בכל שנה, יום הזיכרון לשואה ולגבורה מחבר מיליוני ישראלים ויהודים בישראל ובעולם כולו - שמתייחדים עם זכר מיליוני קורבנות השואה, בעוד שהם מחזקים את השורדים וניצולי התקופה הארורה במאה הקודמת. בין הזוכרים היום (חמישי), גם אנשי בידור מקומיים, כך שחלקם החליטו לפרסם ברשתות החברתיות תמונות וחוויות שנגעו בהם מהתקופה ההיא, מסרי תמיכה ועידוד לניצולים שעדיין חולקים עם העולם את חוויותיהם, שיתפו בחוויות שנוגעות לבני משפחותיהם שנספו או שרדו את השנים הקשות של מלחמת העולם השנייה וכמובן עודדו את השיח על זיכרון התקופה שבמהלכה נרצחו שישה מיליון יהודים.
לאה שנירר, שאמה ניצולת שואה, פרסמה סרטון של השתיים ממחנה ההשמדה אושוויץ וכתבה ש"רק לפני שנה חזרתי עם אמא, מתאומות מנגלה, לאחר 75 שנים מאז היתה שם ושרדה את התופת. ניצולת שואה ושורדת אמיתית, אישה גיבורה, אמא בכל רמ"ח איבריה שלימדה אותי מהי תקומה וגבורה, בחרה בחיים, שימשה לי אות ומופת לחוסר אימוץ רחמים עצמיים וסגרה מעגל עם השנים הללו שכולנו היינו רוצים לשכוח, אבל לעולם לא נוכל! לזכור ולא לשכוח!".
איציק זוהר, העביר ביקורת על הגורמים בשלטון שאחראים על טיפול ברווחת הניצולים וציין ש"ניזכר ולא נישכח ויותר חשוב שחכמי החלם שיושבים על התקציבים שלהם יעשו משהו עבורם - ולא רק בנאומים חוצבי להבות שמחזקים ליום אחד בשנה ומאופסנים עד יום הזיכרון הבא".
הראפר סטטיק, שיתף טקסט לצד תמונה שלו עטוף בתפילין וטלית. "להיות יהודי. זה כל מה שהיית צריך לעשות באותה תקופה אפלה בשביל שירדפו אותך. בשביל שיאספו אותך במשאית בכוח מהבית שלך, שירוקנו את תכולתו ויתנו אותו למישהו אחר. בשביל שידחסו אותך בגטו בתת תנאים, בדירות שיש בהן ארבע וחמש משפחות לפחות בצפיפות ענקית בדירה שאמורה להכיל שתי נפשות".
"בשביל שיכריחו אותך לענוד טלאי צהוב. בשביל שיקחו ממך את האנושיות שלך בכוח", כתב, "בשביל שידחפו אותך לקרון בקר כמו אחרון המזיקים וינעלו אותך בתוכו בחושך בלי אוכל מים או אפילו איפה להתפנות בנסיעה קשוחה של ימים ולילות. בשביל שיפרידו אותך מההורים, מהאחים ומכל המכרים במחנות. בשביל שיכריחו אותך לעבוד עבודות פרך קשות ללא שום שכר ובתנאים מחפירים. בשביל שתאלץ לישון בצריפים עם מדפי עץ שהוסבו למיטות שבקושי יש בהם מספיק אוויר לכל הדיירים. שיחרטו לך מספר על היד... שירביצו לך ויתעללו בך נפשית ופיזית על בסיס יום יומי. שיעבירו אותך גהינום של אמת עלי אדמות ובסופו של דבר, שגם יקחו את חייך בדרכים הכי אכזריות בהיסטוריה. ומה היית צריך לעשות בשביל כל העונשים הקשים האלה? להיות יהודי. אז עכשיו, הרבה שנים אחרי הזוועות. תהיו גאים להיות יהודים".
אסף גורן שיתף וידאו של סביו שלמה, "שהצליח לברוח מזוועות השואה בפולין, להגיע לארץ ולהקים משפחה מדהימה", כמו גם קים אור אזולאי שכתבה על סבתה סוניה ש"שרדה לא רק את השואה וזוועותיה, אלא שרדה גם את החיים שאחרי. שבעשר אצבעות הקימה משפחה לתפארת... זאת החובה שלי , ושל כולנו בתור יהודים. לספר את סיפור העם שלנו שבזכותו אנחנו כאן".
