פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הסלבס משתפים בזיכרון אישי מיום השואה

      כמו בכל שנה, וואלה! סלבס מתייחדת, ביום הזיכרון לשואה ולגבורה עם זכרם של שישה מיליון היהודים שנרצחו על ידי הנאצים, ומביאה את סיפורם האישי של סלבריטאי ישראל שמשפחתם סבלה מזוועות הגרמנים. וואלה! סלבס לזכור ולא לשכוח

      "לחלץ תווי פניהם"- הוא הנושא המרכזי של יום השואה 2017. לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה, וואלה! סלבס מביאה לכם את סיפורם של ניצולי השואה, אלא שהפעם דרך הנכדים המפורסמים שלהם.
      וואלה! סלבס פנתה לסלבריטאי ישראל, שבני משפחתם היו עדים ונפלו קורבן לזוועות שהתרחשו במחנות ההשמדה ברחבי אירופה, וביקשה מהם לשתף ולחלוק עם כולכם את סיפורם האישי והמרגש במטרה אחת - לזכור ולא לשכוח. וואלה! סלבס מרכינה ראש.

      טל מוסרי: "סבתא שלי נשארה שריד אחרון למשפחה גדולה ומפוארת"

      מעיין לנצר (ניר פקין)
      טל מוסרי (צילום: ניר פקין)

      "משפחתה של סבתי בלומה נספתה כולה במחנה ההשמדה טרבלינקה. סבתא שלי נשארה שריד אחרון למשפחה גדולה ומפוארת. השואה הייתה מאד נוכחת בילדותי אבל אני חששתי ופחדתי לדבר עם סבתא על התקופה החשוכה ההיא. במקום זה ברחתי לספרים. אני זוכר שכילד בלעתי כמעט כל ספר שעסק בשואה. אחד הספרים שהכי השפיעו עליי היה האי ברחוב הציפורים של אורי אורלב. הייתי מסתגר בחדר בלילה וקורא וקורא וקורא.
      היום אחרי שסבתי כבר לא בחיים אני כל כך מצטער שלא אזרתי אומץ לדבר איתה ולשמוע ממנה על משפחתה ועל הנורא מכל. יהי זכרה ברוך".

      גילת אנקורי: "אבא כל הזמן חיפש את משפחתו"

      גילת אנקורי (רפי דלויה)
      גילת אנקורי ( צילום: רפי דלויה)

      "למזלי אבא שלי זכרונו לברכה, עזב את פולין בגיל 17 כדי לעלות לארץ בגלל ציונות, אז הוא ניצל מהשואה. הוריו ואחותו הקטנה נרצחו. אבא נלחם בצבא הבריטי בבריגדה היהודית באירופה. ובין הלחימה והצלת היהודים, הוא כל הזמן חיפש את משפחתו, או רמזים למה עלה בגורלם, אז אני בעצם חייתי רק עם המשפחה של אימי."

      מייקל לואיס: "אף פעם לא דיברנו על זה"

      מייקל לואיס (מערכת וואלה! NEWS , עודד קרני)
      מייקל לואיס ( צילום: עודד קרני)

      "כמה ימים לפני שאני נולדתי סבא שלי נפטר. קראו לו מריו. יהודי איטלקי. השם האמצעי שלי הוא על שמו. במשך כל ילדותי גדלתי עם סבתא אחת מצד אמא (מצד אבא לא הכרתי אף אחד מהסבים) והיא אף פעם לא דיברה על השואה או על מה שהיא עברה. אני כנראה גם לעולם לא אדע כי גם לאמא היא לא אמרה כלום. כאשר שאלו אותי אם אני רוצה לסוע למסע לפולין היא התנגדה בנחרצות לנסיעתי. היא אפילו אמרה שתשלם לי בשביל שלא אסע. בתור ילד לא הבנתי כל כך למה כי אף פעם לא דיברנו על זה, אף פעם. היום בתור אדם מבוגר אני מבין שזו טראומה שהיא רק רצתה שתשכח ושלא תקרה או תעבור חלילה הלאה לדורות הבאים. ואני מעריץ אותה על כך. תשכבי על משכך לשלום נונה (סבתא באיטלקית)."

