לתפארת המדינה: המפורסמות מדליקות משואות

כמו בכל שנה ביום העצמאות של ישראל, גם בחגיגות 66 שנות חירות הועלו לא פחות משתיים עשרה משואות בהר הרצל שבירושלים. הפעם בחרה מדינת ישראל להעניק את הכבוד המיוחד ל-12 נשים מכל תחומי החברה.

וואלה! סלבס, אישה פמניסטית שכמותה, החליטה גם היא להעניק את הזכות להבערת המשואות שלה - ל-12 נשים מוכרות וחזקות במיוחד שפועלות בתעשיית הבידור הישראלית. אז לכבוד מי העלו נינט טייב, שירי מימון, פנינה רוזנבלום או גילה אלמגור את המשואות הבוערות שלהן? דפדפו הלאה ושיהיה חג עצמאות שמח.

אני רוצה להדליק משואה של יום העצמאות לכבוד כל הנשמות התועות, לכל מחפשי המשמעות בדרך ובשביל הלא נודע. שלא יעזו להגיד לכם אחרת: כל אחד ואחת מכם הוא יצור מיוחד. חיצבו דרך סלע החיים את דרככם, גם אם בהתחלה תהלכו שם לבד עם פטיש, איזמל ומימייה. אם תרגישו לבד - זיכרו את המוזיקה ,שתפקידה בעולם בעיני הוא להציל חיים. אל תוותרו על עצמכם, צעדו לאט ותראו כמה יפה היא הדרך.

אני רוצה להדליק משואה של יום העצמאות לכבוד השלום שלא מגיע, זה שאולי יגיע ואני רוצה להאמין בכך. אני רוצה להדליק משואה לעידוד החינוך בישראל מגיל רך, חינוך להומניזם, לסובלנות, לסולידריות. לצערי, עודנו רחוקים מזה. ברצוני להדליק משואה גם לחיי התרבות על כל גווניה וצורות הביטוי האמנותיות. אולי המשואה הזו תעיר את הממסד, שצריך להבין שכדאי לתת ולהשקיע על מנת שתצמח תרבות שנתגאה ונוריש לדורות הבאים. הרי יש להשקיע כסף, ממש כמו לנטוע עוד עץ ולזרוע שדה - בכך שנצמח ונתפתח.

אני רוצה להדליק משואה של יום העצמאות למען הנשים באשר הן. לכל אותן הנשים שקולן לא נשמע וחולשתן מתורגמת לכדי ניצול. לנשים ששירתן אסורה וזכויותיהן לא באות לידי ביטוי - ומחזקת אותנו הנשים להאמין בכוחנו וביכולתנו להעניק חיים ובמקביל להגשים את עצמנו. שקול האישה באשר הוא, תמיד ישמע.

אני רוצה להדליק משואה של יום העצמאות לכבוד כל הילדים והילדות של המשפחות החדשות. ילדים של אבא ואבא, של אמא ואמא, או כל מה שאינו המשפחה המסורתית של אמא ואבא. ילדים זה שמחה. ילדים זה ברכה. הם הילדים של המחר, והם ילדיהם של הורים גיבורים ופורצי דרך, שמביאים לעולם דור שיצבע את העולם בצבעים חדשים ויעשה אותו מעניין וחופשי יותר. עכשיו הם מרגישים אולי קצת חריגים, היחידים בכיתה ולפעמים קצת נבוכים, אבל הם החלוצים ובזכותכם, בזכות האומץ של ההורים שלהם, הם יהיו הסמן ומורה הדרך לעוד המון ילדים שיבואו אחריהם. הם המדענים והחיילים והמשוררים של העתיד. רק אם אפשר, שלא יבחרו בלהיות זמרים. גם ככה יש לי מספיק תחרות בתחום הזה.

אני רוצה להדליק משואה של יום העצמאות לכבודה של דפני ליף - דפני היא הדוגמא לאדם מעורר השראה שחולל שינוי. היא מבחינתי נציגת הכח הנשי החדש, הצעיר, שצומח מלמטה, שמדביק אנשים בחזון שלו. היא לא שחקנית הוליוודית או פוליטיקאית, אלא בסך הכל ילדה שהצליחה לייצר מהלך דרמטי. מעל לכל היא עשתה זאת בנועם ודרך ארץ - מעולם לא דיברה רעות על אנשי ציבור, תמיד שמרה על שיח מכבד, אך עדיין הצליחה לייצר את המחאה הכי גדולה שנראתה כאן ולעזור להפוך את השיח שלנו לחברתי ואזרחי יותר. אני לא בהכרח מסכימה עם התוכן שלה ומעולם לא נפגשנו לכוס קפה, כך שאינני מכירה אותה בפן האישי, אבל את הדרך והכשרון - אני מעריכה מאוד.

