מאיה בוסקילה
"מאד קשה לי לבחור כי אני ממש אוהבת את כל סרטי השואה, אני אוהבת לזכור ולא לשכוח. הסרט שבכל זאת הכי האהוב עלי הוא הפחות מלנכולי מבין כולם "החיים יפים" של רוברטו בניני. הבמאי האופטימי יצר סרט שלמרות העצב התהומי והאמת הכואבת שבו, הוא עדיין מוצג בהומוריסטיות".
אביהו שבת
"מבין הסרטים הרבים שראיתי, החלטתי לבחור דווקא בסרט "החיים יפים" של בניני. אני חושב שאחת הגדולות של הסרט הוא שבניני הצליח להיכנס לכל הפרטים הכי קטנים
ולגרום לצופים לחוות את מה שעברו היהודים בשואה, ולגרום לך להרגיש שאתה פשוט חי את אותה התקופה".
עמית פרקש
"בתור נערה אין ספק שהספר שהכי ריגש אותי היה יומנה של אנה פרנק וסיפור משפחתה העצוב והנוגע. נערה שחיה במדינת ישראל חופשיה לחיות את חייה לעומת נערה שההנאה מחוויית הנעורים המתוקה נגזלה ממנה וכך גם הזכות לחופש והזכות לחיות שלה ושל משפחתה. הסיפור הזה השאיר בי חותם בתור נערה ועד היום".
טל מוסרי
"סבתי מצד אמי הייתה השורדת היחידה ממשפחה גדולה שנרצחה בטרבלינקה. כילד חששתי לדבר איתה על כל מה שהיה שם ובמקום זה ברחתי לספרים על תקופת השואה. אחד הספרים שהכי השפיעו עליי היה 'האי ברחוב הציפורים', שכתב אורי אורלב. אני זוכר איך הלכתי שבי אחרי הרפתקאותיו מסמרות השיער של אלכס, ילד יהודי, שמסתתר בבית הרוס בגטו ומצפה לאביו שהבטיח לו שיחזור אליו במהרה. הימים חולפים ואלכס וחברו היחידי, העכבר שלג, צריכים לשרוד את הנורא מכל. הספר סוחף ומותח ובעיקר מספר סיפור קטן של גבורה והישרדות של ילד בתוך כל הגהנום ההוא".
לירז צ'רכי
"האמת שהסרט 'רשימת שינדלר' הוא סרט משמעותי בחיי דווקא מהסיבה ששרתי עם מקהלת לירון את שיר הנושא של הסרט. העבודה עם מפיקי הסרט באולפן בארץ וההתמקדות בפרטי הסיפור נשארו בחיי חרוטים מגיל עשר עד עכשיו".
גלעד שגב
"יצירות רבות ריגשו אותי מאד בהקשר של השואה, מסרטים בלתי נשכחים כמו 'החיים יפים' של בניני, 'בחירתה של סופי' בכיכובה של מריל סטריפ, ודרך אלבומי מופת ובראשם 'אפר ואבק', אלבומו השלישי של יהודה פוליקר אותו יצר יחד עם יעקב גלעד. אותי ריגש יותר מכל פרויקט סרטוני הנצחת העדויות שיזם סטיבן שפילברג בהם תיעד את כל ניצולי השואה שהסכימו להתראיין ולספר את סיפורם. אומרים שאמן צריך לשקר בכדי להגיד את האמת, אך במקרה הזה: הסיפור, הדרמה, ועוצמת הרגש שיש בעדות של חיים אמיתיים, גדולים מכל יצירה".
סאבלימינל
"אני בוחר בשיר שלי 'אדון עולם עד מתי'. זה בעצם שיר שמילותיו פרצו ממני אל הדף כבר בגיל עשר, ובמשך שנים של התבשלות נרקם השילוב עם הלחן 'אדון עולם' של עוזי חיטמן ז?ל והחיבור עם הכינור היהודי ועם הנגנית העילאית מירי בן-ארי, שעוטפים את המילים ואת המסר של הנצחת השואה בצורה כל כך חזקה ומצמררת. אמנם זה קצת לא נעים להצביע על שיר שלי, אך ללא כול ספק עד היום כל פעם שאני שומע אותו אני מצטמרר וצולל לתוך המילים, שכל אחת ואחת מהן חרוטות לי בנשמה".