כאן התחנה טרבלינקה

לפני חמש שנים נסעתי לטרבלינקה במסגרת בית הספר. היה שלג, קור אימים. הדבר היחיד שחשבתי עליו הוא שאני לבוש כמו שצריך - שני זוגות גרביים ונעליים גבוהות - לעומת הילדים שהיו בשואה ולבשו סמרטוטים. זה נראה בלתי אפשרי לשרוד וזו הייתה החוויה המצמררת ביותר. ב[[מיידנק]] שרתי את 'פרח' של יהודה פוליקר. ב[[אושוויץ]] כל אחד מהתלמידים הדליק נר, חיברנו אותם למגן-דוד והקראנו שמות של קורבנות. כולם מתחילים להישבר לך מול העיניים ואתה ממש נכנס לזה.

אסור לוותר על זה. זה צריך להיות מסע חובה של משרד החינוך, כי יש תלמידים שלא יכולים להרשות לעצמם את הנסיעה. חובה לכל אדם וליהודים בפרט. זה אותנטי, מפחיד, חוויה מאד עמוקה.