כמו כולם, גם אותי 7 באוקטובר תפס בחרדה ובאובדן ביטחון מוחלט. לעולם לא אשכח את התמונה הראשונה שראיתי בטלוויזיה אחרי שיצאתי עם הילדים שלי מהממ"ד: המחבלים בשדרות. אנחנו מנסים לחזור לשגרה, אבל איך אפשר? נרצחים רבים, חיילים שהקריבו את עצמם למען המדינה, והמוני אזרחים שנחטפו ונמצאים עד עכשיו אי שם מעבר לגדר, בחושך.
אין בוקר שבו אני קמה, ואין לילה שבו אני מניחה את הראש, בלי לחשוב על האנשים שלא נמצאים עכשיו בבית שלהם. בלי לחשוב שהם נפלו קורבן לאויב שטני, ושבקלות רבה זה היה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. האימהות שלא זוכות לחבק את הילדים שלהם; הפחד והכאב על מה צופן העתיד לכולנו במדינה. כל זה עובר לי בראש בכל פעם שאני משכיבה את הילדים שלי לישון, נותנת להם נשיקה וחיבוק ומבינה כמה שום דבר לא מובן מאליו.
אחרי 7 באוקטובר, דבר לא יחזור להיות כפי שהיה. השתנינו. המדינה כולה השתנתה. עכשיו מי יודע כמה זמן ייקח לנו לחזור לשגרה אמיתית. אני עוצמת עיניים ומתפללת שכל החטופים יחזרו בשלום. שהחיילים שמקריבים כל כך הרבה עבורנו כדי שנוכל להמשיך לחיות כאן בביטחון, יחזרו גם הם הביתה. שהשקט והשלווה ייכנסו בדלת ויתנו לכולנו מנוח.
מה נשתנה בחצי שנה? כל הטורים, כל הסיפורים | פרויקט מיוחד
חג שכמוהו לא היה: כך נחגוג את פסח 2024
בקרוב מדינת ישראל תחגוג יום הולדת, ואני לא יכולה שלא לחשוב לעצמי: על מה החגיגה? נכון, אנחנו מוכרחים להמשיך לחיות ולחגוג את השמחות שלנו. אבל איך אפשר, בשנת אבל כה נוראית, לחגוג משהו?
כאחות שכולה, אני תוהה מהיכן אוכל לאסוף את הכוחות לעמוד יום אחד מעל קבר אחי, לדעת שיש כל כך הרבה אחיות כמוני, שמציינות את היום הזה בפעם הראשונה - ולמחרת, לצאת לרחובות ולשמוח. אני שואלת את עצמי בלי לפחד: האם זה לא מוקדם מדי? אלו שאלות שאין לי עליהן תשובות.
מה נשתנה בחצי שנה: פרויקט מיוחד בוואלה
הדבר היחיד שאני יודעת הוא שאין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת. את המשפט הזה, שמקבל השנה משמעות חזקה כל כך, אני משננת לפני השינה. כי באמת אין לנו ארץ אחרת. זה הזמן להילחם על הבית, להילחם על שפיות בנינו, לעמוד מול כל העולם ולהזכיר לו שאנחנו כאן האנושיים. אנחנו העם החזק ביותר - לאו דווקא במלחמות, אלא באופי המיוחד שלנו, בעוצמה שלנו, ביכולת שלנו לשרוד. אנחנו, אלה שעוד כאן, צריכים להיות חזקים עבור כל אלה שכבר אינם. אחרת שום דבר לא באמת שווה את זה.
ושנייה לפני שנרדמת, אני שוב מתפללת שכל החטופים יחזרו הביתה. זה יהיה הניצחון האמיתי שלנו.
מה נשתנה בחצי שנה? כל הטורים, כל הסיפורים | פרויקט מיוחד
סרן תם פרקש, אחיה של עמית פרקש, נפל בהתרסקות מסוקו בקרב בגבול הצפון במהלך מלחמת לבנון השנייה