מיליוני ישראלים ויהודים בארץ ובעולם מתייחדים היום (ב') עם זכר קורבנות השואה ומחזקים את ניצולי התקופה הארורה - בהם כמה ידוענים מקומיים. חלקם, החליטו להביע תמיכה ועידוד בניצולים שעדיין חולקים עם העולם את חוויותיהם, אחרים עודדו את הדיון בזיכרון התקופה החשוכה שבה השמידו יהודים בשיטתיות ואחרים חלקו חוויות אישיות עם בני משפחותיהם שנספו או שרדו את השנים ההן באירופה.
גל גדות ספדה אל מול מיליוני מעריציה מסביב לעולם לסבה ניצול השואה, אותו כינתה "גיבור". לצד תמונתו, השחקנית ההוליוודית כתבה שהוא אמנם נפטר לפני שלוש שנים, "אבל מורשתך חיה אתנו לנצח... כל משפחתו נעלמה באכזריות במלחמת העולם השנייה, רק בגלל שמישהו החליט שנולדו לגזע הלא נכון. סבא שלי לימד אותי שאין דת לא נכון. אין צבע עור שגוי ואין גזע לא נכון. הוא לימדו אותי לאהוב את כל האנשים בגלל מה שבלבם". עוד הוסיפה גדות ש"כולנו נשמות ביקום הזה. האור צריך תמיד לנצח את החושך, כמו שאהבה צריכה תמיד לנצח את השנאה. היום אנחנו זוכרים ולא שוכחים".
עוד נציגה ישראלית בלוס אנג'לס, איילת זורר, פרסמה תמונה של סבתה מתקופת מהמלחמה עם הכיתוב "רצח המוני של מיליוני ילדים יהודים, מבוגרים, רומנים, הומוסקסואלים, מטופלים נפשיים, שבויי מלחמה וכל מי שלא התאים לנורמות חברתיות שנקבעו. זה זמן אפל בהיסטוריה... ביום הזה אני חושבת על סבתא שלי שהצילה את משפחתה הקרובה. כדי לוודא שהם יישארו בחיים, היא שלחה את בנותיה למשפחה אומנת, אחר כך למנזר קתולי וקרוב לסוף המלחמה - עמוק לתוך היערות של צ'כוסלובקיה. היום אני חושבת על אמי, נערה צעירה מאוד, תקוותיה שבורות את חלומותיה, מבולבלת, בודדה, רואה דברים ששום ילד לא צריך לראות", הסבירה זורר.
כמו הראל סקעת, גם שירי מימון, פרסמה תמונה שלה מבקרת במחנות ההשמדה באירופה, והודתה שבגיל 15 "התחננתי להוריי לצאת למשלחת לפולין. תמיד היתה לי סוג של אובססיה לדעת ולשמוע עוד. והנה אני עומדת בכניסה לאושוויץ, הולכת על פסי הרכבת, נוגעת בדרגשים, יורדת לחדרי הגזים, שרה על אנדרטאות, נוגעת, נושמת, מריחה... זה לא התאים לילדה בת 15. תוך כמה ימים חליתי, חום גבוה, הזיות, נשארתי במלון. לא רציתי לצאת. יומן המסע שלי אבד, כל התמונות נשרפו, למעט כמה מעטות שהשאירו זכרון צורב".
"כשחזרתי לא הסכמתי לספר, לדבר או לשתף. אפשר לומר שהדחקתי את "הטיול" הזה. בכל פעם עולה עוד תמונה, עוד רחוב, עוד אסימון יורד... תחיו את החיים במלואם כי 6 מיליון ומי שנשאר מהתופת הזו שילמו מחיר כבד כדי שנפסע כאן על האדמה הזו. תהיו טובים ואדיבים. כי אם נהרוס גם את הארץ הזאת - הפעם באמת נכחד", קבעה מימון.
אחרים כמו עומרי כספי, ציון ברוך או הזמרת דיקלה, ביקשו להזכיר את חרפת הרעב שאליה הגיעו כמה מניצולי השואה שחיים כיום בישראל. "ליבי נשרף מלדעת שיש ניצולים שיכלו להעביר את שנותיהם האחרונות עם יותר נוחות כלכלית אבל לא בגלל בירוקרטיה. הגיבורים הראשיים בסיפור המדינה עדיין ממתינים. ניזכור ולא נשכח את אלו שנספו וגם את החיים", כתבה דיקלה.