נועה תשבי, פרסמה תמונות של סבתה הילדה שור עם סיפורה המצמרר ("מה שהיה עליה לעשות בגיל 17 על מנת להציל את משפחתה, הוא סיפור מחריד שאני מדבר עליו בספרי"), כמו השחקנית יובל שרף, שהעידה על סבתה גוטקה (איתה חיה באותו הבית במשך שלוש שנים) ש"היא כעסה עליי שלא סגרתי ארונות במטבח, ושהשארתי את החלב מחוץ למקרר. אני כעסתי עליה שהייתה קונה מוקפץ דוחה, אוכלת חצי מנה ומשאירה במקרר במשך שבוע, כי אצלנו לא זורקים אוכל. לא זורקים אוכל אחרי ששנים כל ביס שאתה נוגס בו הוא נס. לא זורקים אוכל, כשבמשך שנים גוועים ברעב ,והגוף שלך לעולמים ינסה להחלים את עצמו לשווא". אז, כתבה ש"זה שבר את הלב, בכל פעם מחדש כשהייתי מחכה שתרדם ובשקט בשקט מרוקנת את האוכל המקולקל מהמקרר וזורקת לפח".
"אני לא מצליחה לקלוט מה מביא בן אדם לכזאת שנאה בתוכו, לכזאת אלימות, לכזאת ברוטליות, לאמונה שמגיע לבן אדם לא להיות עלפני האדמה רק על סמך הדת שלו", כתבה אלינה לוי, "אני לא אבין שנאה כזאת ואני גם לא רוצה להבין... הכאב הבלתי נתפס הזה מתערבל לי עם אותם אנשים אמיצים ששרדו את התופת הזאת, שהגיעו לארץ והמשיכו את חייהם למרות הכל וזוכים לראות פה את המדינה שלהם. אותם אנשים אמיצים הם תזכורת עבורי ואני מתפללת שעבור כולנו, להסתכל עליהם, לשמוע אותם, לחבק את המציאות שלהם היום ולראות את העולם דרך עיניים שרואות נשמה ולא כותרות שמגדירות אדם".
הגדילה לעשות נטלי דדון, שפרסמה תמונה בשחור-לבן יחד עם בנה, לצדה כתבה "ושוב כמו בכל שנה, בכל שנה מאז שאני אמא... אותן המחשבות שמתרוצצות בראש ללא שליטה בזמן הצפירה. תולשים לי את הילד שלי מהידיים!? אני נאבקת, נלחמת?! או שמא משחררת ולו בעבור הסיכוי הקלוש שנשרוד... אני מאמצת את כל כוחותי כדי שריף לא ירגיש את הפחד? להסתכל לו בעיניים במבט הכי משרה בטחון שיכולה להעניק לו אמא? או שפשוט מתחננת לכדור בראש כדי לא לסבול שהרי איך אשרוד בלי הילד שלי... איך אחיה דקה מבלי לדעת מה עושים לו?".
"התינוק שלי, החיים שלי נתלשים לי מהזרועות ואיך הוא ישרוד בלעדיי? מיליון מחשבות מהנוראיות ביותר... ככה ללא שליטה והדמעות לא מפסיקות! ואם רק עצם המחשבה מכאיבה לי כל כך, מה עברתן אתן - אימהות, הורים. החיבור האישי שלי הוא כאמא אך אין לי ספק שהכאב הוא זהה בעבור אבא שביתו או בנו נתלשים בבכי מחריש אוזניים מידיו. אינני מתיימרת אפילו לחשוב שאני יכולה לחלוק בתחושות או להתקרב לדרגת הכאב, רק עצם המחשבה קורעת לי את הלב. העובדה שמיליוני הורים וילדים עברו את זה במציאות היא בלתי נתפסת. את הרגע הזה אני מקדישה לך אמא יקרה, כל אמא שעמדה שם בגבורה ולא משנה איך החליטה לפעול ברגע ההוא, אני יודעת שהייתי רוצה לחבק אותך ופשוט לקוות שאת נחה עכשיו. יהי זכרן ברוך. #נזכורולאנשכח".
