אם היינו צריכים עדות לרמת השנאה כלפינו, קיבלנו אותה בפרצוף ועוד, כמה נורא - בתחרות שירה שאמורה לעודד אחדות לצד פס קול. מעולם לא הייתי חובב אירוויזיון, מודה, אבל בשנתיים האחרונות אני עוקב יותר ויותר אחר המתרחש שם, כי התחרות, שאמורה לשקף קולות נהדרים ובימוי מחודד, הפכה למדד קולות השנאה כלפינו.
מחר האירוויזיון יהיה מאחורינו ומלפנינו השנאה ליהודים בכלל ולישראלים בפרט רק תתעצם, הרי זה מאוד טרנדי לשנוא אותנו לא? רגע, השתמשתי במילה טרנדי? וואו, הלוואי וזו הייתה המילה הנכונה למה שמתרחש, כי לצערי זו אופנה על זמנית שרק מקבלת גיזרה שונה ואיתה גם לא מעט גזרות.
רובנו נשתזף בקרוב בחופי יוון ולא ממש נשתחצן בעובדה שאנחנו מהולי לנד. מה יהיה עם זה אה? תנו לי לחדש לכם - כלום. אנחנו תמיד, אבל תמיד נהיה בצד הנרדף, הצד שכולם אוהבים לשנוא, וואו כמה לשנוא. אז כן חברים, בתוך כל החרא הזה שמדינת ישראל עוברת (ונשבע שהייתי עדין עם התיאור), יש בעם הזה, בדת הזו, במגן דוד הזה, משהו טוב, טוב מאוד, כזה שמעורר קנאה וגורם לכולם לרצות למחוק, להשמיד. כנראה שהרצון הבלתי פוסק הזה שלהם עלול לגרום לאותם אנטישמים להיראות קצת יותר טוב, וגם, אם יורשה לי לומר, גם הרבה פחות טיפשים.
אז הנה (תופים…) המשפט הידוע "עם ישראל חי", למרות שיש לאחרונה קצת ספק לגביו, קצת. אבל תעשו טובה, תנשמו, כי אם ברגעי שפל היינו יודעים מה אלוקים מתכנן לנו, היינו קופצים מרוב אושר. קופצים.
הכותב הינו סגן העורך הראשי של וואלה.