ג'ודי שלום ניר מוזס, נזכרת ש"כמה ימים לפני סדר הפסח, עסקתי שעות בחלוקת מוצרי מזון לנזקקים. בדרך כלל אני נוהגת לשים את החבילה על מפתן הדלת, לצלצל בפעמון וללכת. בפעם הזאת לא היתה תשובה, המתנתי טיפה וצלצלתי שוב. הדלת נפתחה ע"י גברת שנדמתה בעיניי לדמות מסרט אימה... הגברת היתה חבושה בגלימה מוזהבת שהדגישה באכזריות את גזרתה חסרת הבשר, שנראתה רזה להחריד. כמובן שהרמתי את הארגז והכנסתי אותו לביתה של הגברת שביקשה שאשאר לשתות איתה תה (שהתברר כמים חמים בלי כלום כי לא היה לה תה בכלל)".
"חברים יקרים, דלות כזאת לא ראיתי שנים ואני מבקרת בבתים. כל רכושה של הגברת היתה מיטת ברזל, טלוויזיה ישנה קטנטנה והמטבח, המטבח, חושבת על העלק מטבח... היה כיסא, קומקום ישן ומקרר שהיתה בו רק! רק כיכר לחם אחת. אני כותבת לכם והדמעות זולגות. זולגות על הגברת הזאת שעברה את כל המלחמה הארורה, הגברת שהיתה נשואה באושר, גידלה שמונה ילדים, שכולם כולם נלקחו ממנה ושניים מהם ובעלה נורו מול עיניה! הגברת הזאת שעלתה לארץ שניסתה בכל כוחה לרכוש מקצוע, להתערות בחברה, אבל לא היתה מסוגלת לשכוח את הנאצי שירה בשני ילדיה ובעלה. הגברת הזאת שכלנו צריכים לסגוד לה... הגברת הזאת שמדינת ישראל צריכה לשכן בבית אבות מפואר ומושקע, על חשבוננו כן. איפה כל החארטות העלובות יחסי הציבור, האגודות למען ניצולי השואה שראשיהן מקבלים כבוד או שכר גבוה? איזה עם זבל אנחנו שאנחנו מתנהגים ככה לאנשים היקרים האלה", כתבה שלום ניר מוזס.
"חושבת היום גם על אמא שלי פולה, שמעולם לא דיברה על מה שעברה בשנים ההם, שנשארה יחידה לבד מאח שעלה לארץ לפני המלחמה, ממשפחה בת שבע נפשות. אמא פולה שישבה יום אחד בחדר השינה שלה צפתה בסרטי יום השואה בערוץ הראשון ופתאום שמעתי צעקה... ירדתי בבהלה והיא סיפרה לי שלפני כמה דק הקרינו בערוץ ראשון תמונות שצילמו הזבלים הנאצים בינהם תמונה של אבא שלה, כשנאצי חותך לו את הזקן וצוחק. באותו היום נרצחו הוריה ושבעת אחיה".
זוכת הריאליטי, שי מיקה יפרח, גילתה ש"כשהייתי קטנה וקראו לי מדי פעם המורות בכיתה 'מיקה', התביישתי. תמיד דאגתי להדגיש שזה לא השם שלי ושאני חצי מרוקאית. כשהתבגרתי ובבית הספר התחילו לדבר על השואה, על מה שהיה אסור לדבר בבית של סבא וסבתא שלי ז"ל. הבנתי שאני לא אתבייש יותר לעולם, לא בשם, לא בעדה, לא בשמות של חלק מבני המשפחה שלי. הם התביישו מספיק. ברור שלמסע לפולין לא יצאתי. כי איך אמא תגיד לסבא שאחד הילדים טס לפולין? וגם סרטי שואה לא ראינו מעולם".
לאה שנירר, שאמה הייתה קורבן לניסויים של ד"ר מנגלה על זוגות תאומים, חגגה אמש (א') את יום הולדתה. לחגוג לך בערב יום השואה זהו ניצחון בשבילך, בשבילנו ובשביל כל העם היהודי! אמאל'ה אהובה ויקרה שלי, את עדות, סיפור של ניצחון אחרי ששרדת את והתאומה שלך ורה את הניסיונות שעשה בכן הצורר הנאצי ד"ר ג'וסף מנגלה ואתן רק בנות שש! A26945 אולגה סלומון שלמון גרוסמן, זה היה השם של אמא באושוויץ", כתבה. המוזיקאי רמי קליינשטיין אמר כי "אנחנו באים בטענות לאלה ששכחו מה נעשה לנו, אבל מה קרה לנו? האם בעצמנו שכחנו מה סבלו אלו שבזכותם אנחנו פה? נראה היום עוד סרט ונזדעזע אך המצב של ניצולי השואה לא פחות עצוב. בואו נעזור להם אנחנו וכל אחד מאיתנו יאמץ לו ניצול, ניתן להם כבוד ולא פחות ניתן כבוד לעצמנו".
בנוסף, אלי פיניש, מיקי חיימוביץ', חני נחמיאס, דביר בנדק, עינת שרוף, טל מוסרי ואחרים, השתתפו בפרויקט הצילומים "סליחה" למען ניצולי שואה - שערכה הצלמת דפנה בן נון.