הליידיז ששולטות בעולם הפופ הגלובלי יודעים שלכל אחת יש תפקיד מוגדר וברור: מדונה היא המלכה האם, ביונסה תמיד תהייה העוצמתית, בריטני לנצח תישאר הנסיכה הדרומית, בעוד שטיילור היא סוויט-הארט גמלונית, מריה תנהג כדיווה ואריאנה פורצת הגבולות. ומה עם ג'ניפר לופז? מהרגע שבו הצליחה למצב את עצמה כפופסטאר, אי שם לפני כשני עשורים, היא זו שבא לה לצעוק "אני פרחה".
מההתבגרות של ג'ני בבלוק שבברונקס בניו יורק, דרך שיתופי הפעולה עם ראפרים מחוספסים להמנוני דאנס ועד לעובדה שממש אין לה בעיה לשיר על הביג ביג בוטי שלה - בדיוק באותה רצינות שבה גילמה זמרת צעירה שנרצחה על המסך - לופז יכולה להיות המונית, צבעונית, חושפנית, להתחתן עם רקדן ליווי רק כדי להתגרש ולהינשא מחדש ואז שוב, לנענע את הישבן אחת לכמה חודשים ולעשות לעולם שמח. נו, לטינו-פרחה עם טונות של אמביציה, לא מעט כישרון, קול מזוהה וסטאר קוואליטי שבלתי אפשרי לערער עליו, תוך כדי שהיא לועסת מסטיק ומפוצצת בלונים בין מופעים. הרי אי אפשר להוציא את הילדה מהשכונה.
פרחה אמרתם? ברור שאין דבר הולם יותר מאשר לחגוג עם הקהל הישראלי את העובדה שמלאו לה 50 שנים של הרמות - ממש ימים ספורים לפני שלופז הביאה לפארק הירקון את סיבוב ההופעות העולמי "It's My Party Tour", אליו יצאה לציון הגיל המיוחד. ואיך סופרסטאר בינלאומית חוגגת את יום הולדתה החמישים? פחות או יותר כמו בת מצווש ב"אולמי בונבון", כולל במה עם מסכי ענק ועשרות רקדנים, קליפים שמציגים את המיטב שלה, די ג'יי מקפיץ שמפציר בכם לזוז ולהקה חיה על רקע זיקוקים ואש, חמש תלבושות שונות שליוו כמה להיטים נוסטלגיים וכמה חדשים, הכל אל מול כמעט 60 אלף צופים שהגיעו להזיע איתה בחום של תל אביב. התוצאה, כמו בהרבה אירועים משפחתיים, הייתה ספק מרגשת, ספק כזאת שגרמה גם למעריצים לגלגל עיניים.
ג'יי לו, בלי שמץ של ספק, אולי בת 50 אבל לא רק שנראית צעירה בהרבה, אלא גם מופיעה כמו נמרה על במה. לופז הגיעה לטרוף את הקהל הישראלי ולהרשים גם את הספקנים, זזה בעוצמות שלא יביישו את העבר שלה כרקדנית ליווי כשעוד הייתה בת 20, שרה מבלי לחשוש מזיופים גם אם לפעמים נעזרת בגיבוי קולי (אחרת היו שומעים אותה מתנשפת למיקרופון הרבה יותר), ממגנטת את העיניים אליה בכל רגע נתון ומחזיקה את המופע כמעט לחלוטין על גבה, כי מי בכלל שם לב לכל השאר כשהיא מנופפת בשיער. היא לא עוד זמרת פופ, אלא רוצה (ומצליחה) להוכיח עד כמה היא משתייכת לקבוצת העלית, של אלה שיודעות לעשות סלטות, אבל גם ללטף עם בלדות.
אז את הנשמה היא נתנה על הבמה - אבל בסופו של דבר, עד כמה פרובינציאלי שזה נשמע, הקהל שיכול היה להתפעל מהישבן החשוף (חצי חשוף, כפי שהיא השוויצה כשעשתה טוורקינג בבגד גוף לו קראה "חליפת יום ההולדת שלי") ומכך שלמדה בזריזות לומר "אני אוהב אותך" לקול תשואות במהלך ההופעה, כנראה חש שלא קיבל מספיק מלהיטי הענק שלה, אלה שציפה לשמוע בזה אחר זה. המופע התחיל בשיר הפתיחה "Medicine", שהוא בכלל הסינגל הכי עדכני שלה, שלא הצליח להרים את האווירה, שהתחממה רק כשהגיע "Love Don't Cost a Thing". פזמון נוגה כמו "Limitless" (כולל הבת המזמרת שלה בהופעת אורח), לא הרשים כמו הרגע שבו הזכירה את "All I Have", שלא לדבר על המחרוזת הלטינית שכללה שלושה שירים ארוכים מדי, במיוחד לאור העובדה שזנחה את "If You Had My Love" שהיה הלהיט הראשון בקריירה שלה ודילגה עליו כמו על להיטים אחרים.
הגדולים שלופז כן שרה, כמו "Waiting for Tonight", "On the Floor" ו-"Jenny from the Block" זכו לעיבודים שחשמלו את כולם, כמות הפעמים שהקהל התבקש להרים את הטלפונים ולהאיר לעבר הבמה אכן הדליקה את הפארק (ושוב. ושוב. עד שהסוללה נגמרה) ונראה שהיא עצמה מתמלאת באדרנלין במהלך השואו מול עשרות האלפים שצרחו איתה את "Ain't Your Mama". אבל זה לא חיפה על העובדה שקטעי הקישור בין השירים, אלה שבהם פטפטה וטענה כמה היא אוהבת את כולם ואיזה כיף שהגיעו לחגיגה וכולם קופצים עכשיו ואלוהים יברך אתכם ועוד דמעה בקצה העין, פשוט היו ארוכים מדי. הבנו שמדובר בהילולה משפחתית, אבל פחות נאומים, ג'ני, יותר פזמונים.
השואו של המקצוענית, שמתבסס על המופע המצליח שלה בווגאס שרץ עד לאחרונה בהצלחה גדולה בעיר ההימורים, קצת נבלע בפורמט העצום של הופעת ענק מופקת כהלכה תחת כיפת השמיים בפארק - כך שהקונפטי הגיע רק לאלפים שזכו לבלות במתחם הגולדן רינג ואף אחד מהחוגגים לא זכה לטעום עוגה ביציאה.
ובכל זאת, היו כמה רגעים אותנטיים וקסומים שקיבלנו במתנה במהלך המסיבה, כאלה שצריך להיות במקום כדי להבין כמה הן אמיתיות, סליחה, Real כמו שהיא אומרת. למשל באחת הפסקות הנשימה של ג'ני כששמעה שבקהל מרימים לה ב"יום הולדת שמח" ונראה שפשוט לא רצתה שהרגע יחלוף, או בתחילת "Dance Again", כשהקהל הכיר את כל המילים עוד לפני שלופז הוציאה הברה אחת מפיה, אז נראתה כל כך מדושנת מעונג, ממש כאילו זה יום ההולדת שלה. טוב, זה באמת היה יום ההולדת שלה!