      מיכל אמדורסקי: "כל יום הוא יום השואה"

      מיכל אמדורסקי (רפי דלויה)
      מיכל אמדורסקי ( צילום: רפי דלויה)

      "אני נכדה לארבעה ניצולי שואה ובת לאב ניצול שואה...אצלי מאז ילדות ומאז שזוכרת את עצמי כל יום הוא יום השואה בכל תנועה בכל מצב בכל מחשבה ובכל מילה...זה בילד אין במשפחה.אז זיכרון בודד ביום השואה אין לי...יש זכרונות כל יום וכל הזמן."

      סיון קליין (יח"צ)
      סיון קליין

      "אני נכדה לארבעה ניצולי שואה. בחשבון פשוט זה אומר שיותר קרובי משפחה שלי נספו בשואה משאר נשארו בחיים. אקדיש את היום הזה לסבתא שלי. סבתא טובה. כמה סימבולי, חוגגת היום יומהולדת 94.

      סבתא טובה שלי התחבאה במחסן תפוחי אדמה בזמן שהורים שלה ואחיה מלבד אחת נשלחו למחנות ההשמדה. היא התחבאה שם עד שמצאו אותה, וכשמצאו - הדרך לגיהנום הייתה מהירה. אם נגיע לסוף, אז סבתא שלי שרדה את אושויץ. איכשהו. רק אלוהים יודע איך. וכשבאו לשחרר את המחנה היא הלכה חודשים שלמים בשלג, הגיעה לתת משקל וגם את זה שרדה. היא שורדת.
      בדרך נס, סבתא שלי מצאה את אחותה והן הצליחו להשתקם איכשהו. רק אלוהים יודע איך. החיים חזקים מכל דמיון. איך עוברים את השואה הזו ונשארים לספר.

      סבתא שלי הייתה האחות הבכורה, אחריה 3 אחיות ועוד אח קטן עליהם לא ממש שמעתי, אולי לא זכרה. אחרי 93 שנות חייה אני ילדתי את הנין שלה בנו. לא ידעתי שכך קראו לאח הקטן שלה וגם לסבא שלה. אחרי ששמעה על השם של הנין שלה פתאום נזכרה. גם את זה כנראה רק אלוהים ידע להסביר.

      סבתא שלי- אני יודעת שאת חוגגת היום יום הולדת בתזמון קשה ומר. מאחלת לך יום הולדת שמח, כי זה עוד ניצחון שלך.
      את חוגגת את החיים ומגיע לך אוהבת אותך שרק תהיי לנו בריאה ותישארי הבנאדם הכי רהוט ומעודכן ומצחיק שאני מכירה".

      לירון ויצמן: "סבתא יקרה שלי, אנחנו פה בזכותך"

      לירון ויצמן (יח"צ , ראובן שניידר)
      לירון. (צילום: ראובן שניידר)

      "כשהייתי בתאילנד בשבוע שעבר, שחיתי בבריכה עם בתי קרני ולצדי שחתה אם גרמניה עם בתה. כשהילדה לא רצתה לצאת מהמים, האם צעקה לה - שנל שנל. מהר. לשנייה קפאתי, אולי גם זה חלק מהירושה של להיות דור שלישי.

      סבתא שלי, בתיה ויצמן ז"ל, היא ניצולת שואה. כל משפחתה מאוז'רוב שבפולין הארורה ההיא, נספתה בשואה. היא השורדת היחידה. בכל שנה מחדש ביום השואה אני מוצפת ברגשות מעורבים וקשים. סבתא בתיה הייתה אישה שמיעטה לדבר על המלחמה, היא לא רצתה לצער, לא רק אותנו הנכדים אלא גם את ילדיה, בניהם אבי היקר ובכלל.

      מדי פעם היו נפלטים לה סיפורים ממחנה הכפייה סקרז'יסקו קמיינה בפולין בו ייצרו נשק לגרמנים. על העונשים הבלתי נתפסים, על אלה שלא שרדו - מידע כל כך קשה לעיכול, ובכל זאת אני מרגישה שחבל שלא שאלתי יותר. סבתא יקרה שלי - אני מבטיחה לך לזכור ולא לשכוח. תהיי גאה בעצמך מלמעלה על המשפחה הגדולה והמכובדת שהקמת. אנחנו פה בזכותך. מתגעגעת וחושבת עלייך ביום הזה ובכל הימים".