לכל איש יש שם

לפני שבע שנים, ליוויתי את בתי במסע לפולין עם כיתתה. מכיוון שהילדים לא הכירו את האנשים שנספו בשואה, המורה ביקשה מכל תלמיד להדליק נר ולחשוב על מישהו שהם איבדו, לאו דווקא בשואה. היא עצמה חשבה על כל התלמידים שהיא איבדה במלחמות ישראל.

הזכרתי את סבא וסבתא ואת בן-דודי שנפל במלחמת יום כיפור. זו הייתה חוויה מטלטלת ומרגשת. אבא שלי בא מ[[טרנוב]] וסידר לנו שיפתחו עבורנו במיוחד את בית הקברות היהודי, חיפשנו את הקבר של סבא של אבא וכולם החליטה שלא ממשיכים עד שמוצאים את הקבר.

בעבר התביישו לדבר על כך שהיהודים הלכו כצאן לטבח, אבל לשמחתי חל שינוי, היום נקרא 'יום השואה והגבורה' והוא מקבל את הכבוד הראוי. לעומת זאת, הטיפול בניצולים הוא בושה וחרפה, עצוב לקרוא כמה מסכנים האנשים האלה.