את כוכבת "מאסטר שף", סמדי בומבה, הכרנו לראשונה לפני לא פחות מ-11 שנים והיה קשה שלא להתאהב בה מהרגע הראשון. למרות כל הקשיים שעברה בעשור האחרון, היא לא הסכימה לתת לשום דבר להפיל אותה.
"אלה היו 11 שנים מאוד מורכבות בשבילי. היו בהן המון עליות ומורדות. ניצלתי היטב את 15 דקות התהילה אבל היו גם התרסקויות שהעדפתי לא לספר לאף אחד. כי החיוך של סמדי בומבה מכסה את זה. כל הזמן אמרתי לעצמי 'אין מצב שסמדי תתרסק'. עם האנרגיות שלי תמיד אמרו לי שאני מזכירה את ציפי שביט והחלום שלי זה להעלות איתה מופע משותף", סיפרה בומבה למאיה גדש מ-TMI.
"מהרגע שיצאתי ממאסטר שף יש משפט שמלווה אותי - חיים כהן אמר לי - סמדי תמיד תזכרי שזו תוכנית ריאליטי. זה הוביל אותי כל הזמן להיות עם הרגליים על הקרקע. וכשהייתה לי את האפשרות הכלכלית, הציפו אותי שאלות ותהיות האם אני רוצה להיות שחקנית? האם אני רוצה לפתוח מסעדה? והחלטתי ללכת על זה ולפתוח מסעדה על שם אמא שלי 'שושנה'".
"פגשתי אנשים, האכלתי הרבה סטודנטים. הייתי מגיעה בבוקר, מבשלת בין ארבעה לחמישה סירים וזו הייתה חוויה מדהימה. אבל בשלב מסוים הרגשתי שזה משעבד אותי ברמה מאוד קשה. התקופה שהשתתפתי במאסטר שף שונה מעכשיו".
"היום כל מי שיוצא מתוכנית ריאליטי כמו זו, משקיע שני מיליון ופותח מסעדה. אני עבדתי עם חומרי גלם פשוטים וניסיתי שהכל יהיה פשוט יותר. אבל זה היה קשה ולא פשוט. כי בכל מסעדה יש את המשרדים הממשלתיים, הרבנות והבירוקרטיה שרוצים לקחת ביס ואת הנתח שלהן".
"אני מתה להאכיל אנשים אבל לא יכולתי לשאת את זה. במשך שנתיים המסעדה פעלה אבל אז החלטתי לעשות 'סטופ' ולא להשתעבד לדבר הזה", שיתפה על סגירת העסק שלה.
למרות הכל, השפית לא נתנה לדבר להפיל אותה: "אבל אי אפשר לקחת את האוכל ממני, והחלטתי שאני יוצאת עם מיזם - אני מגיעה לבתים של אנשים ומבשלת ארוחה פרטית. אני קוראת לזה 'מרוקו בקלאס' ואני מאוד נהנית מזה".
בין כל האתגרים המקצועיים, התמודדה בומבה גם עם המחלה האוטואימונית, פיברומיאלגיה: "במקביל לכל השנים האלה אמא שלי, הכתר לראשי, התמודדה עם מחלת האלצהיימר שהחמירה. ובעקבות זה הגוף שלי חווה מעין סטרס וגיליתי שאני חולה במחלת הפיברומיאלגיה. זו מחלה איומה שאי אפשר לתאר אותה".
"את יכולה לקום בבוקר וכביכול להתעורר אבל לא להצליח לקום מהמיטה וממש לחוות חוסר רצון לעשות דברים. אלה כאבים בכל הגוף שמשפיעים גם על הנפש. ההבנה מהסביבה יכולה לעזור להתמודד אבל אני החלטתי שאני לא שוקעת לתוך זה. המטבח הוא הנחמה בשבילי וברגע שמבקשים ממני לבשל - הכאב הוא לא אותו הכאב. הרצון לקום בבוקר משתנה".
"הכאב הפיזי של המחלה הזו מאוד תלוי בחוזק הנפשי, וברגע שאני בעשייה הכאב נשכח. זה מגיע ביחד. הייתי קמה כאובה, מתקלחת, נכנסת למטבח ומעלה מתכונים לאינסטגרם. זה עשה לי טוב. הייתי קמה לצילומים בארבע בבוקר ולא יכולתי לגרד את עצמי מהמיטה".
"במשך שעתיים הייתי מקיימת עם המחלה שיחה ואומרת לה: 'פיבי, בבקשה, צאי לי מהגב', והצלחתי. אני החלטתי שאני באה לחוויה. אני מנצלת כל רגע וכל פלטפורמה להנות כי זה מה שנשאר. זו גם עונה לא פשוטה כי כל המתמודדים שמתחרים מולי מגיעים עם ניסיון, לכל אחד יש מסעדות ואני באתי כמו שאני, עם קצת בוטוקס ובעיקר עם הרבה הנאה".
"תוכנית אוכל זו פלטפורמה שיווקית ואני מאוד מצחיקה ומוכשרת - אני אוהבת את זה. אני משלבת את הבישול ביחד עם האנרגיות שלי. אני רוצה לקפץ על הבמות, להשתתף בפסטיגל, לרקוד ב'רוקדים עם כוכבים'. אני אפילו רוצה לשבת בפאנל עם כל הקשקשנים שיושבים ומדברים על המלחמה. לתת השראה לאותם אנשים".
כמו אזרחים רבים, גם את סמדי תפסה המלחמה במקום הכי קרוב לליבה: "אביב, הבן שלי, הוא מהניצולים של קיבוץ כפר עזה. הבן שלי ניצל מהטבח. לפני חצי שנה, כשכולם פונו למלונות, אביב נסע בכל יום לכפר עזה והתחיל להקים את לול התרנגולות מחדש. עכשיו הוא ועוד 14 צעירים עברו לגור שם ולשקם את המקום".
"בינתיים, אי אפשר לשמוע כל היום את הפרשנים האלה באולפני החדשות. ההפך, אנחנו צריכים להרגיע את כולם - להביא איזה מתכון טוב שיירגעו. אי אפשר להביא את כל הצהובים והחיוורים לפאנלים".
"התוכנית הזו צולמה גם היא בתקופת המלחמה שעדיין מתרחשת. יכולתי להגיע ולהביא את הדיכאון ששורר בחוץ, אבל אמרתי לעצמי 'לא'. השמחת חיים פשוט יצאה ממני וזה גרם לי להשתחרר מהמועקה של המלחמה הזאת. מעין לונה פארק שמאפשר לנו לבוא ולהשתחרר. אז למה שלא אשחרר את הנפש שלי במקסימום?", סיפרה לקראת ספיישל "מאסטר שף" בו היא משתתפת בימים אלה.