סטטיק מספר על סבו: "מכל המשפחה שהייתה לו, הוא היחיד ששרד"

ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה צוין אמש (ב') וסלבס רבים בחרו לחלוק את הסיפורים המשפחתיים שלהם ברשתות החברתיות. סטטיק העלתה לחשבון האינסטגרם שלו שתי תמונות בשחור לבן וחשף מה עומד מאחוריהן: "לא היה ברור לי אז מי הם באמת האנשים שבתמונה ומה הם קשורים לאבא - ובטח שבטח לא הבנתי למה אנחנו אף פעם לא פגשנו אותם. עם השנים התעניינתי בתמונות שיושבות בסלון בבית הורי בחיפה עד היום והבנתי את האמת הנוראית: בשתי התמונות האלה אנשים שונים מלבד אדם אחד, שבראשונה עומד בחליפה ובשנייה עומד בשורה השנייה מאחורה בצד שמאל.

אותו האדם הוא סבא שלי. אבא של אבא. בתמונה אחת הצד של אביו במשפחה, ובשנייה - הצד של אימו. למה זו אמת נוראית ? כי מכל המשפחה הזו שהייתה לו הוא היחיד ששרד. היחיד שהצליח להתחמק מהזוועות. ומה נשאר מהשאר? שמות של חלקם אנחנו לא יודעים, מה עלה בגורל חלקם אנחנו לא יודעים, מה יכלו להיות אנחנו לא יודעים והדבר היחיד שהשאירו אלו התמונות האלו - על שולחן קפה פינתי בסלון בחיפה".

אלית מוסאיוף שזכתה לאחרונה ב"הישרדות" כתבה על אביה: "זה אבא שלי, שייבדל לחיים ארוכים. חיים לייבוביץ' היה בן שש בזמן שהואה ברומניה. כמשפחה, כמעט ולא חווינו את הזכרונות שלו כיוון שהוא בחר לא לחלוק כדי לגונן ולהגן עלינו. רק לפני כמה שנים הוא סיפר לנו את החוויות שלו כילד שנשאר בבית, כיוון שאסרו על יהודים ללכת לבית הספר והאחים שלו היו במחנה עבודה. הוא שרד את השואה, עלה לארץ והקים פה שבט שלם".

דנית גרינברג שיתפה גם כן בסיפור של סבא שלה, מקס: "סבי גדל בכפר בפולין. כאשר המלחמה החלה, הגיעו שמועות על כך שהגרמנים רוצחים יהודים ומקימים גטאות. סבא שלי עזב את פולין ימים ספורים לפני שהנאצים פלשו לכפר. הוא ניסה לשכנע את משפחתו לעזוב איתו, אבל אף אחד לא רצה להאמין לזוועות והם נשארו בכפר.

הוא התגייס לצבא הרוסי עד תום המלחמה. הוא חזר לכפר שלו ואף אחד לא ניצל. לא נשאר לו אף אחד בעולם, הוא היה לבד. לאחר מכן הכיר את סבתא אנה והם הקימו משפחה בדיוק באותו הכפר שגדל בו, זה שנכבש על ידי הנאצים".

לאה שנירר, שאירחה בביתה אירוע "זיכרון בסלון" שיתפה תמונה של הוריה: "אבא ואימא שרדו כנגד כל הסיכויים את מחנה הריכוז אושוויץ, והצליחו להקים משפחה לתפארת בארץ ישראל. גיבורים של החיים".

קטיה אברבוך כתבה שהשנה, היום הזה קיבל משמעות אחרת עבורה: "כמי שכבר עכשיו מגנה בגופה על חיים שעוד רגע יצאו לעולם, יותר מתמיד, לא נתפס בעיני הדבר הנורא הזה. חושבת על סבתא שלי ומשפחתה, שאם לא היו מספיקים לעלות על רכבת הפליטים האחרונה מקייב ערב פלישת הנאצים לעיר, היו מוצאים את עצמם בבור הריגה. על כמה היא אוהבת את המדינה שלנו וגאה לחיות בה".