מיליוני ישראלים ויהודים ברחבי העולם, מתייחדים היום (ה') עם זכר קורבנות השואה ומחזקים את ניצולי התקופה הארורה ההיא - בהם כמה מפורסמים מקומיים. חלקם, הביעו את תמיכתם וכתבו מילות עידוד בניצולים שעדיין חולקים עם העולם את חוויותיהם, אחרים ביקשו לשמור את זכרונות התקופה החשוכה שבה השמידו יהודים בשיטתיות ואחרים חלקו חוויות אישיות עם בני משפחותיהם שנספו בשנים ההן באירופה.
בין הראל סקעת לרוסלנה רודינה, שפרסמה סרטון מרגש על חסיד אומות עולם שסייע בהצלת יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה, הייתה גם עדן הראל, שצירפה תמונה של ילדים שלצדה כתבה - "אני מסתכלת על התמונה הזאת ונגמרת...יש לי ילדים בגיל הזה! איך הצליחו לקרוע אותם מאמא שלהם? מי חיבק אותם בלילה? מי שמר עליהם? עצוב כל כך עצוב", כתבה האמא לשישה, "הלילה חיבקתי את הילדים שלי חזק חזק. מתפללת שלעולם הזוועות לא יחזרו אלינו. לצערי זה קורה בעולם והעולם שוב שותק. מה קרה לנו בני האדם?".
המוזיקאי רמי קלינשטיין כתב "היום אנחנו זוכרים, היום כולם מחליפים תמונה, רובנו רואים סרטים, חלקנו מנהלים דיונים בעניין. אנחנו מתקשים להאמין שלא לפני כל כך הרבה שנים, אנחנו - העם היהודי היינו בסכנת קיום, היום אנחנו מעריכים את הניצולים שבזכותם אנחנו פה", כתב, "אבל מה מחר? נחזור להעריץ את הגיבור מארק צוקרברג, לרדוף אחרי הכסף? לשנוא? להסתכל רק על עצמנו? בימים כמו היום אני רוצה לבקש מעצמנו לזכור גם מחר, להעריץ ולהעריך את האנשים שבזכותם נוכל לחגוג 70 שנה בשבוע הבא, לכבד אותם ואת הערכים שעזרו להם לשרוד. לזכור, לזכור, לזכור ולכבד את עצמנו בעיקר".
לאה שנירר, שחזרה את סיפורה של אמה, ניצולת השואה. "אמא גיבורה ואהובה שלי אולגה והתאומה שלה ורה, מתאומי מנגלה שעברו ושרדו בגבורה בגיל 6 את הניסיונות שעשה בהן הצורר ד"ר מנגלה חוגגות בעוד שבוע 80! הקימו משפחה ברוך השם אבל חיות את השואה כל רגע יום ודקה בחייהם ולא שוכחות כמו כל עם ישראל את ה6 מיליון איש שלא שרדו!!".
כמותה, גם השחקנית יובל שרף סיפרה על סבתה, וטענה כי "תמיד אזכור גם בשבילך. תודה שבזכותך למדתי מהו אומץ, מהי תעוזה. ללכת עד הסוף בלי לפחד - רק להאמין. 46834 - המספר שהיה על ידך. המספר שנתן לך אמונה כי הוא שלושת הספרות הראשונות מרכיבות את המילה 'חי' 18. המספר שאף פעם לא התביישת בו, להיפך - 'זה סיפור חיי' אמרת. המספר שגרם לך לרצות לאהוב להיות נאהבת. אני אוהבת אותך. את ההשראה שלי".
ליהיא גרינר סיפרה ש"היום אני דברתי עם אמא שלי על השואה והיא סיפרה לי שלסבא שלי היה מספר על היד ושהיה לו איזה 7 אחים והם נשארו רק 4! כולם נרצחו בשואה". חברתה, אביבית בר זוהר, הסבירה ש"ככל שהזמן עובר אנו נוטים לייחס פחות חשיבות ליום הזה, וזה אסור לנו לעשות זאת, אנשים ילדים נשים כולם נרצחו ללא רחמים. אני יהודים וגאה להיות יהודים וגאה בכל הניצולים שאיתנו ושניצלו, ליבי אתכם ביום עצוב זה אנחנו עם אחד, עם מאוחד עם ישראל העם היהודי. ואני וכולנו פה אתכם בלב כואב עצובים וכואבים את מכאוביכם, תודה לכם".
