אחד הרגעים המרגשים שעברתי, היה ביום שלפני תחרות האירוויזיון ב[[מינכן]] בשנת 83'. עפרה חזה שרה את 'חי' ואני ניצחתי על התזמורת. הלכתי עם עפרה למחנה ריכוז ולא אשכח לעולם איך יצאנו משם עם בכי. אמרנו אחד לשני שאנחנו חייבים לנצח, להוכיח על אדמת גרמניה שעם ישראל חי.
ראינו ערימות של בגדי ילדים, משקפיים, צעצועים. היה מחריד לראות הר של כל מה שנשאר מהילדים. ממש בכינו, הדלקנו נרות בתחושה שאנחנו יוצאים משם לשיר את 'חי'. בסופו של דבר סיימנו במקום השני, בהפרש קטן אחרי לוכסמבורג, אחרי שחמש מדינות לא התייחסו אלינו מטעמים פוליטיים. זה היה מדהים.
כן, אני עוד חי
15.4.2007 / 18:14