אני רוצה להדליק משואה של יום העצמאות לכבוד מדינת ישראל הדמוקרטית. מדינה נאורה שמאפשרת חופש מחייה וחופש ביטוי לכל שכבות האוכלוסייה - ובעיקר לאנשי הקהילה הגאה. מדינה שמקבלת את האחר, למרות הקושי הרב והלחצים שמפעילים רבדים שונים בעם. אני גאה להיות אזרחית מדינת ישראל שגאה באזרחיה. אין מאושרת ממני שהתמזל מזלי לעלות לארץ ישראל ולא להישאר אזרחית מדינת רוסיה. השם ישמור!

אני רוצה להדליק משואה של יום העצמאות לכבוד חיי האדם הפשוט, העמל. אני מתכוונת לעבודה בכל הרבדים, לכל האנשים - כמוני וכמוך.

אני רוצה להדליק משואה של יום העצמאות לכבוד הורי, איבט (לואנז'ה) ודוד (פינבאום) ארזי שהצליחו לחמוק מאימת השואה בתושייה רבה, קריאה נכונה של המצב המשתנה בגרמניה וגם - מזל גדול. כל זאת לא הצליח למנוע ילדות ונעורים קשים, משובשים ומטלטלים תוך הפיכתם, יחד עם משפחתם, לפליטים ועקורים. אמי, עזרה להבריח ברכבות ילדים יהודים מצרפת לשוויץ. אבי, לקח חלק בפעילות המחתרות אצ"ל ולח"י והיה ממקימי קיבוץ בית הערבה, שננטש בשנת 1948. לזכרם של הורי, שהקימו בית בישראל למרות ועל אף הכל ולזכרם של כל אותם ניצולי שואה "שקופים" באשר הם, הריני מדליקה את המשואה של וואלה! ביום העצמאות למדינה.

אני רוצה להדליק משואה של יום העצמאות לכבוד החומר האנושי במדינה הזו, כזה שאין בשום מקום אחר בעולם. אני מתרגשת בכל פעם מחדש כשאומרים את המילה "ישראל". לכבוד היכולות של האנשים שעשו את המדינה הזו, נלחמו עליה ונהרגו למענה, אלה שגורמים לי להזיל דמעה של התרגשות. ביום העצמאות, כשאני רואה את האנטישמיות הגוברת בעולם, אני מרגישה יותר מתמיד ש יש לשמור על המדינה - כי זו מדינת היהודים. אני גאה להיות ישראלית ולא הייתי חיה בשום מקום אחר בעולם.

אני רוצה להדליק משואה של יום העצמאות לכבודו של האחד והיחיד. החבר הטוב, המפיק המהולל והאיש והאגדה מוטי רייף, שהצליח לחולל מהפכה ולהביא לפריצת דרך בשוק האופנה הישראלי. לכבוד האומץ שהיה לו לקחת את המיזם המדהים הזה שנקרא "שבוע האופנה" ולתת בית לכל היוצרים המקומיים. וכן, גם לאומץ שלו להיות גבר-גבר, לעמוד מאחורי המעשים שלו ולצאת לעיתונות ולהודות שהוא מעשן מריחואנה מבלי להתבייש בכך. אין הרבה גברים כאלו שמודים מה הם עושים בחדרי חדרים. ואם לא די בכך, אז לכבוד העובדה שהוא מצליח לסבול אותי. בעצם, לכבוד זה הייתי מדליקה לו את כל 12 המשואות. יישר כח!

אני רוצה להדליק משואה של יום העצמאות לכבוד השחקנים המבוגרים בארץ ישראל, אלה שאסור שיישכחו. יש לי חברים למקצוע שלא שיחקו במסגרת קבועה לאורך השנים, אלא עברו מבמה לבמה - ואסור שיתייחסו אליהם בביטול. לא הייתי רוצה שאת השנים הקרובות הם יבלו ללא תשלומי פנסיה, או כל ביטחון כלכלי שהוא, מלבד ביטוח לאומי. אני מצדיעה לחברי אנשי הבידור הבוגרים.

כנשיאת עמותת אנוש, אני מדליקה משואה זו למען כל אותם המתמודדים עם פגיעה נפשית, החיים במחשכים, המסתירים, הנחבאים, המתביישים, העושים הכל כדי להסתיר. למען אלו הנמנים עם אחת האוכלוסיות המודרות ביותר בקהילה, למען כל אלה שאינם מצליחים לפרוץ את מחסום הבושה. כולנו בסופו של דבר, מפסידים מהדרתם החברתית ומהאפליה כלפי אלו המתמודדים עם תיוג של בעלי מגבלה פסיכיאטרית. גם אותם בני מזל שהצליחו למצוא את האיזון המיוחל נתקלים בדלתיים סגורות בבואם לחפש עבודה, למרות האיסור על אפליה. אני קוראת למעסיקים - פתחו את לבכם לאוכלוסיית המתמודדים והעסיקו אותם! כך תזכו לא רק לעובדים מסורים ומצוינים, אלא לכאלה המשתוקקים לתת את כל אשר להם ולהוכיח את עצמם. זכרו: פני המדינה, כפני אזרחיה.