כבר יותר משנה שהחיים של אזרחים רבים בישראל נקטעו ברגע אחד, עם תקיפת מחבלי הנוח'בה של חמאס ב-7 באוקטובר, שהובילה בסופו של דבר להקפצת הכוחות בשבת השחורה בניסיון להציל את התושבים בעוטף עזה ובדרום הארץ.
אחת הקבוצות שלא מקבלת מספיק הכרה היא זו של נשות המילואימניקים, שמתפקדות גם כאמהות, גם כאבות וגם כמפרנסות, בזמן שאהוביהן מסכנים את חייהם בשדה הקרב.
גם מגישת i24 News, מירי מיכאלי, נמצאת באותה הקבוצה, והבוקר (שני) היא קיבלה שיחה מרגשת במיוחד בזמן הפסקת הפרסומות, אותה שיתפה בפוסט שפרסמה בחשבון האינסטגרם שלה, יחד עם התחושות הקשות: "שבת בבוקר, צלצול בדלת. כשעוד ועוד מהמיטב שבמיטב נופלים בעבורנו והוא בלבנון. זו הייתה שכנה וחברה, טובה ומתוקה כל-כך, שרצתה לעזור עם הילדים כשאני לבד איתם, כל השבתות וכל החגים. הסתכלתי על הילדים, נשאתי תפילה וניגשתי לדלת בידיים רועדות, חיוורת כמו סיד. זר לא יבין".
היא הוסיפה: "את האימה והפחד לצד הגאווה הענקית. אנחנו מאחוריו ב-100%, תומכים ומאמינים שאין משימה גדולה וערכית מזו. זה הכי לחיות בגבוה שיש. פינו, ליבנו ומעשינו שווים. הכי 'נעשה ונשמע' של ימינו. הולכים לקרב בלי לשאול שאלות".
"כל אחד מהלוחמים ענה 'הנני' עוד בטרם נשאל. ועם זאת, מה שמשפחות המילואים עוברות עוד ייכתב גם כן בספרי ההיסטוריה. קשה לשמוח שמחה מלאה בימים האלה, כשאנחנו מאבדים כאלה נשמות טהורות ומתוקות, אבל כל-כך הרבה משפחות, תודה לאל, נושמות לרווחה", המשיכה לכתוב.
מיכאלי כתבה גם: "ניצלנו מהסטטיסטיקה, מהגורל. הם כולם היו שם ובני המזל גם שבו. ואז, ברגע אחד, באמצע כתבה במהדורה, צלצול טלפון. הוא יצא מלבנון אחרי זמן רב שלא שוחחנו והוא בסדר. אי אפשר להסביר את גודל ההקלה, את כל המתח שנצבר, את כל מה שהחזקתי כל כך חזק בשביל הילדים, כדי לתפקד כמו אבא וכמו אמא ולוודא שהבית שמח ושאף אחד לא דואג, בעבודה שבה דווקא כשהוא במילואים - הכי עמוס".
"הכתב הפוליטי שלנו, נדב אלימלך, צילם את הרגע הזה ושלח לי. לא ידעתי שצילם, לא התכוונתי לפרסם, לא מאוד מחמיא, אבל זה רגע של אמת שמראה אולי טפח קטן מהחיים במילואים. והאמינו לי, אנחנו אישית לא מתמודדים עם כלום, לעומת אחרים".
"אז בהזדמנות הזאת, כשסוף-סוף הבכי השתחרר ויש הקלה גדולה, אני רוצה להרים לכל משפחות המילואים שנמצאות בקרב הזה יחד, לחיילים הגיבורים שלנו, לילדים ולבנות/בני הזוג שלהם, שנושאים בנטל ולא רואים בו נטל, אלא זכות. הכל בזכותכם. אנחנו אוהבים ומעריכים אתכם".
"ומה כולנו יכולים לעשות בעבורם? לא לדפוק בדלת בלי לתאם מראש (שמעתי על משפחות שהשאירו שלט על הדלת שמבקש לא לעשות כן), לשאול מה נשמע, להציע עזרה עם הילדים, לשלוח משהו טעים או פשוט לחבק. זה תמיד עוזר. המילואימניק שלנו חוזר הביתה בקרוב. זה הזמן שלנו להעביר את כל הדאגה סביבנו הלאה. תודה לכל מי שהיה שם", חתמה.