היה קשה שלא להתרגש יחד עם ההורים הטריים, אליאנה תדהר ולי בירן, אחרי לידת בנם הבכור נבו, שהתרחשה לפני כחודשיים. בירן כבר הספיק לשוחח עם כמה צהובונים, אך לא הסכים להרחיב בפרטים כשנשאל על הלידה כיוון שעל פיו, מדובר בסיפור של אשתו לספר.
הגיע הרגע המיוחל ממש היום (שני) ואליאנה העלתה פוסט מתוק לחשבון האינסטגרם שלה, בו שיתפה על חווית הלידה: "במשך כל ההריון חלמתי בסתר ליבי על לידת מים. במקביל כמובן שהחזקתי כל הזמן את הידיעה שצריך לשחרר ולתת לחיים לעשות את שלהם. 19.3, 23:00: אחרי שבאמת עשיתי כל מה שיכולתי כדי להביא את הגוף לצירים, כולל לעלות את כל המדרגות בסביבה ולאכול חביתה עם שמן קיק!".
"אני הולכת לישון ומבינה שמחר קמים לבית חולים לקבל זירוז, זהו הגענו לדדליין. יאללה העיקר שיצא בריא שום דבר אחר לא חשוב. 2:30 לפנות בוקר אני מתעוררת מכאב בגב התחתון שבתכלס כבר היה לי כל השבועות האחרונים להריון, ומנסה לחזור לישון. ואי פתאום עבר הכאב, ואי פתאום שוב כואב, ואיייי פתאום עבר שוב".
"אומיגאד! יש מצב שזה הכאב שכולן מדברות עליו?! יש מצב שזה באמת קורה? מתחילה לתזמן, כל חמש דקות הכאב הזה בא והולך! ייששש לליייי ציייריייםםם!!! מעירה את לי אני: "לי, הוא מגיע",
לי: "יש! מה עושים?" מתחילים לתרגל את מה שכרמי הדולה שלנו לימדה אותנו, לנסות למשוך כמה שיותר שעות בבית, ומהר מאוד אני מרגישה שאין סיכוי שככה זה אמור לכאוב בהתחלה אחרת לא הייתה המשכיות למין האנושי".
"מפה לשם, אני על השטיח בכניסה לבית חושבת לעצמי, לא רק שלא תהיה פה לידה טבעית, איך אני מארגנת שיביאו לי אפידורל במונית. באוטו זה כבר כל 3 דק' ציר. מגיעים לבלינסון, ציר במעלית, ציר בלובי, ציר בכל מקום. מגיעים למיון, ושם מיילדת מלאכית בודקת אותי ואומרת לי שאני בפתיחה 5".
"ברגע הזה בתוך כל הכאב, הייתה לי הקלה עצומה והתמלאתי ביטחון כשהבנתי שאני מתקדמת ואולי ננסה ללכת על החלום המקורי... נכנסים לחדר לידה טבעי, אווירה נעימה, בריכה קטנה עם מים חמים, וצוות של אנשים בלתי נראים ששם בשביל לתמוך בי".
"משם הכל כבר מרגיש כמו זיכרון מעומעם, אני כן זוכרת את לי מחבק אותי ומחזיק אותי, איך רקדנו כדי להוריד את המים, איך אני נכנעת לכאב הזה שמפלח לי את הגוף, את כרמי משחררת לי כאב עם ידי הפלא שלה, את השאיפות והנשיפות שנאחזתי בהן באמונה שאני בדרך הנכונה, ואז, אחרי שלוש שעות כמו בחלומות הכי עמוקים שלי, נבו יצא".
"בתוך המים ישר לחיבוק שלי והבנתי למה באתי לעולם הזה. איך כל החיים שלי הובילו אותי לרגע הזה, ביחד עם האיש שלי, ילדתי את הבן שלנו. לקח לי המון זמן למצוא את המילים לתאר את חווית הלידה שלי, גם כי באמת אין מספיק מילים וגם כי בתכלס אני לא כותבת כאן בדרך כלל באופן כל כך אישי".
"אבל כנראה שללדת זה גם ללדת את עצמך מחדש, והרגשתי שזאת חוויה שאני רוצה לשתף קצת מתוכה, כי היא כל כך משנת חיים. וגם אני רוצה להגיד תודה הכי עמוקה לאנשים שליוו אותי גם במהלך ההריון וגם בלידה שלנו".
תודה לדנה, ליובל, למאיה ולעדי מבית החולים בלינסון,שהייתם האנשים הכי מדויקים להיות בחדר הלידה הזה ובכל הימים שלפני. תודה לויולן שעטפת אותנו כמו אמא מסורה בזמן שהיינו במחלקה. תודה לכרמי דולי שלי, האחת והיחידה. תודה לרונית אלמוג הרופאה היפה והמוצלחת בנשים ששמרת עליי כל ההריון".
"תודה לקרין קידר המטפלת וחברת הנפש שלי שכנראה שבזכותך בסוף לא הייתי צריכה זירוז.
תודה ללי, שלא האמנתי שאני יכולה עוד להתאהב בך, כמה אומץ, הקשבה, מסירות ואמונה הבאת ללידה שלנו. תודה לאלוהים, לגוף שלי שהוביל אותי, למיינד שבפעם הראשונה בחיים הצליח להרפות.
ותודה הכי גדולה לנבו, שבחר להגיע ככה לעולם", חתמה האם הטרייה והמאושרת.