251 אזרחים וחיילים, בהם תינוקות, ילדים, נערות וקשישים, נחטפו לרצועת עזה במהלך מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס בשבעה באוקטובר. 100 חטופים, חיים ומתים, עדיין נמצאים בשבי.
אנשים שברגע נשללו מהם כל הזכויות, וכבר מעל לשנה שמחבלים אלימים הם אלה שקובעים את גורלם. הפעולות היומיומיות הכי טבעיות שיש, אלה שאנחנו עושים על אוטומט - נשללות מהם. לראות אור יום. לנשום אוויר. לצחצח שיניים. להתקלח. לחפוף את השיער. והזמן, הזמן לא עובר. איך מעבירים יום שלם בלי לעשות כלום?
רובם, אם לא כולם, כך לפי הדיווחים, נמצאים עשרות מטר מתחת לאדמה. נסו לעצום עיניים ולדמיין את עצמכם נמצאים שם יום שלם. שבוע. חודש... הם שם מעל לשנה. אם יכולתם לכתוב להם מכתב, מה הייתם כותבים? אופירה אסייג, קרן פלס, השף חיים כהן, אורנה בנאי, גלעד שלמור ועומר נודלמן, עשו זאת.
אופירה אסייג כותבת לשירי ביבס
שירי ביבס, החלטתי לכתוב לך.
לכל אחד מאיתנו יש תמונה מהשבעה באוקטובר שלא תישכח לעולם… התמונה שבה את מחזיקה את שני ילדייך המתוקים כפיר ואריאל, עוטפת אותם בשמיכה ומגינה עליהם כמו אמא לביאה - התמונה הזאת תלך איתי עד יומי האחרון.
דעי לך שהכרתי את אחותך דנה, ומידי פעם אנחנו מסתמסות ודואגות לך ולילדייך המתוקים.
כל כך הרבה שמועות, כל כך הרבה תקוות, ואני לא באמת יודעת אם את בחיים או סובלת ושורדת בשבי השטן במנהרות הארורות.
אנחנו לא מכירות אבל את בליבי, והג'ינג'ים שלך הפכו לילדים של המדינה .
אני רוצה לבקש ממך סליחה. סליחה שעדיין לא מצאו אותך ואת משפחתך הקטנה שנחטפה מתוך ביתך בניר עוז הצנוע והאוהב, עם פיג'מות, בלי נעליים, יחפים, בלי אוכל, מטרנות, טיטולים או מוצץ לאריאל וכפיר המתוקים.
אני כותבת לך ודומעת… לכי תדעי מתי ואם יום אחד ניפגש ונתחבק.
דבר אחד אני יודעת. לא הייתה לך כתובת שתציל אותך ברגע האמת וזה קורע לי את הנשמה.
(שירי ביבס וילדיה אריאל, בן 4 ביום החטיפה, וכפיר, בן 9 חודשים ביום החטיפה, נחטפו במהלך הטבח בניר עוז. כפיר הוא החטוף הצעיר היותר שנחטף. אביו, ירדן, נחטף בנפרד מבני משפחתו. בטבח נרצחו גם הוריה של שירי, יוסי ומרגיט סילברמן וב - 21 באוקטובר נמצאו גופותיהם).
קרן פלס כותבת לרומי גונן
בכל יום רביעי, הסיכה הצהובה שלי מתחלפת במנומרת, לכבודך. רומי עוד לא נפגשנו, אבל אני כבר מכירה אותך ואת האהבה שלך לחיים, לרקוד וללבוש מנומר. את שני הדברים האחרונים שאת לא יכולה לעשות (בין היתר) מאז נחטפת. אבל את החיים יש לך, בכמויות, והם מחכים לך. תכף את חוזרת.
מירב, אמא שלך, הפכה לחברה קרובה שלי וזכיתי להכיר ב - 14 החודשים הארורים האלה את כל המשפחה המדהימה שלך. אלה אנשים שמגיע להם הטוב ביותר, מגיע להם אותך.
יש לי בלילה חלומות על הרגע שבו את וכולם חוזרים. נחטפת ממסיבת הנובה כשאמא שלך איתך על הקו, עד שאת קולך המפוחד והמתוק החליפו קולות איימה בערבית אלימה. אחר כך ניתוק שהוא השקט הרועש בעולם. "היית רעש מושלם היית רעש מושלם היינו רעש מושלם.." - שרתי עם אמא את לייק וונקה בנובמבר שעבר, היא סיפרה לי שזה השיר שלך ושל גאיה. כשתחזרי תוכלי לראות את זה ביוטיוב. אמא שלך שרה כל כך יפה, אבל היא תשיר אפילו עוד יותר יפה במופע לשובך. כבר למעלה משנה אני מחכה לשיר לך את זה שוב עם אמא, אבל הפעם כשאת מולנו.
