פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "היום הכי קשה בשנה" תעשיית הבידור זוכרת את חללי ישראל

      יחד עם כל עם ישראל - ביום הזיכרון לחיילים הנופלים ונפגעי הטרור, אנשי תעשיית הבידור מביעים ברשתות החברתיות את תחושותיהם הקשות ומחזקים את משפחות הנופלים. וואלה! סלבס מרכינה ראש

      תמונת דיפלוט (מערכת וואלה! NEWS , וואלה)

      עם ישראל חי, תמיד. היום (ד'), יחד עם כל תושבי מדינת ישראל - גם אנשי תעשיית הבידור המקומית מתייחדים עם זיכרונות מהנופלים בשירות המדינה, אלה שמתו בפיגועי טרור ומשפחותיהם, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. גם השנה, המפורסמים השונים הביעו את תנחומיהם ולשתף בזיכרונות - באמצעות הרשתות החברתיות.

      לצד תמונות של דגלי ישראל, נרות הזכרון ואבוקות אש, יש את אלה שבקשו לשתף בהקדשות אישיות. הזמר עידן עמדי, שהתפרסם בזמן שהיה חייל בשירות קרבי, שיתף בחשבון האינסטגרם שלו מכתב אישי "הערב איני כותב כזמר, הערב אינני איש מוכר. הערב הייתי מעדיף לשבת בביתי או במקום בו אהיה רחוק מבני האדם, לא על במה ולא כחלק מתפקיד באיזשהו טקס, מכובדים אורחיו ככל שיהיו, הערב, הייתי מעדיף את בדידותי. ולא משום שהערב הזה הוא ערב עצוב, הוא עצוב לכולנו, דווקא משום שהוא מייאש אותי נורא. הוא מעלה בי מחשבות על כל אותם בני 18 שיתגייסו בשנה שתבוא עלינו. לאן אנחנו שולחים אותם ובחסות איזו מטרה. על איזה עם אנחנו מבקשים מהם להקריב את חייהם בעבורו. האם עסקנו במהלך השנה בנסיון להוריד מהם סיכונים, או שהתרגלנו כבר לספור את ההולכים".

      עמדי ממשיך וכותב: "שלחנו אותם להילחם על אותם רגעים. כדי שנוכל אנחנו להמשיך לחוות אותם, להתרגש מהם ולעיתים לקחת את אותם רגעים כמובן מאליו. מחר באותה שעה יחלו חגיגות העצמאות. בין אלפי האנשים, הרעש והזיקוקים, תרחף רוחן של אותם נופלים. הייתי רוצה להאמין שהם מחייכים כשהם צופים בנו. שהם היו מקריבים את חייהם בשנית, בלי היסוס, בשביל אותה תמונה שמחה שלנו חוגגים.
      הייתי רוצה להאמין בכך. אך איני מצליח. הגעגוע הוא דבר מדבק, אמרה לי פעם מישהי. הגעגוע הוא כל מה שנותר".

      גם השחקנית ימית סול פירסמה סיפור אישי עם תמונתו של סמ"ר ליאל גדעוני שנפל בעת מילוי תפקידו בקרב רפיח במבצע "צוק איתן". סול שיתפה במשפט אותו היה אומר לחייליו בהכנה לתפקיד: " תחייכו, כי חיוך זה שמחה ושמחה זה הכוח להמשיך".

      הדוגמניות בר רפאלי ואסתי גינזבורג, שיתפו גם הן תמונות מרגשות, כאשר רפאלי הוסיפה את תפילת היזכור לזכרם של חללי מערכות ישראל וכרגיל זכתה להתקפות מצד עוקבים שהזכירו את ההשתמטות שלה מהצבא. הזמר דודו אהרון שיתף תמונה מטקס בבית עלמין והוסיף: "ביום הזיכרון הזה נפתחים הסכרים בעינינו ופורצות דמעותינו... בעל הרחמים, אנא צרור לנו ולמדינת ישראל את נשמותיהם של אותם גיבורים בצרור החיים".

