הסיפור הראשון של יוסי בובליל

בבית של רני יש חוקים, אחת לחודש קונים צעצועים.

הנה ביום חמישי כשאמא ערכה קניות לשבת, רני התלווה אליה. הם הסתובבו בין המדפים וקנו את המצרכים שדרושים לאמא להכנת ארוחת שבת וכמובן שלא שכחו ממתקים וחטיפים.

אך הנה הגיעו למדף ארוך שהיה עמוס בצעצועים גדולים וקטנים, ארוזים בנייר צלופן מבריק. עיניו של רני ברקו מיד, שם ממש ליד הוא ראה את הרובוט אותו רצה.

- אמא! בבקשה, בבקשה, תקני לי את הרובוט!
- רני, אתה יודע שאצלנו יש חוקים ועדיין לא הגיע הזמן לקנות צעצועים.
- אמא, אבל יש עוד הרבה זמן לפעם בחודש ואני רוצה עכשיו!
- רני חמוד, אתה תצטרך לחכות, אתה יודע שהסבלנות מרה - אך פירותיה מתוקים.

כך בבוקר, רני שואל את אמא: "אמא, הגיע פעם בחודש"?, ואמא עונה לו: "עדיין לא, חמוד".

וכך עברו להם הימים ורני ממתין וממתין ובמשך היום לפעמים חושב על אותו רובוט המונח על המדף ומחכה ממש רק לו.

אחרי ציפייה ארוכה, מגיעה אמא מהעבודה ובידיה שתי חבילות. באחת היה הרובוט שלו כל כך ציפה ובשנייה, משחק הרכבה. רני היה מאושר מהמתנות שקיבל, פתח את נייר הצלופן, הפעיל את הרובוט והרכיב את המשחק בהנאה רבה.

הוא פנה לאמא בשאלה: "אמא, רציתי רק רובוט, למה קנית לי משחק נוסף?" ואמא ענתה לו: "על זה נאמר - הסבלנות מרה אך פירותיה מתוקים".