גאיה, החברה הכי טובה שלך, שהבטחתם "ניסע שוב לשחק בלייק וונקה", הייתה איתך באוטו בו הסתתרתן עם אנשים טובים שניסו להציל אתכן, באמצע מסיבת חיים שנקטעה. גאיה נרצחה. עכשיו, ככה מספרים בני המשפחה, היא שומרת עלייך מלמעלה. התפקיד של כולנו הוא לשמור עלייך מלמטה.
הבגדים המנומרים חייבים לחזור להיות חלק שפוי מהארון ולא דגל אדום. כל יום חייב לחזור להיות היום של רומי ולא רק רביעי, שהפך ליום "מנומרומי", במאבק המשפחה על השבת הילדה שלהם, הסנדביץ' החייכני של ארבעת אחיה, הביתה.
יכולתי לכתוב מגילות, אינסוף מילים כפול מאה חטופים, אבל גם זה לא יספיק. הדבר היחיד שצריך זה עסקה עם השטן, למען כל המלאכים שלנו, שקוראים אלינו הצילו ממנהרות הגיהנום.
אני רוצה לרקוד עם רומי במסיבה לשובה. אין דבר שאני פחות אוהבת ממסיבות.. ולא הייתי מדמיינת שאחלום אי פעם לרקוד עם נמרה שעוד לא פגשתי, אבל כל מי שהיינו פעם מחכה עכשיו בצד, עד שישוב הלב לפעום במרכז החזה. עד שיחזרו כולם.
תודה למשפחות שנאבקות על החיים שלי ושלך. לא רק על חיי יקיריהם. רומי, אחיה ואחיותיה לשבי, הם התקומה והתקווה של כולנו, לעתיד טוב יותר, למקום ראוי לילדנו.
את יודעת, אמא…כולנו נמרות של החיים.
(רומי גונן נחטפה ממסיבת ה'נובה' כשהיא פצועה קשה מירי בידה הימנית. לפני החטיפה, ניסתה להימלט עם בן שמעוני ז"ל שאסף אותה וצעירים נוספים מהשיחים והם דהרו ברכבו בשטח עד שהגיעו לכביש 232. בצומת אלומים המתינו להם 50 מחבלים שריססו את הרכב. חוץ מרומי, כל נוסעי הרכב נרצחו).
חיים כהן כותב למתן צנגאוקר
מתן היקר.
בן לאם גיבורת על, שנלחמת ללא חת לחזרתך. לא מפחדת, לא נחה וכנראה גם לא עוצמת עין לשנייה. גם לא אחרי כל כך הרבה זמן, נצח, שאתה ואחיותינו ואחינו החטופים עדיין שם במנהרות החמאס - היא ממשיכה.
פגשתי את אמא שלך, הגיבורה, וסיכמנו שאני אבשל לכם ארוחה. היא אפילו נתנה הוראות, כזאת אמא שלך, לוחמת למענך על כל דבר.
אני מצפה ומתרגש לקראת הרגע שבו תחזור עם שאר החטופות והחטופים הביתה. למדינת ישראל לא תהיה תקומה ובטח לא ניצחון מוחלט עד שאתם כולכם תחזרו הביתה למדינה שזקוקה לריפוי ושיקום אחרי 7 באוקטובר.
(מתן צנגאוקר נחטף יחד עם בת זוגו אילנה גריצווסקי, ששוחררה במסגרת עסקה. ביתם של בני הזוג בקיבוץ ניר עוז היה מהבתים הראשונים אליהם פלשו מחבלי חמאס. בשבת האחרונה חמאס פרסם תיעוד ואות חיים של מתן, שפנה בין היתר לאמו ואמר "אמא, אני מקווה שבקרוב ניפגש").
גלעד שלמור כותב לעמרי מירן
עמרי היקר, מעולם לא נפגשנו.
ההקשר היחיד שבו אי פעם ראיתי אותך היה בתמונות שתחתן כיתוב עם המילה "חטוף", או "השיבו אותם הביתה". בחלק מהתמונות האלה אתה מחזיק את בנותיך, רוני ועלמא. מבטך תמיד מופנה אליהן, עיניך בורקות באושר אבהי. ברור כמה אתה אוהב להיות אבא, כמה אתה נהנה מהתפקיד הזה שקיבלת בגיל יחסית מבוגר.
אני חושב עליך שם בעזה. אתה ודאי חושב על הצעד הראשון של עלמא שלא הספקת לראות, ומתגעגע לקול הילדי של רוני קורא בקול אבא. כמה געגוע יכול להתחבא בין שתי ההברות האלה. א-בא. צלילים שלא שמעת כבר יותר משנה.