עוד הוסיפה שלדעתה "המדינה צריכה לייחס לאותם ניצולים חשיבות יתרה יותר ממה שהיא עושה היום, עלינו לדאוג לניצולים הללו שסבלו מידם האכזרית של הגרמנים ולתת להם להזדקן בכבוד במדינתנו, בזכותם אנחנו כאן. לכל הנערות והנערים שעוקבים אחריי מקווה שאתם מבינים את החשיבות של היום הנורא הזה ליבי עם המשפחות. I am proud to be Jewish!".
"היום זה היום בו אנחנו לא מסתכלים קדימה, אלא מסתכלים אחורה, אל האנשים שעברו את הזוועות, שאיבדו את משפחותיהן, שידעו להתרומם מהסבל הקשה ביותר שעבר האדם, לזקוף חזה, להגיע ארצה ולהקים את המדינה שכל כך היינו זקוקים לה", כתב אליעד נחום. "היום אנחנו מסתכלים להם בעיניים ואומרים להם תודה. תודה על זה שאתם מאפשרים לנו להסתכל קדימה. חשוב לזכור תמיד ולא לשכוח, אבל היום במיוחד, נצלו את הזמן הזה כדי ללמוד מאין באנו, ולהבין לאן אנחנו הולכים". המוזקאית דיקלה, כתבה "היה היו פעם גיבורים... הושפלו, רעבו, נרדפו, מתו למען קידוש השם, היו אמיצים ונחושים למרות הגזרה. הם הדוגמא והמופת לאמת ולחוסר כניעות למרות האימה. חייבים לזכור, חייבים לא לשכוח, חייבים להרכין ראש לכבודם".
קובי אפללו, כתב ש"מול רוע וחייתיות של המפלצת הנאצית, עמדו נשמות גיבורים שנלקחה מהן הזכות הבסיסית של נשימת הנשמה, לאנטישמיות הרבה מלבושים, אך כולם מקורם רוע! ברוך שעשני יהודי!".
מיה דגן, צירפה תמונת בית דל, וכתבה: "ככה חיה ניצולת שואה היום. ככה הניצולים חיים כל השנה. לא רק ביום השואה. בתת תנאים, בחוסר אנושיות, בחוסר כבוד. הם חשבו שאחרי הזוועות שעברו שם... פה יהיה להם שקט. מקום להניח לרגע את ראשם על כתף תומכת.מבינה, רגישה זה לא ממש מה שקרה. שוב מצאו את עצמם בהשרדות. על החיים.
תחשבו עליהם כל הזמן. תעזרו כל הזמן. יש כל כל הרבה עמותות. עמותת שורשים. האגודה לעזרה מידית לניצולי שואה. הקרן לידידות. ועוד הרבה... מאוד קל למצוא אותם. הכי פשוט... בואו לא נשב בחיבוק ידיים. נשאר להם כל כך מעט. כל יום חשוב. כל שעה משמעותית. NEVER AGAIN".
גם מיכל הקטנה, כתבה "איך אפשר בכלל לשכוח? שישה מיליון לבבות, שישה מליון נפשות, שישה מליון אנשים עם חלומות, שאיפות ומטרות בכל שנה, אני מבינה עוד יותר כמה אי אפשר להסביר או להבין או לתאר איך כל זה קרה, איך עולם שלם עמד מנגד ושתק בזמן שעם שלם זעק וצעק סבים, אבות ובנים, סבתות, אמהות, ובנות, נכדים ונינים משפחות הרוסות, חיים שלמים נלקחו מפני כל כך הרבה אנשים בגלל היותם יהודים.
וזה כל כך מפחיד לחשוב אם אי פעם דבר כזה יכול לקרות גם לי? גם לנו? עלינו לעמוד על המשמר ולעולם לא לסוג, לדאוג שכל קול יישמע, לשמור על עצמנו ועל האחר מכל רע, עלינו לאהוב את השונה , לקבל את האחר באופן שווה , לא פחות ולא יותר, לכולנו הזכות לחיות, חיים מלאים, חיי חירות , ללא כל הבדל גזע, דת או מין, לכולנו הזכות להאמין במה שהלב שלנו רוצה להאמין, לכולנו הזכות לקום בבוקר וללכת לישון תחת קורת גג ושמיכה לכולנו הזכות שיקראו בשמנו ויכבדו את דעתנו גם אם היא קצת שונה".