרצו ממני. אבל ממני? אני שמתרוצצת בין מגרשים ובראשה. איך זה בכלל יכול להיות שזאת המראה שלי? אני עוד רגע שורפת את הכול ובורחת".
המשפיענית המשיכה והודתה מה גרם לה לשנות את דעתה: "אבל אז ראיתי שוב את המבט של אמא. היא הייתה כל כך גאה, כל כך מאושרת. לא יכולתי לאכזב אותה. אז ישבתי כמו גדולה, נתתי להם לאפר אותי, לסדר את השיער שלי, להלביש אותי בבגדים שהם בחרו. הסתכלתי במראה, וכמעט לא זיהיתי את עצמי. זה לא הייתי אני - זו הייתה גרסה משונה ומעוצבת של מישהי שלא הכרתי".
"איך שהתחרות הסתיימה, בלי להמתין אפילו דקה, ניגשתי ישר לאבא שלי. "עכשיו שואורמה. עכשיו!" אמרתי לו בהחלטיות. וככה, עם שאריות של איפור ושיער מסודר, ישבתי בשואורמה הקטנה הראשונה שמצאתי, מחזיקה פיתה בידיים שלי המטינה נוזלת ואני מרגישה מתענגת ומתרגשת שסוף סוף אני חוזרת להיות אני. אולי לא זכיתי בתחרות, אבל מה שבטוח - זכיתי לגלות עד כמה אני אוהבת להיות בדיוק מי שאני".
"אלו קומץ תמונות ששמרתי לעצמי, תזכורת שתלווה אותי תמיד: בחיים אני לא אעשה משהו שהלב שלי לא שלם איתו. הגוף אולי יכול להיות נוכח פיזית, אבל המבט? המבט אף פעם לא משקר".
"אחרי החוויה במיס באר שבע והנגב, הבנתי דבר אחד חשוב: אני לא יכולה ולא רוצה להיות מישהי שאני לא. הניסיון להתאים את עצמי לתבניות של אחרים רק גרם לי להרגיש מרוחקת מעצמי. אבל ברגע שהתחרות נגמרה, הקול הפנימי שלי חזר - חזק וברור מאי פעם".
"באותו שבוע, בבית הספר, הייתה פעילות מיוחדת על דימוי עצמי. המנחה, אישה עם מבט חודר וקול שקט, שאלה אותנו: "מה גורם לכם להרגיש אמיתיים?" ידעתי את התשובה שלי, אבל שמרתי אותה לעצמי: פשוט להיות אני".
"אחרי ההרצאה ניגשתי אליה ואמרתי, 'אני מרגישה שהשיחה הזו הייתה בשבילי'. היא חייכה ואמרה, 'לפעמים אנחנו צריכים רגעים לא נוחים כדי להבין מי אנחנו באמת'. המילים שלה נשארו איתי, אבל משהו בי ידע שהמסע שלי לגילוי עצמי לא יקרה לבד - הוא קורה גם דרך המשפחה שלי", חתמה.