גם אביך דני מתגעגע לצליל קולך הוגה את ההברות האלה. ראיינתי אותו בנובמבר האחרון בכיכר החטופים. הוא נראה חזק ודיבר ברוגע, על אף הסערה הרגשית שהתחוללה בו. לאורך כל הראיון הוא הסתכל לי בעיניים ובטון אסוף ופרגמטי הסביר כמה קשה לו המצב. רק כאשר רוח קרה של נובמבר החלה לנשוב בכיכר קולו נסדק לפתע: "אני אפילו לא יודע אם יש לו שם מעיל".
הלוואי שיש לך מעיל, אחי, ואולי גם משהו לאכול, וכוח לשרוד את המצב הזה שנכפה עליך. תדע שכאן בבית יש מי שמחכה לך. ישראלים רבים שמשתוקקים לראות אותך מחבק את אביך כשהזקנים שלכם נוגעים זה בזה. ישנו עם שלם שמחכה לראות את הבנות שלך רצות לעברך ואת לישי אשתך, שלא הפסיקה להילחם, מחבקת אותך חיבוק ארוך. אתה ודאי תתרגש ותחייך בעיניים נוצצות כשתסכל על המשפחה שלך ותשמע סוף סוף את שתי ההברות האלה שכל כך רצית לשמוע: אבא.
(עמרי מירן נחטף מביתו בקיבוץ נחל עוז לעיניי בנותיו, רוני ועלמא. בחודש אפריל חמאס הפיץ סרטון שלו ושל חטוף נוסף, קית' סיגל. דני מירן, אביו של עומרי, אמר בתגובה "זה כואב, אבל אני שמח לראות אותו". אשתו של עמרי, לישי, מתעדת עבורו כבר 14 חודשים את בנותיהן הקטנות).
אורנה בנאי כותבת לארבל יהוד
ארבל מתוקה שלי,
הנסיבות שבהן אני כותבת לך הן מחרידות,
נחטפת לעזה לפני יותר מ400 ימים ולאף אחד אין מושג איפה את. האם את סובלת ארבל?
האם את כבר יודעת מה עלה בגורלו של אחיך הטוב ויפה התואר דולב שאיננו איתנו עוד?
האם יש לך קשר עם אריאל אהובך שנחטף גם הוא?
אנחנו חיים בתוך סרט אימה,
חושבים עליכם כל דקה.
נטרפים מדאגה.
את אוכלת?
את ישנה?
פוגעים בך?
קר לך?
יש לך שמיכה?
אני מביטה בתמונה שלך,
את נראית בעיני יפה ובריאה וחכמה.
אני מזהה זיק של שובבות וצחוק בעיניים הטובות שלך.
אין דבר בעולם שאני משוועת אליו יותר מלדעת שאת בחיים ושתשובי הביתה למשפחה הנפלאה שלך.
כשזה יקרה אני מבקשת להגיע, לחבק אותך חזק ולהביט בחיוך הזה מקרוב. מסכימה?
אני אוהבת אותך ארבל
ומתגעגעת אלייך מבלי להכיר אותך.
אורנה
(ארבל יהוד נחטפה מקיבוץ ניר עוז יחד עם בן זוגה, אריאל קוניו. אחיה, דולב ז"ל, נרצח ב - 7 באוקטובר. דוד, אח של אריאל, נחטף גם הוא. הכלבה האהובה שלהם אותה אימצו זמן קצר קודם לכן, מאף, נורתה למוות. במהלך השבי נולדו לארבל אחיינים שלא פגשה מעולם).
עומר נודלמן כותבת לעומר שם טוב
עומר שלנו ,
אני מנסה למצוא את המילים הנכונות לכתוב לך, להרגיש מה הייתי כותבת אם באמת היית מקבל את המכתב הזה, ויותר מהכל אני רוצה שתדע שלא שכחנו אותך .
אני יודעת שעם הזמן שעבר כבר קשה להיאחז בחיים, ומבקשת מעומק ליבי כשאתה מרגיש שהכל אבוד, שלא יגמר לך הכוח. שתדע שיש כאן עם שלם שמחכה לך.
אל תיתן לשום דבר לשבור אותך. בבקשה תחזיק מעמד בשביל המשפחה שלך, בשביל החיבוק מאמא.
אני מקווה שאתה יודע כמה היא חזקה בשבילך כמו שאתה חזק בשבילה, ושהיא עושה הכל ומעבר כדי להוציא אותך מהחושך .
אתה לא תישאר בחושך.
אנחנו לא ניתן לזה לקרות .
מחכה לרגע הזה שתחזור,
שתחזרו.
מחכה ואוהבת
עומר
(עומר שם טוב נחטף ממסיבת הנובה. הוא הוחזק בשבי יחד עם חבריו מיה ואיתי רגב, ששוחררו בעסקת החטופים שהושגה בנובמבר 2023. עומר חולה בצליאק וסובל מאסטמה, ונמצא בשבי בלי המשאף שלו. באוגוסט האחרון ציין יום הולדת שני בשבי).