      עמרי בן נתן גם שיתף בחשבון האישי שלו סיפור משפחתי של גיסו, רב סרן עופר שוורץ ז"ל :" אומרים "הזמן עושה את שלו" אז אומרים ! אולי הוא עושה את שלו כשמקבלים מכה ברגל.. אולי הוא עושה את שלו כשהחברות נגמרת.. או שאולי אחרי איזה חוויה טראומטית .. יכול להיות שנכון מה שאומרים.
      אבל אני יכול להגיד לכם משהו, כשמאבדים מישהו שאתה אוהב, הזמן? זמן הוא לעולם לא הפתרון, לעולם לא יהיה פתרון, לא תוכל להגיד: "יהיה בסדר" ,כי לא יהיה בסדר, שום דבר לא בסדר! הוא איננו! והזמן לא יחזיר אותו. אז מה נותר לנו? נותר לנו רק לאהוב, להנציח ולזכור כמה הוא אהב אותנו, ובמותו ציווה לנו את החיים. וככל שיעבור הזמן רק נבין יותר ויותר כמה שאהבנו.. 20 שנים חלפו להן, והזמן, הזמן לא עשה שום דבר... מוקדש בלב שזוכר ואוהב, לגיסי זכרונו לברכה. רב סרן עופר שוורץ ז"ל".

      השחקן ישראל אטיאס שיתף תמונה שלו במדי צה"ל עטוף דגל ישראל וכתב: "במותם ציוו לנו את החיים. זה היום שהכי קשה לי בשנה. גומר אותי, שובר אותי. בתקווה לעתיד טוב יותר. יהי זכרם ברוך".

      מלכת היופי במיל' טיטי איינאו שיתפה גם היא עם עוקביה מילים מרגשות לזכר החללים: " זכור אחים ורעים
      אשר יחד יצאו עמנו בפלוגות הלוחמים, אנחנו חזרנו והמה לא ישובו עוד. גלים עלו, שטפו וחזרו המה נותרו על חוף אין שוב. צעירים יצאו וחסונים, נאים ותמירים, כצמח השדה, עד שהשיגם העופרת ורסיסי מוות קטלום. יש אחר איש נשמטו ונפלו בשדות, כל בן לאמו, כל אב לילדיו, כל אוהב לאוהביו, מלוא כל הארץ. הלכו ואינם עוד. נדמו בחורים, שאון נעורים חדל".

      גם שי מיקה יפרח שיתפה את עוקביה בסיפור משפחתי כואב על איילה יפרח בת דודתה " 15:37, דצמבר 2010, "אוטובוס שלם בשריפה", כשזה קרה לא האמנתי.. כעסתי כל כך. איך יכול להיות? איך זה אפשרי שאת חלק מהיום הזה...מאז כל יום בשנה אנחנו חיים אותך, אי אפשר שלא לשים לב שמשהו השתנה במשפחה שלנו, במשפחה שלי ובמורחבת מהיום שעזבת.. אם כבר מישהי שתגרום למשפחת יפרח כולה להתאחד ביום כזה זו את.. היית חייבת יום משלך אה?
      ככה תמיד מלאת נוכחת, חייכנית, כולך לב גדול, כל כך אהובה על כולם, תמיד השארת חותם.. גם בשביל ללכת מאיתנו זה היה צריך להיות משהו גדול שינצח אותך, כי אותך אף אחד לא יכל לנצח".

      "איילה שלנו, אצלנו כל יום הוא יום זיכרון בו אנחנו נזכרים בך, שואבים ממך מלמעלה כוחות, מנצלים כל טיפת אנרגיה שהשארת כאן כדי להמשיך הלאה ומרגישים יותר בטוחים כשאת שומרת עלינו כי בטוח שגם שמה את עושה לכולם בית ספר. מתגעגעת אליך, אוהבת הכי הרבה בעולם. חשבתי שמשנה לשנה זה יהיה יותר קל, שהזמן עושה את שלו, שהכאב והכעס ידעכו.. אבל ככל שהזמן עובר, הגעגוע גודל.. מתחילה להבין שכל האהבה הזאת אליך תשאר לעד בתוכי.
      היום הזה מזכיר לי כמה אנחנו קטנים מהחיים, כי אם את לא כאן אז הכל אפשרי.... ביום כזה אני מתגעגעת בעיקר לילדות, לתמימות, לזה שזה היה עבורי רק טקס בבית ספר שבו הייתי שרה, מאז שהלכת הטקסים בבית ספר הפכו לטקסים בבית עלמין צבאי.. השירה כבר מזמן איננה, הדמעות שרות במקומי.
      בשנה שעברה שכתבתי את זה לא תיארתי לעצמי שישתנה כל כך הרבה, שאבא יהיה שם איתך ושאני אזכה לדבר עליך מול עשרות אלפי אנשים. עכשיו תורי, כמו שאת תמיד השווצת בי כבת דודה שלך.. היום תורי להשוויץ בך, זוהי איילה יפרח הבת דודה שלי. לעד תשארי בליבי!"